מְרוּבָּה מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל מִמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה; שֶׁמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בֵּין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבֵין בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים; וּמִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּשׁוֹר וָשֶׂה בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ" וְגוֹמֵר.

מְרוּבָּה מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל מִמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. כלומר, מרובים המקרים שהגנב חייב לשלם בהם פי שניים מהמקרים שהוא חייב לשלם בהם פי ארבעה או פי חמישה; שֶׁמִּדַּת תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל נוֹהֶגֶת בֵּין בְּגונב דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים (בעלי חיים) וּבֵין בְּגונב דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים (כל חפץ), ואילו מִדַּת תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּשׁוֹר וָשֶׂה חיים בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה" (שמות כא,לז).

אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

אֵין הַגּוֹנֵב אַחַר הַגַּנָּב, כלומר מי שגונב מן הגנב, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל על גנבה זו, וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וְלֹא הַמּוֹכֵר שור או שה אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם, אוֹ עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

אדם שגָּנַב שור או שה עַל פִּי שְׁנַיִם, שיש שני עדים שגנב, וְגם טָבַח וּמָכַר אותו עַל פִּיהֶם של אותם עדים, אוֹ אף אם טבח או מכר עַל פִּי עדות של שְׁנַיִם אֲחֵרִים – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

גָּנַב וּמָכַר בְּשַׁבָּת, גָּנַב וּמָכַר לַעֲבוֹדָה זָרָה, גָּנַב וְטָבַח בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,

מי שגָּנַב שור או שה וּמָכַר אותו בְּשַׁבָּת; או שגָּנַב וּמָכַר לצורך עֲבוֹדָה זָרָה; או שגָּנַב וְטָבַח בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שבמעשה המכירה או הטביחה עבר עברה נוספת, אלא שאין בה חיוב מיתה בבית דין;

גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו, וְטָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו, גָּנַב וְטָבַח וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

וכן אם בן גָּנַב שור או שה מִשֶּׁל אָבִיו וְטָבַח או מָכַר, והתחייב לשלם לו ארבעה וחמישה, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו, או אם גָּנַב וְטָבַח וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ את הבהמה השחוטה – בכל המקרים האלו מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

גָּנַב וְטָבַח לִרְפוּאָה אוֹ לַכְּלָבִים, הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, הַשּׁוֹחֵט חוּלִין בַּעֲזָרָה – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

גָּנַב וְטָבַח לא לצורך מאכל אלא לִרְפוּאָה, אוֹ כדי להאכיל לַכְּלָבִים; וכן הַשּׁוֹחֵט ('טובח') את השור או השה וְנִמְצָא טְרֵפָה ואסור באכילה, או הַשּׁוֹחֵט בהמת חוּלִּין שגנב מחברו בַּעֲזָרָה שבמקדש, ושחיטה זו אוסרת באכילה – למרות זאת מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁנֵי אֵלּוּ (טרפה וחולין בעזרה), מפני שלדעתו, שחיטה שלא הועילה להתיר את השור או השה באכילה אינה קרויה 'טביחה'. ואין הלכה כמותו.

גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין – מְשַׁלְּמִין הַכֹּל.

אם נודע לבית הדין, שאדם גָּנַב שור או שה עַל פִּי עדות של שְׁנַיִם, וְכן נודע להם, שטָבַח וּמָכַר אותו עַל פִּיהֶם של אותם עדים, וְנִמְצְאוּ עדים אלו זוֹמְמִין, שלא היו כלל במקום ובזמן שעליו הם מעידים – מְשַׁלְּמִין הַכֹּל, ארבעה וחמישה.

גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים:

אם גָּנַב שור עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים;

אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין – הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְהָאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלשָׁה.

אם אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין – הרי הָרִאשׁוֹנִים ששיקרו על הגנבה מְשַׁלְּמִים לו תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל שרצו לחייב אותו בהם, וְהָאַחֲרוֹנִים ששיקרו על הטביחה או המכירה מְשַׁלְּמִין לו תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה שרצו להוסיף ולחייב אותו על גנבת השור (או שניים על גנבת השה), בנוסף לתשלומי הכפל.

נִמְצְאוּ אַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין – הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְהֵן מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלשָׁה.

