כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַמֵּךְ כּוּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂי יָדַי לְהִתְפָּאֵר".

כָּל יִשְׂרָאֵל, ואפילו עבריינים וחייבי מיתות בית דין, יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַמֵּךְ כּוּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂי יָדַי לְהִתְפָּאֵר" (ישעיה ס,כא), ו"ארץ" כאן היא ארץ החיים הנצחיים, העולם הבא.

וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: הָאוֹמֵר "אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה", וְ"אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם", וְאַפִּיקוֹרֹס.

אמנם יש המיוחדים ברשעם ויוצאים מכלל זה. וְאֵלּוּ החוטאים שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, אף שיש בידם מצוות רבות אחרות: הָאוֹמֵר: "אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה", שכופר בתחיית המתים לעתיד לבוא, ובכך שהדבר כבר מצוי ורמוז בתורה. וְהאומר: "אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם", וְאַפִּיקוֹרֹס, המבזה את התורה ואת חכמי ישראל.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, ספרי מינות.

וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר: "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ".

וְכן הַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה (הפצע) וְאוֹמֵר כסגולה: "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו,כו), שבכך הוא מזלזל בקדושת השם.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם המפורש, שם הוי"ה, בְּאוֹתִיּוֹתָיו, כפי שהוא נכתב, שזהו זלזול.

שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

שְׁלֹשָׁה מְלָכִים ממלכי ישראל ויהודה שנזכרו במקרא, וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת (אנשים רגילים, שאינם מלכים) שמוזכרים במקרא, על אף חשיבותם, אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

שְׁלֹשָׁה מְלָכִים: יָרָבְעָם, אַחְאָב, וּמְנַשֶּׁה.

שְׁלֹשָׁה מְלָכִים הם: יָרָבְעָם בן נבט, אַחְאָב, וּמְנַשֶּׁה מלך יהודה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְנַשֶּׁה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ". אָמְרוּ לוֹ: לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ, וְלֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְנַשֶּׁה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ" (דברי הימים ב לג,יג), הרי שעשה תשובה גדולה והועילה לו! אָמְרוּ לוֹ: לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ, וְאולם לֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ.

אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת: בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתוֹפֶל, וְגֵחֲזִי.

אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת הם: בִּלְעָם בן בעור, וְדוֹאֵג האדומי, וַאֲחִיתוֹפֶל, יועצו של דוד, וְגֵחֲזִי, משרתו של אלישע.

דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעוֹלָם" – לֹא דִּין וְלֹא רוּחַ.

דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאולם אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין שיהיה בתחיית המתים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעוֹלָם" (בראשית ו,ג) – לֹא דִּין יהיה להם, וְלֹא רוּחַ חיים לעולם הבא.

דּוֹר הַפַּלָּגָה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּפֶץ ה' אוֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ"; "וַיָּפֶץ ה' אוֹתָם" – בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה'" – לָעוֹלָם הַבָּא.

דּוֹר הַפַּלָּגָה, שבנו את מגדל בבל, אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּפֶץ ה' אוֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (שם יא,ח), וכך נפרש: "וַיָּפֶץ ה' אוֹתָם משם" – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ונאמר שוב: "וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה'" (שם פסוק ט) – לָעוֹלָם הַבָּא, שגם מן העולם הבא סילק אותם.

אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַנְשֵׁי סְדוֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד", "רָעִים" – בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וְחַטָּאִים" – לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין.

אַנְשֵׁי סְדוֹם, אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַנְשֵׁי סְדוֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד" (בראשית יג,יג). ומפרשים: "רָעִים" – בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וְחַטָּאִים" – לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין, ונידונים לעונש, שלא כאנשי דור המבול.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כֵּן לֹא יָקוּמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים"; "עַל כֵּן לֹא יָקוּמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט" – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, "וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים" – אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם. אָמְרוּ לוֹ: אֵינָם עוֹמְדִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים, אֲבָל עוֹמְדִין בַּעֲדַת רְשָׁעִים.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ, גם אנשי המבול וגם אנשי סדום, אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כֵּן לֹא יָקוּמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים" (תהלים א,ה); "עַל כֵּן לֹא יָקוּמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט" – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, "וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים" – אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם. אָמְרוּ לוֹ חכמים: אנשי סדום אֵינָם עוֹמְדִים במשפט בַּעֲדַת צַדִּיקִים, אֲבָל עוֹמְדִין בַּעֲדַת רְשָׁעִים, אלו שעומדים בדין ונידונים כראוי להם.

מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּמוּתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִיאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'", "וַיָּמוּתוּ" – בָּעוֹלָם הַזֶּה, "בַּמַּגֵּפָה" – בָּעוֹלָם הַבָּא.

