הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ, אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ; שָׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה, וּמֵתָה – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם".

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה מחברו, ובאותה שעה שָׁאַל את בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ לעבוד בעבורו בחינם, אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ לעבוד בעבורו בשכר; וכן אם מתחילה שָׁאַל את הַבְּעָלִים לעבוד בעבורו בחינם, אוֹ שְׂכָרָן, את הבעלים, ורק לְאַחַר כָּךְ שָׁאַל מהם אֶת הַפָּרָה, וּמֵתָה הפרה בזמן שהייתה אצלו – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם" (שמות כב,יד).

אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּמֵתָה – חַיָּיב, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם".

אֲבָל אם שָׁאַל אֶת הַפָּרָה ורק אַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּמֵתָה – חַיָּיב, גם אם מתה בשעה שהבעלים עובדים בעבורו עם הבהמה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם" (שמות כב,יג), וכפל הלשון מלמד, שאין די שהבעלים יהיו עם השור בשעה שמת כדי לפטור את השואל מתשלום, אלא דווקא אם היו עם השור מתחילה, שהשאילו עצמם (או נשכרו) עמו.

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, שְׁאָלָהּ חֲצִי הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ חֲצִי הַיּוֹם, שְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר, שָׂכַר אַחַת וְשָׁאַל אַחַת, וּמֵתָה; הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר: "שְׁאוּלָה מֵתָה", "בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה", "בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה", וְהַלָּה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" – חַיָּיב.

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, אם שְׁאָלָהּ לחֲצִי הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ בתשלום לחֲצִי הַיּוֹם האחר, וכן אם שְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר, או אם שָׂכַר ממנו פרה אַחַת וְשָׁאַל אַחַת, וּמֵתָה הפרה; אם במקרה ששכר אחת ושאל אחת, הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר בוודאות: "שְׁאוּלָה היא זו שמֵתָה"; או במקרה ששכר להיום ושאל למחר, המשאיל טוען: "בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה בו מֵתָה"; או אם שאל לחצי יום ושכר חצי יום, המשאיל טוען: "בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה". וְהַלָּה (האחר) אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" – חַיָּיב לשלם.

הַשּׂוֹכֵר אוֹמֵר: "שְׂכוּרָה מֵתָה", "בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה", "בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה", וְהַלָּה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" – פָּטוּר.

ומן הצד השני, אם הַשּׂוֹכֵר אוֹמֵר בוודאות: "שְׂכוּרָה מֵתָה", או: "בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה בו מֵתָה", או: "בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה", וְהַלָּה, הבעלים, אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" – פָּטוּר השואל.

זֶה אוֹמֵר: "שְׁאוּלָה", וְזֶה אוֹמֵר: "שְׂכוּרָה" – יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁשְּׂכוּרָה מֵתָה.

ואם זֶה אוֹמֵר בוודאות: "השְׁאוּלָה היא שמתה", וְזֶה אוֹמֵר בוודאות: "השְׂכוּרָה היא שמתה" – יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁשְּׂכוּרָה מֵתָה, ופטור מלשלם.

זֶה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" וְזֶה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" – יַחֲלוֹקוּ.

אם זֶה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ", וְזֶה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" – יַחֲלוֹקוּ, כלומר ישלם השואל מחצית.

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ; אוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל, וּמֵתָה – פָּטוּר.

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה מחברו, שסיכמו ביניהם על ההשאלה, וְשִׁלְּחָהּ לוֹ המשאיל בְּיַד בְּנוֹ של המשאיל או בְּיַד עַבְדּוֹ או בְּיַד שְׁלוּחוֹ; אוֹ ששלחה המשאיל בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ או בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל השׁוֹאֵל, וּמֵתָה בדרך – פָּטוּר השואל, מפני שעדיין לא נכנסה לרשותו.

אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: "שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי", "בְּיַד עַבְדִּי", "בְּיַד שְׁלוּחִי", אוֹ "בְּיַד בִּנְךָ", "בְּיַד עַבְדְּךָ", "בְּיַד שְׁלוּחֲךָ"; אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל: "הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לָךְ בְּיַד בְּנִי", "בְּיַד עַבְדִּי", "בְּיַד שְׁלוּחִי", אוֹ "בְּיַד בִּנְךָ", "בְּיַד עַבְדְּךָ", "בְּיַד שְׁלוּחֲךָ"; וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: "שַׁלַּח", וְשִׁלְּחָהּ וּמֵתָה – חַיָּיב.

