חזור
כלים
פרק יגהַסַּיִיף וְהַסַּכִּין, וְהַפִּגְיוֹן, וְהָרוֹמַח, מַגַּל יָד, וּמַגַּל קָצִיר, וְהַשְּׁחוֹר, וְזוּג שֶׁל סַפָּרִים, שֶׁנֶּחְלְקוּ – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
הַסַּיִיף (החרב), וְהַסַּכִּין, וְהַפִּגְיוֹן, סכין חיילים, מחודדת משני צדדיה, וְהָרוֹמַח, מוט שבקצהו חוד מתכת, מַגַּל, כעין סכין מעוגל, של יָד, שהוא קטן ומיועד לשימוש ביתי, וּמַגַּל קָצִיר שהוא גדול, וְהַשְּׁחוֹר, מין תער, וְהַזּוּג (מספריים) שֶׁל סַפָּרִים, כל אחד מן הכלים האלה שֶׁנֶּחְלְקוּ, התפרקו או נשברו – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין (מקבלים טומאה), מפני שניתן לעשות בהם מעין מלאכתם הראשונה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַסָּמוּךְ לַיָּד – טָמֵא, וְהַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ – טָהוֹר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לא כל החלקים טמאים, אלא החלק הַסָּמוּךְ לַיָּד (לידית האחיזה) – טָמֵא, מפני שראוי לשימוש כרגיל, וְאילו החלק הַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ (לקצה הכלי) – טָהוֹר, שאין רגילים להשתמש בו, שהרי הוא חד, ואין במה לאחזו. ואין הלכה כרבי יוסי.
מִסְפֶּרֶת שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם,
מִסְפֶּרֶת, 'מספריים' עשויים מברזל כפוף שיש לו שני להבים, שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם –
רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, שעדיין אפשר להשתמש בה לחיתוך, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, ששימושה המקורי לא נעשה כעת אלא בדוחק. והלכה כחכמים.
קוֹלִיגְרִיפוֹן שֶׁנִּיטְּלָה כַּפָּהּ – טְמֵאָה מִפְּנֵי שִׁינָּהּ. נִיטְּלָה שִׁינָּהּ – טְמֵאָה מִפְּנֵי כַּפָּהּ.
קוֹלִיגְרִיפוֹן, כלי לשימוש בעת צלייה ואפייה בתנור, בעל ידית שבקצה האחד שלה כעין כף לגריפת גחלים, ובקצה השני שלה שן שנועצים בבשר או בלחם, שֶׁנִּיטְּלָה כַּפָּהּ – עדיין טְמֵאָה (מקבלת טומאה), מִפְּנֵי שִׁינָּהּ שבקצה השני. וכן להפך, אם נִיטְּלָה שִׁינָּהּ – טְמֵאָה מִפְּנֵי כַּפָּהּ.
מִכְחוֹל שֶׁנִּיטַּל הַכַּף – טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר. נִיטַּל הַזָּכָר – טָמֵא מִפְּנֵי הַכַּף.
מִכְחוֹל, כלי לצביעת העין, שקצהו האחד מחודד ושימש לצביעה, וקצהו השני דומה לכף, שֶׁנִּיטַּל ממנו הַכַּף, הקצה הרחב – טָמֵא מִפְּנֵי הַזָּכָר, הקצה החד. וכן אם נִיטַּל הַזָּכָר – טָמֵא מִפְּנֵי הַכַּף.
מַכְתֵּב שֶׁנִּיטַּל הַכּוֹתֵב – טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק. נִיטַּל הַמּוֹחֵק – טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב.
וכן מַכְתֵּב, כלי שחורטים בצדו החד על לוח שעווה, ובצדו השני השטוח מוחקים, שֶׁנִּיטַּל קצהו הַכּוֹתֵב – טָמֵא מִפְּנֵי קצהו הַמּוֹחֵק. וכן אם נִטַּל קצהו הַמּוֹחֵק – טָמֵא מִפְּנֵי הקצה הַכּוֹתֵב.
