חזור
כלים
פרק ידכְּלֵי מַתָּכוֹת, כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרָן?
כְּלֵי מַתָּכוֹת שהתרופפו או ניקבו, כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרָן הפחות ביותר כדי שיקבלו טומאה?
הַדְּלִי – כְּדֵי לְמַלֹּאות בּוֹ, קוּמְקוּם – כְּדֵי לְיַחֵם בּוֹ, מֵיחַם – כְּדֵי לְקַבֵּל סְלָעִים, הַלְּפֵס – כְּדֵי לְקַבֵּל קִיתוֹנוֹת, קִיתוֹנוֹת – כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרוּטוֹת.
הַדְּלִי – כְּדֵי שיוכלו לְמַלֹּאות בּוֹ, אבל אם נסדק ונתרועע, עד שאי אפשר למלא בו מים – טהור. קוּמְקוּם להרתחת מים – שיעורו כְּדֵי שיהיה אפשר לְיַחֵם (לחמם) בּוֹ. מֵיחַם, דוד מים גדול, אם ניקב – שיעורו כְּדֵי שיוכל לְקַבֵּל מטבעות גדולות של סְלָעִים; הַלְּפֵס, מעין יורה גדולה להרתחת מים – כְּדֵי לְקַבֵּל בו קִיתוֹנוֹת, מעין בקבוקי חרס, שרגילים להכניס ללפס כדי להדיחם; הקִיתוֹנוֹת – כְּדֵי שיוכלו לְקַבֵּל מטבעות קטנות של פְּרוּטוֹת, שלעתים היו משתמשים בהם לאחסון מטבעות.
מִדּוֹת יַיִן – בְּיַיִן, וּמִדּוֹת שֶׁמֶן – בְּשֶׁמֶן.
מִדּוֹת, כלי מידה, של יַיִן – שיעורם כשנשברו בּאפשרות למדוד בהן יַיִן, וּמִדּוֹת שֶׁמֶן – בּאפשרות למדוד בהן שֶׁמֶן.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כּוּלָּן בִּפְרוּטוֹת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כּוּלָּן, כל כלי הקיבול הללו שיעורם בּקבלת פְרוּטוֹת. ואין הלכה כמותו.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַמְחוּסָּר חֲטִיפָה – טָמֵא, וְהַמְחוּסָּר לְטִישָׁה – טָהוֹר.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כלי הַמְחוּסָּר חֲטִיפָה (מירוק והברקה) – טָמֵא, שהכלי עצמו גמור. וכלי הַמְחוּסָּר לְטִישָׁה (גימור של הכלי) – טָהוֹר, שכן 'גולמי כלי מתכת' טהורים.
מַקֵּל שֶׁעָשָׂה בְּרֹאשׁוֹ מַסְמֵר כְּמִין חֲזַיְינָא – טָמֵא.
מַקֵּל עץ שֶׁעָשָׂה והתקין בְּרֹאשׁוֹ מַסְמֵר כְּמִין חֲזַיְינָא, מקל וכדור בראשו – טָמֵא, מקבל טומאה, כדין כלי עץ המשמש את המתכת (ראו פי"ג מ"ו).
סִימְּרוֹ – טָמֵא.
וכן מקל שסִימְּרוֹ, קבע מסמרים בראשו, או כדי שיכה חזק יותר – טָמֵא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ שְׁלשָׁה סְדָרִים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אינו טמא, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ לפחות שְׁלשָׁה סְדָרִים (שורות) של מסמרים. אך אם עשה פחות, אינו נחשב כלי מתכת.
וְכוּלָּן שֶׁעֲשָׂאָן לְנוֹי – טְהוֹרִין.
וְכוּלָּן שֶׁעֲשָׂאָן במתכת לְשם נוֹי בלבד – טְהוֹרִין, שאז המתכת טפלה למקל, שהוא 'פשוטי כלי עץ'.
