הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ – חַיָּיב עָלָיו מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: בְּנֶזֶק, בְּצַעַר, בְּרִפּוּי, בְּשֶׁבֶת, וּבְבֹשֶׁת.

הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ – חַיָּיב עָלָיו (על מה שעשה לו) מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: בְּנֶזֶק, בְּצַעַר, בְּרִפּוּי, בְּשֶׁבֶת וּבְבֹשֶׁת.

בְּנֶזֶק, כֵּיצַד? סִימֵּא אֶת עֵינוֹ, קָטַע אֶת יָדוֹ, שִׁיבֵּר אֶת רַגְלוֹ – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא עֶבֶד נִמְכָּר בַּשּׁוּק, וְשָׁמִין כַּמָּה הָיָה יָפֶה וְכַמָּה הוּא יָפֶה.

בְּתשלום הנֶזֶק, כֵּיצַד מעריכים זאת? אם סִמֵּא אֶת עֵינוֹ, או קָטַע אֶת יָדוֹ, או שִׁיבֵּר אֶת רַגְלוֹ – רוֹאִין אוֹתוֹ, את הנחבל, כְּאִלּוּ הוּא עֶבֶד שנִמְכָּר בַּשּׁוּק, וְשָׁמִין (מעריכים) כַּמָּה הָיָה יָפֶה (שווה) לפני הנזק, וְכַמָּה הוּא יָפֶה לאחריו, ומשלם לו את ההפרש.

צַעַר – כְּוָאוֹ בִּשְׁפוּד אוֹ בְּמַסְמֵר, וַאֲפִילוּ עַל צִפּוֹרְנוֹ, מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה – אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָּזֶה רוֹצֶה לִיטּוֹל לִהְיוֹת מִצְטַעֵר כָּךְ.

תשלום הצַעַר – כיצד מעריכים? כְּוָאוֹ (גרם לו כווייה) בִּשְׁפוּד אוֹ בְּמַסְמֵר חם, וַאֲפִילוּ עַל צִפּוֹרְנוֹ, שהוא מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אלא רק כאב ('צער') – אוֹמְדִין כַּמָּה כסף אָדָם כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, כמו הניזק, רוֹצֶה לִיטּוֹל תמורת הסכמתו לִהְיוֹת מִצְטַעֵר כָּךְ, לפי מעמדו ורגישותו לכאב, והמזיק משלם סכום זה.

רִפּוּי – הִכָּהוּ, חַיָּיב לְרַפְּאוֹתוֹ. עָלוּ בּוֹ צְמָחִים; אִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה – חַיָּיב; שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה – פָּטוּר. חָיְיתָה וְנִסְתְּרָה, חָיְיתָה וְנִסְתְּרָה – חַיָּיב לְרַפְּאוֹתוֹ. חָיְיתָה כָּל צָרְכָּהּ – אֵינוֹ חַיָּיב לְרַפְּאוֹתוֹ.

רִפּוּי – הִכָּהוּ חַיָּיב לְרַפְּאוֹתוֹ, לשלם על הריפוי. אם עָלוּ בּוֹ צְמָחִים (פריחה, מוגלה) באזור המכה; אִם נגרמו מֵחֲמַת הַמַּכָּה (הפצע, החבורה) עצמה – חַיָּיב ברפואתם, ואם שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה, אלא הוא גרם לכך בהתנהגותו – פָּטוּר. חָיְיתָה (הִבְריאה) המכה וְנִסְתְּרָה, חזרה למצבה הראשון, ושוב חָיְיתָה וְנִסְתְּרָה פעמים נוספות – חַיָּיב לְרַפְּאֹתוֹ, אך אם כבר חָיְתָה כָּל צָרְכָּהּ, ושוב הוצרך לרפאה – אֵינוֹ חַיָּיב לְרַפְּאוֹתוֹ, שאין זה מחמת ההכאה.

שֶׁבֶת – רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין, שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ.

תשלומי שֶׁבֶת – משלם לו שכר הימים שלא עבד בהם, אך רוֹאִין אוֹתוֹ, את הניזק, כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין ששכרו נמוך, שֶׁהרי כְּבָר נָתַן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ כ'נזק', שכלולה בו ירידת גובה שכרו.

