הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא, עַל דַּם נְבֵלוֹת – שֶׁהוּא טָהוֹר.

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא, עַל דַּם נְבֵלוֹת (בהמות שמתו שלא על ידי שחיטה כשרה) – שֶׁהוּא טָהוֹר, ואינו טמא כבשר הנבלה.

הֵעִיד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן בְּתֵירָא עַל אֵפֶר חַטָּאת שֶׁנָּגַע טָמֵא בְּמִקְצָתוֹ – שֶׁטִּימֵּא אֶת כּוּלּוֹ.

הֵעִיד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן בְּתֵירָא עַל אֵפֶר חַטָּאת (אפר משרפת פרה אדומה) שהיה בתוך כלי, שֶׁאם נָגַע טָמֵא בְּמִקְצָתוֹ – שֶׁטִּימֵּא אֶת כּוּלּוֹ, כאילו כל גרגירי האפר הם גוש אחד, שהכלי מצרף אותם.

הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא, עַל הַסּוֹלֶת וְעַל הַקְּטוֹרֶת וְהַלְּבוֹנָה וְהַגֶּחָלִים, שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָם – שֶׁפָּסַל אֶת כּוּלָּם.

הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא על דבריו, והעיד עַל הַסּוֹלֶת של המנחות, וְעַל הַקְּטוֹרֶת, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַגֶּחָלִים, שאף הם עשויים גרגירים נפרדים, שֶׁאם נָגַע טְבוּל יוֹם (אדם שכבר טבל מטומאתו, וממתין לבוא הלילה להשלמת טהרתו) בְּמִקְצָתָם – שֶׁפָּסַל אֶת כּוּלָּם.

הֵעִיד רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְרַבִּי יְהוּדָה הַכֹּהֵן, עַל קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לַכֹּהֵן – שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לַחוּפָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעָלָה.

הֵעִיד רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְרַבִּי יְהוּדָה הַכֹּהֵן, עַל יתומה קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לַכֹּהֵן, וקידושיה מדברי חכמים – שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה כֵּיוָן (משעה) שֶׁנִּכְנְסָה לַחוּפָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעָלָה.

הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְרַבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב, עַל תִּינוֹקֶת שֶׁהוּרְהֲנָה בְּאַשְׁקְלוֹן, וְרִחֲקוּהָ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ, וְעֵדֶיהָ מְעִידִים אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמְאָה.

הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְרַבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב, עַל תִּינוֹקֶת (ילדה) שֶׁהוּרְהֲנָה (נמסרה כמשכון) לידי גויים בְּאַשְׁקְלוֹן, וְרִחֲקוּהָ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ, הכהנים קרובי משפחתה שלא רצו לשאת אותה, שחששו שנאנסה על ידי גוי ונאסרה לכהונה. וְעֵדֶיהָ, של התינוקת, שהעידו על משכונה, מְעִידִים אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה עם גוי, וְשראו שֶׁלֹּא נִטְמְאָה (נבעלה) ונאסרה בכך.

אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם שֶׁהוּרְהֲנָה – הַאֲמִינוּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמְאָה. וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמְאָה – אַל תַּאֲמִינוּ שֶׁהוּרְהֲנָה.

ואָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים לבני משפחתה: אִם מַאֲמִינִים אַתֶּם לעדים אלו שֶׁהוּרְהֲנָה, הַאֲמִינוּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמְאָה. וְאִם אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים להם שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְשֶׁלֹּא נִטְמְאָה, אַל תַּאֲמִינוּ להם שֶׁהוּרְהֲנָה.

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא עַל אַלְמְנַת עִיסָּה – שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה.

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא, עַל אַלְמְנַת עִיסָּה, מי שנישאה לאדם ממשפחה שהתערב בה ספק חלל, שפוסל את אשתו לכהונה, ומת בעלה – שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה להינשא לַכְּהוּנָּה.

שֶׁהָעִיסָּה כְּשֵׁרָה לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב.

ועוד העידו, שֶׁהָעִיסָּה כְּשֵׁרָה, שבני משפחה כזו, אף שמוטל חשד על אחד מבני משפחתם בעניינים אלה, נאמנים לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, להעיד על בן (בת משפחתם) משפחתם שהוא פסול נישואין, כגון ממזר, או לומר שהוא כשר, וכן נאמנים לְרַחֵק וּלְקָרֵב, לומר על בן (או בת) משפחתם שהוא כשר לכהונה או פסול לכהונה.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: קִבַּלְנוּ עֵדוּתְכֶם, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה, שֶׁגָּזַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִין עַל כָּךְ; הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְעִים לָכֶם לְרַחֵק, אֲבָל לֹא לְקָרֵב.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: קִבַּלְנוּ עֵדוּתְכֶם, שכך הדין, אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה, שֶׁגָּזַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁלֹּא לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִין עַל כָּךְ, על היתרים אלו, ואין להתיר 'אלמנת עיסה' לכהנים, ולא להכשיר עדות של בני 'משפחת עיסה' להעיד על קרוביהם. מפני שהַכֹּהֲנִים שׁוֹמְעִים לָכֶם לְרַחֵק, אֲבָל לֹא לְקָרֵב. וכיוון שלא יסכימו לקבל את ההיתר, עדיף שלא לעסוק בדין זה כלל.

הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה,

הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה על שלושה דברים:

עַל אַיָּל קַמְצָא – דְּכֵן.

