חזור
כלים
פרק יבטַבַּעַת אָדָם – טְמֵאָה.
טַבַּעַת של אָדָם – טְמֵאָה, כפי שכבר שנינו בפרק הקודם (משנה ח).
טַבַּעַת בְּהֵמָה וְכֵלִים, וּשְׁאָר כָּל הַטַּבָּעוֹת – טְהוֹרוֹת.
טַבַּעַת של בְּהֵמָה או של כֵלִים, וּשְׁאָר כָּל הַטַּבָּעוֹת, כגון אבזם של חגורה, או טבעת שקושרים בה את הבגד – טְהוֹרוֹת, שטבעת אינה כלי חשוב לעצמו, למעט זו המשמשת את האדם כתכשיט.
קוֹרַת הַחִצִּים – טְמֵאָה, וְשֶׁל אֲסוּרִין – טְהוֹרָה.
קוֹרַת הַחִצִּים, לוח המטרה שיורים עליו, שעשויה מתכת – טְמֵאָה, וְקורה שֶׁל אֲסוּרִין, כעין סד שסוגרים בו את רגלי האסיר – טְהוֹרָה.
הַקּוֹלָר – טְמֵאָה.
הַקּוֹלָר שתולים בצוואר האסיר, והוא של ברזל – טְמֵאָה.
שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית נְעִילָה – טְמֵאָה.
שַׁלְשֶׁלֶת ברזל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית נְעִילָה (התקן למנעול) – טְמֵאָה, שאז נחשבת כלי שיש לו חשיבות.
הָעֲשׂוּיָה לִכְפִיתָה – טְהוֹרָה.
אבל שלשלת סתם הָעֲשׂוּיָה לִכְפִיתָה (לקשירה) של אדם, בעלי חיים או של חפצים – טְהוֹרָה, שאינה נחשבת כלי בעל חשיבות לעצמו.
שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל סִיטוֹנוֹת – טְמֵאָה, שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טְהוֹרָה.
שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל סִיטוֹנוֹת (סוחרים בכמויות גדולות), שנועלים בה את חנויותיהם – טְמֵאָה. ושלשלת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, שלא נועלים בה, ועיקרה לנוי הפתח – טְהוֹרָה.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהוּא מַפְתֵּחַ אֶחָד. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנַיִם, אוֹ שֶׁקָּשַׁר חִלָּזוֹן בְּרֹאשָׁהּ – טְמֵאָה.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵימָתַי שלשלת של בעלי בתים טהורה? בִּזְמַן שֶׁהוּא מַפְתֵּחַ (קרס) אֶחָד, שיש בצד אחד שלה כעין קרס שמשמש לנעילה. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנַיִם, שני מפתחות, קרסים, משני צדי השלשלת, אוֹ שֶׁקָּשַׁר 'חִלָּזוֹן' (טבעת סלילית) בְּרֹאשָׁהּ – טְמֵאָה, מפני שעשויה לנעול בה.
קְנֵה מֹאזְנַיִם שֶׁל סָרוֹקוֹת – טָמֵא, מִפְּנֵי אוּנְקְלָיוֹת.
קְנֵה מֹאזְנַיִם שֶׁל סָרוֹקוֹת (סורקי הפשתן או הצמר), שכפות המאזניים תלויות בו משני צדיו – טָמֵא, מִפְּנֵי אוּנְקְלָיוֹת (ווי המתכת) המשתלשלות מהקנה, שתולים בהן את הצמר או הפשתן, והוא חלק עיקרי במאזניים.
וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, אִם יֵשׁ בּוֹ אוּנְקְלָיוֹת – טָמֵא.
וקנה מאזניים שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, שכרגיל אין שימושם באונקליות, אינו טמא, אבל אִם יֵשׁ בּוֹ אוּנְקְלָיוֹת – טָמֵא.
אוּנְקְלִין שֶׁל כַּתָּפִין – טְהוֹרָה,
אוּנְקְלִין (וו) שֶׁל כַּתָּפִין (סבלים), המחוברת לראשו של מקל עץ שבו הם תומכים את המשא שעל כתפיהם שלא ייפול – טְהוֹרָה, מפני שהיא אביזר נלווה למקל.
וְשֶׁל רוֹכְלִים – טְמֵאָה.