בֹּשֶׁת – הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּישׁ וְהַמִּתְבַּיֵּישׁ. הַמְבַיֵּישׁ אֶת הֶעָרוֹם, הַמְּבַיֵּישׁ אֶת הַסּוּמָא, וְהַמְּבַיֵּישׁ אֶת הַיָּשֵׁן – חַיָּיב. וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵּישׁ – פָּטוּר. נָפַל מִן הַגָּג, וְהִזִּיק וּבִיֵּישׁ – חַיָּיב עַל הַנֶּזֶק וּפָטוּר עַל הַבּוֹשֶׁת. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבוּשָׁיו" – אֵינוֹ חַיָּיב עַל הַבֹּשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּין.

תשלומי בֹּשֶׁת – הַכֹּל לְפִי מעמד הַמְבַיֵּישׁ וְהַמִּתְבַּיֵּישׁ. הַמְבַיֵּישׁ אֶת הֶעָרוֹם, וכן הַמְבַיֵּישׁ אֶת הַסּוּמָא (עיוור), וְהַמְבַיֵּישׁ אֶת הַיָּשֵׁן – חַיָּיב. וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵּישׁ – פָּטוּר. אם נָפַל מִן הַגָּג על אדם, וְהִזִּיק וּבִיֵּישׁ אותו בכך – חַיָּיב עַל הַנֶּזֶק, שהיה צריך להיזהר מליפול, ואולם פָּטוּר עַל הַבּוֹשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר בכתוב העוסק בתשלומים אלה: "וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבוּשָׁיו" (דברים כה,יא), – אֵינוֹ חַיָּיב עַל הַבּוֹשֶׁת עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּין למעשיו.

זֶה חוֹמֶר בָּאָדָם מִבַּשּׁוֹר: שֶׁהָאָדָם מְשַׁלֵּם נֶזֶק, צַעַר, רִפּוּי, שֶׁבֶת, וּבשֶׁת, וּמְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת.

זֶה חוֹמֶר (חומרה) שיש בּדינו של אָדָם שחבל באדם אחר יותר מִבַּשּׁוֹר שחבל באדם; שֶׁהָאָדָם שחבל מְשַׁלֵּם חמישה דברים: נֶזֶק, צַעַר, רִפּוּי, שֶׁבֶת וּבשֶׁת, וכפי שהתבאר במשנה הקודמת. וכן אם חבל אדם באישה הרה וגרם לה שתפיל מְשַׁלֵּם גם דְּמֵי וְלָדוֹת.

וְשׁוֹר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא נֶזֶק, וּפָטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת.

וְאילו שׁוֹר שחבל אֵינוֹ מְשַׁלֵּם (בעליו) אֶלָּא נֶזֶק. ואם חבל שור באישה וגרם לה שתפיל פָּטוּר (בעליו) מִדְּמֵי וְלָדוֹת.

הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם חַבּוּרָה, וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – חַיָּיב בְּכוּלָּן.

אדם הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם חַבּוּרָה (פצע שיש בו דם) וְכן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אף אם עשה בו חבורה – חַיָּיב בְְּּכוּלָּן, בכל חמשת התשלומים שמשלם החובל בחברו, נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת.

הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי – חַיָּיב בְּכוּלָּן, חוּץ מִן הַשֶּׁבֶת, בִּזְמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ.

הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי – חַיָּיב בְּכוּלָּן, בכל התשלומים, חוּץ מִן תשלום הַשֶּׁבֶת בִּזְמַן שֶׁהעבד שחבל בו הוּא שֶׁלּוֹ.

הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל אֲחֵרִים – חַיָּיב בְּכוּלָּן.

הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל אֲחֵרִים – חַיָּיב בְּכוּלָּן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין לַעֲבָדִים בּוֹשֶׁת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין לַעֲבָדִים (כנעניים) תשלום בּוֹשֶׁת. ואין הלכה כרבי יהודה.

חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – פְּגִיעָתָן רָעָה; הַחוֹבֵל בָּהֶן – חַיָּיב. וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים – פְּטוּרִין.

חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן פְּגִיעָתָן רָעָה, כלומר מי שפגע בהם או נפגע על ידם יפסיד מכך בכל מקרה; הַחוֹבֵל בָּהֶן – חַיָּיב לשלם תשלומי נזיקין, וְאילו הֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים – פְּטוּרִין מלשלם, משום שהם חסרי דעת ואינם אחראים למעשיהם.

הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה – פְּגִיעָתָן רָעָה; הַחוֹבֵל בָּהֶן – חַיָּיב. וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים – פְּטוּרִין. אֲבָל מְשַׁלְּמִין לְאַחַר זְמַן; נִתְגָּרְשָׁה הָאִשָּׁה, נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם.

בדומה להם, הָעֶבֶד הכנעני וְהָאִשָּׁה הנשואה פְּגִיעָתָן רָעָה; הַחוֹבֵל בָּהֶן – חַיָּיב לשלם, וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים – פְּטוּרִין מלשלם. אֲבָל, בשונה מחירש שוטה וקטן, אינם פטורים מעצם החובה לשלם, אלא הם מְשַׁלְּמִין לְאַחַר זְמַן. וכגון שאם נִתְגָּרְשָׁה הָאִשָּׁה, וכן אם נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד, ויש להם אז נכסים משלהם – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם.

הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְעָשָׂה בָּהֶן חַבּוּרָה, וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת – פָּטוּר מִכּוּלָּן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ.

הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְעָשָׂה בָּהֶן חַבּוּרָה (פצע שיש בו דם), וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ ועשה בו חבורה בְּשַׁבָּת – פָּטוּר מִכּוּלָּן, מכל חמשת תשלומי הנזיקין ששנינו במשנה א, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ, שבית הדין מחייב אותו מיתה על מעשים אלו, ואין מענישים אותו עונש נוסף.

וְהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ – פָּטוּר מִכּוּלָּן.

וְהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ – פָּטוּר מִכּוּלָּן, משום שהוא קנוי לו.

הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ – נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מָנֶה.

הַתּוֹקֵעַ (המכה) לַחֲבֵירוֹ על אוזנו – נוֹתֵן לוֹ סֶלַע (מטבע בשווי ארבעה זוזים, דינרים). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם (בשם) רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי – נותן לו מָנֶה (מאה זוז). ואין הלכה כדבריו.

סְטָרוֹ – נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם זוּז. לְאַחַר יָדוֹ – נוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. צָרַם בְּאָזְנוֹ, תָּלַשׁ בִּשְׂעָרוֹ, רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ רוּקוֹ, הֶעֱבִיר טַלִּיתוֹ מִמֶּנּוּ, פָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק – נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.

סְטָרוֹ על לחיו, שהיא בושה גדולה – נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם זוּז. ואם סטרו על לחיו לְאַחַר יָדוֹ, כלומר באמצעות גב היד – נוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, שזו בושה גדולה יותר. צָרַם (פגם) בְּאָזְנוֹ, או תָּלַשׁ בִּשְׂעָרוֹ, או רָקַק (ירק) וְהִגִּיעַ (ופגע) בּוֹ רוּקוֹ, או הֶעֱבִיר (הֵסיר) טַלִּיתוֹ (בגדו) מִמֶּנּוּ, או פָּרַע (גילה), הסיר את כיסוי רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק (ברשות הרבים) – נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.

זֶה הַכְּלָל: הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ.

ומוסיפים, זֶה הַכְּלָל בענייני תשלום הבושת: הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ של המתבייש. ואנשים פשוטים אינם זכאים לפיצויים הגבוהים ששנינו.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲפִילוּ עֲנִיִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל – רוֹאִין אוֹתָם כְּאִילּוּ הֵם בְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם, שֶׁהֵם בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אין זה כך, אלא אֲפִילוּ עֲנִיִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, רוֹאִין אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם בְּנֵי חוֹרִין (נכבדים) שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם, לפי שֶׁהֵם בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.

וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק, בָּאת לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְחִיְּיבוֹ לִיתֵּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ: רַבִּי, תֵּן לִי זְמַן. וְנָתַן לוֹ זְמַן.

וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק, בָּאת (באה) ותבעה אותו לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְחִיְּיבוֹ לִתֵּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז על שבייש אותה. אָמַר לוֹ: רַבִּי, תֵּן לִי זְמַן לשלם, וְנָתַן לוֹ זְמַן.

שְׁמָרָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵרָהּ, וְשָׁבַר אֶת הַכַּד בְּפָנֶיהָ וּבוֹ כְּאִיסַר שֶׁמֶן. גִּלְּתָה אֶת רֹאשָׁהּ, וְהָיְתָה מְטַפַּחַת וּמַנַּחַת יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ. הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: רַבִּי, לָזוֹ אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז?

שְׁמָרָהּ (המתין לה) אותו איש עד שתהא עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵרָהּ, וְשָׁבַר אֶת הַכַּד בְּפָנֶיהָ, וּבוֹ היה כְּשווי אִיסַר שֶׁמֶן. גִּלְּתָה אֶת רֹאשָׁהּ, וְהָיְתָה מְטַפַּחַת (מרטיבה בשמן) וּמַנַּחַת יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ, כדי לסוך את שערה. הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֵדִים שראו שכך עשתה, וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ: רַבִּי, וכי לָזוֹ שמגלה את ראשה בשביל איסר שמן אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז על פריעת ראשה?

אָמַר לוֹ: לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם; הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי – פָּטוּר; אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ – חַיָּיבִין. וְהַקּוֹצֵץ נְטִיעוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי – פָּטוּר; אֲחֵרִים שֶׁקָּצְצוּ אֶת נְטִיעוֹתָיו – חַיָּיבִים.

אָמַר לוֹ: לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם. כלומר, אין ממש בטענתך, שכן אדם הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לחבול בעצמו – פָּטוּר מעונש. ואילו אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ – חַיָּיבִין לשלם לו. וְכן הַקּוֹצֵץ את נְטִיעוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לקצוץ – פָּטוּר. ואילו אֲחֵרִים שֶׁקָּצְצוּ אֶת נְטִיעוֹתָיו – חַיָּיבִים לשלם לו. וכן הדין באישה זו. ואין הלכה כרבי עקיבא.

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ – אֵין נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת" וְגוֹמֵר.

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא (המזיק) נוֹתֵן לוֹ לניזק את כל התשלומים, אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ משמים, עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מחילה, שֶׁנֶּאֱמַר לאבימלך לאחר שלקח את שרה אשת אברהם: "וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה" (בראשית כ,ז), הרי שגורלו של אבימלך היה תלוי בכך שיפייס את אברהם עד שיתפלל עליו.

וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ" וְגוֹמֵר.

וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ" (שם פסוק יז).

הָאוֹמֵר: "סַמֵּא אֶת עֵינִי", "קְטַע אֶת יָדִי", "שְׁבֹר אֶת רַגְלִי" – חַיָּיב. "עַל מְנָת לִפְטוֹר" – חַיָּיב.

הָאוֹמֵר לחברו: "סַמֵּא אֶת עֵינִי" או: "קְטַע אֶת יָדִי" או: "שְׁבֹר אֶת רַגְלִי", ועשה זאת – חַיָּיב בכל התשלומים. ואף אם הוסיף ואמר לו: "עַל מְנָת לִפְטוֹר" – חַיָּיב בכול.

"קְרַע אֶת כְּסוּתִי", "שְׁבֹר אֶת כַּדִּי" – חַיָּיב. "עַל מְנָת לִפְטוֹר" – פָּטוּר.

אך לגבי נזקי רכוש הדין שונה, שאם אמר לו: "קְרַע אֶת כְּסוּתִי" או: "שְׁבֹר אֶת כַּדִּי" – חַיָּיב בתשלום הנזק. אבל אם הוסיף ואמר: "עַל מְנָת לִפְטוֹר" – פָּטוּר.

"עֲשֵׂה כֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַל מְנָת לִפְטוֹר" – חַיָּיב, בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ.

לעומת זאת, אם אמר לחברו: "עֲשֵׂה כֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי (כלומר שיזיק לאדם שלישי) עַל מְנָת לִפְטוֹר" – חַיָּיב המזיק לשלם, בֵּין שחבל בְּגוּפוֹ בֵּין שהזיק לו בְּמָמוֹנוֹ.