רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הֵעִיד חֲמִשָּׁה דְּבָרִים:

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הֵעִיד חֲמִשָּׁה דְּבָרִים:

שֶׁמְּמָאֲנִים אֶת הַקְּטַנּוֹת,

שֶׁמְּמָאֲנִים אֶת הַקְּטַנּוֹת, כאשר ילדה יתומה מאב נישאה לאחר מות אביה, ונישואים אלה אינם תקפים מן התורה אלא מתקנת חכמים – אם יש בדבר צורך מיוחד, מלמדים אותה למאן בנישואים אלה, ובכך הם פוקעים מעיקרם.

וְשֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד,

וְשֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד, המעיד שמת בעלה, ואין צריך שני עדים להתירה להינשא.

וְשֶׁנִּסְקַל תַּרְנְגוֹל בִּירוּשָׁלַיִם עַל שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ,

וְהעיד, שֶׁנִּסְקַל תַּרְנְגוֹל בִּירוּשָׁלַיִם עַל שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, כפי שנאמר בתורה (שמות כא,כח–לב) על שור שהרג אדם.

וְעַל הַיַּיִן בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְנַסֵּךְ עַל גַּב הַמִּזְבֵּחַ,

וְעַל הַיַּיִן בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם מזמן סחיטת הענבים שֶׁנִּתְנַסֵּךְ (שניסכו אותו) עַל גַּב הַמִּזְבֵּחַ.

וְעַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁקָּרֵב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.

וְעַל קרבן תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁקָּרֵב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת (בשעה הרביעית של היום).

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן אֱלִינָתָן אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי, עַל אֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁהוּא טָמֵא.

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן אֱלִינָתָן אִישׁ כְּפַר הַבַּבְלִי, עַל אֵבֶר שפרש מִן הַמֵּת – שֶׁהוּא טָמֵא, ומטמא את הנמצא עמו באותו אהל, כמו מת שלם. והלכה כמותם.

שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי.

ומסופר, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר היה חולק ואוֹמֵר: כך קיבלתי, שלֹא אָמְרוּ דין זה אֶלָּא עַל אֵבֶר שפירש מִן האדם הַחַי.

אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא קַל וָחוֹמֶר! וּמַה מִן הַחַי, שֶׁהוּא טָהוֹר – אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא, הַמֵּת, שֶׁהוּא טָמֵא – אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּהְיֶה אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא?

אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא במידת 'קַל וָחוֹמֶר' יש להוכיח כדברינו! וּמַה לגבי אבר מִן הַחַי, שאף שֶׁהוּא (החי) טָהוֹר – אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא; הַמֵּת, שֶׁהוּא כבר טָמֵא, אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּהְיֶה אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא?

אָמַר לָהֶם: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי.

אָמַר לָהֶם: כך קיבלתי, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי, שאין לו שיעור, ולא על אבר מן המת.

דָּבָר אַחֵר: מְרוּבָּה טוּמְאַת הַחַיִּים מִטּוּמְאַת הַמֵּתִים, שֶׁהַחַי עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו, לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים, וְעַל גַּבָּיו מַדָּף, לְטַמֵּא אוֹכָלִים וּמַשְׁקִין, מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא.

והוסיף דָּבָר אַחֵר: יש לדחות את הקל-וחומר שלמדתם, שהרי מְרוּבָּה טוּמְאַת הַחַיִּים מִטּוּמְאַת הַמֵּתִים. שֶׁהַחַי, כאשר הוא זב, עוֹשֶׂה (מטמא) כל מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב שמִתַּחְתָּיו בטומאה חמורה, לְטַמֵּא אָדָם שנגע במשכב הזב ואף לְטַמֵּא בְּגָדִים שאותו אדם לובש; וְכן מטמא הזב כל מה שהוא נושא עַל גַּבָּיו בטומאת 'מַדָּף' (טומאה קלה) לְטַמֵּא אוֹכָלִים וּמַשְׁקִין שנגעו במשא. מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא, שאינו מטמא את המשכב שתחתיו, ואינו מטמא את כל הדברים שמעליו, אם לא נגע בהם ישירות.

כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי –

כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר הבא מִן האדם הַחַי –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי נְחוּנְיָא מְטַהֲרִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אותו, כדין כזית בשר הפורש מן המת, שמטמא באוהל. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי נְחוּנְיָא מְטַהֲרִים.

עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי –

עֶצֶם כּשיעור גרגר שְׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי –

רַבִּי נְחוּנְיָא מְטַמֵּא, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֲרִין.

רַבִּי נְחוּנְיָא מְטַמֵּא במגע, כדין עצם כשעורה מן המת, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֲרִין לגמרי.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה רָאִיתָ לְטַמֵּא כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי?