וְאונקלי שֶׁל רוֹכְלִים ההולכים ממקום למקום, ויש להם מתקן עם ווים שעליהם תלויות קערות לצורך מרכולתם – טְמֵאָה, מפני שהיא עיקר הכלי, או מפני שדינה ככלי הקיבול שמחובר לה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁל רוֹכְלִים; שֶׁלְּפָנָיו – טְמֵאָה, וְשֶׁלְּאַחֲרָיו – טְהוֹרָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אונקלי שֶׁל רוֹכְלִים שֶׁקבועה במוט הנשיאה מלְּפָנָיו של הרוכל – טְמֵאָה, וְהאונקלי שֶׁקבועה בו מלְּאַחֲרָיו – טְהוֹרָה, מפני שאין משתמשים בה לקיבול, ונמצאת שם לשמירה או לאיזון המשקל. ואין הלכה כמותו.
אוּנְקְלִי דַּרְגָּשׁ – טְמֵאָה,
אוּנְקְלִי של דַּרְגָּשׁ (מיטת עור), הקבועה במסגרת העץ כדי לתלות בה את לולאות העור של המצע – טְמֵאָה, כדין הדרגש.
וְשֶׁל נַקְלִיטִין – טְהוֹרָה;
וְאונקלי שֶׁל נַקְלִיטִין (מוטות ניצבים בצדי המיטה), שתולים עליהם את הכילה – טְהוֹרָה, כדין הנקליטין עצמם (ראו פי"ח מ"ג);
שֶׁל שִׁדָּה – טְמֵאָה, וְשֶׁל אֲקוּן – טְהוֹרָה;
אונקלי שֶׁל שִׁדָּה (מין ארון) – טְמֵאָה כשידה, וְאונקלי שֶׁל אֲקוּן (מלכודת דגים הקלועה מנצרים) – טְהוֹרָה כאקון (להלן פכ"ג מ"ה);
שֶׁל שֻׁלְחָן – טָמֵא, שֶׁל מְנוֹרַת הָעֵץ – טָהוֹר.
וכן אונקלי שֶׁל שֻׁלְחָן – טָמֵא, ששולחן עצמו טמא, ושֶׁל מְנוֹרַת הָעֵץ – טָהוֹר.
זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמְחוּבָּר לַטָּמֵא – טָמֵא, וְהַמְחוּבָּר לַטָּהוֹר – טָהוֹר.
זֶה הַכְּלָל: כָּל אונקלי או אביזר אחר, הַמְחוּבָּר לַטָּמֵא (למקבל טומאה) – טָמֵא. וְכל הַמְחוּבָּר לַטָּהוֹר – טָהוֹר.
וְכוּלָּן אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן – טְהוֹרוֹת.
וְכוּלָּן, כל האונקליות של הרהיטים השונים, כשהן אַחַת אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָן (פרודות מהכלים) – טְהוֹרוֹת.
כִּסּוּי טֶנִי שֶׁל מַתֶּכֶת,
כִּסּוּי הטֶנִי (קערת מתכת גדולה) שֶׁל מַתֶּכֶת, שגם הוא עשוי מתכת,
שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
אם היה זה טני שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַמֵּא, שיש לכיסוי מתכת זה חשיבות לעצמו, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין כשאר כיסויי כלים (ראו פי"ד מ"ג), והלכה כמותם.
וְשֶׁל רוֹפְאִים – טָמֵא.
וְכיסוי טני שֶׁל רוֹפְאִים – טָמֵא לדברי הכול, מפני שמשתמשים בו להנחת כלים ותרופות או להכנתן.
הַדֶּלֶת שֶׁבַּמִּגְדָּל, שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טְהוֹרָה, וְשֶׁל רוֹפְאִים – טְמֵאָה.
הַדֶּלֶת של מתכת שֶׁבַּמִּגְדָּל (ארון גדול וגבוה מעץ), אם היה המגדל שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – טְהוֹרָה, שאיננה כלי בפני עצמו. וְשֶׁל רוֹפְאִים – טְמֵאָה, מפני שעושים בה שימוש, כמשטח לעבודה או לתליית כלים.
הַיִּיתּוּכִין – טְמֵאִים, וְהַפְּרָכִין – טְהוֹרִין.
