Shevuot 3

חזור

שבועות

פרק ג

שְׁבוּעוֹת – שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע:

שְׁבוּעוֹת ביטוי, ששנינו שהן שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, מה הן?

"שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל" וְ"שֶׁלֹּא אוֹכַל"; "שֶׁאָכַלְתִּי" וְ"שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי".

שתיים שמפורשות בכתוב – כאשר נשבע על העתיד, כגון שאמר: "שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל היום" ולא אכל, וְכן: "שבועה שֶׁלֹּא אוֹכַל" ואכל; ושתיים שאינן מפורשות בכתוב – כאשר נשבע על העבר, כגון: "שבועה שֶׁאָכַלְתִּי" ולא אכל, וְ"שבועה שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי" ואכל.

"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל" וְאָכַל כָּל שֶׁהוּא – חַיָּיב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אם נשבע: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל" וְאָכַל אפילו כָּל שֶׁהוּא – חַיָּיב, אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא: הֵיכָן מָצִינוּ בְּאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַיָּיב, שֶׁזֶּה חַיָּיב?

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא: הֵיכָן מָצִינוּ (מצאנו) דוגמא לכך בְּאדם שאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא מדבר אסור באכילה, שֶׁהוּא חַיָּיב, שאתה אומר שֶׁזֶּה חַיָּיב? והרי בכל האיסורים שבתורה אין אדם מתחייב עונש או קרבן אם אכל פחות מכזית!

אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא: וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בִּמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן, שֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן?

אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא: וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ באדם שמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן על שהפר את דיבורו, שֶׁזֶּה הנשבע מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן? מפני שהנשבע אינו עובר על איסור אכילה אלא על הפרת השבועה, ועל כך הוא עובר בכל שהוא.

"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל", וְאָכַל וְשָׁתָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה", וְאָכַל וְשָׁתָה – חַיָּיב שְׁתַּיִם.

הנשבע: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל", וְאָכַל וְגם שָׁתָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת, שהשתייה נכללת בשבועה על אכילה. אבל אם פירט ואמר: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה", וְאָכַל וְשָׁתָה – חַיָּיב שְׁתַּיִם, שעל כל אחד מהפרטים נשבע לחוד.

"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל" וְאָכַל פַּת חִטִּין, וּפַת שְׂעוֹרִין, וּפַת כּוּסְּמִין – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.

אם אמר אדם: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל", וְאָכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כּוּסְּמִין – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חטאת אַחַת, כאילו אכל כמה פעמים מאותו מין.

"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כּוּסְּמִין", וְאָכַל – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

אבל אם פירט: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל פַּת חִטִּין, וּפַת שְׂעוֹרִין, וּפַת כּוּסְּמִין", וְאָכַל את כולן – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, שאלה הן שבועות נפרדות.

"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה", וְשָׁתָה מַשְׁקִין הַרְבֵּה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.

אם אמר אדם: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה", וְשָׁתָה מיני מַשְׁקִין הַרְבֵּה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חטאת אַחַת, כאילו שתה שוב ושוב ממין אחד.

"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן, וְשֶׁמֶן, וּדְבַשׁ", וְשָׁתָה – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

אבל אם פירט: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן וְשֶׁמֶן וּדְבַשׁ", וְשָׁתָה את כולם – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, שאלה שבועות נפרדות.

"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל" וְאָכַל אוֹכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לַאֲכִילָה, וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לִשְׁתִיָּה – פָּטוּר.

אם אמר אדם: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל", וְאָכַל אוֹכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לַאֲכִילָה, כגון עפר, וְכן אם שָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לִשְׁתִיָּה, כגון מים מרים – פָּטוּר, שאין אלה נכללים בלשון אכילה.

"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל", וְאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים – חַיָּיב.

אבל אם אמר: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל", וְאָכַל מיני בעלי חיים שאסורים באכילה, נְבֵלוֹת, בהמות שמתו ללא שחיטה כשרה, וּטְרֵפוֹת, שנשחטו לאחר שהייתה בהן פציעה או מחלה שלא היו יכולות להמשיך לחיות אחריה, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים – חַיָּיב קרבן על שבועתו – אם היה שוגג, ומלקות – אם היה מזיד, שמאכל אסור נחשב מאכל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, מפני שאין שבועה חלה על מה שכבר אסור מן התורה.

אָמַר: "קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיּוֹם", וְהוּא אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּּרְמָשִׂים – הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה.

