חזור
בבא קמא
פרק השׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה וְנִמְצָא עוּבָּרָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ יָלְדָה – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק לַוָּלָד.
שׁוֹר תם שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה המעוברת, ומתה, וְנִמְצָא עוּבָּרָהּ מת בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ, אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ (לפני שנגח אותה) יָלְדָה, והעובר מת מעצמו ולא מחמת הנגיחה, אִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ (לאחר שנגח אותה) יָלְדָה, ומהנגיחה מת הוולד – בעל השור מְשַׁלֵּם חֲצִי מהנֶּזֶק שנגרם לַפָּרָה, כדין שור תם, וּרְבִיעַ (רבע) מהנֶּזֶק שנגרם לַוָּלָד, חצי מחיובו הרגיל של שור תם, מחמת הספק.
וְכֵן פָּרָה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר וְנִמְצָא וְלָדָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנָּגְחָה יָלְדָה – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק מִן הַוָּלָד.
וְכֵן במקרה הפוך, פָּרָה תמה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר, וְנִמְצָא אחר כך וְלָדָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ, אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה את השור יָלְדָה, והוולד לא היה מעורב בנגיחה, או אִם מִשֶּׁנָּגְחָה יָלְדָה, ובשעת הנגיחה היה העובר עדיין חלק מגופה – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה, כדין שור תם, שהתשלום מגופו ולא משאר הנכסים, ורק רְבִיעַ נֶזֶק מִן הַוָּלָד, חצי מהתשלום המגיע, מחמת הספק.
הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וְשִׁבְּרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר.
הַקַּדָּר (מוכר קדרות חרס) שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת בעל הבית, וְשִׁבְּרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – פָּטוּר בעל הבית, שלא הייתה רשות לקדר להכניסן לשם.
וְאִם הוּזְּקָה בָּהֶן – בַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּיב.
וְלכן אִם בהמת בעל הבית הוּזְּקָה בָּהֶן, שנפצעה ברגליה – בַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּיב.
וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת – בַּעַל חָצֵר חַיָּיב.
וְאולם אִם הִכְנִיס הקדר את הקדרות בִּרְשׁוּת – בַּעַל חָצֵר חַיָּיב על מה שהזיקה בהמתו את הקדרות.
הִכְנִיס פֵּירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – פָּטוּר.
וכן מי שהִכְנִיס פֵּירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – פָּטוּר בעל הבית.
וְאִם הוּזְּקָה בָּהֶן – בַּעַל הַפֵּירוֹת חַיָּיב.
וְאִם בהמת בעל הבית הוּזְּקָה בָּהֶן, כגון שהחליקה על הפירות – בַּעַל הַפֵּירוֹת חַיָּיב.
וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת – בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּיב.
וְאולם אִם הִכְנִיס את פירותיו בִּרְשׁוּת – בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּיב לשלם את דמי הפירות שאכלה בהמתו.
הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַּלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – פָּטוּר.
הִכְנִיס אדם שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וּנְגָחוֹ (נגח אותו) שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַּלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – פָּטוּר בעל הבית.
נָגַח הוּא שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – חַיָּיב.
ואם נָגַח הוּא, השור הנכנס, את שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – חַיָּיב לשלם לבעל הבית.
נָפַל לְבוֹרוֹ וְהִבְאִישׁ מֵימָיו – חַיָּיב.
וכן אם נָפַל השור שהוכנס שלא ברשות לְבוֹרוֹ של בעל הבית וְהִבְאִישׁ (קלקל, הסריח) את מֵימָיו שהיו בבור – חַיָּיב בעל השור לשלם על קלקול המים.
הָיָה אָבִיו אוֹ בְּנוֹ לְתוֹכוֹ – מְשַׁלֵּם אֶת הַכּוֹפֶר.
וכן אם הָיָה אָבִיו אוֹ בְּנוֹ של בעל הבית לְתוֹכוֹ (בתוך הבור) ונהרג, כשנפל עליו השור – הרי המכניס מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר שמשלם בעליו של שור שהמית אדם.
וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת – בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּיב.
וְאִם הִכְנִיס את השור בִּרְשׁוּת, והוזק השור שהוכנס – בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּיב בנזקים שייגרמו לו.
רַבִּי אוֹמֵר: בְּכֻלָּן אֵינוֹ חַיָּיב, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמוֹר.
רַבִּי אוֹמֵר: בְּכֻלָּן, בכל המקרים שנזכרו בשתי המשניות האחרונות: בקדרות, בפירות ובשור – אם הכניס אותם לחצר חברו ברשות, אֵינוֹ חַיָּיב בעל החצר על נזקיהם, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו בעל הבית במפורש לִשְׁמוֹר על הדברים שהרשה להכניס לחצרו.
שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּון לַחֲבֵירוֹ, וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה, וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ – פָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת.
שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּון לנגוח את חֲבֵירוֹ (שור אחר), וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה המעוברת, וכתוצאה מכך יָצְאוּ יְלָדֶיהָ (הפילה ולדותיה) ומתו – פָּטוּר בעל השור מִדְּמֵי וְלָדוֹת.
וְאָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּון לַחֲבֵירוֹ, וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה, וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ – מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת.
וְאילו אָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּון להכות את חֲבֵרוֹ, וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה המעוברת, וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ ומתו – מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת לבעל, כפי שנאמר בתורה: "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן, עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים" (שמות כא,כב).
כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת?
כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת? כלומר כיצד מעריכים את התשלום עבור הוולדות?
שָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה כַּמָּה הִיא יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָלְדָה, וְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּלְדָה.
שָׁמִין (מעריכים) אֶת הָאִשָּׁה כַּמָּה הִיא יָפָה (שווה), אילו הייתה נמכרת כשפחה עַד שֶׁלֹּא (בטרם) יָלְדָה, וְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּלְדָה, וההפרש הוא התשלום.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אִם כֵּן, מִשֶּׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת – מַשְׁבַּחַת! אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת כַּמָּה הֵן יָפִין.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אִם כֵּן, באופן זה לא ישלם דבר, שהרי מִשֶּׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת, מַשְׁבַּחַת ועולה ערכה! אֶלָּא שָׁמִין (מעריכים) אֶת הַוְּלָדוֹת, כַּמָּה הֵן יָפִין (שווים).
וְנוֹתֵן לַבַּעַל. וְאִם אֵין לָהּ בַּעַל – נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו.
וְנוֹתֵן לַבַּעַל את דמי הוולדות. וְאִם אֵין לָהּ בַּעַל, שמת – נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו, כגון בניו, ולא לאישה.
הָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ גִּיּוֹרֶת – פָּטוּר.
הָיְתָה האישה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה (שהשתחררה) אוֹ גִּיּוֹרֶת, והייתה נשואה לעבד משוחרר או לגר, ומת הבעל ולא השאיר יורשים – פָּטוּר המכה מתשלום דמי ולדות.
הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר – חַיָּיב.
הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, שחלל הבור נמצא בחצר שלו, וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ החופר בור בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, או שחפר בור בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שלו, וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד של אַחֵר – בכל האופנים הללו חַיָּיב בנזקי הבור, אם נפל לתוכו בעל חיים.
הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת – חַיָּיב.
הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת – חַיָּיב.
אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה, חֲרִיצִין וּנְעִיצִין – חַיָּיב.
אֶחָד (בין) הַחוֹפֵר בּוֹר, צר בחלקו העליון, או שִׁיחַ (שוחה), מאגר מים פתוח, וכן מְעָרָה, חֲרִיצִין (חפירות) וּנְעִיצִין (חפירות צרות בחלקן התחתון) – חַיָּיב בנזקי כל אלה.
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר בּוֹר?
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר בתורה בּוֹר?
מַה בּוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית – עֲשָׂרָה טְפָחִים, אַף כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית – עֲשָׂרָה טְפָחִים. הָיוּ פְּחוּתִין מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת – פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בּוֹ – חַיָּיב.
ללמדנו: מַה בּוֹר הוא דבר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עומק כְּדֵי לְהָמִית בעל חיים שנופל לתוכו, שעומקו לפחות עֲשָׂרָה טְפָחִים, אַף כָּל סוג חפירה חייב עליו באופן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית, אם יש בו עומק עֲשָׂרָה טְפָחִים לפחות. ולכן אם הָיוּ הבור או חפירה אחרת פְּחוּתִין מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת – פָּטוּר. וְאולם, אִם הֻזַּק בּוֹ השור ולא מת – חַיָּיב לשלם את הנזק.
בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין, עָבַר עָלָיו הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִּסָּהוּ, וְהַשֵּׁנִי וְלֹא כִּסָּהוּ – הַשֵּׁנִי חַיָּיב.
בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין, והיו שניהם דולים ומשקים ממנו, אם עָבַר עָלָיו הָרִאשׁוֹן שסיים להשקות וְלֹא כִּסָּהוּ, וְעבר עליו הַשֵּׁנִי שסיים להשקות וְלֹא כִּסָּהוּ, ונפל לשם בעל חיים – רק הַשֵּׁנִי חַיָּיב בנזקים הבאים מחמת הבור.
כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן, וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלֹא כִּסָּהוּ – הַשֵּׁנִי חַיָּיב.
וכן אם כִּסָּהוּ השותף הָרִאשׁוֹן לאחר שהשתמש בו, וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלֹא כִּסָּהוּ – רק הַשֵּׁנִי חַיָּיב.
כִּסָּהוּ כָּרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת – פָּטוּר. לֹא כִּסָּהוּ כָּרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת – חַיָּיב.
בעל בור שכִּסָּהוּ כָּרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת – פָּטוּר. לֹא כִּסָּהוּ כָּרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וּמֵת – חַיָּיב.
נָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּיה – חַיָּיב. לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּיה – פָּטוּר.
היה אדם עוסק בכריית בור, ועבר שם שור ונבהל מקול הכרייה ונפל, אם נָפַל לְפָנָיו לתוך בור מִפני קוֹל הַכְּרִיָּיה – חַיָּיב בעל הבור, אף שלא הבור עצמו גרם לנפילה, אלא קול הכרייה. אבל אם נפל לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּיה, שנחבט על הקרקע מחוץ לבור – פָּטוּר.
נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ, חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ – חַיָּיב עַל הַבְּהֵמָה, וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים.
נָפַל לְתוֹכוֹ של בור שׁוֹר וְכֵלָיו, כגון העול והמחרשה, וְנִשְׁתַּבְּרוּ הכלים, או שנפלו חֲמוֹר וְכֵלָיו, כגון אוכף, וְנִתְקָרְעוּ הכלים – הרי זה חַיָּיב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים.
נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – חַיָּיב.
נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר, שהוא חֵרֵשׁ או שׁוֹטֶה וכן שור קָטָן (צעיר) – חַיָּיב.
בֵּן אוֹ בַּת, עֶבֶד אוֹ אָמָה – פָּטוּר.
אבל אם נפלו לבור בֵּן אוֹ בַּת (ילדים) או עֶבֶד אוֹ אָמָה, ומתו – פָּטוּר, שאין חיוב על מיתת אדם בבור.
אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה לִנְפִילַת הַבּוֹר, וּלְהַפְרָשַׁת הַר סִינַי, וּלְתַשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלַהֲשָׁבַת אֲבֵידָה, לִפְרִיקָה, לַחֲסִימָה, לַכִּלְאַיִם, וְלַשַּׁבָּת.
אֶחָד (בין) שׁוֹר וְאֶחָד (ובין) כָּל בְּהֵמָה – דינם שווה לעניין חיוב נְפִילַת הַבּוֹר (שמות כא,לג), וּלְעניין הַפְרָשַׁת הַר סִינַי, שבני ישראל הצטוו לפרוש ולא לגעת בהר סיני בשעת מתן תורה, איש ובהמה (שם יט,יג), וּלְתַשְׁלוּמֵי כֶפֶל של גנב (שם כב,ו), ולחובת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה (דברים כב,ג) וכן למצוות פְּרִיקָה של משא מעל בעל חיים הרובץ תחת משאו (שמות כג,ה), ולאיסור חֲסִימָה של בעל חיים העוסק בדישה מלאכול מהתבואה (דברים כה,ד), ולַכִּלְאַיִם – שאסור לזווג שני מיני בעלי חיים (ויקרא יט,יט) או לחרוש בשני מיני בעלי חיים יחד (דברים כב,י), ולאיסור מלאכה בבעלי חיים בשַׁבָּת (דברים ה,יג).
וְכֵן חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
וְכֵן חַיָּה וָעוֹף דינם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, בכל הדינים הללו.
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר"? אֶלָּא שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.
אִם כֵּן, שחייבים לשלם על כל בעל חיים שנפל לבור, לָמָּה נֶאֱמַר בתורה: "שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר"? אֶלָּא מפני שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה (במצוי), ואלו בעלי החיים ההולכים בדרך כלל ברשות הרבים ועלולים ליפול לבור.