אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם".

אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בין זה ובין זה שווים, בצורך בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה של העדים, שנאמר: "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר..." (דברים יג,טו). ומניין? שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת" (ויקרא כד,כא), ומיד לאחר מכן: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כד,כב), לאמור, הליכי המשפט בזה ובזה צריכים להיות אחידים.

מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת?

ומַה ההבדלים בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת?

דִּינֵי מָמוֹנוֹת – בִּשְׁלֹשָׁה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת – בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.

א. דִּינֵי מָמוֹנוֹת – דנים בִּשְׁלֹשָׁה דיינים, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת – בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה.

דִּינֵי מָמוֹנוֹת – פּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת – פּוֹתְחִין לִזְכוּת וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה.

ב. דִּינֵי מָמוֹנוֹת – פּוֹתְחִין (מתחילים) הדיינים את הדיון בֵּין בטענות לִזְכוּת הנתבע, בֵּין בטענות לְחוֹבָה. וְדִינֵי נְפָשׁוֹת – פּוֹתְחִין בדברים לִזְכוּת הנאשם, וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה.

דִּינֵי מָמוֹנוֹת – מַטִּין עַל פִּי אֶחָד, בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה; וְדִינֵי נְפָשׁוֹת – מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת, וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה.

ג. דִּינֵי מָמוֹנוֹת – מַטִּין (מכריעים) את הדין עַל פִּי רוב של דיין אֶחָד, בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה; וְדִינֵי נְפָשׁוֹת – מַטִּין עַל פִּי דיין אֶחָד לִזְכוּת וְרק עַל פִּי רוב של שְׁנַיִם לְחוֹבָה.

דִּינֵי מָמוֹנוֹת – מַחֲזִירִין, בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה; דִּינֵי נְפָשׁוֹת – מַחֲזִירִין לִזְכוּת, וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה.

ד. דִּינֵי מָמוֹנוֹת – אם לאחר פסק הדין התברר לדיינים שטעו, מַחֲזִירִין את הדין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. ואילו בדִינֵי נְפָשׁוֹת – מַחֲזִירִין את הדין לִזְכוּת, וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה.

דִּינֵי מָמוֹנוֹת – הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה, דִינֵי נְפָשׁוֹת – הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת, וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה.

ה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת – הַכֹּל, לא רק דיינים אלא גם התלמידים היושבים בבית הדין, מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה. דִּינֵי נְפָשׁוֹת – הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת, וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה אלא הדיינים בלבד.

דִּינֵי מָמוֹנוֹת – הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, וְהַמְלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה; דִּינֵי נְפָשׁוֹת – הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה.

ו. דִּינֵי מָמוֹנוֹת – מי שהיה מְלַמֵּד חוֹבָה בתחילת הדיון מְלַמֵּד לאחר מכן זְכוּת, אם חזר בו, וְהַמְלַמֵּד זְכוּת מתחילה מְלַמֵּד אחר כך חוֹבָה. ואילו בדִינֵי נְפָשׁוֹת אינו כן, אלא הַמְלַמֵּד חוֹבָה יכול לחזור בו ומְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת – אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה.

דִּינֵי מָמוֹנוֹת – דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת – דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם.

ז. דִּינֵי מָמוֹנוֹת – דָּנִין את תחילת הדין דווקא בּשעות היוֹם, וְגוֹמְרִין את פסק הדין אפילו בַּלַּיְלָה. ובדִינֵי נְפָשׁוֹת – דָּנִין בַּיּוֹם וְגם גוֹמְרִין בַּיּוֹם בלבד.

דִּינֵי מָמוֹנוֹת – גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם, בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה; דִּינֵי נְפָשׁוֹת – גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם לִזְכוּת, וּבַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה.

ח. דִּינֵי מָמוֹנוֹת – גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם, פוסקים את הדין, אם הספיקו לחקור את העדים ולהגיע למסקנה, בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. דִּינֵי נְפָשׁוֹת – גּוֹמְרִין את הדין בּוֹ בַּיּוֹם אם פסקו לִזְכוּת, וגומרים רק בַיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו אם מחליטים לְחוֹבָה.

לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְלֹא בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב.

