וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין: הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וּבַת כֹּהֵן שֶׁזָּנְתָה.

וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין, חייבי עונש שרפה: הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, מי שבא על אישה אחרי שנשא את אמה או את בתה; וּבַת כֹּהֵן נשואה שֶׁזָּנְתָה.

יֵשׁ בִּכְלַל "אִשָּׁה וּבִתָּה": בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, וּבַת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בִּתָּהּ, וּבַת בְּנָהּ, חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו.

ומבארים: יֵשׁ בִּכְלַל דין "אִשָּׁה וּבִתָּהּ" ששנינו גם מי שבא על אחת מתשע נשים אלו: בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, וּבַת אִשְׁתּוֹ (אפילו אינה בתו), וּבַת בִּתָּהּ של אשתו, וּבַת בְּנָהּ, חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו.

וְאֵלּוּ הֵן הַנֶּהֱרָגִים: הָרוֹצֵחַ, וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת.

וְאֵלּוּ הֵן הַנֶּהֱרָגִים בסיף: הָרוֹצֵחַ, וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת, שהודחו כל תושביה לעבודה זרה.

רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְּבַרְזֶל, וְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וּמֵת – חַיָּיב.

רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְּבַרְזֶל, או אף אם כָּבַשׁ (לחץ) עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר (האש), וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וּמֵת – חַיָּיב מיתה בבית דין.

דְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְיָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וּמֵת – פָּטוּר.

אבל אם דְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר, וְיָכוֹל היה לַעֲלוֹת מִשָּׁם, אבל אירע שלא יצא, וּמֵת – פָּטוּר הרוצח מדיני אדם, שהרי הוא עצמו לא עשה פעולה שיש בה כדי להרוג, ורק גרם בעקיפין למוות.

שִׁיסָּה בּוֹ אֶת הַכֶּלֶב, שִׁיסָּה בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ – פָּטוּר.

ומטעם זה, גם אם שִׁיסָּה (גירה) בּוֹ אֶת הַכֶּלֶב שינשכהו, או ששִׁיסָּה בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, והרגו – פָּטוּר.

הִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ – רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.

אם הִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, נעץ את שיני הנחש בבשרו – רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב אותו כרוצח, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין, והלכה כמותם.

הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, בֵּין בְּאֶבֶן בֵּין בְּאֶגְרוֹף, וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵיקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה, וּלְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וּמֵת – חַיָּיב.

הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, בֵּין בְּאֶבֶן בֵּין בְּאֶגְרוֹף, וַאֲמָדוּהוּ הרופאים לְמִיתָה, שהוא עומד למות ממכה זו, והתאושש, וְהֵיקֵל חוליו מִמַּה שֶּׁהָיָה, והרופאים העריכו כעת שיחיה, וּלְאַחַר מִכָּאן (מכן) הִכְבִּיד שוב החולי וּמֵת – חַיָּיב מיתה, כדין רוצח.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: פָּטוּר, מפני שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר, כלומר יש סבירות להניח, שאין זו תוצאה מוכרחת מהמכה, שהרי הוקל מצבו. ואין הלכה כדבריו.

נִתְכַּוֵּין לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לַנָּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לַנְּפָלִים, וְהָרַג אֶת בֶּן קַיָּימָא – פָּטוּר.

מי שנִתְכַּוֵּין לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה, וְהָרַג בטעות אֶת הָאָדָם שהיה על ידה; או התכוון לַנָּכְרִי, שעל הריגתו אין חייבים מיתה בבית דין, וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל; או התכוון להרוג נְפָלִים (וולדות שלא ברור שיחיו), שעל הריגתם אין חייבים מיתה בבית דין, וְהָרַג אֶת בֶּן קַיָּימָא – פָּטוּר.

נִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו, וְלֹא הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וְהָלְכָה לוֹ עַל לִבּוֹ, וְהָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וּמֵת – פָּטוּר. נִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וְהָלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו, וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וּמֵת – פָּטוּר.