הַיִּיתּוּכִין (מלקחיים לאחוז בהם כלים רותחים) – טְמֵאִים. וְהַפְּרָכִין (ברזלים הקבועים בכירה כדי להניח עליהן את הקדרה) – טְהוֹרִין בפני עצמם, שהם חלק מן הכירה, ולא כלי בפני עצמו.
עַקְרַב בֵּית הַבַּד – טְמֵאָה,
עַקְרַב (ברזל מעוקל) של בֵּית הַבַּד, שמחובר לקצה הקורה לתלות עליו משקולות – טְמֵאָה,
וְאוּנְקְלִי שֶׁבַּכּוֹתָלִים – טְהוֹרָה.
וְאוּנְקְלִי (וו) שֶׁקבוע בַּכְּתָלִים – טְהוֹרָה, שהיא חלק מן הבית.
מַסְמֵר הַגָּרָע – טָמֵא.
מַסְמֵר הַגָּרָע (מקיז דם) – טָמֵא, שהוא כלי בפני עצמו המשמש לצורך ההקזה.
וְשֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת – טָהוֹר.
ומסמר ארוך שֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת (שעון שמש) – טָהוֹר, שהוא קבוע באבן שאינה מקבלת טומאה.
רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא.
רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, מפני שהמסמר הוא עיקר הכלי. ואין הלכה כמותו.
מַסְמֵר הַגַּרְדִּי – טָמֵא.
מַסְמֵר הַגַּרְדִּי (האורג), שהוא מיישר בו את חוטי השתי – טָמֵא.
וְאָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת, רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
וְאָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת (עושי הגריסים) – רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, מפני שהוא מיטלטל לעתים. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, כדין שאר ארונות שאין מטלטלים אותם (ראו פט"ו מ"א).
הָיְתָה עֲגָלָה שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת – טְמֵאָה.
ולדעת הכול, אם הָיְתָה עֲגָלָה שֶׁלּוֹ, שנושאים עליה את הארון של גרוסות, שֶׁל מַתֶּכֶת – העגלה טְמֵאָה.
מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ – טָמֵא.
מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ, הכשירו, לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ את המנעול – טָמֵא, שנעשה כלי.
הֶעָשׂוּי לִשְׁמִירָה – טָהוֹר.
ומסמר הֶעָשׂוּי לִשְׁמִירָה, כגון שמניחו סמוך לדלת, כדי שידע אם עבר שם אדם – טָהוֹר.
מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ בּוֹ אֶת הֶחָבִית –
מַסְמֵר שֶׁהִתְקִינוֹ לִהְיוֹת פּוֹתֵחַ בּוֹ אֶת הֶחָבִית על ידי נעיצתו בין החבית למגופה,
רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַד שֶׁיִּצְרְפֶנּוּ.
רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, מפני שניתן לפתוח בו, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין עַד שֶׁיִּצְרְפֶנּוּ, יחזקו באש, כדי שיהיה ראוי למלאכתו. והלכה כמותם.
מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי – טָהוֹר, וְרַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא.
מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי (חלפן), שתולה בו את המאזניים – טָהוֹר, מפני שאינו נחשב כלי בפני עצמו. וְרַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, שסבור, שמסמר זה נחשב כלי.
שְׁלשָׁה דְּבָרִים רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:
ולסיכום, שְׁלשָׁה דְּבָרִים רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:
מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי, וְאָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת, וּמַסְמֵר שֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת – רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
מַסְמֵר שֶׁל שֻׁלְחָנִי ששנינו כאן, וְהשניים ששנינו במשנה הקודמת: אָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת, וּמַסְמֵר שֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת – בכל אלה רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, והלכה כמותם.
אַרְבַּע דְּבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:
אַרְבַּע דְּבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:
כִּסּוּי טֶנִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים,
כִּסּוּי טֶנִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים (לעיל משנה ג),
וּתְלוּי הַמַּגְרֵדוֹת,
וּתְלוּי (מתלה), לולאה או שרשרת שתולים בה את הַמַּגְרֵדוֹת, כלים לגירוד הגוף בבית המרחץ,
וְגוֹלְמֵי כְּּלֵי מַתָּכוֹת,
וְגוֹלְמֵי כְּלֵי מַתָּכוֹת, כלי מתכות שלא הושלמו, כגון שמחוסרים החלקה או שיבוץ,
וְטַבְלָה שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם.