המְרַגְּלִים, שהוציאו את דיבת הארץ רעה, אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּמוּתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִיאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'" (במדבר יד,לז); ומפרשים: "וַיָּמוּתוּ" – בָּעוֹלָם הַזֶּה, "בַּמַּגֵּפָה לפני ה'" – בָּעוֹלָם הַבָּא.

דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמוּתוּ", דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי, כּוֹרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח".

דּוֹר הַמִּדְבָּר שנענשו בחטא המרגלים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאף אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמוּתוּ" (במדבר יד,לה), ודורשים מכפל הלשון, שלא יחיו לעמוד בדין, וממילא אין להם חלק לעולם הבא. אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כּוֹרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח" (תהלים נ,ה), כלומר אותם שקיבלו את התורה וכרתו ברית עם ה' בזבחים ועולות (ראו שמות כד) חסידים הם, ויש להם חלק לעולם הבא.

עֲדַת קֹרַח אֵינָהּ עֲתִידָה לַעֲלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ" – בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" – לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: "יְיָ מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל".

עֲדַת קֹרַח, שבלעה אותם האדמה וירדו לשאול (במדבר טז,לג), אֵינָהּ עֲתִידָה לַעֲלוֹת אף בתחיית המתים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ" (שם) – ומתו בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (שם) – לָעוֹלָם הַבָּא, אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל" (שמואל א ב,ו), שגם היורדים לשאול עולים לעולם הבא.

עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּשְׁלִיכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה", מָה הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר – אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָם חוֹזְרִים. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מָה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר – אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאָפַל לָהֶן, כָּךְ עָתִיד לְהָאִיר לָהֶן.

עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שהוגלו על ידי מלכי אשור (מלכים ב פרקים טו ו–יז) אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר עוד לעולם, שֶׁנֶּאֱמַר בתורה בתיאור הגלות: "וַיַּשְׁלִיכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים כט,כז), מָה הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר – אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָם חוֹזְרִים, אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כך יש ללמוד מן ההשוואה "כַּיּוֹם הַזֶּה", מָה הַיּוֹם מַאֲפִיל בלילה וחוזר וּמֵאִיר למחרת – אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאָפַל לָהֶן בזמנו, כָּךְ עָתִיד לְהָאִיר לָהֶן בגאולה העתידה.

אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת – אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יוֹשְׁבֵי עִירָם".

אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת, עיר שלמה שאנשים מתוכה הדיחו את יושביה לעבוד עבודה זרה – אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יוֹשְׁבֵי עִירָם" (דברים יג,יד), ו"יָצְאוּ מִקִּרְבֶּךָ", הכוונה, שיצאו מכלל ישראל, ואין להם חלק לעולם הבא.

וְאֵינָן נֶהֱרָגִים עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר, וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט, וְעַד שֶׁיּוּדַּח רוּבָּהּ, וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּם אֲנָשִׁים.

וְאֵינָן נֶהֱרָגִים במיתת סיף האמורה בהם, עַד שיתקיימו כמה תנאים: שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ (שהסיתו לעברה) מֵאוֹתָהּ הָעִיר, וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט של המודחים, וְעַד שֶׁיּוּדַּח רוּבָּהּ של העיר לחטוא, וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּם אֲנָשִׁים (גברים).

הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים, אוֹ שֶׁהוּדַּח מִיעוּטָהּ, אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ – הֲרֵי אֵלּוּ כַּיְּחִידִים.

ואולם, אם הִדִּיחוּהָ נָשִׁים או קְטַנִּים; אוֹ שֶׁהוּדַּח רק מִיעוּטָהּ של העיר; אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ, ולא מבני העיר והשבט – בכל אלה הֲרֵי אֵלּוּ שעבדו נידונים כַּיְּחִידִים שעבדו עבודה זרה, כאשר יבואר להלן.

וּצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

וּצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מאנשי עיר הנידחת, שאכן עבד עבודה זרה, ורק אם יתברר, שהיו אלו רובם – דנים אותם בדין עיר הנידחת.

זֶה חוֹמֶר בַּיְּחִידִים מִבַּמְּרוּבִּים: שֶׁהַיְּחִידִים בִּסְקִילָה – לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט. וְהַמְּרוּבִּים בְּסַיִיף – לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד.

ומוסיפים, זֶה חוֹמֶר (חומרא) בּדינם של יְחִידִים העובדים עבודה זרה, מִבַּמְּרוּבִּים, תושבי עיר שלמה שהודחו: שֶׁהַיְּחִידִים נידונים בּמיתה חמורה של סְקִילָה, לְפִיכָךְ, יש בהם קולא, שמָמוֹנָם פָּלֵט (ניצל) וניתן ליורשיהם. וְאילו הַמְּרוּבִּים נדונים בְּסַיִיף, שהיא מיתה קלה יותר, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד, שמחרימים ושורפים את כל העיר, כפי שיפורט להלן משנה ו.