זוֹמָאלִסְטְרָא שֶׁנִּיטְּלָה כַּפָּהּ – טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמַּזְלֵג. נִיטַּל הַמַּזְלֵג – טְמֵאָה מִפְּנֵי כַּפָּהּ.
וכן זוֹמָאלִסְטְרָא, כלי לבישול או לצלייה, שקצהו האחד דומה לכף, וקצהו השני כעין מזלג, שֶׁנִּיטְּלָה כַּפָּהּ – טְמֵאָה מִפְּנֵי הַמַּזְלֵג. נִיטַּל הַמַּזְלֵג – טְמֵאָה מִפְּנֵי כַּפָּהּ.
וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר.
וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר, שבראשו האחד של המעדר הופכים את הקרקע, ובצדו השני מעין שן לפורר את גושי האדמה. אם ניטל אחד מהם, עדיין הוא טמא.
שִׁיעוּר כּוּלָּן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן.
ומוסיפים: שִׁיעוּר כּוּלָּן לטמא – כְּדֵי שיהיו ראויים לאחוז בהם ולַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן.
חַרְחוּר שֶׁנִּפְגַּם – טָמֵא, עַד שֶׁיִּנָּטֵל רוּבּוֹ.
חַרְחוּר, להב ברזל שמלבישים על אחד מראשיו של המרדע (המקל שמחזיק החורש כדי לכוון את השור) ומסלקים בו את העפר הנדבק במחרשה, שֶׁנִּפְגַּם ונחסר – טָמֵא, מפני שעדיין ראוי לשימושו, עַד שֶׁיִּנָּטֵל רוּבּוֹ.
נִשְׁבַּר מַקּוּפוֹ – טָהוֹר.
נִשְׁבַּר מַקּוּפוֹ, החור שבתוכו תוחבים את המרדע, הקת – טָהוֹר, שבאופן זה אינו ראוי לשימוש.
קוֹרְדּוֹם שֶׁנִּיטַּל עוּשְׁפּוֹ – טָמֵא מִפְּנֵי בֵּית בִּקּוּעוֹ.
קוֹרְדּוֹם, כלי בעל שני להבים בראשו, אחד בעל קצה מחודד, ואחד בעל להב רחב, שֶׁנִּיטַּל עוּשְׁפּוֹ, הצד המחודד שלו – טָמֵא מִפְּנֵי בֵּית בִּקּוּעוֹ, צדו הרחב המשמש לביקוע.
נִיטַּל בֵּית בִּקּוּעוֹ – טָמֵא מִפְּנֵי עוּשְׁפּוֹ.
וכן להפך, אם נִיטַּל בֵּית בִּקּוּעוֹ – טָמֵא מִפְּנֵי עוּשְׁפּוֹ.
נִשְׁבַּר מַקּוּפוֹ – טָהוֹר.
נִשְׁבַּר מַקּוּפוֹ, מקום תחיבת הקת – טָהוֹר, שאינו ראוי לשימוש.
מַגְרֵיפָה שֶׁנִּיטְּלָה כַּפָּהּ – טְמֵאָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּקוּרְנָס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
מַגְרֵיפָה, כעין את חפירה, שֶׁנִּיטְּלָה כַּפָּהּ, הכף שגורפים בה – טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא משמשת עתה כְּקוּרְנָס (פטיש כבד) באמצעות הברזל שנשאר בראש הקת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, שכל כלי שנשבר ואינו עושה מעין מלאכתו הראשונה – טהור. והלכה כחכמים.
מְגֵירָה שֶׁנִּיטְּלוּ שִׁינֶּיהָ אַחַת מִבֵּינְתַיִים – טְהוֹרָה. נִשְׁתַּיֵּיר בָּהּ מְלֹא הַסִּיט בְּמָקוֹם אֶחָד – טְמֵאָה.