ומעירים: לְפִיכָךְ, משום שדיני נפשות נגמרים לחובה רק למחרת, אֵין דָּנִין בדיני נפשות לֹא בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, שכן אי אפשר לסיים ולבצע פסק דין מוות בשבת ובחג.

דִּינֵי הַטּוּמְאוֹת וְהַטְּהָרוֹת – מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, דִּינֵי נְפָשׁוֹת – מַתְחִילִין מִן הַצַּד.

ט. דִּינֵי הַטּוּמְאוֹת וְהַטְּהָרוֹת – מַתְחִילִין במשא ומתן בהם מִן הַגָּדוֹל שבדיינים. ואילו בדִינֵי נְפָשׁוֹת – מַתְחִילִין מִן הַצַּד, מן הקטן שבדיינים היושב בקצה שורת הדיינים, שהוא יחווה דעתו תחילה.

הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת. וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, אֶלָּא כֹּהֲנִים, לְוִיִּם, וְיִשְׂרְאֵלִים הַמַּשִּׂיאִין לַכְּהוּנָּה.

י. הַכֹּל, כל אדם מישראל, כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת. וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, אֶלָּא כֹּהֲנִים או לְוִיִּם וְכן יִשְׂרְאֵלִים מיוחסים, הַמַּשִּׂיאִין את בנותיהם לַכְּהוּנָּה, לכהנים.

סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גּוֹרֶן עֲגוּלָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה.

סַנְהֶדְרִין הָיְתָה יושבת כַּחֲצִי גּוֹרֶן עֲגוּלָּה (חצי מעגל), כְּדֵי שֶׁיְּהוּ כל הדיינים רוֹאִין זֶה אֶת זֶה.

וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּינִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּיבִין.

וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּינִין, הכותבים את דברי הדיינים, עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּיבִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה, אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין, וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְחַיְּיבִין, וְהַשְּׁלִישִׁי כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּיבִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה סופרים היו, אֶחָד כּוֹתֵב את דִּבְרֵי הַמְזַכִּין בלבד, וְאֶחָד כּוֹתֵב את דִּבְרֵי הַמְחַיְּיבִין בלבד, וְהַשְּׁלִישִׁי כּוֹתֵב גם את דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְגם את דִּבְרֵי הַמְחַיְּיבִין, ואין הלכה כרבי יהודה.

וְשָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ.

וְשָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם, לפני הדיינים. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מן היושבים מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, יש לו מקום קבוע בשורה לפי מעלתו בתורה.

הָיוּ צְרִיכִין לִסְמוֹךְ – סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה. אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה, וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה, וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַּשְּׁלִישִׁית.

הָיוּ חכמי הסנהדרין צְרִיכִין לִסְמוֹךְ אחד מן התלמידים, למנות אותו כדיין – סוֹמְכִין מִן השורה הָרִאשׁוֹנָה, את הגדול שבהם. ומכיוון שהתפנה מקום בשורה הראשונה, הבא אחריו עובר למקומו, וכך הלאה, ואז אֶחָד מִן השורה הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לשורה הרִאשׁוֹנָה, וְאֶחָד מִן השורה הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשורה השְׁנִיָּה. ובוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד הראוי לכך מִן הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַּשורה השְּׁלִישִׁית, כדי למלא אותה.

וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ.

וְזה שהתקדם משורה לשורה לֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל הרִאשׁוֹן שנתפנה עקב עלייתו לסנהדרין, אֶלָּא כולם מתקדמים והוא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ לפי מעלתו, בסוף השורה.

כֵּיצַד מְאַיְּימִין אֶת הָעֵדִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת?

כֵּיצַד מְאַיְּימִין אֶת הָעֵדִים, מטילים אימה עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת?

הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּימִין עֲלֵיהֶן: שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ, מֵאוֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד, וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ? אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵינוּ לִבְדּוֹק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה?

הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן לבית הדין וּמְאַיְּימִין עֲלֵיהֶן בדברים כגון אלה: שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ עדות מֵאוֹמֶד (מהשערה) או מִפי שְׁמוּעָה ששמעתם, או כעֵד ששמע מִפִּי עֵד אחר שראה בעצמו את הדבר, ואפילו מִפִּי אָדָם נֶאֱמָן עלינו שָׁמַעְנוּ? אוֹ אם אינכם יודעים בדיוק מה אירע או לא הייתם שם, שֶׁמָּא אִי (אין) אַתֶּם יוֹדְעִין, שֶׁסּוֹפֵינוּ לִבְדּוֹק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה? ואם אכן כך, חזרו בכם כעת.

הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת; דִּינֵי מָמוֹנוֹת – אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת – דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִן בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים", אֵינוֹ אוֹמֵר "דַּם אָחִיךָ", אֶלָּא: "דְּמֵי אָחִיךָ" – דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו.

וממשיכים ואומרים להם: הֱווּ (הֱיוּ) יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת; בדִינֵי מָמוֹנוֹת – אָדָם שהעיד שקר וגרם נזק ממוני לחברו נוֹתֵן מָמוֹן לחברו וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. אבל בדִינֵי נְפָשׁוֹת – דָּמוֹ של מי שהומת שלא כדין וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו (צאצאיו) שלא נולדו תְּלוּיִן בּוֹ, בזה שגרם למותו, עַד סוֹף הָעוֹלָם. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּקַיִן שֶׁהָרַג אֶת הבל אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר לו: "קול דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים" (בראשית ד,י), והכתוב אֵינוֹ אוֹמֵר "דַּם אָחִיךָ" אֶלָּא "דְּמֵי אָחִיךָ", לשון רבים – דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו צועקים.

דָּבָר אַחֵר: "דְּמֵי אָחִיךָ" – שֶׁהָיָה דָּמוֹ מוּשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים.

אגב זה, מביאה המשנה דָּבָר אַחֵר שמדייקים מלשון הפסוק: "דְּמֵי אָחִיךָ" – שֶׁהָיָה דָּמוֹ של הבל מוּשְׁלָךְ במקומות רבים, עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים.

לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי: לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ אִיבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּים נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ קִיֵּים עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ: "אַבָּא גָּדוֹל מֵאָבִיךָ". וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים: הַרְבֵּה רְשׁוּיוֹת בַּשָּׁמַיִם. וּלְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד, וְכוּלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵירוֹ.

ומוסיפים ואומרים לעדים: לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם הראשון יְחִידִי, כדי לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו (מחשיב לו) הַכָּתוּב כְּאִילּוּ אִיבֵּד עוֹלָם מָלֵא, שהרי האנושות כולה נוצרה מאדם אחד. וְכן לצד השני, כָל הַמְקַיֵּים נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ קִיֵּים עוֹלָם מָלֵא. ואגב זה מביאה המשנה טעמים נוספים למה נברא אדם הראשון יחידי: וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת. שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ: "אַבָּא (אבי) גָּדוֹל מֵאָבִיךָ", אלא כל בני האדם בני אב אחד הם. וְעוד טעם: שֶׁלֹּא יְהוּ המִינִין (הכופרים) אוֹמְרִים: הַרְבֵּה רְשׁוּיּוֹת (שליטים) בַּשָּׁמַיִם, וכל אחד ברא אנשים אחרים, והוא שליט עליהם, ולכן נברא אדם יחידי, שידעו, שאל אחד ברא את העולם. ועוד טעם, לְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּאמצעות חוֹתָם אֶחָד, וְכוּלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, ואילו מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ (בדמותו) שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שהיה אחד, וְעם זאת אֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵירוֹ.

לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּיב לוֹמַר: "בִּשְׁבִילִּי נִבְרָא הָעוֹלָם".

ומוסיפים: לְפִיכָךְ, כיוון שכל אדם יש לו ייחוד משלו, כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּיב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִּי נִבְרָא הָעוֹלָם, ואיש אינו יכול למלא את תפקידי במקומי.

וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לֹא יַגִּיד" וְגוֹמֵר. וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: "מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה"? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "בַּאֲבוֹד רְשָׁעִים רִנָּה".

ולאחר שמאיימים על העדים ומרתיעים אותם, מוסיפים: וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ, היות שכה חמור הדבר, מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת, ומוטב לנו שלא נעיד כלל, גם אם אמת אנו מעידים! על כך יש להשיב: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר בתורה: "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ" (ויקרא ה,א), שעוון הוא להימנע מלהעיד. וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ למרות זאת: מַה לָּנוּ לָחוּב (להתחייב) בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, מוטב שלא נגרום להריגת אדם – על כך יש להשיב: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "ובַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי יא,י).