Bava Metzia 1

חזור

בבא מציעא

פרק א

שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר: "אֲנִי מְצָאתִיהָ", וְזֶה אוֹמֵר: "אֲנִי מְצָאתִיהָ";

שְׁנַיִם שבאו לבית הדין, והם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר: "אֲנִי מְצָאתִיהָ" וְזֶה אוֹמֵר: "אֲנִי מְצָאתִיהָ",

זֶה אוֹמֵר: "כּוּלָּהּ שֶׁלִּי", וְזֶה אוֹמֵר: "כּוּלָּהּ שֶׁלִּי" –

זֶה אוֹמֵר: "כּוּלָּהּ שֶׁלִּי" וְזֶה אוֹמֵר: "כּוּלָּהּ שֶׁלִּי" –

זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלוֹקוּ.

זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְכן זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְאז יַחֲלוֹקוּ את הטלית בין שניהם בשווה.

זֶה אוֹמֵר: "כּוּלָּהּ שֶׁלִּי", וְזֶה אוֹמֵר: "חֶצְיָהּ שֶׁלִּי"; הָאוֹמֵר "כּוּלָּהּ שֶׁלִּי" – יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה חֲלָקִים, וְהָאוֹמֵר "חֶצְיָהּ שֶׁלִּי" – יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵרְבִיעַ. זֶה נוֹטֵל שְׁלשָׁה חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ.

ואם היה זֶה אוֹמֵר: "כּוּלָּהּ שֶׁלִּי" וְזֶה אוֹמֵר: "חֶצְיָהּ שֶׁלִּי", כיוון ששניהם מסכימים, שחצי מהטלית שייך לאחד מהם, והוויכוח ביניהם הוא רק על החצי האחר, יעשו בדומה לדין הקודם; הָאוֹמֵר "כּוּלָּהּ שֶׁלִּי" יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה חֲלָקִים (שלושה רבעים), וְהָאוֹמֵר "חֶצְיָהּ שֶׁלִּי" יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵרְבִיעַ, ולאחר ששניהם יישבעו כך, זֶה נוֹטֵל שְׁלשָׁה חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ.

הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה,

אם הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין יחד עַל גַּבֵּי בְהֵמָה,

אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג;

אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב על גבי הבהמה, וְאֶחָד הולך ברגליו ומַנְהִיג (מוליך) את הבהמה,

זֶה אוֹמֵר: "כּוּלָּהּ שֶׁלִּי", וְזֶה אוֹמֵר: "כּוּלָּהּ שֶׁלִּי" –

זֶה אוֹמֵר: "כּוּלָּהּ שֶׁלִּי" וְזֶה אוֹמֵר: "כּוּלָּהּ שֶׁלִּי" –

זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, ולאחר מכן יַחֲלוֹקוּ את שוויה.

בִּזְמַן שֶׁהֵם מוֹדִים אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים – חוֹלְקִים בְּלֹא שְׁבוּעָה.

אבל בִּזְמַן שֶׁהֵם מוֹדִים, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים שהדבר שייך לשניהם – חוֹלְקִים בְּלֹא שְׁבוּעָה.

הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וְרָאָה אֶת הַמְּצִיאָה, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: "תְּנֶהָ לִי"; נְטָלָהּ וְאָמַר: "אֲנִי זָכִיתִי בָּהּ" – זָכָה בָּהּ.

אם הָיָה אדם רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וְרָאָה אֶת הַמְּצִיאָה מונחת על הקרקע, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ שהיה מהלך לידו: "תְּנֶהָ לִי", אם נְטָלָהּ החבר וְאָמַר: "אֲנִי זָכִיתִי בָּהּ לעצמי" – זָכָה בָּהּ לעצמו.

אִם מִשֶּׁנְּתָנָהּ לוֹ אָמַר: "אֲנִי זָכִיתִי בָּהּ תְּחִלָּה" – לֹא אָמַר כְּלוּם.