ולדעת הכול, אם אָמַר: "קוֹנָם (קרבן) אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי, תיאסר על אשתי הנאה ממני כקרבן, אִם אָכַלְתִּי הַיּוֹם", וְהוּא אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים – הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה, שהרי אכל דבר-מה. ואין הלכה כרבי שמעון.

אֶחָד דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.

אֶחָד (בין) שבועה על דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ, הנוגעים לו בלבד, כגון שיאכל או לא יאכל, וְאֶחָד (ובין) שבועה על דְּבָרִים ופעולות שֶׁל אֲחֵרִים; וְאֶחָד שבועה על דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, מאכל או חפץ, וְאֶחָד שבועה על דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, שעניינם יבואר להלן – על כל אלה חלה שבועת ביטוי.

כֵּיצַד? אָמַר: "שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי" וְ"שֶׁלֹּא אֶתֵּן", "שֶׁנָּתַתִּי" וְ"שֶׁלֹּא נָתַתִּי", "שֶׁאִישַׁן" וְ"שֶׁלֹּא אִישַׁן", "שֶׁיָּשַׁנְתִּי" וְ"שֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי", "שֶׁאֶזְרוֹק צְרוֹר לַיָּם" וְ"שֶׁלֹּא אֶזְרוֹק", "שֶׁזָּרַקְתִּי" וְ"שֶׁלֹּא זָרַקְתִּי".

ומפרטים: כֵּיצַד הם "דברים של אחרים"? אם אָמַר: "שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי דבר מה" או: "שבועה שֶׁלֹּא אֶתֵּן לו", וכן שבועה לשעבר: "שֶׁנָּתַתִּי לאיש פלוני" או: "שֶׁלֹּא נָתַתִּי". ו"דברים שאין בהם ממש" – כגון שנשבע: "שֶׁאִישַׁן" וְכן שנשבע: "שֶׁלֹּא אִישַׁן", וכן על העבר: "שֶׁיָּשַׁנְתִּי" וְ"שֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי", ששינה אין בה ממש. וכן: "שֶׁאֶזְרוֹק צְרוֹר עפר לַיָּם" וְ"שֶׁלֹּא אֶזְרוֹק צרור לים", או על העבר: "שֶׁזָּרַקְתִּי" וְכן: "שֶׁלֹּא זָרַקְתִּי", אף שאין בכך תועלת או נזק.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהָרַע אוֹ לְהֵטִיב".

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב קרבן אֶלָּא כשנשבע עַל הֶעָתִיד לָבֹא, שנשבע שיעשה או שלא יעשה דבר-מה ועבר על כך, אך לא אם נשבע בטעות על מה שעשה או לא עשה; שֶׁכך נֶאֱמַר: "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵטִיב" (ויקרא ה,ד), ומשמעות הדבר היא לעתיד.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אִם כֵּן, אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה, דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מִנַּיִן?

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אִם כֵּן, אם מכאן אתה למד, אֵין לִי מקור לחייב, אֶלָּא אם נשבע בדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה לו או לאחרים, כמו אכילה או נתינה. אולם דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה, כגון שנשבע לזרוק צרור עפר, מִנַּיִן שחייב אם עבר על שבועתו?

אָמַר לוֹ: מֵרִבּוּי הַכָּתוּב. אָמַר לוֹ: אִם רִיבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ – רִיבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ.

אָמַר לוֹ רבי ישמעאל: יש ללמוד זאת מֵרִבּוּי הַכָּתוּב: "לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה" (שם). אָמַר לוֹ רבי עקיבא: אִם רִיבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ, לדברים שאין בהם הרעה והטבה – רִיבָּה הַכָּתוּב גם לְכָךְ, לנשבע על העבר. והלכה כרבי עקיבא.

נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, וְלֹא בִּיטֵּל – פָּטוּר.

נִשְׁבַּע אדם לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, שלא לעשות אחת ממצוות התורה, כגון שלא יניח תפילין, וְלֹא בִּיטֵּל, אם היה שוגג – פָּטוּר מקרבן על שבועת ביטוי, אף על פי שעבר על שבועתו.

לְקַיֵּים, וְלֹא קִיֵּים – פָּטוּר.

ומוסיפים: וכן הנשבע לְקַיֵּים מצווה מן התורה, וְלֹא קִיֵּים אותה – פָּטוּר מקרבן על שבועתו.

שֶׁהָיָה בַּדִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: מָה אִם הָרְשׁוּת, שֶׁאֵינוֹ מוּשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי – הֲרֵי הוּא חַיָּיב עָלֶיהָ. מִצְוָה, שֶׁהוּא מוּשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב עָלֶיהָ?