עָשָׂה בְּרֹאשׁוֹ מֵנֶיקֶת, וְכֵן בַּדֶּלֶת – טְהוֹרָה.
עָשָׂה בְּרֹאשׁוֹ של המקל מֵנֶיקֶת, שפופרת מתכת כדי להגן עליו, וְכֵן אם התקין מניקת בַּדֶּלֶת, כגון על הידית – טְהוֹרָה, כדין מתכת המשמשת את העץ.
הָיְתָה כְּלִי וְחִבְּרָהּ לוֹ – טְמֵאָה.
הָיְתָה המניקת כְּלִי בפני עצמה קודם לכן, וְחִבְּרָהּ לוֹ, למקל – טְמֵאָה. שלא הופקעה מתורת כלי בכך שניתנה בראש המקל, שעדיין צורתה עליה, ואפשר להסירה ולהשתמש בה.
מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתָהּ?
מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתָהּ, שמתבטלת מתורת כלי עצמאי?
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשֶּׁיְּחַבֵּל.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשֶּׁיְּחַבֵּל וישחית את צורתה.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִשֶּׁיְּחַבֵּר.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִשֶּׁיְּחַבֵּר אותה אל הכלי חיבור קבוע, כגון במסמרים. וכן הלכה.
הַקַּנְטָר שֶׁל בַּנַּאי, וְהַדָּקוֹר שֶׁל חָרָשׁ – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
הַקַּנְטָר, מוט מתכת, שֶׁל בַּנַּאי, וְהַדָּקוֹר, מוט חד, שֶׁל חָרָשׁ (נגר) – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין, מפני שיש להם שם בפני עצמו.
יִתְדוֹת אֹהָלִים וְיִתְדוֹת הַמָּשׁוֹחוֹת – טְמֵאוֹת.
יִתְדוֹת האֹהָלִים, שנועצים בקרקע וקושרים אליהן את האוהל, וְיִתְדוֹת הַמָּשׁוֹחוֹת (מודדי קרקעות), שנועצים בקרקע ומותחים ביניהם חבלים או שלשלאות – טְמֵאוֹת.
שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל מָשׁוֹחוֹת – טְמֵאָה. הָעֲשׂוּיָה לָעֵצִים – טְהוֹרָה.
שַׁלְשֶׁלֶת ברזל שֶׁל מָשׁוֹחוֹת, שמודדים בה – טְמֵאָה, ככל כלי מתכת. ושלשלת הָעֲשׂוּיָה לקשירת עֵצִים – טְהוֹרָה, שאין לה חשיבות בפני עצמה (כאמור לעיל פי"ב מ"א).
שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל – אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְשֶׁל קָטָן – עֲשָׂרָה.
שַׁלְשֶׁלֶת ברזל של דְּלִי גָּדוֹל – שיעורה לקבל טומאה מדין 'ידות הכלים', כלומר דבר המשמש לאחיזה של כלי טמא, הוא עד אַרְבָּעָה טְפָחִים (32 ס"מ) ולא יותר, שעד אורך זה השלשלת מסייעת לאחיזת הדלי. וְשֶׁל דלי קָטָן, שהוא קל יותר, ונוח לאחוז אותו גם במרחק גדול יותר – עד עֲשָׂרָה טפחים (80 ס"מ). וחלק השלשלת שמעבר לשיעורים אלה – טהור.
חֲמוֹר שֶׁל נַפָּחִין – טָמֵא.
חֲמוֹר שֶׁל נַפָּחִין, בסיס עץ ועליו קורת ברזל המשמש משטח עבודה לנפחים – טָמֵא.
מְגֵירָה שֶׁעָשָׂה שִׁינֶּיהָ בְּתוֹךְ הַחוֹר – טְמֵאָה. עֲשָׂאָהּ מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן – טְהוֹרָה.