ומעירים: אבל אִם מִשֶּׁנְּתָנָהּ לוֹ לחברו הרוכב, אָמַר המהלך: "אֲנִי זָכִיתִי בָּהּ תְּחִלָּה", ונתתי לך אותה רק לראותה – לֹא אָמַר כְּלוּם, אינו נאמן על כך, והיא שייכת לרוכב.

רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל עָלֶיהָ, וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ – זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָּהּ.

אם רָאָה אדם אֶת הַמְּצִיאָה ברשות הרבים וְנָפַל עָלֶיהָ כדי לזכות בה, וּבָא אַחֵר והוציאה מתחתיו וְהֶחֱזִיק בָּהּ, שעשה בה מעשה קניין כדין, כגון שהגביה אותה – זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָּהּ, ולא הנופל עליה.

רָאָה אוֹתָן רָצִין אַחַר מְצִיאָה,

אם רָאָה אוֹתָן (ראה אנשים) רָצִין אַחַר מְצִיאָה בשטחו הפרטי:

אַחַר צְבִי שָׁבוּר, אַחַר גּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פָּרְחוּ, וְאָמַר: "זָכְתָה לִי שָׂדִי" – זָכְתָה לוֹ.

אזי אם רדפו אַחַר צְבִי שָׁבוּר (שרגלו שבורה) שאינו יכול לרוץ או אַחַר גּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פָּרְחוּ, שאינם יכולים לעוף, וְאָמַר: "זָכְתָה לִי שָׂדִי במציאה זו" – זָכְתָה לוֹ, שרשותו של אדם קונה לו מה שהגיע לתוכה, ואינו יכול לצאת משם.

הָיָה צְבִי רָץ כְּדַרְכּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ גּוֹזָלוֹת מַפְרִיחִין, וְאָמַר: "זָכְתָה לִי שָׂדִי" – לֹא אָמַר כְּלוּם.

ואולם אם הָיָה זה צְבִי רָץ כְּדַרְכּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ אלו גּוֹזָלוֹת מַפְרִיחִין (מעופפים), וְאָמַר: "זָכְתָה לִי שָׂדִי" – לֹא אָמַר כְּלוּם, שאין רשותו של אדם יכולה לקנות לו דבר שיכול לברוח.

מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.

מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים של אדם, שהם מצאו, וכן מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים (הגויים), וכן מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.

מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן כְּתוּבָּתָהּ – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן.

אבל מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וכן מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, וכן מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לה עדיין את כְּתוּבָּתָהּ, הסכום שכל אדם מתחייב לאשתו בשעת נישואין אם יגרש אותה או ימות לפניה – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן.

מָצָא שְׁטָרֵי חוֹב; אִם יֵשׁ בָּהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים – לֹא יַחֲזִיר, שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן.

אדם שמָצָא שְׁטָרֵי חוֹב שכתוב בהם שפלוני לווה מחברו, אִם יֵשׁ בָּהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים, שכתוב בשטר, שהלווה משעבד את נכסיו למלווה לפירעון החוב – לֹא יַחֲזִיר למלווה את השטר, מפני שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן, גובים את החוב על פי שטרות אלה, ממקרקעין שהלווה מכר לאחרים לאחר ההלוואה, ויש לחשוש, שהשטר כבר נפרע, והמלווה יגבה מן הקונים שלא כדין.

אֵין בָּהֶם אַחֲרָיוּת נְכָסִים – יַחֲזִיר, שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

ואם אֵין בָּהֶן (בשטרות) אַחֲרָיוּת נְכָסִים – יַחֲזִיר את השטר, לפי שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן מנכסים שביד הקונים, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁלדעתם בֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן מנכסים שביד הקונים, גם אם אין כתובה בהן במפורש אחריות נכסים.

מָצָא גִּּטֵּי נָשִׁים, וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, דִּיָּיתִיקִי, מַתָּנָה וְשׁוֹבָרִים – הֲרֵי זֶה לֹא יַחֲזִיר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: כְּתוּבִים הָיוּ, וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לִיתְּנֵם.

