הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין, וְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה – אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת.

הַשּוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין ליום עבודה או לעבודה מסוימת, וְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה, בעל הבית או האומנים חזרו בהם מהסכם העבודה, לפני שהחלו לעבוד – אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַּרְעֹמֶת, ואין מקום לתביעת תשלום על הפרת ההסכם.

שָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר לְהָבִיא פִּרְיָיפָרִין וַחֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת, וּפוֹעֲלִין לְהַעֲלוֹת פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה, וְכָל דָּבָר שֶׁאָבֵד, וְחָזְרוּ בָּהֶן; מָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם – שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן, אוֹ מַטְעָן.

אבל אם שָׂכַר אֶת הַחַמָּר (מוביל חמור) וְאֶת הַקַּדָּר (עגלון) לְהָבִיא פִּרְיָיפָרִין (מוטות לאפיריון) וַחֲלִילִים כדי לנגן לַכַּלָּה אוֹ לקונן לַמֵּת, וכן אם שכר פּוֹעֲלִין כדי לְהַעֲלוֹת את פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה (מים ששורים בהם את הפשתן לצורך עיבודו) לפני שיתקלקל, וְכן כָּל דָּבָר שֶׁאָבֵד אם לא יעשוהו בזמנו, וְהם חָזְרוּ בָּהֶן מההסכם; מָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם אחר שיעשה את המלאכה במחיר שסוכם איתם – בעל הבית שׂוֹכֵר פועלים במחיר גבוה עֲלֵיהֶן, על חשבונם, אוֹ שמַטְעָן (מטעה ומרמה אותם) שמבטיח להם שכר גבוה יותר, כדי שיחזרו לעבודה.

הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין וְחָזְרוּ בָּהֶן – יָדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה.

הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין לעשות מלאכה מסוימת, וְחָזְרוּ בָּהֶן באמצע המלאכה – יָדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה, שאם בעל הבית מוצא אומנים בשכר גבוה יותר, שעלה שכר העבודה בינתיים, הוא מנכה לשם כך מן השכר המגיע לראשונים על מה שעבדו. ומצד אחר, אם ירד שכר העבודה, אין הראשונים יכולים לדרוש ממנו את הכסף שחסך בכך.

אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.

אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ באמצע המלאכה – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, שבכל מקרה ייתן להם את שכרם על מה שעבדו. ואם הוזל שכר העבודה בינתיים, ייתן להם את כל שכר המלאכה, חוץ ממה שנצרך לשלם לאומנים האחרים כדי לגמור את המלאכה.

כָּל הַמְשַׁנֶּה – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.

כָּל הַמְשַׁנֶּה דבר ממה שהסכים עליו מראש, כגון אומן שצבע בגד בצבע אחר ממה שסוכם – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, שהוא מקבל רק את ההוצאות שהוציא על הצביעה, ואם ההוצאות גבוהות מעליית ערך הבגד ('שבח') – מקבל רק את עליית הערך.

וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.

וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ מהסכם, כגון מהסכם מכירת קרקע לאחר שכבר שולם חלק מן הכסף – יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה: אם הקונה חוזר בו, יכול המוכר לבחור אם להחזיר לקונה את כספו או לתת לו את החלק הגרוע בקרקע בשווי מה ששילם. ואם המוכר חוזר בו, יד הקונה על העליונה, ויכול לדרוש את כספו או לקבל חלק בשווי כספו באזור המעולה שבקרקע.

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה; בַּבִּקְעָה, וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר; אֲפִילּוּ זוֹ עֶשֶׂר מִילִין וְזוֹ עֶשֶׂר מִילִין, וּמֵתָה – חַיָּיב.

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וסיכם לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה (במישור), או ששכר אותה להוליכה בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אֲפִילּוּ אורך דרך זוֹ עֶשֶׂר מִילִין וְכן זוֹ עֶשֶׂר מִילִין, וּמֵתָה – חַיָּיב השוכר לשלם על הנזק שנגרם, שהרי שינה מן ההסכם.

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה, אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא – אוֹמֵר לוֹ: "הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ".