אם נִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו, וְלֹא הָיָה בּוֹ, במכה שהכה, כְּדֵי לְהָמִית, אילו פגע עַל מָתְנָיו, וְהָלְכָה לוֹ המכה עַל לִבּוֹ, וְהָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, אם היה מכה עַל לִבּוֹ, וּמֵת מהמכה – פָּטוּר, שהרי לא התכוון למעשה המסוגל להרוג. וכן, אם נִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית, אם היה מכה אותו עַל לִבּוֹ, וְהָלְכָה לָהּ המכה עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וּבכל זאת מֵת ממנה – פָּטוּר, שאמנם התכוון להמיתו, אבל המעשה כשלעצמו לא היה בו כדי להמית.

נִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית הַגָּדוֹל, וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וּמֵת – פָּטוּר. נִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וְהָלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וּמֵת – פָּטוּר.

כיוצא בזה, אם נִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹת אֶת האיש הַגָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בָּהּ במכה זו כְּדֵי לְהָמִית את הַגָּדוֹל, וְהָלְכָה לָהּ המכה עַל הילד הַקָּטָן, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וּמֵת – פָּטוּר, שהרי לא התכוון למעשה המסוגל להרוג. וכן, אם נִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וְהָלְכָה לָהּ המכה עַל הַגָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וּמֵת – פָּטוּר, מפני שהמעשה שנעשה בפועל אינו מעשה של הריגה.

אֲבָל נִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹת עַל מָתְנָיו, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, וּמֵת – חַיָּיב.

אֲבָל מי שנִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹת את חברו עַל מָתְנָיו, וְהָיָה בָּהּ במכה זו כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, וּמֵת – חַיָּיב, אף על פי שמה שאירע לא היה בדיוק כפי שהתכוון, מפני שגם התכוון להרוג וגם עשה מעשה שמסוגל להרוג.

נִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל, וְהָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, וּמֵת – חַיָּיב.

וכן, אם נִתְכַּוֵּין לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל, וְהָיָה בָּהּ במכה זו כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וְהָלְכָה לָהּ המכה עַל הַקָּטָן, וּמֵת – חַיָּיב, אף שנהרג מי שלא התכוון אליו.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ נִתְכַּוֵּין לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה – פָּטוּר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אם נִתְכַּוֵּין לַהֲרוֹג אֶת זֶה, אדם אחד שחייב מיתה על הריגתו, וְהָרַג אֶת זֶה, אדם אחר – פָּטוּר.

רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים – כּוּלָּן פְּטוּרִין.

רוֹצֵחַ שעדיין לא גמרו את דינו למיתה, שֶׁנִּתְעָרֵב בּרוצחים אֲחֵרִים שכבר נגמר דינם, ולא מזהים מיהו זה שלא נגמר דינו – כּוּלָּן פְּטוּרִין ממיתה מחמת הספק.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹנְסִין אוֹתָן לְכִיפָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹנְסִין (מכניסים) אוֹתָן לְכִיפָּה (צינוק), ומאכילים אותם שעורים עד שימותו (ראו להלן משנה ה).

כָּל חַיָּיבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה – נִדּוֹנִין בַּקַּלָּה.

כָּל חַיָּיבֵי מִיתוֹת בית דין שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה, ואי אפשר לדעת מי מהם נידון לאיזו מיתה – נִדּוֹנִין כולם בַּקַּלָּה שבמיתות שנתחייב אחד מהם.

הַנִּסְקָלִין בַּנִּשְׂרָפִין – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נִדּוֹנִין בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵיפָה חֲמוּרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נִדּוֹנִין בִּשְׂרֵיפָה, שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה.

הַנִּסְקָלִין שהתערבו בַּנִּשְׂרָפִין – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נִדּוֹנִין כולם בִּסְקִילָה, לפי שֶׁהַשְּׂרֵיפָה חֲמוּרָה מן הסקילה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נִדּוֹנִין כולם בִּשְׂרֵיפָה, שֶׁהַסְּקִילָה, לדעתם, חֲמוּרָה מהשרפה.

אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִילּוּ לֹא הָיְתָה שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזָּנְתָה!

אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן לחכמים: אִילּוּ לֹא הָיְתָה שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה מסקילה, לֹא נִתְּנָה כעונש לְבַת כֹּהֵן מאורסת לאיש שֶׁזָּנְתָה. שהרי בת ישראל מאורסת שזנתה דינה בסקילה, והחמירה התורה על בת כהן שעונשה בשרפה!

אָמְרוּ לוֹ: אִילּוּ לֹא הָיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לַמְגַדֵּף וְלָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה!

אָמְרוּ לוֹ חכמים הוכחה נגדית: אִילּוּ לֹא הָיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה משרפה, לֹא נִתְּנָה כעונש לַמְגַדֵּף וְלָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שהם פוגעים בעיקרי האמונה, וחטאם חמור ביותר! והלכה כחכמים.

הַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּסַיִיף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּחֶנֶק.

ועוד נחלקו, מה דינם של הַנֶּהֱרָגִין בסיף שהתערבו בַּנֶּחֱנָקִין – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ייהרגו כולם בְּסַיִיף, שהיא לדעתו מיתה קלה מחנק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: ייהרגו כולם בְּחֶנֶק, שלדעתם מיתת חנק היא הקלה יותר. והלכה כחכמים.

מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין – נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה.

מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין, שעבר שתי עברות שונות, ועל כל אחת מהן יש מיתה אחרת – נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה שבהן.

עָבַר עֲבֵירָה שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׁתֵּי מִיתוֹת – נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה.

אם עָבַר אדם עֲבֵירָה אחת שֶׁנִּתְחַיֵּיב עליה שְׁתֵּי מִיתוֹת שונות, כגון שבא על חמותו, שעונש הבא עליה הוא שרפה, והיא גם אשת איש, שעונש הבא עליה הוא חנק – הרי הוא נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה, כלומר בשרפה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִדּוֹן בַּזִּיקָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָה עָלָיו.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִדּוֹן בַּזִּיקָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָה עָלָיו, באיסור הראשון שבגללו נאסר באישה זו, וכגון חמותו, שאם הייתה כבר אשת איש כשנשא את בתה – דינו בחנק, כדין הבא על אשת איש. ואם הייתה אלמנה כשנשא את בתה – דינו בשרפה. ואין הלכה כרבי יוסי.

מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה – בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לְכִיפָּה, וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין עַד שֶׁכְּרֵיסוֹ מִתְבַּקַּעַת.

מִי שֶׁלָּקָה, שנענש בעונש מלקות על עברה שבתורה, וְשָׁנָה (חזר עליה) שוב ושוב – בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לְכִיפָּה (חדר כלא) וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין, עַד שֶׁכְּרֵיסוֹ מתנפחת ומִתְבַּקַּעַת, ומת.

הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא בְּעֵדִים – מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכִיפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ.

הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ אדם שֶׁלֹּא בְּעֵדִים, שאי אפשר לדונו למיתה לפי כללי התורה – מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְמאסר בכִיפָּה, וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ (כלשון הכתוב ישעיה ל,כ).

הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָה, וְהַמְקַלֵּל בַּקּוֹסֵם, וְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית – קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ.

הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָה, אחד מכלי השרת שבמקדש; וְהַמְקַלֵּל את השם בַּקּוֹסֵם, בשם עבודה זרה; וְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית (גויה) – קַנָּאִין, אנשים המקנאים לשם ה' פּוֹגְעִין בּוֹ והורגים אותו.

כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטוּמְאָה – אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, אֶלָּא פִּרְחֵי כְהוּנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמַפְצִיעִין אֶת מוֹחוֹ בִּגְזִירִין.

כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ, שעבד במקדש בְּטוּמְאָה, כשהוא טמא – אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין לקבל מלקות כדינו, אֶלָּא פִּרְחֵי כְהוּנָּה (צעירי הכהנים) מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמַפְצִיעִין (פוצעים) אֶת מוֹחוֹ בִּגְזִירִין (קרשים).

זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בְּחֶנֶק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בִּידֵי שָׁמַיִם.

זָר (שאינו כהן) שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ, שעבד עבודת הכהנים – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: דינו בְּחֶנֶק, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אינו נענש בידי אדם, אלא מיתתו בִּידֵי שָׁמַיִם. והלכה כמותם.