מְגֵירָה, מסור, שֶׁעָשָׂה (הרכיב) את שִׁינֶּיהָ בְּתוֹךְ הַחוֹר, שתחב את המגרה בסדק שבמשקוף הדלת מלמעלה, ושיניה לתוך חלל הפתח כדי לעצור את הדלת – טְמֵאָה, שאינה בטלה לפתח, מפני שעתיד להוציאה משם. אך אם עֲשָׂאָהּ מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן, שהכניס את המגרה אל החור כששיניה הפוכות – טְהוֹרָה, שבטלה למשקוף.
וְכָל הַכִּסּוּיִן טְהוֹרִים, חוּץ מִשֶּׁל מֵיחַם.
וְכָל הַכִּסּוּיִן של הכלים השונים טְהוֹרִים, חוּץ מִכיסוי שֶׁל מֵיחַם, שהיו משתמשים בו ככלי לעצמו.
הַטְּמֵאִין שֶׁבָּעֲגָלָה:
אלה הם הכלים הַטְּמֵאִין שֶׁבָּעֲגָלָה:
הָעוֹל שֶׁל מַתֶּכֶת, וְהַקַּטְרָב, וְהַכְּנָפַיִם הַמְקַבְּלוֹת אֶת הָרְצוּעוֹת, וְהַבַּרְזֶל שֶׁתַּחַת צַוְּארֵי בְּהֵמָה,
הָעוֹל המונח מעל צוואר הבהמה או צמד בהמות, אם הוא שֶׁל מַתֶּכֶת; וְהַקַּטְרָב, יתדות שמכניסים לעול משני צדי הצוואר, וביניהן עוברת יתד מתחת צוואר הבהמה כדי לייצב את העול; וְהַכְּנָפַיִם, חתיכות ברזל בשני קצוות העול, הַמְקַבְּלוֹת אֶת הָרְצוּעוֹת בנקבים שיש בהן; ופס הַבַּרְזֶל שֶׁקשור תַּחַת צַוְּארֵי הבְּהֵמָה כדי שלא תינזק מהרצועות שהיא קשורה בהן;
הַסּוֹמֵךְ, וְהַמַּחְגֵּר, וְהַתַּמְחוּיוֹת, הָעִנְבָּל, וְהַצִּינּוֹרָה, וּמַסְמֵר הַמְחַבֵּר אֶת כּוּלָּן.
הַסּוֹמֵךְ, טבעת במרכז העול הזוגי שאליה נקשר היצול, המוט שבראש העגלה או המחרשה, וְהַמַּחְגֵּר, שלשלת תחת צוואר השור, וְהַתַּמְחוּיוֹת, מעין קערות הנמצאות על העול, הָעִנְבָּל, לשון הפעמון שמחברים לעגלה, וְהַצִּינּוֹרָה, וו שקושרים בו את הסחורה אל העגלה, וּמַסְמֵר הַמְחַבֵּר אֶת כּוּלָּן, את חלקי העגלה השונים אלו לאלו.
הַטְּהוֹרִין שֶׁבָּעֲגָלָה:
הכלים הַטְּהוֹרִין שֶׁבָּעֲגָלָה:
הָעוֹל הַמְצוּפֶּה,
הָעוֹל של עץ הַמְצוּפֶּה במתכת (ראו פי"א מ"ד).
כְּנָפַיִם הָעֲשׂוּיוֹת לְנוֹי,
וכְנָפַיִם שבצדי העול מכאן ומכאן הָעֲשׂוּיוֹת לְנוֹי, ולא להכניס בהן רצועות.
וּשְׁפוֹפָרוֹת הַמַּשְׁמִיעוֹת אֶת הַקּוֹל,
וּשְׁפוֹפָרוֹת, גלילים חלולים ומנוקבים, הַמַּשְׁמִיעוֹת אֶת הַקּוֹל, שורקות בשעת נסיעת העגלה.
וְהָאֲבָר שֶׁבְּצַד צַוְּארֵי בְהֵמָה,
וְהָאֲבָר, העופרת, שֶׁבְּצַד צַוְּארֵי בְהֵמָה, אביזרי נוי עשויים עופרת.
הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל, הַטַּסִּים, וְהַצִּפּוּיִים, וּשְׁאָר כָּל הַמַּסְמְרוֹת – טְהוֹרִין.
הַסּוֹבֵב, חישוק מתכת, שֶׁל גַּלְגַּל העץ, העשוי להגן עליו, הַטַּסִּים, לוחות מתכת דקים, שבחלל העגלה, וְהַצִּפּוּיִים, וּשְׁאָר כָּל הַמַּסְמְרוֹת שאינם מחברים את העגלה, אלא עשויים בה לנוי – טְהוֹרִין.
סַנְדְּלֵי בְהֵמָה, שֶׁל מַתָּכוֹת – טְמֵאִין. שֶׁל שַׁעַם – טְהוֹרִין.
סַנְדְּלֵי בְהֵמָה שעל רגליה, שלא תינזק ושלא תחליק, שֶׁל מַתָּכוֹת – טְמֵאִין, שֶׁל שַׁעַם, מין צמח – טְהוֹרִין, כפשוטי כלי עץ.
הַסַּיִיף מֵאֵימָתַי מְקַבֵּל טוּמְאָה? מִשֶּׁיְּשׁוּפֶינּוּ.
הַסַּיִיף, מֵאֵימָתַי מְקַבֵּל טוּמְאָה? מִשֶּׁיְּשׁוּפֶינּוּ (שיצחצח אותו).
וְהַסַּכִּין – מִשֶּׁיַּשְׁחִיזֶנָּה.
וְהַסַּכִּין – מִשֶּׁיַּשְׁחִיזֶנָּה.
כִּסּוּי טֶנִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁעָשָׂה בּוֹ מַרְאָה –
כִּסּוּי טֶנִי, מין קערה או קופסה, שֶׁל מַתֶּכֶת, שאינו מקבל טומאה (ראו פי"ב מ"ג), שֶׁעָשָׂה בּוֹ מַרְאָה על ידי ליטוש והברקה –
רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.
רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, שסבור, שהפיכת הכיסוי למראה אינה מחשיבה אותו ככלי לעצמו. וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין, שסבורים, שהמראה נחשבת כלי בפני עצמו, אף שהיא משמשת גם כמכסה. והלכה כמותם.
מַרְאָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, אִם אֵינָהּ מַרְאָה אֶת רוֹב הַפָּנִים – טְהוֹרָה.
מַרְאָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, אִם אֵינָהּ מַרְאָה אֶת רוֹב הַפָּנִים – טְהוֹרָה, מפני שאינה משמשת מעין מלאכתה.
כְּלֵי מַתָּכוֹת מִיטַּמְּאִין וּמִיטַּהֲרִין שְׁבוּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינָן מִיטַּהֲרִין אֶלָּא שְׁלֵימִין.
כְּלֵי מַתָּכוֹת שנטמאו במת מִיטַּמְּאִין וּמִיטַּהֲרִין שְׁבוּרִין, כלומר כאשר הם נשברים, יש להם אפשרות טהרה שאין לכלים שלמים, אלו דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינָן מִיטַּהֲרִין אֶלָּא שְׁלֵימִין, כלומר אין השבירה מועילה כלל.
כֵּיצַד? הִזָּה עֲלֵיהֶן, נִשְׁבְּרוּ בּוֹ בַּיּוֹם, הִתִּיכָן וְחָזַר וְהִזָּה עֲלֵיהֶן שֵׁנִית בּוֹ בַּיּוֹם – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין הַזָּיָה פָּחוֹת מִשְּׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי.