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה (חלתה) אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא, שהוחרמה לצורך עבודת המלך – אוֹמֵר לוֹ המשכיר: "הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ", כלומר מזלך גרם, ואין אני אחראי לנזק זה.

מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה – חַיָּיב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר.

אך אם מֵתָה הבהמה, אוֹ נִשְׁבְּרָה רגלה וכדומה – חַיָּיב המשכיר לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר אחר.

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה; אִם הֶחֱלִיקָה – פָּטוּר, וְאִם הוּחַמָּה – חַיָּיב.

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, אִם הֶחֱלִיקָה ומתה או נשברה – פָּטוּר השוכר, שהרי הוליך אותה בשטח נוח יותר להליכה. וְאולם אִם הוּחַמָּה הבהמה, שניזוקה במכת חום – חַיָּיב, שחום הבקעה גרם לכך.

לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר; אִם הֶחֱלִיקָה – חַיָּיב, וְאִם הוּחַמָּה – פָּטוּר. אִם מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה – חַיָּיב.

ואם שכר חמור לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אִם הֶחֱלִיקָה – חַיָּיב, שהולכה בהר שהוא סלעי ותלול גרמה לכך, וְאִם הוּחַמָּה - פָּטוּר. אבל אִם הוחמה מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה (העלייה) – הרי זה חַיָּיב.

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה לַחֲרוֹשׁ בָּהָר, וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה, אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן – פָּטוּר.

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה עם מחרשה לַחֲרוֹשׁ בָּהָר שהוא אזור מסולע, וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה, שאינה מסולעת, אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן (יתד המחרשה) – פָּטוּר, כדין נזק שאירע בתוך כדי שכירות, כפי שהיה פטור, אם היה חורש בהר.

בַּבִּקְעָה וְחָרַשׁ בָּהָר, אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן – חַיָּיב.

ואולם אם שכרה לחרוש בַּבִּקְעָה וְחָרַשׁ בָּהָר, אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן – חַיָּיב, שהדבר קרה בשל השינוי.

לָדוּשׁ בַּקִּטְנִית וְדָשׁ בַּתְּבוּאָה – פָּטוּר, לָדוּשׁ בַּתְּבוּאָה וְדָשׁ בַּקִּטְנִית – חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלֶקֶת.

אם שכר פרה לָדוּשׁ בַּקִּטְנִית, לדרוך על תרמילי הקטניות שהובאו לגורן כדי להפריד מהם את הזרעים, וְדָשׁ אתה בַּתְּבוּאָה, על שיבולים של חיטה, והחליקה הפרה וניזוקה – פָּטוּר, ואולם אם שכרה לָדוּשׁ בַּתְּבוּאָה וְדָשׁ בַּקִּטְנִית – חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלֶקֶת (גורמת להחליק).

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ חִטִּים, וְהֵבִיא עָלֶיהָ שְׂעוֹרִים – חַיָּיב. תְּבוּאָה, וְהֵבִיא עָלֶיהָ תֶּבֶן – חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה לַמַּשּׂאוֹי.

הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר כדי לְהָבִיא עָלֶיהָ חִטִּים וְהֵבִיא עָלֶיהָ שְׂעוֹרִים במשקל זהה, שהנפח שלהן גדול יותר, וניזוקה החמור – חַיָּיב. וכן אם שכר להביא עליה תְּבוּאָה וְהֵבִיא עָלֶיהָ תֶּבֶן, שהנפח שלו גדול יותר – חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה ומכביד לַמַּשּׂאוֹי של בהמה.

לְהָבִיא לֶתֶךְ חִטִּים, וְהֵבִיא לֶתֶךְ שְׂעוֹרִים – פָּטוּר.

ואולם אם שכר חמור כדי לְהָבִיא עליה לֶתֶךְ (חמש עשרה סאה, מידת נפח) חִטִּים וְהֵבִיא עליה לֶתֶךְ שְׂעוֹרִים – פָּטוּר, שהרי השעורים קלות יותר, והביא באותו נפח.

וְאִם הוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ – חַיָּיב.

