Shevuot 8

חזור

שבועות

פרק ח

אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן: שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר.

אַרְבָּעָה סוגי שׁוֹמְרִין הֵן: שׁוֹמֵר חִנָּם, שאינו מקבל כל תמורה בעבור שמירת החפץ, וְהַשּׁוֹאֵל חפץ מחברו כדי להשתמש בו, נוֹשֵׂא שָׂכָר, שמקבל שכר בעבור שמירתו, כמו רועה, וְהַשּׂוֹכֵר חפץ לשימושו.

שׁוֹמֵר חִנָּם – נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל.

ואלו דיניהם: שׁוֹמֵר חִנָּם – נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל, על כל מקרה שאירע לפיקדון שלא ברשלנותו, שכך היה, ופטור מלשלם.

וְהַשּׁוֹאֵל – מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל.

וְהַשּׁוֹאֵל – מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל, שבכל מקרה שלא החזיר את הפיקדון בשלמותו הוא חייב לשלם.

נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר – נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵיבָה.

נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר – נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה, כגון שנשברה רגל בהמה, וְעַל הַשְּׁבוּיָה בידי שודדים, וְעַל הַמֵּתָה מעצמה, שהם נשבעים, שכך אירע, ושלא התרשלו בשמירה, ופטורים מלשלם, וּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה, כאשר אבד הפיקדון אף ששמר עליו, וְאֶת הַגְּנֵיבָה אם נגנב.

אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם: "הֵיכָן שׁוֹרִי", אָמַר לוֹ: "מֵת", וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד.

אם אָמַר המפקיד לְשׁוֹמֵר חִנָּם: "הֵיכָן שׁוֹרִי שהפקדתי בידך"? ואָמַר לוֹ השומר: "מֵת מעצמו", וְהוּא במקרה שֶׁבאמת נִּשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד.

"נִשְׁבַּר", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד.

או שאמר השומר: "נִשְׁבַּר השור באונס", וְהוּא שֶׁבאמת מֵּת, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד.

"נִשְׁבָּה", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד.

או שאמר: "נִשְׁבָּה (נלקח בשבי) על ידי שודדים", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד.

"נִגְנַב", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ אָבַד.

או שאמר: "נִגְנַב", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ אָבַד.

"אָבַד", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב.

או שאמר: "אָבַד", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב.

"מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר: "אָמֵן" – פָּטוּר.

בכל המקרים הללו, אם אמר לו בעל השור: "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי שאמת בפיך", וְאָמַר השומר: "אָמֵן", שקיבל את השבועה, ואחר כך הודה שנשבע לשקר – פָּטוּר מקרבן אשם ותוספת חומש, מפני שבכל מקרה היה פטור מלשלם על מה שאירע, ולא שבועת השקר היא שפטרה אותו.

"הֵיכָן שׁוֹרִי"? אָמַר לוֹ: "אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד. "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר: "אָמֵן" – פָּטוּר.

אם אמר המפקיד לשומר חינם: "הֵיכָן שׁוֹרִי שהפקדתי בידך"? ואָמַר לוֹ הלה: "אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח", שמעולם לא הפקדת אצלי, וְהוּא במקרה שֶׁבאמת הפקיד אצלו, אך מֵת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד. ואמר הבעלים: "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי שאמת בפיך", וְאָמַר השומר: "אָמֵן", שקיבל את השבועה – פָּטוּר מקרבן על שבועת הפיקדון, שהרי גם לפי האמת אינו חייב לשלם לו על שורו במקרים כאלה, ולא שבועת השקר היא שפטרה אותו.

"הֵיכָן שׁוֹרִי"? אָמַר לוֹ: "אָבַד". "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר: "אָמֵן", וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ – מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן.

ולכן, אם אמר לו: "הֵיכָן שׁוֹרִי"? אָמַר לוֹ: "אָבַד", אמר לו: "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר השומר: "אָמֵן", וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, שאכל את השור – הרי זה מְשַׁלֵּם למפקיד אֶת הַקֶּרֶן, את מחיר השור, שהרי גזל אותו.