מְגֵירָה (מסור גדול) שֶׁנִּיטְּלוּ שִׁינֶּיהָ אַחַת מִבֵּינְתַיִים, כלומר כל שן שנייה, ולא נותרו בה שיניים רצופות – טְהוֹרָה, שאינה ראויה לנסר בה. ואם נִשְׁתַּיֵּיר בָּהּ רצף שיניים כמְלֹא הַסִּיט (כמרווח שבין האצבע לאמה) בְּמָקוֹם אֶחָד – טְמֵאָה, מפני שאפשר להשתמש בחלק הנשאר כעין השימוש הראשון.
הַמַּעֲצָד, וְהָאִזְמֵל, וְהַמַּפְסֶלִית, וְהַמַּקְדֵּחַ, שֶׁנִּפְגְּמוּ – טְמֵאִים. נִיטַּל חִיסּוּמָן – טְהוֹרִין. וְכוּלָּן שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם – טְמֵאִים, חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ.
הַמַּעֲצָד (מעין קרדום של נגרים), וְהָאִזְמֵל (מין סכין צרה לחריתה וסיתות), וְהַמַּפְסֶלִית (כלי לפיסול), וְהַמַּקְדֵּחַ (כעין יתד שקודחים בו חורים בעץ), שֶׁנִּפְגְּמוּ (נעשו בהם פגימות) – טְמֵאִים, מפני שעדיין ראויים לשימוש. אבל אם נִיטַּל חִיסּוּמָן, הקצה הקשה של הלהב שלהם – טְהוֹרִין, שאינם ראויים לשימושם. וְכוּלָּן שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם, נחצו לאורכם – טְמֵאִים, מפני שהם עדיין ראויים לשמש לחיתוך והשחזה, חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ, שאי אפשר לנקב בו כשנחלק.
וְהָרוֹקְנִי בִּפְנֵי עַצְמָהּ – טְהוֹרָה.
וְהָרוֹקְנִי (מַקצועה) בִּפְנֵי עַצְמָהּ, חלק העץ ללא להב הברזל – טְהוֹרָה.
מַחַט שֶׁנִּיטַּל חֲרִירָהּ אוֹ עוּקְצָהּ – טְהוֹרָה.
מַחַט שֶׁנִּיטַּל חֲרִירָהּ, החור שמשחילים בו את החוט, אוֹ עוּקְצָהּ, הקצה המחודד שלה – טְהוֹרָה, שאינה ראויה לשימושה.
אִם הִתְקִינָהּ לְמִיתּוּחַ – טְמֵאָה.
אִם הִתְקִינָהּ, הכשירה, לְמִיתּוּחַ, למתוח באמצעותה יריעות – טְמֵאָה, שהרי היא משמשת ככלי גם בלא חריר ועוקץ.
שֶׁל סַקָּיִין שֶׁנִּיטַּל חֲרִירָהּ – טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כּוֹתֵב בָּהּ.
מחט גדולה ועבה שֶׁל סַקָּיִין (תופרי שקים) שֶׁנִּיטַּל חֲרִירָהּ – טְמֵאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כּוֹתֵב בָּהּ על לוח שעווה.
נִיטַּל עוּקְצָהּ – טְהוֹרָה.
אבל אם נִיטַּל עוּקְצָהּ – טְהוֹרָה, שאינה ראויה לכלום.
שֶׁל מִיתּוּחַ – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה.
ומחט שֶׁל מִיתּוּחַ, העשויה מתחילתה למתיחת יריעות – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, שניטל חרירה או עוקצה, טְמֵאָה, שעדיין ראויה לשימושה.
מַחַט שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלוּדָה,
מַחַט שֶׁהֶעֶלְתָה חֲלוּדָה (החלידה);
אִם מְעַכֶּבֶת אֶת הַתְּפִירָה – טְהוֹרָה, וְאִם לָאו – טְמֵאָה.