אבל אם אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: "שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי", או: שלחה לי "בְּיַד עַבְדִּי", או: "בְּיַד שְׁלוּחִי", אוֹ: "בְּיַד בִּנְךָ", או: "בְּיַד עַבְדְּךָ", או: "בְּיַד שְׁלוּחֲךָ"; אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל: "הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לָךְ בְּיַד בְּנִי", או: "בְּיַד עַבְדִּי", או: "בְּיַד שְׁלוּחִי", אוֹ: "בְּיַד בִּנְךָ", או: "בְּיַד עַבְדְּךָ", או: "בְּיַד שְׁלוּחֲךָ", וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: "שַׁלַּח", וְשִׁלְּחָהּ, וּמֵתָה – חַיָּיב השואל לשלם את הנזק. מפני שבקשה או הסכמה לשלוח ביד אנשים מסוימים – משמעה קבלת אחריות על הפרה כשתימסר לידיהם.

וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ.

וְכֵן הדין בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ, שהשואל אחראי לפרה עד שתגיע לידי המשאיל, אלא אם כן הביע המשאיל את בקשתו או את הסכמתו, שהשואל ישלח את הפרה ביד שליח.

הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר וְיָלְדָה, וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה; זֶה אוֹמֵר: "עַד שֶׁלֹּא מָכַרְתִּי", וְזֶה אוֹמֵר: "מִשֶּׁלָּקַחְתִּי" – יַחֲלוֹקוּ.

הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר, וְיָלְדָה הפרה בינתיים, וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ, וְיָלְדָה בינתיים, זֶה, המוכר, אוֹמֵר: "עַד שֶׁלֹּא מָכַרְתִּי ילדה, ולכן הוולד שייך לי", וְזֶה, הקונה, אוֹמֵר: "מִשֶּׁלָּקַחְתִּי (לאחר שקניתי) ילדה, והוולד שלי" – כיוון שאין הוכחה יַחֲלוֹקוּ.

הָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְכֵן שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה; הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר: "גָּדוֹל לָקַחְתִּי", וְהַלָּה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" – זָכָה בַּגָּדוֹל.

מי שמכר לחברו עבד או שדה, והָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְכֵן אם היו לו שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, ולאחר מכן נחלקו ביניהם, הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר: "את הגָּדוֹל לָקַחְתִּי (קניתי)", וְהַלָּה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ, שאינני זוכר מה סיכמנו" – זָכָה הלוקח בַּגָּדוֹל.

הַמּוֹכֵר אוֹמֵר: "קָטָן מָכַרְתִּי", וְהַלָּה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" – אֵין לוֹ אֶלָּא קָטָן.

ואם להפך, הַמּוֹכֵר אוֹמֵר: "קָטָן מָכַרְתִּי", וְהַלָּה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" – אֵין לוֹ, ללוקח, אֶלָּא קָטָן.

זֶה אוֹמֵר: "גָּדוֹל" וְזֶה אוֹמֵר: "קָטָן" – יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכַר.

אם זֶה, הלוקח, אוֹמֵר: "גָּדוֹל", וְזֶה, המוכר, אוֹמֵר: "קָטָן" – יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכַר.

זֶה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" וְזֶה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" – יַחֲלוֹקוּ.

זֶה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ", וְזֶה אוֹמֵר: "אֵינִי יוֹדֵעַ" – יַחֲלוֹקוּ, ינכה הלוקח מן התשלום מחצית ההפרש שבין שווי הגדול לשווי הקטן.

הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים, וְעָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים.

הַמּוֹכֵר זֵיתָיו (עצי זית שלו) לְעֵצִים, שהקונה יקצצם וישתמש בהם להסקה, כדרך עצים זקנים – שתפוקת השמן של פירותיהם הולכת ומתמעטת, ובינתיים עָשׂוּ (הניבו) העצים פָּחוֹת מֵרְבִיעִית הלוג שמן (86 סמ"ק) לכל סְאָה של זיתים (8.3 ליטר) – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים, של מי שקנה את העצים.

עָשׂוּ רְבִיעִית לִסְאָה, זֶה אוֹמֵר: "זֵיתַי גִּדְּלוּ", וְזֶה אוֹמֵר: "אַרְצִי גִּדְּלָה" – יַחֲלוֹקוּ.

אם עָשׂוּ רְבִיעִית הלוג שמן לִסְאָה, זֶה הקונה אוֹמֵר: "זֵיתַי (העצים שלי) גִּדְּלוּ את הפירות", וְזֶה בעל הקרקע אוֹמֵר: "אַרְצִי (הקרקע שלי) גִּדְּלָה אותם, ושלי הם" – יַחֲלוֹקוּ.

שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וּנְתָנָם לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ; זֶה אוֹמֵר: "זֵיתַי גִּדְּלוּ", וְזֶה אוֹמֵר: "אַרְצִי גִּדְּלָה" – יַחֲלוֹקוּ.

שָׁטַף נָהָר את עצי זֵיתָיו, שעקרם וּנְתָנָם לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ, ושם נקלטו ועשו פירות, זֶה אוֹמֵר: "זֵיתַי גִּדְּלוּ", וְזֶה אוֹמֵר: "אַרְצִי גִּדְּלָה" – יַחֲלוֹקוּ.