עַל אַיָּל קַמְצָא [חגב 'איל'] – שהוא דְּכֵן [טהור], כשר לאכילה.

וְעַל מַשְׁקֵה בֵּית מִטְבְּחַיָּיא – דְּאִינוּן דְּכָיִין.

וְעַל מַשְׁקֵה בֵּית מִטְבְּחַיָּיא [משקים של בית המטבחיים] שבמקדש, כלומר הדם והמים – דְּאִינוּן דְּכָיִין, שהם טהורים.

וּדְיִקְרַב בְּמִיתָא – מִסְתָּאַב.

וּדְיִקְרַב בְּמִיתָא מִסְתָּאַב [והנוגע במת נטמא], אך מי שיש לו ספק בדבר זה, אם הוא ברשות הרבים, הריהו טהור לגמרי.

וּקְרוֹ לֵיהּ "יוֹסֵי שָׁרְיָא".

וּקְרוֹ לֵיהּ "יוֹסֵי שָׁרְיָא" [וקראו לו "יוסי המתיר"], משום עדויות היתר אלו. והלכה כמותו בכולן.

הֵעִיד רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, שֶׁמַּשִּׂיאִים הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד.

הֵעִיד רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, שֶׁמַּשִּׂיאִים הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד המעיד שמת בעלה, ואין צריך שני עדים להתירה להינשא.

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל עֲצָמוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְּדִיר הָעֵצִים, אָמְרוּ חֲכָמִים: מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר.

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, עַל עֲצָמוֹת של מת שֶׁנִּמְצְאוּ בְּדִיר הָעֵצִים (לשכת העצים) שבמקדש, ואָמְרוּ חֲכָמִים: מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם כדי לטהר את המקום, וְהַכֹּל טָהוֹר, שכל מי שלא ידוע בבירור שנגע בעצמות או שנשא אותן – טהור, ואף אין צריך לחפור ולברר שמא קבור באותו אזור מת.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: שָׁמַעְתִּי, כְּשֶׁהָיוּ בּוֹנִים בַּהֵיכָל – עוֹשִׂים קְלָעִים לַהֵיכָל, וּקְלָעִים לָעֲזָרוֹת. אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל בּוֹנִים מִבַּחוּץ, וּבָעֲזָרָה בּוֹנִים מִבִּפְנִים.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: שָׁמַעְתִּי, שכאשר חזרו מגלות בבל, והיה המקדש חרב, כְּשֶׁהָיוּ בּוֹנִים בַּהֵיכָל – היו עוֹשִׂים מתחילה קְלָעִים (יריעות) לַהֵיכָל (למקדש עצמו), וּקְלָעִים לָעֲזָרוֹת (לחצרות המקדש), ולאחר זמן בנו צמוד לקלעים אלו כתלים מאבן. אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל בּוֹנִים את הכתלים מִבַּחוּץ, מהצד החיצוני של הקלעים, וּבָעֲזָרָה בּוֹנִים את הכתלים מִבִּפְנִים לקלעים.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת,

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּקְרִיבִין קרבנות, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת, שהמקדש חרב לגמרי,

וְאוֹכְלִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים,

וְשהכהנים אוֹכְלִים מבשר קרבנות קָדְשֵׁי קָדָשִׁים במקום העזרה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לה קְלָעִים,

קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה;

ואוכלים בירושלים מבשר קרבנות קָדָשִׁים קַלִּים ופירות מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה לירושלים.

שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לְשַׁעְתָּהּ וְקִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא.

וטעמו של דבר – שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה של מקומות אלו קִדְּשָׁה לְשַׁעְתָּהּ (לזמנה) וְקִדְּשָׁה גם לֶעָתִיד לָבֹא, וקדושתם קיימת לעולם, ואינה תלויה בקיומן הפיזי של מחיצות.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מְקוּבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב, אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקוֹרָבִין בִּזְרוֹעַ, וּלְקָרֵב הַמְרוּחָקִין בִּזְרוֹעַ. מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ, וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם וְקֵרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ – כְּגוֹן אֵלּוּ אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מְקוּבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב, שמשפחה שמעורב בה פסול (כגון ממזר), אין אליהו בא לגלות מי מהם הוא הטמא ולהרחיקו ולטהר ולקרב בכך את שאר המשפחה. אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקוֹרָבִין בִּזְרוֹעַ, להודיע על משפחה שמעורב בה פסול, והשתיקו באיומים את השמועה על כך, וּלְקָרֵב הַמְרוּחָקִין בִּזְרוֹעַ, שמשפחה כשרה שהוציאו עליה באיומים קול שהיא פסולה, יודיע אליהו שהיא כשרה. כגון מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן, שהיה אדם אלים, בִּזְרוֹעַ (באיומים); וְעוֹד משפחה אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם, שהיה בה פסול, וְקֵרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. משפחות כְּגוֹן אֵלּוּ – אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אליהו יבוא לְקָרֵב, את אלו שרוחקו בזרוע, שזהו עוול גדול, אֲבָל לֹא יבוא לְרַחֵק.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלוֹקֶת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יבוא לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלוֹקֶת בין החכמים.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְּנִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם".

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אליהו לא יבוא לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, שאליהו לא יתערב כלל בענייני ייחוסי המשפחות, אֶלָּא יבוא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר: "(הנני) [הִנֵּה אָנֹכִי] שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג,כג–כד), שכאשר יהיה שלום וקירוב הלבבות, יגיעו לדעות האמתיות ולמידות המעולות.