אִם החלודה מְעַכֶּבֶת ומפריעה אֶת הַתְּפִירָה – טְהוֹרָה, וְאִם לָאו – טְמֵאָה.
צִינּוֹרָא שֶׁפְּשָׁטָהּ – טְהוֹרָה.
צִינּוֹרָא, ברזל דק כפוף בראשו, ששמים בראש הכוש (לעיל פ"ט מ"ו) שֶׁפְּשָׁטָהּ (יישרה) – טְהוֹרָה, מפני ששימושה בטל.
כְּפָפָהּ – חָזְרָה לְטוּמְאָתָהּ.
חזר וכְפָפָהּ – חָזְרָה לְטוּמְאָתָהּ.
עֵץ הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמַּתֶּכֶת – טָמֵא. וְהַמַּתֶּכֶת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הָעֵץ – טְהוֹרָה.
עֵץ שבכלי הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַמַּתֶּכֶת שבכלי, שהמתכת היא העיקר – העץ טָמֵא כמו המתכת, אף אם אין לו בית קיבול. וְכן להפך, שהַמַּתֶּכֶת הַמְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ שאין לו בית קיבול – טְהוֹרָה.
כֵּיצַד? פּוֹתַחַת שֶׁל עֵץ וְהַפִּין שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת, אֲפִילּוּ אַחַת – טְמֵאָה.
כֵּיצַד? כגון אם במנגנון הנעילה של הדלת הייתה הפּוֹתַחַת (המנעול) שֶׁל עֵץ, וְהַפִּין (חפין, שיניים) שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת, ואֲפִילּוּ שן אַחַת מכלל השיניים – הפותחת כולה טְמֵאָה.
פּוֹתַחַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַפִּין שֶׁלָּהּ שֶׁל עֵץ – טְהוֹרָה.
אבל אם פּוֹתַחַת שֶׁל מַתֶּכֶת, וְהַפִּין שֶׁלָּהּ שֶׁל עֵץ – טְהוֹרָה, כדין פשוטי כלי עץ. שהשן היא העיקר, והפותחת משמשת אותה.
טַבַּעַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁל אַלְמוֹג – טְמֵאָה. טַבַּעַת שֶׁל אַלְמוֹג וְחוֹתָם שֶׁלָּה שֶׁל מַתֶּכֶת – טְהוֹרָה.
דוגמה נוספת: טַבַּעַת שֶׁל מַתֶּכֶת, וְחוֹתָם שֶׁלָּהּ, החותמת הקבועה בטבעת, הוא שֶׁל אַלְמוֹג, כמין עץ – טְמֵאָה אף החותמת. וטַבַּעַת שֶׁל אַלְמוֹג, וְחוֹתָם שֶׁלָּה שֶׁל מַתֶּכֶת – טְהוֹרָה אף המתכת, מפני שהטבעת היא עיקר הכלי.
הַשֵּׁן שֶׁבַּטַּס, שֶׁבַּפּוֹתַחַת, וְשֶׁבַּמַּפְתֵּחַ – טְמֵאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
הַשֵּׁן ממתכת שֶׁקבועה בַּטַּס (לוח מתכת) שעל דלת ומשמשת לנעילה, וכן השן שֶׁבַּפּוֹתַחַת (במנעול), וְשֶׁבַּמַּפְתֵּחַ – טְמֵאָה גם כשהיא בִּפְנֵי עַצְמָהּ, מפני שהיא נחשבת לכלי בפני עצמו.
