הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר, וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה – פָּטוּר.

הַכּוֹנֵס צֹאן (כבש או עז) לַדִּיר וְנָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה בשדה של אחר, שאכלה פירות או רמסה אותם – הרי זה פָּטוּר.

לֹא נָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה – חַיָּיב.

אם לֹא נָעַל בְּפָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה – חַיָּיב, משום שהתרשל בשמירה.

נִפְרְצָה בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה – פָּטוּר. הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים – לִסְטִים חַיָּיבִים.

אבל אם נעל כראוי, ונִפְרְצָה דלת הדיר בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים (גנבים), וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה – פָּטוּר בעל הצאן. ואם הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים בעצמם מן הדיר, והלכה הבהמה והזיקה – הלִסְטִים חַיָּיבִים על הנזק שגרמה.

הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה, אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה – חַיָּיב.

אדם שנעל את בהמתו כראוי, אם הִנִּיחָהּ חשופה בַּחַמָּה, ובניסיונה להימלט הצליחה לפרוץ את הנעילה, אוֹ שֶׁמְּסָרָהּ לְחֵרֵשׁ (חירש-אילם) או לשׁוֹטֶה וְקָטָן, שאינם בני דעת, לשמור עליה, וְיָצְאָה וְהִזִּיקָה – חַיָּיב לשלם.

מְסָרָהּ לְרוֹעֶה – נִכְנָס רוֹעֶה תַּחְתָּיו.

אם מְסָרָהּ לשמירה לְרוֹעֶה – נִכְנָס הרוֹעֶה תַּחְתָּיו, שעל הרועה מוטלת מעתה האחריות.

נָפְלָה לַגִּינָה וְנֶהֱנֵית – מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית.

אם נָפְלָה הבהמה באונס לַגִּינָה של חברו, כגון שהחליקה, וְנֶהֱנֵית מפירות הגינה – מְשַׁלֶּמֶת (כלומר בעליה משלמים) רק על מַה שֶּׁנֶּהֶנֵית ולא את מלוא הנזק.

יָרְדָה כְּדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה – מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה.

אבל אם יָרְדָה הבהמה לגינה כְּדַרְכָּהּ וְהִזִּיקָה שם – מְשַׁלֶּמֶת כל מַה שֶּׁהִזִּיקָה.

כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה?

כֵּיצַד מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה, כלומר כיצד מעריכים את הנזקים?

שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה, כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה.

אין מעריכים את שווי הערוגות שניזוקו בפני עצמן, אלא שָׁמִין (מעריכים) את הערוגות שניזוקו אגב שטח של בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה, ומעריכים כַּמָּה הָיְתָה בית הסאה יָפָה (שווה) כולה לפני שניזוק חלק ממנה, וְכַמָּה הִיא יָפָה כעת לאחר שניזוק חלק ממנה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אָכְלָה פֵּירוֹת גְּמוּרִים – מְשַׁלֶּמֶת פֵּירוֹת גְּמוּרִים. אִם סְאָה – סְאָה, אִם סָאתַיִם – סָאתַיִם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: דבר זה אמור כשאכלה פירות או תבואה שאינם בשלים, אבל אם אָכְלָה פֵּירוֹת גְּמוּרִים – מְשַׁלֶּמֶת כמחיר השוק של פֵּירוֹת גְּמוּרִים. אִם אכלה סְאָה – משלם בעליה בעבור סְאָה, ואִם אכלה סָאתַיִם – משלם בעבור סָאתַיִם. וכך הלכה.

הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. וַאֲכָלָתָן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה – פָּטוּר.

הַמַּגְדִּישׁ (העושה ערמה של תבואה) בְּתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת בעל השדה, וַאֲכָלָתָן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה – פָּטוּר בעל השדה.

וְאִם הוּזְּקָה בָּהֵן – בַּעַל הַגָּדִישׁ חַיָּיב.

וְאִם הוּזְּקָה בָּהֵן, כגון שהחליקה עליהן ונחבטה – בַּעַל הַגָּדִישׁ חַיָּיב בתשלום נזקה.

וְאִם הִגְדִּישׁ בִּרְשׁוּת – בַּעַל הַשָּׂדֶה חַיָּיב.

וְאולם אִם הִגְדִּישׁ בִּרְשׁוּת – בַּעַל הַשָּׂדֶה חַיָּיב בנזק שגרמה בהמתו לתבואה של חברו.

הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן – פָּטוּר בְּדִינֵי אָדָם, וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. שָׁלַח בְּיַד פִּקֵּחַ – הַפִּקֵּחַ חַיָּיב.

הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה (אש) בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שאינם בני דעת, שנתן בידם נר וכדומה, והובער רכוש אחרים – פָּטוּר השולח בְּדִינֵי אָדָם, משום שלא מתחת ידו יצא הנזק, וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם, שהרי גרם לנזק. ואם שָׁלַח את האש בְּיַד פִּקֵּחַ (אדם בוגר בר דעת), והוא גרם לשרפה – הַפִּקֵּחַ חַיָּיב בנזק.

אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים – הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַיָּיב. אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר – הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַיָּיב. בָּא אַחֵר וְלִיבָּה – הַמְּלַבֶּה חַיָּיב. לִיבְּתָה הָרוּחַ – כּוּלָּן פְּטוּרִין.

אם אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר (אש), ואחריו אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, ועל ידם התפשטה האש והזיקה – הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַיָּיב, שכן מעשיו גרמו לנזק. וכן להפך, אם אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, ואחריו אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, והוצתו העצים והזיקו – הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַיָּיב. וכן אם בָּא אַחֵר וְלִבָּה את האש, ועל ידו התפשטה והזיקה – הַמְּלַבֶּה חַיָּיב. ואם לִבְּתָה הָרוּחַ את האש, ורק משום כך התפשטה והזיקה – כֻּלָּן פְּטוּרִין.

הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה וְאָכְלָה עֵצִים, אוֹ אֲבָנִים, אוֹ עָפָר – חַיָּיב, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה".

הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה, וְאָכְלָה עֵצִים אוֹ אֲבָנִים אוֹ עָפָר, שנתקלקלו על ידי השרפה – חַיָּיב, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה" (שמות כב,ה), לומר שגם על קלקול הקרקע חייב המבעיר.

עָבְרָה גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת, אוֹ דֶּרֶךְ הָרַבִּים, אוֹ נָהָר – פָּטוּר.

אם עָבְרָה האש גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטרים) אוֹ שעברה את דֶּרֶךְ הָרַבִּים אוֹ נָהָר, והזיקה – פָּטוּר, שזהו אונס לא צפוי.

הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, עַד כַּמָּה תַּעֲבוֹר הַדְּלֵיקָה?

הַמַּדְלִיק אש בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, עַד כַּמָּה תַּעֲבוֹר הַדְּלֵיקָה, ויתחייב עליה?

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא בְּאֶמְצַע בֵּית כּוֹר.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא מבעיר בְּאֶמְצַע בֵּית כּוֹר, שאם יש סביב האש מרחק כמחצית בית כור עד לקצה שדהו – אינו חייב, שלא היה צריך לחשוש שתתפשט האש כל כך.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת כְּדֶרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: המרחק בין מקור האש לקצה שדהו לא יפחות משֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, כְּדֶרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חֲמִשִּׁים אַמָּה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חֲמִשִּׁים אַמָּה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: "שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה" – הַכֹּל לְפִי הַדְּלֵיקָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נאמר: "שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה" ללמדנו שאין לקבוע מרחק קבוע, אלא הַכֹּל לְפִי אופי הַדְּלֵיקָה. והלכה כמותו.

הַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ, וְהָיוּ בּוֹ כֵּלִים וְדָלְקוּ – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יְשַׁלֵּם מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ.

הַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ של התבואה, וְהָיוּ בּוֹ כֵּלִים, וְדָלְקוּ (נשרפו) עם הגדיש – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יְשַׁלֵּם את ערך מַה שֶּׁהיה בְּתוֹכוֹ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּין אוֹ שֶׁל שְׂעוֹרִים.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא ערך גָּדִישׁ שֶׁל חִטִּין אוֹ שֶׁל שְׂעוֹרִים שנשרף, כאילו היה הכול תבואה, אך לא את ערך הכלים.

הָיָה גְּדִי כָּפוּת לוֹ, וְעֶבֶד סָמוּךְ לוֹ, וְנִשְׂרַף עִמּוֹ – חַיָּיב.

אם הָיָה גְּדִי כָּפוּת (קשור) לוֹ לגדיש, וְעֶבֶד סָמוּךְ לוֹ, וְנִשְׂרַף עִמּוֹ – חַיָּיב לשלם על הגדיש ועל הגדי, אך לא על העבד, שיכול היה לברוח.

עֶבֶד כָּפוּת לוֹ, וּגְדִי סָמוּךְ לוֹ, וְנִשְׂרַף עִמּוֹ – פָּטוּר.

אך אם היה העֶבֶד כָּפוּת לוֹ, וּגְדִי סָמוּךְ לוֹ, וְנִשְׂרַף עִמּוֹ – פָּטוּר מתשלומים, מפני שהריגת העבד מחייבת מיתה, ואין עונש ממון, כאשר יש עונש מיתה.

וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בַּמַּדְלִיק אֶת הַבִּירָה, שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהָנִיחַ בַּבָּתִּים.

וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בַּמַּדְלִיק אֶת הַבִּירָה, (בית גדול, ארמון) שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם על כָּל מַה שֶּׁהיה טמון בְּתוֹכָהּ, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהָנִיחַ חפצים בַּבָּתִּים.

גֵּץ שֶׁיָּצָא מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק – חַיָּיב.

גֵּץ (ניצוץ) שֶׁיָּצָא מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ של הנפח, ופגע בחומר דליק וְהִזִּיק – חַיָּיב המכה בפטיש על הנזק שגרם.

גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת, וְדָלְקוּ בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי, וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה – בַּעַל הַגָּמָל חַיָּיב.

גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן משא גדול של חבילות פִּשְׁתָּן וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת, וְדָלְקוּ (הוצתו) חבילות הפשתן בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי שהיה בתוך החנות, וְהִדְלִיק הפשתן הבוער אֶת הַבִּירָה (בית גדול) – בַּעַל הַגָּמָל חַיָּיב בנזקי הבירה שנשרפה.

הִנִּיחַ חֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ – הַחֶנְוָנִי חַיָּיב.

אבל אם הִנִּיחַ החֶנְוָנִי את נֵרוֹ מִבַּחוּץ, וכך נדלק הפשתן שעל הגמל, ונשרף הבית – הַחֶנְוָנִי חַיָּיב בנזקים, שהגמל הלך כדרכו ברשות הרבים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּנֵר חֲנוּכָּה – פָּטוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אם מדובר בְּנֵר חֲנוּכָּה שהיה מונח מבחוץ – פָּטוּר החנווני, שהניח את הנר ברשות, שמצווה היא שיהא נר חנוכה בחוץ.