אם נִמְצְאוּ אַחֲרוֹנִים בלבד זוֹמְמִין – הוּא (הגנב) מְשַׁלֵּם לבעלים תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל על פי עדות הראשונים שנותרה מהימנה, וְהֵן, האחרונים ששיקרו, מְשַׁלְּמִין לגנב תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה שרצו לחייבו בנוסף.

אֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם – בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָּה.

אם נמצא אֶחָד מִן שני העדים הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם, ובמקרה זה גם עדות השני לא מתקבלת – בָּטְלָה רק עֵדוּת שְׁנִיָּה, אבל משלם תשלומי כפל על הגנבה.

אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם – בָּטְלָה כָּל הָעֵדוּת, שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה – אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה.

אבל אם נמצא אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם – בָּטְלָה כָּל הָעֵדוּת, שֶׁכן אִם אֵין גְּנֵיבָה, ממילא אֵין טְבִיחָה, וְאֵין מְכִירָה לחייב עליה, שרק מי שהוכח שגנב וגם טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמישה. אבל אדם שרק טבח או מכר בעל חיים של חברו אינו משלם אותם.

גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

נודע, שגָּנַב שור או שה עַל פִּי עדות של שְׁנַיִם, וְאילו העובדה שטָבַח וּמָכַר אותו נודעה רק עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, שהודה – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאולם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם את כל תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

גָּנַב וְטָבַח בְּשַׁבָּת, גָּנַב וְטָבַח לַעֲבוֹדָה זָרָה,

גָּנַב שור או שה וְטָבַח אותו בְּשַׁבָּת, או גָּנַב וְטָבַח אותו לַעֲבוֹדָה זָרָה, והרי הוא חייב בעונש מיתת בית דין;

גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וּמֵת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, גָּנַב וְהִקְדִּישׁ, וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

וכן אם בן גָּנַב שור או שה מִשֶּׁל אָבִיו, וּמֵת אָבִיו, וְרק אַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר, לאחר שכבר יש לו חלק בבהמה; וכן אם גָּנַב וְהִקְדִּישׁ את השור או השה, וְרק אַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר את הבהמה השייכת כבר להקדש – בכל אלה מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שאין אדם משלם ממון, כאשר הוא חייב מיתה על מעשהו, ואינו חייב על טביחה ומכירה של שור או שה שלו, וכן אינו משלם על טביחה ומכירה של בהמה של הקדש.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קָדָשִׁים שֶׁחַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָם – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שֶׁאֵין חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָם – פָּטוּר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יש לחלק, אם היו אלה קָדָשִׁים שֶׁחַיָּיב המקדיש בְּאַחֲרָיוּתָן, שלשון ההקדש כללה חובה להקריב אחרים תחתיהם אם יאבדו – הרי זה שגנבם וטבחם מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, כאילו היו שייכים לו. אבל אם גנב קדשים שֶׁאֵין חַיָּיב המקדיש בְּאַחֲרָיוּתָם – פָּטוּר הגנב, שאינם נחשבים כשלו, ואין תשלום כפל וארבעה וחמישה בגונב מן ההקדש.

מְכָרוֹ חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ,

גנב שור או שה ומְכָרוֹ חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ, שהותיר לעצמו אחוז אחד בבהמה;

אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ בּוֹ שׁוּתָּפוּת;

אוֹ שֶׁמתחילה הָיְתָה לוֹ בּוֹ שֻׁתָּפוּת בשור או בשה שגנב, ונמצא שלא מכר את כולו בעברה;

הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ,

וכן הַשּׁוֹחֵט את הבהמה שגנב, וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ, מתה בתוך כדי השחיטה, ואין זה קרוי טביחה, כלומר שחיטה;

הַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר –

או הַנּוֹחֵר, שהרג את הבהמה שלא בדרך שחיטה, על ידי הולכת הסכין לרוחב הצוואר, אלא בדקירה, וְכן הַמְעַקֵּר, שעקר את הקנה והוושט, ומתה –

מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

בכל אלו מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל על הגנבה, וְאולם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שכאשר מכר דבר שיש לו בו חלק, אין זה קרוי מכירה, וטביחה היא שחיטה ולא הריגה של הבהמה. ומביאים כלל הנוגע לחיוב על טביחה ומכירה,

גָּנַב בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם;

גָּנַב שור או שה כשהייתה הבהמה בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים, ויצא וְטָבַח וּמָכַר אותה חוּץ מֵרְשׁוּתָם;

אוֹ שֶׁגָּנַב חוּץ מֵרְשׁוּתָם, וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם;

אוֹ שֶׁגָּנַב אותה כשהייתה חוּץ מֵרְשׁוּתָם, ונכנס וְטָבַח וּמָכַר אותה בִּרְשׁוּתָם של הבעלים;

אוֹ שֶׁגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָם –

אוֹ שֶׁגָּנַב וְגם טָבַח וּמָכַר אותה, כשהיא חוּץ מֵרְשׁוּתָם –

מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

בכל האופנים הללו מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

אֲבָל גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם – פָּטוּר.

אֲבָל אם גָּנַב אותו וְגם טָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם – פָּטוּר, שדין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה אינו חל, אלא אם הוציא הגנב את הבהמה לגמרי מרשות הבעלים, ובכך עשה בה מעשה של קניין.

הָיָה מוֹשְׁכוֹ וְיוֹצֵא וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים – פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ, אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וּמֵת – חַיָּיב.

הָיָה הגנב מוֹשְׁכוֹ את השור או השה וְיוֹצֵא, וּמֵת בעל החיים כשהוא עדיין בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים – פָּטוּר הגנב מלשלם תשלומי כפל. אך אם הִגְבִּיהוֹ בתוך רשות הבעלים אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, ואחר כך מֵת – חַיָּיב הגנב בתשלומים.

נְתָנוֹ לִבְכוֹרוֹת בְּנוֹ, אוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ, לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, וּלְשׂוֹכֵר; וְהָיָה מוֹשְׁכוֹ, וּמֵת בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים – פָּטוּר. הִגְבִּיהוֹ, אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וּמֵת – חַיָּיב.

אם נְתָנוֹ הגנב לכהן לִבְכוֹרוֹת בְּנוֹ כתשלום חמישה סלעים, שהתורה חייבה לתת לכהן עבור פדיון בן בכור, אוֹ שנתנו הגנב כפירעון חוב לְבַעַל חוֹבוֹ, או שנתנו לשמירה לְשׁוֹמֵר חִנָּם, וּלְשׁוֹאֵל, לְנוֹשֵׂא (שומר) שָׂכָר, וּלְשׂוֹכֵר, וְהָיָה אותו אחד שקיבל מהגנב מוֹשְׁכוֹ להוציאו משם, וּמֵת בעל החיים בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים – פָּטוּר הגנב מתשלומי כפל. ואם הכהן או בעל חובו של הגנב הִגְבִּיהוֹ את בעל החיים אוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וּמֵת – חַיָּיב הגנב.

אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מְגַדְּלִין בְּסוּרְיָא, וּבַמִּדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה (כבשים ועזים) בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לפי שהן מזיקות את צמחיית השדות והעצים ופוגעות ביישוב ארץ ישראל. אֲבָל מְגַדְּלִין בהמה דקה בְּסוּרְיָא, אף שהיא נחשבת כארץ ישראל לכמה דינים, וכן מגדלים בַּמִּדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שאינם מקומות של יישוב.

אֵין מְגַדְּלִין תַּרְנְגוֹלִים בִּירוּשָׁלַיִם, מִפְּנֵי הַקֳּדָשִׁים,

אֵין מְגַדְּלִין תַּרְנְגוֹלִים בִּירוּשָׁלַיִם, מִפְּנֵי בשר הַקֳּדָשִׁים (קרבנות), שמא התרנגולים המנקרים באשפה יביאו דבר טמא, כגון שרץ, ויטמאו את בשר הקרבנות,

וְלֹא כֹּהֲנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הַטַּהֲרוֹת.

וְכן לֹא יגדלו הכֹּהֲנִים תרנגולים בְּכל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי הַטַּהֲרוֹת, שהם אוכלים תרומה בטהרה, ושמא יטמאו אותה התרנגולים.

אֵין מְגַדְּלִין חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם.

אֵין מְגַדְּלִין חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם.

לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת.

לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת באופן שלא יזיק.

אֵין פּוֹרְסִין נִישְׁבִים לַיּוֹנִים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִן הַיִּשּׁוּב שְׁלשִׁים רִיס.

אֵין פּוֹרְסִין נִישְׁבִים (מלכודות) לַיּוֹנִים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִן הַיִּשּׁוּב שְׁלֹשִׁים רִיס (כארבעה ק"מ), כדי שלא יילכדו יונים השייכות לבני היישוב אלא יוני בר בלבד.