הַכְּדוּמִין הָאַשְׁקְלוֹנִין שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, וְהָאוּנְקְלִי שֶׁלָּהֶן קַיֶּימֶת – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
הַכְּדוּמִין הָאַשְׁקְלוֹנִין, מתקנים עשויים מוט ארוך או גלגל שעליו ווים לתליית כדים לצינון או לשאיבה, שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, וְהָאוּנְקְלִי, מערכת הווים שֶׁלָּהֶן קַיֶּימֶת – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
הַמַּעְבֵּר, וְהַמִּזְרֶה, וְהַמָּגוֹב, וְכֵן מַסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ,
הַמַּעְבֵּר, וְהַמִּזְרֶה, וְהַמָּגוֹב, כלי עץ שונים בעלי שיניים ארוכות המשמשים להפיכת התבואה וזרייתה ברוח, וְכֵן מַסְרֵק שער שֶׁל הרֹאשׁ העשוי מעץ,
שֶׁנִּיטְּלָה אַחַת מִשִּׁינֵּיהֶן וַעֲשָׂאָן שֶׁל מַתֶּכֶת – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
שֶׁנִּיטְּלָה אַחַת מִשִּׁינֵּיהֶן, וַעֲשָׂאָן (תיקן אותם) עם שן שֶׁל מַתֶּכֶת – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין ככלי מתכת, מפני השן המשמשת למלאכת הכלי.
וְעַל כּוּלָּן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: דְּבַר חִדּוּשׁ חִדְּשׁוּ סוֹפְרִים, וְאֵין לִי מָה אָשִׁיב.
וְעַל כּוּלָּן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: דְּבַר חִדּוּשׁ הוא זה שחִדְּשׁוּ סוֹפְרִים (החכמים), שעל ידי שן מתכת אחת ייחשב הכול לכלי מתכת, וְעם זאת, אֵין לִי מָה שאָשִׁיב לדחות בו דין זה, אף שאינו מסתבר לי.
מַסְרֵק שֶׁל פִּשְׁתָּן שֶׁנִּיטְּלוּ שִׁינָּיו,
מַסְרֵק שֶׁל סיבי פִּשְׁתָּן שֶׁנִּיטְּלוּ שִׁינָּיו,
וְנִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ שְׁתַּיִם – טָמֵא. וְאַחַת – טָהוֹר.
וְנִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ שְׁתַּיִם, שתי שׁיניים – טָמֵא, שעדיין ראוי לסרק בו. וְאם נשתיירה רק שן אַחַת – טָהוֹר.
וְכוּלָּן אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן – טְמֵאוֹת.
וְכוּלָּן, שיני המסרק, כשהן אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן, ואינן מחוברות למסרק – טְמֵאוֹת, מפני שראויות לשימוש, כמבואר להלן.
וְשֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּיטְּלוּ שִׁינָּיו אַחַת מִבֵּינְתַיִים – טָהוֹר.
ומסרק שֶׁל צֶמֶר שֶׁנִּיטְּלוּ שִׁינָּיו, אם ניטלה אַחַת מִבֵּינְתַיִים, שמכל שלוש שיניים ניטלה אחת, ואין בו שלוש שיניים רצופות – טָהוֹר, מפני שאינו ראוי למלאכתו.
נִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ שָׁלשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד – טָמֵא.
אבל נִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ שָׁלשׁ שיניים בְּמָקוֹם אֶחָד – טָמֵא.
הָיְתָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מֵהֶן – טָהוֹר.
הָיְתָה השן הַחִיצוֹנָה אַחַת מֵהֶן, מהשלוש שנשארו במקום אחד – טָהוֹר, מפני שהשן החיצונה רחבה, ואינה מועילה לסירוק.
נִיטְּלוּ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם, וַעֲשָׂאָן לְמַלְקֶטֶת – טְמֵאוֹת.
נִיטְּלוּ מִמֶּנּוּ שְׁתַּיִם, צמד שיניים מחוברות בבסיסן, וַעֲשָׂאָן לְמַלְקֶטֶת (כעין פינצטה) – טְמֵאוֹת מכאן ולהבא ככלי חדש.
אַחַת, וְהִתְקִינָהּ לְנֵר אוֹ לְמִיתּוּחַ – טְמֵאָה.
וכן, אם ניטלה מהמסרק שן אַחַת, וְהִתְקִינָהּ לְטיפול בנֵר אוֹ לְמִתּוּחַ בגדים – טְמֵאָה.