הוֹדָה מֵעַצְמוֹ – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם.

אבל אם לאחר שנשבע הוֹדָה מֵעַצְמוֹ ששיקר – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ, שמוסיף למחיר השור עוד חמישית, ומביא קרבן אָשָׁם לכפרה, שזהו דין שבועת הפיקדון.

"הֵיכָן שׁוֹרִי"? אָמַר לוֹ: "נִגְנַב". "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר: "אָמֵן", וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם.

ובדומה לכך, אם אמר לו: "הֵיכָן שׁוֹרִי"? ואָמַר לוֹ השומר: "נִגְנַב". ואמר לו: "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר: "אָמֵן", וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁהוא עצמו גְּנָבוֹ – מְשַׁלֵּם השומר תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, פי שניים ממחיר השור, כגנב. ואם הוֹדָה מֵעַצְמוֹ – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם כמו בטענת 'אבד'.

אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק: "הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ"? וְהוּא אוֹמֵר: "לֹא גָּנַבְתִּי", וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל.

אם אדם אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק: "הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ"? והוּא אוֹמֵר: "לֹא גָּנַבְתִּי", וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, שכך קנסה התורה את הגנב (שמות כב,ג).

טָבַח וּמָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

ואם מעידים העדים שגם טָבַח (שחט) הגנב וּמָכַר (או מכר) את השור – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, כלומר מחיר של חמישה בקר, ואם היה זה שה – משלם ארבעה צאן (שם כא,לז).

רָאָה עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין, אָמַר: "גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי" – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן.

אבל אם רָאָה הנאשם עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין לבית הדין להעיד על גנבתו, והקדים אותם ואָמַר לדיינים: "גָּנַבְתִּי, אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי" – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן (מחיר הגנבה) ולא כפל, וגם לא ארבעה וחמישה. מפני שאלו הם קנסות, ואין אדם משלם קנס בהודאת עצמו, אלא העדים הם המחייבים אותו.

אָמַר לַשּׁוֹאֵל: "הֵיכָן שׁוֹרִי"? אָמַר לוֹ: "מֵת", וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד. "נִשְׁבַּר", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד. "נִשְׁבָּה", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד. "נִגְנַב", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ אָבַד. "אָבַד", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב.

אם אָמַר המשאיל לַשּׁוֹאֵל: "הֵיכָן שׁוֹרִי שהשאלתי לך", אָמַר לוֹ: "מֵת מעצמו", וְהוּא שֶׁבאמת נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. או שאמר השואל: "נִשְׁבַּר השור", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד. או שאמר: "נִשְׁבָּה (נפל בשבי)", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד. או שאמר: "נִגְנַב", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ אָבַד. או שאמר: "אָבַד", וְהוּא שֶׁמֵּת, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב.

"מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר: "אָמֵן" – פָּטוּר.

בכל המקרים האלה, אם אמר בעל השור: "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי, שאמת בפיך", וְאָמַר השואל: "אָמֵן", שקיבל את השבועה, ואחר כך הודה ששיקר – פָּטוּר מקרבן אשם ותוספת חומש, שהרי בכל מקרה היה צריך לשלם, ולא נפטר מחובו על ידי השבועה.

אם אמר המשאיל לשואל: "הֵיכָן שׁוֹרִי שהשאלתי לך"? ואָמַר לוֹ: "אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח", שלא שאלתי ממך כלל, וְהוּא שֶׁבאמת שאל ממנו, ומֵת השור, אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה, אוֹ נִגְנַב, אוֹ אָבַד, ואמר המשאיל: "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי שאמת בפיך", וְאָמַר הלה: "אָמֵן", שקיבל את השבועה – חַיָּיב לשלם את ערך השור בתוספת חומש ולהביא קרבן אשם, שהרי במקרים אלה היה חייב לשלם לו, ורצה לפטור את עצמו מתשלום בשבועת שקר.