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה רָאִיתָ להחמיר ולְטַמֵּא כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי?

אָמַר לָהֶם: מָצִינוּ אֵבֶר מִן הַחַי כְּמֵת שָׁלֵם; מָה הַמֵּת – כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא, אַף אֵבֶר מִן הַחַי – כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה טָמֵא.

אָמַר לָהֶם: מָצִינוּ (מצאנו) שאֵבֶר שפרש מִן האדם הַחַי מטמא כְּמֵת שָׁלֵם. ולפיכך, מָה מצאנו אצל הַמֵּת, שכַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא, אַף אֵבֶר מִן הַחַי – כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה טָמֵא.

אָמְרוּ לוֹ: לֹא, אִם טִמֵּאתָ כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת, שֶׁכֵּן טִמֵּאתָ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ; תְּטַמֵּא כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי, שֶׁכֵּן טִהַרְתָּ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ הֵימֶנּוּ?

אָמְרוּ לוֹ: לֹא, אינך יכול לומר כך. אִם טִמֵּאתָ כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת, שיש בו חומרה, שֶׁכֵּן טִמֵּאתָ גם עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, האם תְּטַמֵּא כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי, שֶׁכֵּן אתה עצמך טִהַרְתָּ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ הֵימֶנּוּ? הרי שגם לדבריך דין אבר מן החי קל מדין אדם מת, ואין להשוות ביניהם לכל דבר.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי נְחוּנְיָא: מָה רָאִיתָ לְטַמֵּא עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי?

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי נְחוּנְיָא: מָה רָאִיתָ להחמיר ולְטַמֵּא עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי?

אָמַר לָהֶם: מָצִינוּ אֵבֶר מִן הַחַי כְּמֵת שָׁלֵם; מָה הַמֵּת – עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא, אַף אֵבֶר מִן הַחַי – עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה טָמֵא.

אָמַר לָהֶם: מָצִינוּ שאֵבֶר מִן הַחַי מטמא כְּמֵת שָׁלֵם. ולפיכך, מָה מצאנו אצל הַמֵּת שעֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא, אַף אֵבֶר מִן הַחַי – עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה טָמֵא.

אָמְרוּ לוֹ: לֹא, אִם טִמֵּאתָ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת, שֶׁכֵּן טִמֵּאתָ כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ; תְּטַמֵּא עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי, שֶׁכֵּן טִהַרְתָּ כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ?

אָמְרוּ לוֹ: לֹא, אִם טִמֵּאתָ עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מִן הַמֵּת, שֶׁכֵּן גם טִמֵּאתָ כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, האם תְּטַמֵא עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה הַפּוֹרֵשׁ מֵאֵבֶר מִן הַחַי, שֶׁכֵּן אתה עצמך טִהַרְתָּ כַּזַּיִת בָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ? הרי שגם לדבריך, דין אבר מן החי קל מדין אדם מת, ואין להשוות ביניהם לכל דבר.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה רָאִיתָ לַחֲלוֹק מִדּוֹתֶיךָ? אוֹ טַמֵּא בִּשְׁנֵיהֶם, אוֹ טַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם!

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה רָאִיתָ לַחֲלוֹק מִדּוֹתֶיךָ? אוֹ טַמֵּא בִּשְׁנֵיהֶם, אוֹ טַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם.

אָמַר לָהֶם: מְרוּבָּה טוּמְאַת הַבָּשָׂר מִטּוּמְאַת הָעֲצָמוֹת. שֶׁהַבָּשָׂר נוֹהֵג בַּנְּבֵילוֹת וּבַשְּׁרָצִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֲצָמוֹת.

אָמַר לָהֶם: שכן בדרך כלל מְרוּבָּה טוּמְאַת הַבָּשָׂר מִטּוּמְאַת הָעֲצָמוֹת, שֶׁטומאת הַבָּשָׂר נוֹהֵג בַּנְּבֵילוֹת וּבַשְּׁרָצִים, שהנוגע בבשרם נטמא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֲצָמוֹת, שהנוגע בעצמות הנבלה והשרצים המתים – טהור.

דָּבָר אַחֵר: אֵבֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי – מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. חָסֵר הַבָּשָׂר – טָמֵא, חָסֵר הָעֶצֶם – טָהוֹר.