"הַכֵּה תַכֶּה אֶת וְגוֹ'"; הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם – הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָהּ.

נאמר: "הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב" (דברים יג,טז), ודנים, מה נכלל ב"יֹשְׁבֵי הָעִיר". הַחַמֶּרֶת (שיירת חמורים) וְהַגַּמֶּלֶת (שיירת גמלים) הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם – הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָהּ, שאם היו בעיר באותה שעה ולא הודחו לעבודה זרה, הרי הם נחשבים כאנשי העיר, ומצטרפים יחד עם אנשי העיר שלא הודחו לרוב, וכך מצילים את העיר מדין עיר הנידחת.

"הַחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְגוֹ'", מִכָּאן אָמְרוּ: נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ – אוֹבְדִין, שֶׁבְּחוּצָה לָהּ – פְּלֵיטִין.

ועוד נאמר: "הַחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְגוֹ'" (שם). מִכָּאן, מן התוספת: "וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ", אָמְרוּ: נִכְסֵי צַדִּיקִים, המיעוט שלא חטא בעבודה זרה, שֶׁהיו בְּתוֹכָהּ – אוֹבְדִין עם כל נכסי העיר, אבל נכסי הצדיקים שֶׁבְּחוּצָה לָהּ פְּלֵיטִין (ניצלים).

וְשֶׁל רְשָׁעִים, בֵּין שֶׁבְּתוֹכָהּ בֵּין שֶׁבְּחוּצָה לָהּ – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹבְדִין.

ואולם, נכסים שֶׁל רְשָׁעִים שחטאו, בֵּין שֶׁהיו בְּתוֹכָהּ בֵּין שֶׁבְּחוּצָה לָהּ – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹבְדִין.

שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבּוֹץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְגוֹ'"; אִם אֵין לָהּ רְחוֹב – עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. הָיְתָה רְחֹבָהּ חוּצָה לָהּ – כּוֹנְסִין אוֹתָה לְתוֹכָהּ.

ודנים במה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבּוֹץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְגוֹ'" (דברים יג,יז), שצריך לאסוף את כל הרכוש לרחבה המרכזית של העיר. אִם אֵין לָהּ רְחוֹב (רחבה) שאפשר לאסוף לתוכו את שלל העיר – עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב, שהורסים לצורך כך בתים. הָיְתָה רְחֹבָהּ חוּצָה לָהּ, מחוץ לחומתה – כּוֹנְסִין אוֹתָהּ לְתוֹכָהּ, שמוסיפים חומה שתכלול גם את הרחוב.

שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ"; "שְׁלָלָהּ" – וְלֹא שְׁלַל שָׁמַיִם; מִכָּאן אָמְרוּ: הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ – יִפָּדוּ, וּתְרוּמוֹת – יֵרָקְבוּ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ – יִגָּנְזוּ.

ועוד, ממה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ" (שם), יש לדייק: "שְׁלָלָהּ" – וְלֹא שְׁלַל שָׁמַיִם, שאותו אין לשרוף. מִכָּאן אָמְרוּ חכמים: הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ, נכסים שהוקדשו לבית המקדש – יִפָּדוּ ומותרים בשימוש. וּתְרוּמוֹת מן התבואה, שהן קודש – לא ייאכלו על ידי הכהנים ולא יישרפו אלא יֵרָקְבוּ. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שהיו בה – יִגָּנְזוּ.

"כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ"; אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתֶּם עוֹשִׂין דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ אַתֶּם מַעֲלִין עוֹלָה כָּלִיל לְפָנַי.

על הנאמר: "כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ", אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתֶּם עוֹשִׂין דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת – מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם, כְּאִילּוּ אַתֶּם מַעֲלִין עוֹלָה כָּלִיל לְפָנַי.

"וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד" – לֹא תֵּעָשֶׂה אֲפִילּוּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

מה שנאמר: "וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד" (שם), כוונתו: לֹא תֵּעָשֶׂה אחרי שרפתה אֲפִילּוּ למקום גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "לֹא תִבָּנֶה עוֹד" – לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית, אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מה שנאמר: "לֹא תִבָּנֶה עוֹד", הכוונה: לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית, אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. והלכה כרבי עקיבא.

"וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם"; שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם – חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם. אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם – נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם.

נאמר בסוף הפרשה: "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ..." (דברים יג,יח), שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם – חֲרוֹן אַף ה' בָּעוֹלָם, אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם – נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם.