הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵּלִים, וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבְדוּ;

הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵּלִים ללא תשלום, וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבְדוּ מהשומר;

שִׁילֵּם וְלֹא רָצָה לִישָּׁבַע, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ: שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע וְיוֹצֵא; נִמְצָא הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם? לְמִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ.

אזי אם השומר שִׁילֵּם למפקיד את האובדן וְלֹא רָצָה לִישָּׁבַע שלא התרשל בשמירה, ויכול היה להישבע ולהיפטר מתשלום, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ במשנה (להלן פ"ז מ"ח): שׁוֹמֵר חִנָּם אם רוצה נִשְׁבָּע וְיוֹצֵא בלא לשלם; אם נִמְצָא לבסוף הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם הגנב תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל כדין התורה (שמות כב,ו), ואם גנב בהמה וטָבַח וּמָכַר (או מכר) אותה – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה על צאן וַחֲמִשָּׁה על בקר (שם כא,לז). ולְמִי מְשַׁלֵּם תשלומים אלה? לְמִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן היה שמור אֶצְלוֹ, כלומר לשומר.

נִשְׁבַּע וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם; נִמְצָא הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם? לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן.

אולם אם השומר נִשְׁבַּע כדין וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם, ואחר כך נִמְצָא הַגַּנָּב – מְשַׁלֵּם הגנב תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. ואם גנב בהמה ואף טָבַח וּמָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אולם לְמִי מְשַׁלֵּם אותם? לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן, ולא לשומר.

הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר, וּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ – יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ, וְהַשּׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר.

הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ, וְהִשְׁאִילָהּ השוכר לְאַחֵר, וּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ בידי השואל – יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר למשכיר, שֶׁמֵּתָה הפרה כְּדַרְכָּהּ, ובכך הוא פטור מלשלם, וְהַשּׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר את דמי הפרה ששאל ממנו, שהרי שואל חייב בכל מקרה את דמי הפרה למשאיל.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: כֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ? אֶלָּא תַּחֲזוֹר פָּרָה לַבְּעָלִים.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: כֵּיצַד ייתכן שהַלָּה, השוכר, עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ ומרוויח ממנה? אֶלָּא תַּחֲזוֹר פָּרָה לַבְּעָלִים, כלומר ישלם את דמי הפרה למשכיר. וכן הלכה.

אָמַר לִשְׁנַיִם: "גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם",

אָמַר לִשְׁנַיִם: "גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה (מאה דינרים) וְאֵינִי יוֹדֵעַ מאֵיזֶה מִכֶּם",

אוֹ: "אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא" –

אוֹ שאמר לשניים: "אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא" –

נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ.

הרי זה נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, שֶׁהרי הוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ שהוא חייב, ולא הצליח לברר את האמת.

שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד, זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם; זֶה אוֹמֵר: "שֶׁלִּי מָאתַיִם" וְזֶה אוֹמֵר: "שֶׁלִּי מָאתַיִם" – נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.

שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ כסף אֵצֶל אדם אֶחָד, זֶה הפקיד מָנֶה (מאה דינרים), וְזֶה הפקיד מָאתַיִם. וכשבאו לדרוש את כספם, זֶה אוֹמֵר: "שֶׁלִּי היו המָאתַיִם", וְזֶה אוֹמֵר: "שֶׁלִּי היו המָאתַיִם" – הנפקד נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, שיש לכל אחד בוודאות, וְהַשְּׁאָר, המנה הנותר ששניהם תובעים, יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִם כֵּן, מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי? אֶלָּא, הַכֹּל יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִם כֵּן, מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי? והרי קיבל את המנה שלו! אֶלָּא, הַכֹּל יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ, וכך יהיה כדאי לרמאי להודות כדי לקבל את המנה שלו.

וְכֵן שְׁנֵי כֵלִים, אֶחָד יָפֶה מָנֶה, וְאֶחָד יָפֶה אֶלֶף זוּז; זֶה אוֹמֵר: "יָפֶה שֶׁלִּי", וְזֶה אוֹמֵר: "יָפֶה שֶׁלִּי" – נוֹתֵן אֶת הַקָּטָן לְאֶחָד מֵהֶן, וּמִתּוֹךְ הַגָּדוֹל נוֹתֵן דְּמֵי קָטָן לַשֵּׁנִי, וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.

וְכֵן אם שניים הפקידו אצל אדם שְׁנֵי כֵלִים, כלי אֶחָד יָפֶה (שווה) מָנֶה (מאה זוז), וכלי אֶחָד יָפֶה אֶלֶף זוּז; זֶה אוֹמֵר: "היָפֶה יותר הוא שֶׁלִּי", וְזֶה אוֹמֵר: "היָפֶה יותר הוא שֶׁלִּי" – נוֹתֵן השומר אֶת הַקָּטָן לְאֶחָד מֵהֶן, וּמִתּוֹךְ הַגָּדוֹל שמוכר אותו נוֹתֵן דְּמֵי קָטָן לַשֵּׁנִי, וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִם כֵּן מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי? אֶלָּא, הַכֹּל יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִם כֵּן מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי? אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ, וכך ייתכן שיודה הרמאי.

הַמַּפְקִיד פֵּירוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ, אֲפִילּוּ הֵן אֲבוּדִין – לֹא יִגַּע בָּהֶן.

הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, תבואה וכדומה, אֲפִלּוּ הֵן אֲבוּדִין שהם נרקבים – לֹא יִגַּע בָּהֶן השומר למכור אותם בעבור המפקיד.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מוֹכְרָן בִּפְנֵי בֵּית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה לַבְּעָלִים.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מוֹכְרָן בִּפְנֵי בֵּית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה לַבְּעָלִים. שהרי אם לא ימכור, יאבד הפיקדון.

הַמַּפְקִיד פֵּירוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת;

הַמַּפְקִיד פֵּירוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ, והוא עירב אותם עם פירותיו, כשהוא מחזיר לו את חלקו, הֲרֵי זֶה, החבר, יוֹצִיא לוֹ, ינכה מכמות הפירות שהופקדו, את החֶסְרוֹנוֹת, את הפחת הרגיל שיש בפירות במשך הזמן, שאינו צריך לפצות אותו על כך. ומפרטים, מהו הפחת המצוי במינים שונים:

לַחִטִּין וְלָאוֹרֶז – תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לַכּוֹר.

לַחִטִּין וְלָאוֹרֶז – מפחית תִּשְׁעָה חֲצָאֵי קַבִּין (כ-6.25 ליטר) לַכּוֹר (כ-250 ליטר), שהם אחד חלקי ארבעים מהכמות.

לַשְּׂעוֹרִין וְלַדּוֹחַן – תִּשְׁעָה קַבִּין לַכּוֹר.

לַשְּׂעוֹרִין וְלַדּוֹחַן – מפחית תִּשְׁעָה קַבִּין (כ-12.5 ליטר) לַכּוֹר, שהם אחד חלקי עשרים מהכמות.

לַכּוּסְּמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן – שָׁלשׁ סְאִין לַכּוֹר.

לַכּוּסְּמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן – שָׁלשׁ סְאִין (כ-25 ליטר) לַכּוֹר, עשירית מהכמות.

הַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה, הַכֹּל לְפִי הַזְּמַן.

הַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה, ככל שמשתנה כמות הפירות, מגדילים ומקטינים את הפחת בהתאם ליחס זה, הַכֹּל לְפִי הַזְּמַן ששהה הפיקדון, שיחס פחת זה הוא לשנה אחת, ואם שהה פחות או יותר, משערים בהתאם.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: וְכִי מָה אִיכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין? וַהֲלֹא אוֹכְלוֹת בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּימְעָא!

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: וְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין המכרסמים בתבואה, מה הייתה כמות הפירות? וַהֲלוֹא אוֹכְלוֹת כמות שווה בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּימְעָא!

אֶלָּא, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת אֶלָּא לְכוֹר אֶחָד בִּלְבָד.

אֶלָּא, אף אם הפקיד אצלו כמות גדולה, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת אֶלָּא כמות הפחת לְכוֹר אֶחָד בִּלְבָד, כפי ששנינו, שאין העכברים אוכלים יותר כאשר הערמה גדולה יותר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיְתָה מִדָּה מְרוּבָּה – אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתִירוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיְתָה מִדָּה מְרוּבָּה של פירות, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת כלל, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתִירוֹת, כלומר, נפח התבואה גדל ממועד ההפקדה בקיץ עד מועד ההשבה בחורף, ותוספת הנפח מקזזת את מה שאכלו העכברים. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי ולא כרבי יהודה.

יוֹצִיא לוֹ שְׁתוּת לַיַּיִן.

כשהשומר מחזיר למפקיד את היין, יוֹצִיא לוֹ, השומר ינכה, שְׁתוּת (שישית) לַיַּיִן מן הכמות שהופקדה אצלו, מפני שחלק נבלע בדופנות כד החרס, וכן בגלל השמרים שהצטברו בתחתית.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חוֹמֶשׁ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יפחית חוֹמֶשׁ (חמישית).

יוֹצִיא לוֹ שְׁלשֶׁת לוּגִּין שֶׁמֶן לְמֵאָה; לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים, לוֹג וּמֶחֱצָה בֶּלַע.

כשהוא מחזיר למפקיד את חלקו בשמן, יוֹצִיא (השומר יפחית) לוֹ שְׁלשֶׁת לוּגִּין שֶׁמֶן לְכל מֵאָה לוג שהפקיד, לֹוֹג וּמֶחֱצָה (כחצי ליטר) בגלל השְׁמָרִים ששקעו בתחתית הכד, ולֹוֹג וּמֶחֱצָה בגלל הבֶּלַע, מה שנבלע מהשמן בדופנות הכד.

אִם הָיָה שֶׁמֶן מְזוּקָּק – אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים. אִם הָיוּ קַנְקַנִּים יְשָׁנִים – אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ בֶּלַע.

ומסייגים: אִם הָיָה השמן כשהופקד שֶׁמֶן מְזוּקָּק (נקי), בלא שמרים – אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ כנגד השְׁמָרִים. ואִם הָיוּ הקַנְקַנִּים יְשָׁנִים, שכבר בלעו שמן – אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ כנגד הבֶּלַע.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹכֵר שֶׁמֶן מְזוּקָּק לַחֲבֵירוֹ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְמֵאָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לא רק במפקיד נאמר דין זה, שהשומר מנכה לו לוג ומחצה לכל מאה לוג שהוא מחזיר לו לאחר זמן, אלא אַף הַמּוֹכֵר שֶׁמֶן מְזוּקָּק לַחֲבֵרוֹ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, הֲרֵי זֶה הקונה מְקַבֵּל עָלָיו, שיפחית לו המוכר מהשמן לֹוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְכל מֵאָה לוג, כדי שלא יפסיד המוכר.

הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵירוֹ, וְלֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה;

הַמַּפְקִיד חָבִית חרס אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְלֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים (המפקיד) מָקוֹם מסוים בבית השומר, וְטִלְטְלָהּ השומר מן המקום שהייתה מונחת בו, וְנִשְׁבְּרָה;

אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה, לְצָרְכּוֹ – חַיָּיב, לְצָרְכָּהּ – פָּטוּר.

אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה, כאשר טלטל אותה, יש לחלק: אם טלטל את החבית לְצָרְכּוֹ, על מנת להשתמש בה – חַיָּיב לשלם את הנזק. ואם טלטל את החבית לְצָרְכָּהּ, כדי שתישמר טוב יותר – פָּטוּר.

אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ נִשְׁבְּרָה, בֵּין לְצָרְכּוֹ בֵּין לְצָרְכָּהּ – פָּטוּר.

אבל אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ (לאחר שהניח אותה) מידו נִשְׁבְּרָה, בֵּין שטלטלה מתחילה לְצָרְכּוֹ בֵּין שטלטלה לְצָרְכָּהּ – פָּטוּר.

יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, לְצָרְכּוֹ – חַיָּיב, לְצָרְכָּהּ – פָּטוּר.

אם כשהופקדה החבית, יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם מסוים בבית השומר, וְטִלְטְלָהּ משם השומר, וְנִשְׁבְּרָה; בֵּין אם נשברה מִתּוֹךְ יָדוֹ, וּבֵין אם נשברה מִשֶּׁהִנִּיחָהּ מידו, אם טלטל אותה מתחילה לְצָרְכּוֹ – חַיָּיב, ואם טלטל אותה מתחילה לְצָרְכָּהּ – פָּטוּר.

הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ; צְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו, אוֹ שֶׁמְּסָרָן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְנָעַל בִּפְנֵיהֶם שֶׁלֹּא כָּרָאוּי – חַיָּיב, שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים.

הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, אם צְרָרָן (קשר אותן יחד בתוך צרור) וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו, מאחורי גבו, אוֹ שֶׁמְּסָרָן לשמירה לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְנָעַל בִּפְנֵיהֶם את הדלת שֶׁלֹּא כָּרָאוּי – חַיָּיב לשלם אם אירע להם דבר, משום שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים על כסף.

וְאִם שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים – פָּטוּר.

וְאִם שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, ונגנבו – הרי הוא פָּטוּר.

הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל שׁוּלְחָנִי; אִם צְרוּרִין – לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ, אִם אָבְדוּ – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן.

הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל שׁוּלְחָנִי (חלפן כספים), אִם היו הכספים צְרוּרִין (קשורים) – לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כהלוואה, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ באונס – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן.

מוּתָּרִין – יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ, אִם אָבְדוּ – חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן.

ואם היו הכספים מוּתָּרִין, לא קשורים – יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, שהמפקיד כך מסכים שישתמשו במעות. לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ – חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן, כדינו של לווה.

אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, בֵּין צְרוּרִין וּבֵין מוּתָּרִים – לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ, אִם אָבְדוּ – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן.

אם הפקיד מעות אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת שאין זה עיסוקו, בֵּין צְרוּרִין וּבֵין מֻתָּרִים – לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, ללא רשות המפקיד. לְפִיכָך אִם אָבְדוּ – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן.

חֶנְוָנִי – כְּבַעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

חֶנְוָנִי, בעל חנות, דינו לעניין זה כְּבַעַל הַבַּיִת, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֶנְוָנִי – כַּשּׁוּלְחָנִי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֶנְוָנִי דינו כַּשּׁוּלְחָנִי. והלכה כרבי יהודה.

הַשּׁוֹלֵחַ יָד בְּפִקָּדוֹן –

הַשּׁוֹלֵחַ יָד בְּפִקָּדוֹן לקחתו לעצמו,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יִלְקֶה בְּחָסֵר וּבְיָתֵר.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יִלְקֶה (ייענש) בְּחָסֵר וּבְיָתֵר, כלומר בין אם הפיקדון ירד בערכו מזמן ששלח בו יד או אם עלה בערכו – ישלם את המחיר הגבוה מהם לבעלים.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כִּשְׁעַת הוֹצָאָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: ישלם את ערך הפיקדון כִּשְׁעַת ההוֹצָאָה מרשות הבעלים, כאשר שלח בה יד.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כִּשְׁעַת הַתְּבִיעָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ישלם כִּשְׁעַת הַתְּבִיעָה בבית דין.

הַחוֹשֵׁב לִשְׁלוֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן –

הַחוֹשֵׁב לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: חַיָּיב.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: חַיָּיב מאז על כל מה שקורה לפיקדון.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּשְׁלַח בּוֹ יָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ".

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּשְׁלַח בּוֹ יָד בפועל, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" (שמות כב,ז).

כֵּיצַד? הִטָּה אֶת הֶחָבִית וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית.

ומפרטים: כֵּיצַד, מתי נחשב השומר כשולח יד, לחייב אותו על מה שיארע לפיקדון? כאשר עשה מעשה של קניין בפיקדון כדי ליטול ממנו. ולדוגמה, אם רק הִטָּה אֶת הֶחָבִית של יין שהופקדה אצלו, בעודה על הקרקע, וְנָטַל הֵימֶנָּה (ממנה) לעצמו רְבִיעִית הלוג (כ-86 סמ"ק) יין, וְאחר כך נִשְׁבְּרָה באונס – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא על הרְבִיעִית שגזל.

הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה – מְשַׁלֵּם דְּמֵי כוּלָּהּ.

אך אם הִגְבִּיהָהּ מעל הקרקע וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְאחר כך נִשְׁבְּרָה החבית – מְשַׁלֵּם דְּמֵי כוּלָּהּ.