שְׁבוּעוֹת – שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.

שְׁבוּעוֹת, אופנים שבהם אדם שנשבע 'שבועת ביטוי' עבר על שבועתו בשגגה, וצריך להביא קרבן חטאת מיוחד לכפרה (ויקרא ה,ד–יג) – שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: שתיים המפורשות בכתוב – כאשר נשבע על העתיד, שיעשה דבר-מה (כגון: "שאוכל פרי זה") ולא עשה, או כאשר נשבע שלא יעשה ("שלא אוכל פרי זה") ועשה אותו; ושתיים שאינן מפורשות בכתוב – כאשר נשבע על העבר, שעשה דבר-מה ("שאכלתי") והוא לא עשאו, או שנשבע שלא עשה ("שלא אכלתי") ועשה.

יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה – שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.

יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה, אופנים של אי-ידיעה, שבגללם אדם שנכנס למקדש או אכל בשר קודש כשהוא טמא מביא קרבן לכפרה (שם) – שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: שתיים מפורשות בכתוב – כשלא ידע שהוא טמא ונכנס למקדש או אכל קדשים; ושתיים שאינן מפורשות בכתוב – שידע שהוא טמא ולא ידע שנכנס למקדש, או שהבשר שהוא אוכל הוא קודש.

יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת – שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.

יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת, אופנים שבהם המוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים (או להפך) בשבת חייב קרבן חטאת – שְׁתַּיִם שלמדים מלשון הכתוב בהוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים: כאשר עמד ברשות היחיד והושיט חפץ והניחו ברשות הרבים, וכאשר עמד ברשות הרבים והביא אליו חפץ מרשות היחיד, שֶׁהֵן אַרְבַּע, עוד שתיים בהכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד: כאשר עמד ברשות הרבים והכניס לרשות היחיד, או שעמד ברשות היחיד והכניס מרשות הרבים אליו.

מַרְאוֹת נְגָעִים – שְׁנַיִם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה.

מַרְאוֹת (גוונים) של נְגָעִים בעור האדם שמטמאים אותו כמצורע (ויקרא פרקים יג–יד) – שְׁנַיִם מפורשים בתורה: שאת ובהרת (ויקרא יג,ב), שֶׁהֵם אַרְבָּעָה, שעוד שני גוונים הקרובים לאלה מטמאים.

כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה, וִידִיעָה בַּסּוֹף, וְהֶעְלֵם בֵּינְתַיִים – הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד.

כֹּל מקרה של כניסה למקדש או אכילת קדשים על ידי אדם טמא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה, שידע מתחילה שהוא טמא, וִידִיעָה בַּסּוֹף, שלאחר מעשה נודע לו שעבר עברה, וְהיה הֶעְלֵם בֵּינְתַיִים, ששכח שהוא טמא או שכח שזהו קודש ולכן חטא – הֲרֵי זֶה מתכפר בְּקרבן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שמשתנה לפי מצבו הכלכלי: עשיר מביא כבשה או שעירת עזים, עני מביא שני עופות, ועני מאוד מביא מנחת סולת (ויקרא ה,ו–יג).

יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה, וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף – שָׂעִיר שֶׁנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה, עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ וְיָבִיא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד.

אם יֵשׁ בָּהּ, בטומאה, יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה, שידע מתחילה שהוא טמא, וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף, ששכח ונכנס למקדש או אכל קודש, וגם לא נודע לו לאחר מכן שחטא, שיוכל להביא קרבן לכפרה – שָׂעִיר חטאת של יום הכיפורים שֶׁנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים, בקודש הקדשים, וְכפרת יוֹם הַכִּפּוּרִים עצמו, תּוֹלֶה (משהה) מגן עליו מעונש, עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ חטאו, וְאז יָבִיא ויתכפר לו בְּקרבן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.

אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר,

אם אֵין בָּהּ, בטומאה, יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה, שלא ידע מתחילה שנטמא, ונכנס למקדש או אכל קודש, אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף, שלאחר מעשה נודע לו הדבר – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה ביום הכיפורים בַּחוּץ, שדמו נזרק על מזבח העולה (מזבח החיצון) כחלק ממוספי היום, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים עצמו מְכַפֵּר, ואינו צריך להביא קרבן.

שֶׁנֶּאֱמַר: "מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים", עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר – זֶה מְכַפֵּר; מַה הַפְּנִימִי אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה – אַף הַחִיצּוֹן אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּה יְדִיעָה.

ומניין ששעיר זה מכפר על כך? שֶׁנֶּאֱמַר בו: "שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת, מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפּוּרִים" (במדבר כט,יא), כלומר בנוסף לשעיר הנעשה בפנים, ומהשוואה זו יש ללמוד: עַל מַה שֶּׁזֶּה, השעיר הנעשה בפנים, מְכַפֵּר – זֶה, השעיר הנעשה בחוץ, מְכַפֵּר, כלומר על טומאת מקדש וקדשיו; ומַה הַפְּנִימִי אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה כלשהי (בתחילה) כמבואר במשנה הקודמת – אַף הַחִיצּוֹן אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה כלשהי (בסוף), ולא על מי שלא נודע לו החטא.

וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף – שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וְעַל טומאה שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, שלא ידע שנטמא ונכנס למקדש או אכל קדשים, ולא נודע לו שחטא – שְׂעִירֵי חטאת של מוספי הָרְגָלִים (פסח, שבועות וסוכות) וכן שְׂעִירֵי חטאת של מוספי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׂעִירֵי הָרְגָלִים מְכַפְּרִין, אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. וְעַל מָה שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין? עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׂעִירֵי שלושת הָרְגָלִים מְכַפְּרִין על כך, אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. וְעַל מָה שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין? עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל בשוגג אֶת בשר הקודש הַטָּמֵא, ולא על מקרים שהאדם היה טמא.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַשְּׂעִירִים כַּפָּרָתָן שָׁוָה – עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַשְּׂעִירִים של המוספים: של ראש חודש, של רגלים ושל יום הכיפורים, כַּפָּרָתָן שָׁוָה – עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, בין על שאין בה ידיעה בתחילה, ויש בה ידיעה בסוף; בין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, ובין על טהור שאכל את הטמא.

הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים – מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא. וְשֶׁל רְגָלִים – מְכַפְּרִין עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף. וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים – מְכַפֵּר עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה, אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף.

הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא. וְשֶׁל רְגָלִים מְכַפְּרִין עַל אדם טמא שנכנס למקדש או אכל קודש, במקרה שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף. ושעיר החיצון שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה, אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף.

אָמְרוּ לוֹ: מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָּזֶה? אָמַר לָהֶם: יִקְרְבוּ.

אָמְרוּ לוֹ חכמים: מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָּזֶה, אם הופרש שעיר לשם מוסף של יום מסוים, האם אפשר להקריב אותו לשם מוסף ביום אחר, כגון להקריב של ראש חודש ביום הכיפורים? אָמַר לָהֶם רבי שמעון: יִקְרְבוּ.

אָמְרוּ לוֹ: הוֹאִיל וְאֵין כַּפָּרָתָן שָׁוָה, הֵיאָךְ קְרֵיבִין זֶה בָּזֶה?

אָמְרוּ לוֹ: הוֹאִיל וְאֵין כַּפָּרָתָן שָׁוָה לשיטתך, הֵיאָךְ יוכלו להיות קְרֵיבִין זֶה בָּזֶה?

אָמַר לָהֶן: כּוּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.

אָמַר לָהֶן: למרות ההבדל ביניהם, כּוּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים – מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ של רבי שמעון (בר יוחאי): שְׂעִירֵי המוספים של רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין רק עַל האדם הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל בשוגג אֶת בשר הקודש הַטָּמֵא.

מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל רְגָלִים – שֶׁמְּכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף.

מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שעירי המוספים שֶׁל רְגָלִים, שֶׁמְּכַפְּרִין גם עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְגם עַל אדם טמא שנכנס למקדש או אכל בשר קודש, בטומאה שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, שלא ידע מתחילה שהוא טמא, ועדיין לא נודע לו שחטא.

מוֹסִיף עֲלֵיהֶן שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים – שֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף.

מוֹסִיף עֲלֵיהֶן שעיר המוסף שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים (שנעשה בחוץ), שֶׁהֵן מְכַפְּרִין (שהוא מכפר) גם עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְגם עַל טומאה שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, וְגם עַל טומאה שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה, אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף.

אָמְרוּ לוֹ: מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָּזֶה? אָמַר לָהֶם: הֵן.

אָמְרוּ לוֹ חכמים לרבי שמעון בר יוחאי: מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָּזֶה, כגון להשתמש בשעיר שהופרש לראש חודש כשעיר של יום הכיפורים? אָמַר לָהֶם: הֵן, ניתן להקריב של זה בזה.

אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, יִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, אֲבָל הֵיאָךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵיבִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, לְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ?

אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, לדבריך, יִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, שכן נועדו לכפר על מה שמכפר שעיר ראש חודש, אֲבָל הֵיאָךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵיבִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, לְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ, שהרי כפרת שעיר ראש חודש מצומצמת משל יום כיפור!

אָמַר לָהֶן: כּוּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.

אָמַר לָהֶן: כּוּלָּן, כל שעירי המוספים, בָּאִין לְכַפֵּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, ואין זו כפרה שאינה שלהם.

וְעַל זְדוֹן טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין.

וְעַל זְדוֹן טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה ביום הכיפורים בִּפְנִים, שמזים מדמו בקודש הקדשים, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים עצמו מְכַפְּרִין.

וְעַל שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה: הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת, הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע, עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה, כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין – שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר.

וְעַל שְׁאָר העֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה: הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת, הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע, בין אלו שידע את האיסור שבהן ובין אלו שלא ידע, בין אם ביטל מצוות עֲשֵׂה ובין אם עבר על לֹא תַּעֲשֶׂה, ואף אלו שיש עליהן כָּרֵיתוֹת (עונשי כרת) וּמִיתוֹת (עונשי מיתה של) בֵּית דִּין – שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לעזאזל ביום הכיפורים מְכַפֵּר, שהכהן הגדול מתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל (ויקרא טז,כא).

אֶחָד יִשְׂרְאֵלִים, וְאֶחָד כֹּהֲנִים, וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ.

אֶחָד יִשְׂרְאֵלִים, וְאֶחָד כֹּהֲנִים, וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ (הכהן הגדול, שנמשח לתפקידו בשמן המשחה), כולם שווים בכפרת שעיר המשתלח ביום הכיפורים.

מַה בֵּין יִשְׂרְאֵלִים לַכֹּהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ? אֶלָּא שֶׁדַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.

ומַה ההבדל בֵּין יִשְׂרְאֵלִים לַכֹּהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ? אֶלָּא שֶׁדַּם הַפָּר של הכהן הגדול ביום הכיפורים, שהוא מביא עבורו ועבור הכהנים, ומזה מדמו בקודש הקדשים, מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, במקביל לכפרת השעיר הפנימי והשעיר החיצון על ישראל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל – כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים. כְּשֵׁם שֶׁוִּידּוּיוֹ שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל – כָּךְ וִידּוּיוֹ שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אין השעיר המשתלח מכפר על הכהנים כלל. אלא כְּשֵׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל על טומאת מקדש וקדשיו – כָּךְ דַּם הַפָּר שנעשה בפנים מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים על כך. וכְשֵׁם שֶׁוִּידּוּיוֹ שֶׁל כהן גדול על שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בשאר עברות חוץ מטומאת מקדש וקדשיו – כָּךְ וִידּוּיוֹ שֶׁל כהן גדול על הפָּר שהביא בעבורו ובעבור הכהנים מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים בשאר עברות.