דָּבָר אַחֵר, ראיה נוספת מדין אבר מן החי בעצמו: אֵבֶר מן החי, ובו עצם שלמה, שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי, בכמות שאם היה האבר מחובר בחי, היה מתרפא (כלים פ"א מ"ה), מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. אבר כזה, אפילו אם חָסֵר חלק מהַבָּשָׂר – עדיין טָמֵא בטומאת מגע ומשא, אך אם חָסֵר מעט מהָעֶצֶם, שאינה שלמה – טָהוֹר האבר מלטמא. הרי שמרובה טומאת הבשר מטומאת העצם.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי נְחוּנְיָא: מָה רָאִיתָ לַחֲלוֹק מִדּוֹתֶיךָ? אוֹ טַמֵּא בִּשְׁנֵיהֶם, אוֹ טַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם!

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי נְחוּנְיָא: מָה רָאִיתָ לַחֲלוֹק מִדּוֹתֶיךָ? אוֹ טַמֵּא בִּשְׁנֵיהֶם, אוֹ טַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם.

אָמַר לָהֶם: מְרוּבָּה טוּמְאַת הָעֲצָמוֹת מִטּוּמְאַת הַבָּשָׂר; שֶׁהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי – טָהוֹר, וְאֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְהוּא כִּבְרִיָּיתוֹ – טָמֵא.

אָמַר לָהֶם: באופן כללי מְרוּבָּה טוּמְאַת הָעֲצָמוֹת מִטּוּמְאַת הַבָּשָׂר. שֶׁהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן האדם הַחַי – טָהוֹר, ולעומת זאת, אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ (מן החי), וְהוּא כִּבְרִיָּיתוֹ (כבריאתו), שהעצם שלו שלמה – טָמֵא, אף אם חסר מן הבשר. וכיוון ששלמות העצם היא הגורמת לדין טומאת אבר, אני למד משם, שטומאת העצם חמורה.

דָּבָר אַחֵר: כַּזַּיִת בָּשָׂר מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל, וְרוֹב עֲצָמוֹת מְטַמְּאִים בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. חָסֵר הַבָּשָׂר – טָהוֹר; חָסֵר רוֹב עֲצָמוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁטָּהוֹר מִלְּטַמֵּא בְּאֹהֶל – מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא.

דָּבָר אַחֵר: גם כַּזַּיִת בָּשָׂר מן המת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל, וְגם רוֹב העֲצָמוֹת של המת מְטַמְּאִים בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. אם חָסֵר הַבָּשָׂר מכזית – טָהוֹר לגמרי. ולעומת זאת, אם חָסֵר רוֹב עֲצָמוֹת, ונשאר רק מיעוטן, אַף עַל פִּי שֶׁטָּהוֹר מִלְּטַמֵּא בְּאֹהֶל – הוא מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא.

דָּבָר אַחֵר: כָּל בְּשַׂר הַמֵּת, שֶׁהוּא פָּחוּת מִכַּזַּיִת – טָהוֹר. רוֹב בִּנְיָנוֹ וְרוֹב מִנְיָנוֹ שֶׁל מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם רוֹבַע – טְמֵאִין.

דָּבָר אַחֵר: כזית בשר מן המת מטמא באוהל, וגם רובע הקב (כ-345 סמ"ק) שברי עצמות מטמא באוהל. אך יש הבדל בין בשר לעצמות, שאפילו היה שם כָּל בְּשַׂר הַמֵּת, במקרה שֶׁהוּא פָּחוּת מִכַּזַּיִת (כגון נֶפֶל קטן) – טָהוֹר לגמרי. ואילו עצמות, שהן רוֹב בִּנְיָנוֹ (בסיס השלד) או רוֹב מִנְיָנוֹ שֶׁל עצמות מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם רוֹבַע הקב – טְמֵאִין באוהל. ומכאן שטומאת העצמות באוהל חמורה יותר.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מָה רָאִיתָ לְטַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם?

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מָה רָאִיתָ לְטַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם, ולא לטמא בהם, כדינו של המת?

אָמַר לָהֶם: לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּמֵּת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוֹב וְרוֹבַע וְרָקָב – תֹּאמְרוּ בַּחַי, שֶׁאֵין בּוֹ רוֹב וְרוֹבַע וְרָקָב?

אָמַר לָהֶם: לֹא, אין מקום ללמוד מטומאת מת לאבר מן החי. שאִם אֲמַרְתֶּם בַּמֵּת, שטומאתו חמורה, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דיני טומאה נוספים, שהם: רוֹב עצמותיו, וְרוֹבַע הקב מעצמותיו, אף אם אין בהם רוב עצמותיו, וְרָקָב של המת בשיעור 'מלוא תרווד', שכל אלו מטמאים באהל – תֹּאמְרוּ שכן הוא בּאבר מן החַי, שֶׁאֵין בּוֹ רוֹב וְרוֹבַע וְרָקָב? ולכן בשר או עצם שפרשו ממנו טהורים. וכן הלכה.