ובכלל, אסור להוסיף על המשא שסוכם, וְאִם הוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ – חַיָּיב.

וְכַמָּה יוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ וִיהֵא חַיָּיב? סוּמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: סְאָה לַגָּמָל, שְׁלשָׁה קַבִּין לַחֲמוֹר.

וְכַמָּה נפח יוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ וִיהֵא חַיָּיב? סוּמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם (בשם) רַבִּי מֵאִיר: תוספת של סְאָה (כ-8.3 ליטר) לַגָּמָל, ושְׁלשָׁה קַבִּין (חצי סאה) לַחֲמוֹר.

כָּל הָאוּמָּנִין שׁוֹמְרֵי שָׂכָר הֵן.

כָּל הָאוּמָּנִין המקבלים לביתם חפצים כדי לתקנם – שׁוֹמְרֵי שָׂכָר הֵן על החפצים, וחייבים לשלם אם נגנבו או אבדו, מפני שהם מקבלים שכר על החפץ שברשותם.

וְכוּלָּן שֶׁאָמְרוּ: "טוֹל אֶת שֶׁלָּךְ וְהָבֵא מָעוֹת" – שׁוֹמֵר חִנָּם.

וְכוּלָּן, כל האומנים, שֶׁאָמְרוּ לבעלים: "סיימתי את העבודה, טֹל אֶת החפץ שֶׁלָּךְ וְהָבֵא לי מָעוֹת בשכרי" – הרי דינם מאותה שעה כשׁוֹמֵר חִנָּם.

"שְׁמוֹר לִי וְאֶשְׁמוֹר לָךְ" – שׁוֹמֵר שָׂכָר.

אם אמר אדם לחברו: "שְׁמוֹר לִי על חפץ שלי וְאֶשְׁמוֹר לָךְ בתמורה על שלך" – נעשה כל אחד מהם שׁוֹמֵר שָׂכָר, שהרי הוא מקבל תמורה בעבור שמירתו.

"שְׁמוֹר לִי", וְאָמַר לוֹ: "הַנַּח לְפָנַי" – שׁוֹמֵר חִנָּם.

אבל אם אמר לו חברו: "שְׁמוֹר לִי", וְאָמַר לוֹ: "הַנַּח לְפָנַי את החפץ" – הריהו שׁוֹמֵר חִנָּם.

הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן – שׁוֹמֵר שָׂכָר.

הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, אדם שהלווה לחברו ולקח חפץ מהלווה כמשכון – נחשב שׁוֹמֵר שָׂכָר על המשכון.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הִלְוָהוּ מָעוֹת – שׁוֹמֵר חִנָּם. הִלִוָהוּ פֵּירוֹת – שׁוֹמֵר שָׂכָר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אם הִלְוָהוּ מָעוֹת – הריהו שׁוֹמֵר חִנָּם על המשכון, אבל אם הִלְוָהוּ פֵּרוֹת – הריהו שׁוֹמֵר שָׂכָר, מפני שהוא מרוויח, שפירותיו ביד הלווה, שדרך פירות להירקב, והלווה צריך להחזיר לו פירות כפי שקיבל.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מוּתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי לִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו וְהוֹלֵךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מוּתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר לאחרים את מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי שלווה ממנו, על מנת לִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו וְהוֹלֵךְ, לנכות בכל פעם את תשלום השכירות מהחוב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה לעני.

הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ, בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר – יִשָּׁבַע.

הַמַּעֲבִיר חָבִית של חברו מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ, שנתקל בדרך, בֵּין אם היה עליה שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר, שנטל שכר על ההעברה – יִשָּׁבַע שלא התרשל וייפטר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה וָזֶה יִשָּׁבַע, וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִישָּׁבַע.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שמעתי מרבותי, שזֶה וָזֶה, שומר חינם ושומר שכר, יִשָּׁבַע, וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִישָּׁבַע ולהיפטר מתשלום, שאינני מבין, מדוע פסקו כך, שהרי בשומר חינם – אם התרשל, אינו יכול להישבע ומשלם. וכן לדעתי, שומר שכר שנתקל, חייב בכל מקרה.