וְטַבְלָה (לוח) של חרס או של עץ שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם, ושני החלקים שווים בגודלם.
וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָה שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, שֶׁהַגָּדוֹל טָמֵא וְהַקָּטָן טָהוֹר.
וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָה שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם, שאם אֶחָד החלקים גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן – שֶׁהַגָּדוֹל טָמֵא וְהַקָּטָן טָהוֹר. והלכה כחכמים.
דִּינָר שֶׁנִּפְסַל, וְהִתְקִינוֹ לִתְלוֹתוֹ בְּצַוַּאר קְטַנָּה – טָמֵא.
מטבע דִּינָר שֶׁנִּפְסַל משימוש על ידי המלכות או שנפחת ממשקלו, וְהִתְקִינוֹ בעליו לִתְלוֹתוֹ כתכשיט בְּצַוַּאר ילדה קְטַנָּה – טָמֵא כשאר תכשיטי מתכת.
וְכֵן סֶלַע שֶׁנִּפְסְלָה, וְהִתְקִינָהּ לִהְיוֹת שׁוֹקֵל בָּהּ – טְמֵאָה.
וְכֵן סֶלַע (מטבע ששוויו ארבעה דינרים) שֶׁנִּפְסְלָה וְהִתְקִינָהּ לִהְיוֹת שׁוֹקֵל בָּהּ, להשתמש בה כמשקולת – טְמֵאָה כמשקולות.
עַד כַּמָּה תִּפָּסֵל וִיהֵא רַשַּׁאי לְקַיְּימָהּ? עַד שְׁנֵי דִינָרִין. פָּחוּת מִכָּאן – יָקוֹץ.
עַד כַּמָּה תִּפָּסֵל (תיפחת) הסלע, וִיהֵא אדם רַשַּׁאי לְקַיְּימָהּ אצלו? עַד שיישאר בה משקל שְׁנֵי דִינָרִין (שקל), שיוכל להשתמש בה כשקל. ואם נותר בה פָּחוּת מִכָּאן – יָקוֹץ (יקצוץ) את המטבע, שמא ירמו וישתמשו בו כמטבע של שקל, בעוד שהוא שווה פחות מכך.
הָאוֹלָר, וְהַקּוּלְמוֹס, וְהַמְּטוּטֶלֶת, וְהַמִּשְׁקָלוֹת, וְהַכּוּרִים, וְהַכַּן, וְהַכַּנָּא – טְמֵאִים.
הָאוֹלָר סכין קטנה לחידוד הקולמוס, וְהַקּוּלְמוֹס (קנה הכתיבה), וְהַמְּטוּטֶלֶת (אנך, משקולת התלויה בחוט), וְהַמִּשְׁקָלוֹת של מאזניים, וְהַכּוּרִים (מוטות שמשתמשים בהם בבית הבד), וְהַכַּן (סרגל לסרטוט), וְהַכַּנָּא (הלוח שמסרגלים עליו). כל אלה, שהם ממתכת – טְמֵאִים.
וְכָל גּוֹלְמֵי כְּלֵי עֵץ – טְמֵאִים, חוּץ מִשֶּׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ.
וְכָל גּוֹלְמֵי כְּלֵי עֵץ (כלים שלא הושלם עיבודם) – טְמֵאִים, שלא כ'גולמי כלי מתכות', שטהורים (לעיל משנה ו), חוּץ מִשֶּׁל עץ האֶשְׁכְּרוֹעַ, שהכלים העשויים ממנו אינם ראויים לשימוש לפני שיופם או שליקתם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף גְּרוֹפִית שֶׁל זַיִת טְהוֹרָה, עַד שֶׁתִּשָּׁלֵק.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף כלי העשוי מגְּרוֹפִית (ענף) שֶׁל זַיִת טְהוֹרָה, עַד שֶׁתִּשָּׁלֵק, תעבור הרתחה במים, כדי להוציא ממנה את המרירות שיש בה, שהיא עוברת למה שמניחים בתוכה.