ומסבירים: שֶׁהָיָה בַּדִּין (מצד הסברה) לומר, שֶׁיְּהֵא חַיָּיב במקרה זה, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. שכך אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: מָה אִם הָרְשׁוּת (דבר שאינו מצווה) שֶׁאֵינוֹ מוּשְׁבָּע עָלֶיהָ לעשות אותה מֵהַר סִינַי, אם נשבע לעשות ולא עשה – הֲרֵי הוּא חַיָּיב עָלֶיהָ; מִצְוָה, שֶׁהוּא מוּשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי, שם קיבלו את התורה בשבועה, אם נשבע לעשותה – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב עָלֶיהָ, על ביטול השבועה?

אָמְרוּ לוֹ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת, שֶׁכֵּן עָשָׂה בָּהּ 'לָאו' כְּ'הֵן', תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה, שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ 'לָאו' כְּ'הֵן'? שֶׁאִם נִשְׁבַּע לְבַטֵּל וְלֹא בִּיטֵּל – פָּטוּר.

אָמְרוּ לוֹ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת שחייב עליה – שֶׁכֵּן עָשָׂה בָּהּ 'לָאו' כְּ'הֵן', שאדם חייב עליה בין אם נשבע לעשות דבר-מה ולא עשה אותו, ובין אם נשבע שלא לעשות ועשה אותו, כפי שנאמר בתורה: "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵטִיב" (ויקרא ה,ד); תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה – שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ לָאו כְּ'הֵן'? שֶׁאִם נִשְׁבַּע לְבַטֵּל מצווה, שלא לעשות מצווה, וְלֹא בִּיטֵּל – פָּטוּר, כפי ששנינו בראש המשנה, שאף אתה מודה בכך. ומכיוון שאינו מתחייב על השבועה לבטל ("להרע"), אינו מתחייב גם על השבועה לקיים ("להיטיב").

"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ", "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה", "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה", וַאֲכָלָהּ – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.

אם אמר: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר לחם זוֹ", וחזר ואמר: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה", ושוב: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה", וַאֲכָלָהּ בשוגג – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חטאת אַחַת, על השבועה הראשונה, שאין שבועה חלה על שבועה.

זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, וְעַל שִׁגְגָתָהּ – קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.

ומסכמים: השבועה שעסקנו בה עד עתה בפרקנו זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּטּוּי שנאמרה בתורה: "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם" (ויקרא ה,ד), שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ (אם עבר על כך במזיד) – עונש מַכּוֹת, ככל העובר על 'לא תעשה' שבתורה, וְעַל שִׁגְגָתָהּ (אם עבר בשגגה) – קָרְבָּן חטאת עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שערכו משתנה לפי מצבו הכלכלי של החייב (שם פסוקים ו–יג).

שְׁבוּעַת שָׁוְא – חַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, וְעַל שִׁגְגָתָהּ – פָּטוּר.

לעומתה, שְׁבוּעַת שָׁוְא – "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ,ז), שעניינה יבואר במשנה הבאה – חַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, וְאולם עַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר מקרבן.

אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא?

אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא שחייב על זדונה מכות ועל שגגתה פטור? יש בה כמה אופנים:

נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם: אָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב, וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה, וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ.

האחד, שנִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם, דבר שניכר וידוע לכל אדם שאינו כן, כגון אם אָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב, וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה, וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ.

נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר: "אִם לֹא רָאִיתִי גָּמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר", וְ"אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַַּד".

אופן נוסף, שנִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר (בלתי אפשרי), כגון שנשבע שלא יאכל: "אִם לֹא רָאִיתִי גָּמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בַּאֲוִיר", וְ"אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ שמראהו כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד שכותשים בה זיתים לשמן".

אָמַר לָעֵדִים: "בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי", "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידְךָ".

אופן אחר של שבועת שווא הוא שבועה לבטל מצווה, כגון אם אָמַר לָעֵדִים: "בּוֹאוּ לבית הדין וְהַעִידוּנִי", העידו לטובתי, כגון שפלוני חייב לי כסף, והם אומרים: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידְךָ", אף שאנו יודעים עדות זו.

נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סוּכָּה, וְשֶׁלֹּא לִיטּוֹל לוּלָב, וְשֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין –

וכן כל מי שנִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, כגון שנשבע שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סוּכָּה, וְשֶׁלֹּא לִיטּוֹל לוּלָב בסוכות, וְשֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין, שהשבועה חסרת תוקף –

זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, וְעַל שִׁגְגָתָהּ – פָּטוּר.

זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ אם נשבע במזיד, עונש מַכּוֹת, וְעַל שִׁגְגָתָהּ, שטעה, פָּטוּר מקרבן.

"שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ", "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה" – הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּטּוּי, וְהַשְּׁנִיָּה שְׁבוּעַת שָׁוְא. אֲכָלָהּ – עָבַר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא. לֹא אֲכָלָהּ – עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי.

אם אמר: "שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ", ואחר כך אמר: "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה" – הָרִאשׁוֹנָה היא שְׁבוּעַת בִּטּוּי, שנשבע לאכול, וחייב לקיימה, וְהַשְּׁנִיָּה היא שְׁבוּעַת שָׁוְא, שאחד מן האופנים שלה הוא שבועה לבטל מצווה. ולכן, אם אֲכָלָהּ, את הכיכר, וקיים את שבועתו הראשונה – עָבַר רק עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, ואם לֹא אֲכָלָהּ – עָבַר גם עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי.

שְׁבוּעַת בִּטּוּי נוֹהֵג בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, בָּרְחוֹקִים וּבַקְּרוֹבִים, בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִין, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ.

דין שְׁבוּעַת בִּטּוּי נוֹהֵג בכל אדם מישראל, ואף אלה שלא נוהג בהם דין שבועת העדות, שבה יעסוק הפרק הבא, מפני שאינם ראויים להעיד. ולכן הוא נוהג בין בָּאֲנָשִׁים וּבין בַּנָּשִׁים, בין בָּרְחוֹקִים (זרים) וּבין בַּקְּרוֹבִים (קרובי משפחה), בין בַּכְּשֵׁרִים וּבין בַּפְּסוּלִין לעדות מפני שהם עבריינים; וכן בין שנשבע בִּפְנֵי בֵית דִּין וְבין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, שכן אין לה בהכרח קשר להליך משפטי כלשהו; והיא תקפה רק מִפִּי עַצְמוֹ, שנשבע בפיו, ולא כאשר אדם אחר נשבע עבורו.

וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, וְעַל שִׁגְגָתָהּ – קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.

וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ (אם עבר על כך במזיד) – עונש מַכּוֹת, ככל העובר על 'לא תעשה' שבתורה, וְעַל שִׁגְגָתָהּ (אם עבר בשגגה), קָרְבָּן חטאת עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שערכו משתנה לפי מצבו הכלכלי של החייב.

שְׁבוּעַת שָׁוְא נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, בָּרְחוֹקִים וּבַקְּרוֹבִים, בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִים, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, וּמִפִּי עַצְמוֹ.

שְׁבוּעַת שָׁוְא שהתבארה במשנה ח, אינה תלויה בהליך משפטי כלשהו, בניגוד לשבועת העדות שבפרק הבא, ולכן היא נוֹהֶגֶת בין בָּאֲנָשִׁים וּבין בַנָּשִׁים, בין בָּרְחוֹקִים (זרים) וּבין בַּקְּרוֹבִים (קרובי משפחה), בין בַּכְּשֵׁרִים וּבין בַּפְּסוּלִין לעדות; ובין אם נשבע בִּפְנֵי בֵית דִּין וְבין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, ורק מִפִּי עַצְמוֹ שהוציא מפיו את השבועה.

וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר.

וְחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ (אם נשבע לשווא במזיד) – עונש מַכּוֹת, ככל העובר על 'לא תעשה' שבתורה, וְעַל שִׁגְגָתָהּ (אם היה שוגג) פָּטוּר.

אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ, הַמּוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים – חַיָּיב. כֵּיצַד? אָמַר: "לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם" וְ"לֹא הִנַּחְתִּי תְּפִילִּין הַיּוֹם", "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי", וְאָמַר: "אָמֵן" – חַיָּיב.

ומבהירים: למרות מה ששנינו בשבועת ביטוי ובשבועת שווא, שהוא חייב רק בשבועה מפי עצמו, אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ – הַמּוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים חַיָּיב באופן מסוים, כֵּיצַד? אִם אָמַר: "לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם", וְכן אם אמר: "לֹא הִנַּחְתִּי תְּפִילִּין הַיּוֹם", ואמר לו חברו: "מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי" וְאָמַר: "אָמֵן" – חַיָּיב, כאילו נשבע בעצמו: "שבועה שאכלתי", "שבועה שלא הנחתי תפילין היום".