אָמַר לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר: "הֵיכָן שׁוֹרִי", אָמַר לוֹ: "מֵת", וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה.

אם אָמַר הבעלים לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר: "הֵיכָן שׁוֹרִי שמסרתי לך"? אָמַר לוֹ: "מֵת מעצמו", ואני פטור, וְהוּא שֶׁבאמת נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. או שאמר השומר: "נִשְׁבַּר מפגיעת חיה רעה", וְהוּא שֶׁבאמת מֵת אוֹ נִשְׁבָּה.

"נִשְׁבַּר", וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה. "נִשְׁבָּה", וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר. "נִגְנַב", וְהוּא שֶׁאָבַד. "אָבַד", וְהוּא שֶׁנִּגְנַב.

או שאמר: "נִשְׁבָּה (נפל בשבי)", וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר, שבין לפי דבריו ובין לפי מה שאירע באמת, היה פטור מלשלם; וכן אם אמר השומר: "נִגְנַב", וְהוּא שֶׁאָבַד. או שאמר: "אָבַד", וְהוּא שֶׁנִּגְנַב, שבין לפי האמת ובין לפי טענתו, הוא חייב לשלם;

"מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר: "אָמֵן" – פָּטוּר.

בכל אלו אם אמר לו הבעלים: "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר השומר: "אָמֵן" – פָּטוּר מדין שבועת הפיקדון, מפני שלא נפטר מחוב כל שהוא על ידי שבועת השקר שלו.

"מֵת" אוֹ "נִשְׁבַּר" אוֹ נִשְׁבָּה", וְהוּא שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד. "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר: "אָמֵן" – חַיָּיב.

אבל אם טען השומר: "מֵת" אוֹ שטען: "נִשְׁבַּר" אוֹ: "נִשְׁבָּה", וְהוּא שֶׁבאמת נִגְנַב אוֹ אָבַד, ואמר הבעלים: "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר השומר: "אָמֵן" – חַיָּיב, שהרי רצה לפטור את עצמו מתשלום שלא כדין.

"אָבַד" אוֹ "נִגְנַב", וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר: "אָמֵן" – פָּטוּר.

אם טען השומר: "אָבַד" אוֹ "נִגְנַב", וְהוּא שֶׁבאמת מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה, "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר: "אָמֵן" – פָּטוּר מדין שבועת הפיקדון, שהרי חייב את עצמו בממון שלא היה חייב, ולא הרוויח בשבועתו אלא הפסיד.

זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמְשַׁנֶּה מֵחוֹבָה לְחוֹבָה, וּמִפְּטוּר לִפְטוּר, וּמִפְּטוּר לְחוֹבָה – פָּטוּר.

זֶה הַכְּלָל: כָּל הַמְשַׁנֶּה על ידי שבועת שקר מֵחוֹבָה לְחוֹבָה, שבין לפי האמת ובין לפי טענתו הוא חייב לשלם, וכן אם שינה מִפְּטוּר לִפְטוּר, שבין לפי טענתו ובין לפי האמת הוא פטור מתשלום, וכן אם שינה מִפְּטוּר לְחוֹבָה, שלפי האמת הוא פטור, ולפי טענתו הוא חייב לשלם – בכל המקרים הללו פָּטוּר מדין שבועת הפיקדון, ואינו חייב חומש ואשם.

מֵחוֹבָה לִפְטוּר – חַיָּיב.

ורק מי שמשנה בשבועתו מֵחוֹבָה לִפְטוּר, שלפי האמת הוא חייב, ונשבע לשקר כדי להיפטר – חַיָּיב.

זֶה הַכְּלָל: כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ – חַיָּיב. לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ – פָּטוּר.

וחוזרים על הדברים באופן אחר: זֶה הַכְּלָל: כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ – חַיָּיב, לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ – פָּטוּר.