מָצָא אדם גִּטֵּי נָשִׁים, שטר שאדם מגרש בו את אשתו, וְשטרות של שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, שכתוב בשטר שפלוני משחרר בו את עבדו, דִּיָּיתִיקִי (שטרי צוואה), שבהם אדם העומד למות מחלק את נכסיו, שטרות מַתָּנָה, שכתוב בהם שאדם נותן נכס שלו במתנה לפלוני, וְשׁוֹבָרִים, קבלות שהמלווה כותב למלווה המאשרות פירעון חוב – הֲרֵי זֶה שמצאם לֹא יַחֲזִיר מסמכים אלו לאישה, לעבד, ליורש, למקבל המתנה או ללווה; שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: שמא כְּתוּבִים הָיוּ כדי לתת אותם, ולבסוף נִמְלַךְ עֲלֵיהֶם הכותב שֶׁלֹּא לִיתְּנֵם.

מָצָא אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵיאוּנִין, וּשְׁטָרֵי בֵירוּרִין, וְכָל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין – הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר.

מָצָא אִגְּרוֹת שׁוּם, מסמך שכותב בית הדין שעשה שומה (הערכה) של נכסים, כגון של נכסי הלווה לצורך גביית החוב, וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, מסמך שכותב בית דין, שמכר מנכסי המת לצורך מזונות אשתו והבנות; שְׁטָרֵי חֲלִיצָה, אישור שכותב בית הדין ליבמה שעשתה חליצה ליבם, והיא מותרת להינשא לכל אדם; ושטרי מֵיאוּנִין, ילדה יתומה שהשיאו אותה אמהּ או אחיה יכולה למאן בנישואין ולבטלם (בלי גט), ובית הדין כותב לה שטר ראיה למיאון זה. וכן אם מצא שְׁטָרֵי בֵירוּרִין, המעידים שבעלי הדין בררו להם את הדיינים שידונו אותם, וְכן כָּל שטר המעיד על מַעֲשֵׂה בֵית דִּין – הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר לאלה שהשטרות נכתבו בעבורם.

מָצָא בַּחֲפִיסָה, אוֹ בִּדְלוּסְקְמָא, תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת, אוֹ אֲגוּדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת – הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. וְכַמָּה אֲגוּדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת? שְׁלשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה.

אם מָצָא שטר בַּחֲפִיסָה (חמת קטנה מעור) אוֹ בִּדְלוּסְקְמָא (תיבה קטנה), או שמצא תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת, שטרות כרוכים זה סביב זה ועטופים בחוט, אוֹ אֲגוּדָּה (חבילה) שֶׁל שְׁטָרוֹת קשורים יחד – הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר למי שייתן סימן שהוא שלו. ומעירים: וְכַמָּה שטרות נחשבים אֲגוּדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת? לפחות שְׁלשָׁה שטרות קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלשָׁה – יַחֲזִיר לַלֹּוֶה, שְׁלשָׁה הַלֹּוִין מֵאֶחָד – יַחֲזִיר לַמַּלְוֶה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אם היו אלה שלושה שטרות של אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלשָׁה אנשים שונים – יַחֲזִיר לַלֹּוֶה, שמסתבר שנפלו ממנו. ולהפך, אם היו שטרות של שְׁלשָׁה הַלֹּוִין מֵאֶחָד – יַחֲזִיר לַמַּלְוֶה.

מָצָא שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתָיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה טִּיבוֹ – יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.

אם מָצָא אדם שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתָיו, שמישהו הפקיד בידו, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה טִּיבוֹ, האם הלווה הפקיד אצלו או המלווה, או שנפרע במקצת, ושניהם הניחוהו אצלו – יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ הנביא ויברר את הספק.

אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפוֹנוֹת – יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבַּסִּמְפוֹנוֹת.

המוצא שטרות חוב אצלו, שהלווה כסף לאנשים, אִם יֵשׁ עִמָּהֶן, עם השטרות שהופקדו, סִמְפוֹנוֹת (שׁוֹבָרִים, קבלות על תשלום) – יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבַּסִּמְפוֹנוֹת, שיש להניח שהשטרות שכנגד הַשּׁוֹבָרִים אכן נפרעו.