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ,

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ בדמי שכירות חודשיים, ללא הגבלת זמן מראש, והמשכיר רוצה לסיים את תקופת השכירות –

בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח.

בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מן הבית, וימות הגשמים הם מִן הֶחָג (סוכות) וְעַד הַפֶּסַח.

בִּימוֹת הַחַמָּה – שְׁלשִׁים יוֹם.

בִּימוֹת הַחַמָּה – צריך להודיע לו שְׁלשִׁים יוֹם מראש שאינו מאריך לו את השכירות, ועליו לחפש בית אחר.

וּבַכְּרַכִּים, אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

וּבַכְּרַכִּים (ערים גדולות), אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, בין בזה ובין בזה – צריך להודיע שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מראש, לפי שבכרך קשה יותר למצוא בית.

וּבַחֲנוּיּוֹת – אֶחָד עֲיָירוֹת וְאֶחָד כְּרַכִּים – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

וּבַחֲנוּיּוֹת שכורות, אֶחָד עֲיָרוֹת וְאֶחָד כְּרַכִּים – צריך להודיע שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מראש.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִים – שָׁלשׁ שָׁנִים.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בהשכרת חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִים (אופים) וְשֶׁל צַבָּעִים – זמן ההודעה הוא שָׁלשׁ שָׁנִים.

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ – הַמַּשְׂכִּיר חַיָּיב בַּדֶּלֶת, בַּנֶּגֶר, וּבַמַּנְעוּל, וּבְכָל דָּבָר שֶׁמַּעֲשֵׂה אוּמָּן.

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ, הַמַּשְׂכִּיר חַיָּיב בּהתקנת דֶּלֶת ובאחזקה שלה, וכך בַּנֶּגֶר (בריח), ובַמַּנְעוּל, ובְכָל דָּבָר שֶׁהוא מַעֲשֵׂה אוּמָּן, כלומר שצריך בעל מלאכה כדי לעשותו.

אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אוּמָּן – הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ.

אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אוּמָּן, אלא כל אדם יכול לעשותו – הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ.

הַזֶּבֶל – שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאֵין לַשּׂוֹכֵר אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר וּמִן הַכִּירַיִם בִּלְבַד.

הַזֶּבֶל, גללי הבהמות המסתובבות בחצר – שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאֵין לַשּׂוֹכֵר זכות אֶלָּא באפר הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר וּמִן הַכִּירַיִם בִּלְבַד העומדים בחצר.

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ לְשָׁנָה; נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה – נִתְעַבְּרָה לַשּׂוֹכֵר.

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ לְשָׁנָה, ואחר כך נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה – נִתְעַבְּרָה לַשּׂוֹכֵר, שהוא גר בו חודש נוסף ואינו מוסיף בעבורו תשלום.

הִשְׂכִּיר לוֹ לֶחֳדָשִׁים; נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה – נִתְעַבְּרָה לַמַּשְׂכִּיר.

אבל אם הִשְׂכִּיר לוֹ מראש לֶחֳדָשִׁים, לפי תשלום חודשי, ואחר כך נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה – נִתְעַבְּרָה לַמַּשְׂכִּיר, שהוא מקבל תוספת שכר בעבור החודש הנוסף.

מַעֲשֶׂה בְּצִפּוֹרִי, בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵירוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר זָהָב לַשָּׁנָה, מִדִּינַר זָהָב לַחֹדֶשׁ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרוּ: יַחֲלוֹקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.

מסופר: מַעֲשֶׂה בְּצִפּוֹרִי בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵרוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר דינרי זָהָב לַשָּׁנָה, והוסיפו ופירטו גם מִדִּינַר זָהָב לַחֹדֶשׁ, והתעברה השנה, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרוּ: יַחֲלוֹקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ וְנָפַל – חַיָּיב לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת.

הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ, וְנָפַל הבית – חַיָּיב המשכיר לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת אחר למשך כל תקופת השכירות.

הָיָה קָטָן – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל, גָּדוֹל – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן.

אם הָיָה הבית שנפל קָטָן – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ, לא ייתן לו במקומו, בית גָּדוֹל, ללא הסכמת השוכר. ואם היה גָּדוֹל – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן.

אֶחָד – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם, שְׁנַיִם – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד.

היה זה בית אֶחָד – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ, לא ייתן לו במקומו, שְׁנַיִם, ואם שכר ממנו שְׁנַיִם, ונפלו – לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד במקומם.

לֹא יִפְחוֹת מֵהַחַלּוֹנוֹת וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם.

וכן לֹא יִפְחֹת מֵהַחַלּוֹנוֹת וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם.