הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ – פָּטוּר.

וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ – פָּטוּר הנתקל מלשלם על הכד.

וְאִם הוּזַּק בָּהּ – בַּעַל הֶחָבִית חַיָּיב בְּנִזְקוֹ.

וְאִם הנתקל הוּזַּק בָּהּ, שנחבל מהכד – בַּעַל הֶחָבִית (הכד) שהניחה שם חַיָּיב בְּתשלום נִזְקוֹ של הנתקל.

נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

וְהוּחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁלָּקָה בַּחֲרָסֶיהָ – חַיָּיב.

וְהוּחְלַק (החליק) אדם אֶחָד בַּמַּיִם שהיו בכד, ונפל ונחבל בקרקע אוֹ שֶׁלָּקָה בַּחֲרָסֶיהָ, נפצע משברי הכד – חַיָּיב בעל הכד בתשלום הנזק.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּמִתְכַּוֵּין – חַיָּיב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דווקא אם פעל בעל הכד בְּמִתְכַּוֵּין – חַיָּיב בנזקים שאירעו.

בְּאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין – פָּטוּר.

אולם בְּמקרה שאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין – פָּטוּר. והלכה כמותו.

הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר – חַיָּיב בְּנִזְקוֹ.

הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר – חַיָּיב השופך בְּנִזְקוֹ.

הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ, וְאֶת הַזְּכוּכִית,

הַמַּצְנִיעַ (טומן, מחביא) אֶת הַקּוֹץ וְאֶת הַזְּכוּכִית ברשות הרבים,

וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵרוֹ בַּקּוֹצִים,

וְכן הַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵרוֹ שבין רשותו לרשות הרבים בַּקּוֹצִים,

וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

וְכן גָדֵר אבנים שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים,

וְהוּזְּקוּ בָּהֶן אֲחֵרִים – חַיָּיב בְּנִזְקָן.

וְהוּזְּקוּ בָהֶן אֲחֵרִים – הרי זה חַיָּיב בְּנִזְקָן.

הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת קַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים, וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר – חַיָּיב בְּנִזְקוֹ,

הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת קַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים, כדי שההולכים שם ידרכו עליהם, וכך יירקבו התבן והקש, וְהוּזַּק בָּהֶן אדם אַחֵר – חַיָּיב המוציא בְּנִזְקוֹ,

וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן – זָכָה.

וְאף קנסוהו חכמים, שכָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן ליטול אותם מרשות הרבים – זָכָה בהם לעצמו.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל הַמְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִזִּיקוּ – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן – זָכָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לא רק המוציא תבן וקש, אלא כָּל הַמְקַלְקְלִין, שעושים דבר שיש בו תקלה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִזִּיקוּ – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן – זָכָה, וכך הלכה.

הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר – חַיָּיב בְּנִזְקוֹ.

הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל (צואת בהמה) שהיה מושלך בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר – חַיָּיב בְּנִזְקוֹ.

שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה, וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל, וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן – הָרִאשׁוֹן חַיָּיב בְּנִזְקֵי שֵׁנִי.

שְׁנֵי קַדָּרִין (מוכרי קדרות) שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה, וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן בגבשושית ומעד וְנָפַל, וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן ונפל וניזוק – הָרִאשׁוֹן חַיָּיב בְּתשלום נִזְקֵי שֵׁנִי.

זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ, וְזֶה בָּא בְּקוֹרָתוֹ; נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה – פָּטוּר, שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ, וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ.

שני אנשים ההולכים ברשות הרבים, זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ, וְזֶה בָּא לקראתו בְּקוֹרָתוֹ, ונִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ (חביתו) שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה – פָּטוּר בעל הקורה, משום שֶׁלָּזֶה יש רְשׁוּת לְהַלֵּךְ ברשות הרבים, וְגם לָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ שם.

הָיָה בַּעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן וּבַעַל חָבִית אַחֲרוֹן; נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה – פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה – חַיָּיב. וְאִם אָמַר לְבַעַל הֶחָבִית "עֲמוֹד" – פָּטוּר.

הָיָה בַּעַל הקוֹרָה הולך רִאשׁוֹן, וּבַעַל חָבִית אַחֲרוֹן (אחריו); אם נִשְׁבְּרָה החָבִית בַּקּוֹרָה – פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה, שההולך מאחור צריך להתאים את מהירות הליכתו לזה שהולך לפניו. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה באופן פתאומי, ונתקלה החבית בקורה ונשברה – חַיָּיב בעל הקורה לשלם, שבעל החבית שהמשיך בהילוכו אינו צריך להעלות בדעתו, שההולך לפניו יעצור. וְאִם בעל הקורה אָמַר לְבַעַל הֶחָבִית: "עֲמוֹד" – פָּטוּר, שכיוון שהסב את תשומת לבו, היה בעל החבית צריך לעצור.

הָיָה בַּעַל חָבִית רִאשׁוֹן, וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן; נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה – חַיָּיב. וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית – פָּטוּר. וְאִם אָמַר לְבַעַל קוֹרָה "עֲמוֹד" – חַיָּיב.

הָיָה בַּעַל חָבִית מהלך רִאשׁוֹן, וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן (אחריו); אם נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה – חַיָּיב בעל הקורה לשלם, שההולך מאחור צריך להתאים את מהירות הליכתו לזה שהולך לפניו. וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית באופן פתאומי, ונתקלה הקורה בחבית ונשברה – פָּטוּר בעל הקורה מלשלם, שהרי לא ידע שיעמוד בעל החבית. וְאִם בעל החבית אָמַר לְבַעַל קוֹרָה: "עֲמוֹד" – חַיָּיב בעל הקורה לשלם, משום שהסב את תשומת לבו, והיה עליו לעצור.

וְכֵן זֶה בָּא בְּנֵרוֹ וְזֶה בְּפִשְׁתָּנוֹ.

ומוסיפים: וְכֵן הדין, אם היה זֶה בָּא בְּנֵרוֹ, וְזֶה היה בא בְּפִשְׁתָּנוֹ וגרם הנר לשרפת הפשתן.

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ;

אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ,

אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים,

אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים,

וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה – שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין.

וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה – שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין.

הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר – חַיָּיב.

הַמְבַקֵּעַ עצים בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וניתזה חתיכת עץ וכדומה, וְהִזִּיק אדם אחר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, או שהיה מבקע עצים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, או אם היה מבקע בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שלו וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד של אַחֵר – חַיָּיב בכל המקרים האלו.

שְׁנֵי שְׁוָורִים תַּמִּים שֶׁחָבְלוּ זֶה אֶת זֶה – מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. שְׁנֵיהֶם מוּעָדִים – מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.

שְׁנֵי שְׁוָורִים תַּמִּים (שלא הועדו לנגוח) שֶׁחָבְלוּ זֶה אֶת זֶה, ודין שור תם לשלם חצי הנזק – מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר (בהפרש) חֲצִי נֶזֶק, כלומר אומדים את הנזקים שהזיק כל אחד מהשוורים, ואם נמצא, שאחד הזיק יותר מהאחר, בעליו משלם לחברו מחצית ההפרש. ואם היו שְׁנֵיהֶם (שני השוורים) מוּעָדִים לנגוח – מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, את כל ההפרש.

אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד; מוּעָד בְּתָם – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בְּמוּעָד – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.

במקרה שהיה שור אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד וחבלו זה בזה: אם הזיק המוּעָד בְּתָם יותר מאשר הזיק התם במועד – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, את כל המותר; אם הזיק התָּם בְּמוּעָד יותר מאשר הזיק המועד בתם – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.

וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָּזֶה – מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּמוּעָד וּמוּעָד בְּאָדָם – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.

וכדין שני שוורים מועדים שחבלו, זה כֵן דין שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָּזֶה – תמיד מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, שהרי אדם מועד לעולם. וכן אָדָם שחבל בְּשור מוּעָד וּמוּעָד בְּאָדָם – תמיד מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.

אָדָם בְּתָם וְתָם בְּאָדָם; אָדָם בְּתָם – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בְּאָדָם – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.

ואם אָדָם חבל בְּשור תָם, וְאותו שור תָם חבל בְּאותו אָדָם: אם הזיק אָדָם בְּתָם יותר מאשר הזיק התם באדם – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. ואם הזיק התָּם בְּאָדָם יותר מאשר הזיק האדם בתם – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, שכאשר שור מזיק אדם, אין הבדל בין תם למועד. ואין הלכה כמותו.

שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְּלוּם – נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר.

שׁוֹר תם שָׁוֶה מָנֶה (מאה דינרים) שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם דינרים, וְאֵין הַנְּבֵלָה של השור המת יָפָה (שווה) כְּלוּם – נוֹטֵל הניזק אֶת כל הַשּׁוֹר המזיק, שהוא שווה חצי הנזק.

שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְּלוּם – אָמַר רַבִּי מֵאִיר: עַל זֶה נֶאֱמַר: "וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ".

שׁוֹר תם שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר אחר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה (שווה) כְּלוּם – אָמַר רַבִּי מֵאִיר: עַל מקרה זֶה נֶאֱמַר בתורה: "וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ" (שמות כא,לה), שהמזיק משלם מחצית מן הנזק, מאה דינרים, ממכירת שורו.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: וְכֵן הֲלָכָה, קִיַּימְתָּ "וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ", וְלֹא קִיַּימְתָּ "וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן"! וְאֵיזֶה? זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְהַנְּבֵלָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז, שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת, וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: הצדק עמך וְכֵן הֲלָכָה, שמשלם מאה דינרים. אך לעניין פירוש הפסוק קִיַּימְתָּ (הסברת) מה שנאמר: "וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ", וְלֹא קִיַּימְתָּ את המשך הפסוק: "וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן" (שם), שהרי המת אינו שווה כלום! וְאֵיזֶה המקרה שמדובר בו בתורה? זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר אחר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְהַנְּבֵלָה יָפָה (שווה) חֲמִשִּׁים זוּז, שמוכרים את השור החי וגם את הנבלה וחולקים את התמורה, שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי ערכו של הַחַי וַחֲצִי ערכו של הַמֵּת, מאה ועשרים וחמישה, וְגם זֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת. נמצא, שהמזיק שילם לניזק שבעים וחמישה זוז, והניזק הפסיד שבעים וחמישה זוז שהם חצי מנזקו (מאה וחמישים זוז).

יֵשׁ חַיָּיב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ; פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וְחַיָּיב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ.

יֵשׁ מקרים שאדם חַיָּיב עַל מַעֲשֵׂה שעשה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה זהה, אם עשה אותו בעַצְמוֹ. ולהפך, יש פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וְחַיָּיב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ.

שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּישׁ – פָּטוּר, וְהוּא שֶׁבִּיֵּישׁ – חַיָּיב.

שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּישׁ אדם, כגון שקרע את בגדיו מעליו – פָּטוּר הבעלים מלשלם על הבושה שנגרמה לאותו אדם, וְאילו הוּא עצמו שֶׁבִּיֵּישׁ אדם – חַיָּיב לשלם תשלומי בושת, בנוסף לתשלום הנזק.

שׁוֹרוֹ שֶׁסִּימָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁינּוֹ – פָּטוּר, וְהוּא שֶׁסִּימָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁינּוֹ – חַיָּיב.

כמו כן, שׁוֹרוֹ שֶׁסִּימָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ הכנעני של בעליו, וְכן אם הִפִּיל אֶת שִׁינּוֹ של העבד – פָּטוּר הבעלים מלהוציא את העבד לחרות, וְאילו הוּא עצמו שֶׁסִּימָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ הכנעני וְהִפִּיל אֶת שִׁינּוֹ – חַיָּיב לשלחו לחופשי כאמור בתורה (שמות כא,כו–כז).

שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ – חַיָּיב, וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ – פָּטוּר.

שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וכן באִמּוֹ של בעליו – חַיָּיב הבן לשלם להם את מה שהזיק שורו, וְאילו הוּא עצמו שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ – פָּטוּר מלשלם להם.

שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת – חַיָּיב, וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ.

ובדומה לכך, שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת – הרי בעליו חַיָּיב לשלם את הנזק כדינו, וְאילו הוּא עצמו שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת – פָּטוּר מתשלומים. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ במיתה בבית דין על מעשה זה (וכן על חבלה באביו ובאמו), ולכן אינו נענש בעונש ממון על כך.

שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר, וְהוּזַּק; זֶה אוֹמֵר: "שׁוֹרְךָ הִזִּיק", וְזֶה אוֹמֵר: "לֹא כִי, אֶלָּא בְּסֶלַע לָקָה" – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר, וְהוּזַּק הנרדף, ולא ראו כיצד. זֶה (בעל השור הניזק), אוֹמֵר: "שׁוֹרְךָ הִזִּיק" את שורי, וְזֶה אוֹמֵר: "לֹא כִי (לא כן), אֶלָּא בְּסֶלַע לָקָה (נחבל) מעצמו" – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, וכל עוד לא הוכיח הניזק, שהשור הרודף נגח את שורו – אין בעל השור הרודף חייב לשלם על הנזק.

הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִים אַחַר אֶחָד, זֶה אוֹמֵר: "שׁוֹרְךָ הִזִּיק", וְזֶה אוֹמֵר: "שׁוֹרְךָ הִזִּיק" – שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין.

וכן אם הָיוּ שְׁנַיִם (שני שוורים) השייכים לבעלים שונים רוֹדְפִים אַחַר שור אֶחָד של אדם שלישי, וננגח השור הנרדף, ולא ברור על ידי מי; זֶה אוֹמֵר: "שׁוֹרְךָ הִזִּיק", וְזֶה אוֹמֵר: "שׁוֹרְךָ הִזִּיק" – שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין, שכל אחד מהם דוחה את הניזק, שכן אין לו ראיה כנגד מי מהם.

אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד – שְׁנֵיהֶן חַיָּיבִים.

אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן (הרודפים) שֶׁל אִישׁ אֶחָד – שְׁנֵיהֶן חַיָּיבִים, כלומר הבעלים חייב לשלם.

הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּיזָּק אוֹמֵר: "גָּדוֹל הִזִּיק", וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: "לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן הִזִּיק"; אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד; הַנִּיזָּק אוֹמֵר: "מוּעָד הִזִּיק", וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: "לֹא כִי, אֶלָּא תָּם הִזִּיק" – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

אם הָיָה אֶחָד מהם גָּדוֹל, וְאֶחָד קָטָן, ושניהם תמים, ובמקרה זה גובים את התשלום רק מגוף השור המזיק; הַנִּיזָּק אוֹמֵר: "גָּדוֹל הִזִּיק", ויכול אני לגבות את מלוא חצי הנזק, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: "לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן הִזִּיק", ואין לך אלא מה שהוא שווה; וכן, אם היו אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּיזָּק אוֹמֵר: מוּעָד הִזִּיק, וחייב אתה לשלם נזק שלם, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: "לֹא כִי, אֶלָּא תָּם הִזִּיק", ואין לך אלא חצי נזק, הכלל במקרים אלו הוא – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

הָיוּ הַנִּיזּוֹקִין שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן; הַנִּיזָּק אוֹמֵר: "גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְקָטָן אֶת הַקָּטָן", וּמַזִּיק אוֹמֵר: "לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל אֶת הַקָּטָן". אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד; הַנִּיזָּק אוֹמֵר: "מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְתָם אֶת הַקָּטָן", וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: "לֹא כִי, אֶלָּא תָּם אֶת הַגָּדוֹל וּמוּעָד אֶת הַקָּטָן" – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

הָיוּ השוורים הַנִּיזּוֹקִין שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, ושניהם תמים ושייכים לאדם אחד, הַנִּיזָּק אוֹמֵר: "גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל, וְקָטָן אֶת הַקָּטָן", ויש בכל אחד כדי לשלם את מה שהזיק; וּמַזִּיק אוֹמֵר: "לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן הזיק אֶת הַגָּדוֹל, ואין לך ממנו אלא את שוויו, וְגָדוֹל הזיק אֶת הַקָּטָן". וכן, אם היה אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּיזָּק אוֹמֵר: "מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל, וְתָם אֶת הַקָּטָן", וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: "לֹא כִי, אֶלָּא תָּם הזיק אֶת הַגָּדוֹל, ואינני משלם יותר משוויו, וּמוּעָד אֶת הַקָּטָן" – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.