ומפרטים: כֵּיצַד? כלי מתכת שנטמאו במת והִזָּה עֲלֵיהֶן הזאה ראשונה ביום השלישי לטומאתם, אם נִשְׁבְּרוּ בּוֹ בַּיּוֹם, הִתִּיכָן ועשאם כלי חדש וְחָזַר וְהִזָּה עֲלֵיהֶן שֵׁנִית בּוֹ בַּיּוֹם, אף על פי שהזאה זו לא הייתה ביום השביעי – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין, מפני שטומאת הכלי החדש היא מגזרת חכמים, והקלו בזה, שאפשר יהיה להשלים את תהליך הטהרה מיד. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לעולם אֵין הַזָּיָה מטהרת פָּחוֹת מִשְּׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי. וכן הלכה.
מַפְתֵּחַ שֶׁל אַרְכּוּבָה שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ אַרְכּוּבָתוֹ – טָהוֹר,
מַפְתֵּחַ שֶׁל אַרְכּוּבָה (ברך) בעל ראש כפוף לאחור, כך שהעומד מחוץ לבית יכול לפתוח את המנעול שבצד הפנימי של הדלת, כאשר הוא מכניס ידו דרך חור שבדלת, מפתח כזה שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ אַרְכּוּבָתוֹ, בצד הכפוף שלו – טָהוֹר, מפני שלא ניתן לפתוח על ידו את הדלת מבחוץ.
רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בּוֹ מִבִּפְנִים.
רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בּוֹ מִבִּפְנִים, כאשר הוא עומד בתוך הבית. ואין הלכה כמותו.
וְשֶׁל גַּם שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ גּוּמּוֹ – טָהוֹר.
ומפתח שֶׁל גַּם, העשוי כאות 'גמא' יוונית (Γ), שהידית שלו אינה כפופה אלא רק לשון בולטת הצידה בראשו, שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ גּוּמּוֹ, בזווית – טָהוֹר, שאינו ראוי לשימוש.
הָיוּ בּוֹ חָפִין וּנְקָבִין – טָמֵא.
אם הָיוּ בּוֹ, בחלק שנשבר, עדיין חָפִין (זיזים) וּנְקָבִין התואמים לזיזים שבתוך המנעול – טָמֵא, שהוא יכול לאחוז בו כפי שהוא ולהכניס אותו למנעול ולפתוח.
נִטְּלוּ חָפִין – טָמֵא מִפְּנֵי נְקָבִין, נִסְתַּתְּמוּ נְקָבִין – טָמֵא מִפְּנֵי חָפִין.
נִטְּלוּ החָפִין – טָמֵא מִפְּנֵי הנְקָבִין שנשארו. וכן אם נִסְתַּתְּמוּ הנְקָבִין – טָמֵא מִפְּנֵי החָפִין, שהמפתח ראוי לשימוש בחפין או בנקבים.
נִטְּלוּ חָפִין וְנִסְתַּתְּמוּ נְקָבִין, אוֹ שֶׁפָּרְצוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה – טָהוֹר.
אבל אם נִטְּלוּ החָפִין וְנִסְתַּתְּמוּ הנְקָבִין, אוֹ שֶׁפָּרְצוּ הנקבים זֶה לְתוֹךְ זֶה ונעשו נקב אחד גדול – טָהוֹר.
מְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל שֶׁנִּפְרְצוּ בָּהּ שְׁלשָׁה נְקָבִים מִלְּמַטָּן זֶה לְתוֹךְ זֶה – טְהוֹרָה.
כיוצא בזה, מְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל שֶׁנִּפְרְצוּ בָּהּ שְׁלשָׁה נְקָבִים מִלְּמַטָּן, בתחתית המסננת, זֶה לְתוֹךְ זֶה – טְהוֹרָה, מפני שאי אפשר לסנן בה.
וְהָאֲפַרְכֵּס שֶׁל מַתָּכוֹת – טְמֵאָה.
וְהָאֲפַרְכֵּס (כעין משפך) שֶׁל מַתָּכוֹת – טְמֵאָה, בניגוד למשפך של עץ או חרס (ראו לעיל פ"ב מ"ד), מפני שכלי מתכת טמא, אף אם אין לו בית קיבול, אם יש לו שם בפני עצמו.