כֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ?

כֵּיצַד (באילו מקרים) מתקיים מה ששנינו בסוף הפרק הקודם, שהָרֶגֶל מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ?

הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וּלְשַׁבֵּר.

הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וּלְשַׁבֵּר חפצים ברגליה, בגופה או באמצעות חפצים שעליה בלי כוונה להזיק, ולכן בעליה משלם נזק שלם כדין 'מועד'.

הָיְתָה מְבַעֶטֶת, אוֹ שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ, וְשִׁבְּרָה אֶת הַכֵּלִים – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

אך אם הבהמה הָיְתָה מְבַעֶטֶת בכוונה להזיק, ובתוך כך שברה כלים, אוֹ אף אם הלכה כדרכה, אלא שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת (אבנים קטנות) מְנַתְּזִין (קופצים) מִתַּחַת רַגְלֶיהָ, וְשִׁבְּרָה אֶת הַכֵּלִים על ידי האבנים – מְשַׁלֵּם הבעלים רק חֲצִי נֶזֶק.

דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וּשְׁבָרַתּוּ, וְנָפַל עַל כְּלִי וּשְׁבָרוֹ – עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

אם המקרה מורכב משני שלבי נזק, כגון שדָּרְסָה הבהמה ברגלה עַל הַכְּלִי וּשְׁבָרַתּוּ, וְנָפַל הכלי השבור עַל כְּלִי אחר וּשְׁבָרוֹ – עַל הכלי הָרִאשׁוֹן שנשבר במגעה הישיר מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם כדין רגל 'מועדת', וְעַל הָאַחֲרוֹן שנשבר על ידי הנתזים – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק כדין ה'צרורות'.

הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר.

כמו הבהמה גם הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר, וחייבים בנזק שלם כדין רגל 'מועדת'.

הָיָה דְּלִיל קָשׁוּר בְּרַגְלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס וּמְשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

אם הָיָה דְּלִיל (חוט, רצועה) קָשׁוּר בְּרַגְלָיו של התרנגול, והזיק על ידו, אוֹ שֶׁהָיָה התרנגול מְהַדֵּס (מקפץ) וּמְשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים באבנים שניתזו מתחת רגליו – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק, כדין 'צרורות'.

כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֶאֱכוֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ?

כֵּיצַד (באילו מקרים) מתקיים מה ששנינו בסוף הפרק הקודם, שהַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ?

הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לֶאֱכוֹל פֵּירוֹת וִירָקוֹת. אָכְלָה כְּסוּת אוֹ כֵּלִים – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל פֵּרוֹת וִירָקוֹת, ולכן בעליה משלם במקרה זה נזק שלם, כדין 'מועד'. אך אם אכלה מה שאינו ראוי לה למאכל, כגון שאָכְלָה כְּסוּת אוֹ כֵּלִים – בעליה מְשַׁלֵּם רק חֲצִי נֶזֶק, כל עוד אינה מועדת לעשות כך.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק, אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – פָּטוּר.

ומסייגים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שהבעלים חייב לשלם על אכילת בהמתו דברים הראויים לה? כשאכלה בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק, בחצר של בעל הפירות. אֲבָל אם היו הפירות בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – פָּטוּר מלשלם.

אִם נֶהֱנֵית – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית.

ומוסיפים: ואף ברשות הרבים, אִם נֶהֱנֵית (שנהנו הבעלים) שנחסך מהם הצורך להאכיל אותה – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית.

כֵּיצַד מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית?

ומפרטים: כֵּיצַד, באילו מקרים, מְשַׁלֵּם רק מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית?

אָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִצִּדֵּי הָרְחָבָה – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה.

אָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה (הרחוב) שהרבים הולכים שם – מְשַׁלֵּם רק מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית, אבל אם אכלה מִצִּדֵּי הָרְחָבָה, שאין הרבים עוברים שם – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה, שנחשבת כאוכלת ברשות הניזק.

מִפֶּתַח הַחֲנוּת – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִתּוֹךְ הַחֲנוּת – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה.

אם אכלה מִפֶּתַח הַחֲנוּת של הניזק – מְשַׁלֵּם רק מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית, שנחשבת כאוכלת ברשות הרבים, אבל אם אכלה מִתּוֹךְ הַחֲנוּת של הניזק – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה.

הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג וְשִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין.

הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג לחצר הניזק ובתוך כך שִׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים שהיו מונחים שם – בעליהם מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, כדין 'רגל', אף שהדבר לא נעשה תוך כדי הליכה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין (רגילים) לקפוץ.

הַכֶּלֶב שֶׁנָּטַל חֲרָרָה וְהָלַךְ לַגָּדִישׁ, אָכַל הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק הַגָּדִישׁ;

הַכֶּלֶב שֶׁנָּטַל חֲרָרָה (פת הנאפית על גבי גחלים), והייתה גחלת דבוקה בה, וְהָלַךְ לַגָּדִישׁ (ערמת קציר) לאכלה שם, אָכַל את הַחֲרָרָה ובתוך כך הִדְלִיק את הַגָּדִישׁ על ידי הגחלת;

עַל הַחֲרָרָה – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הַגָּדִישׁ – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

עַל הַחֲרָרָה – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, כדין 'שן', וְעַל הַגָּדִישׁ שהוזק ללא מגע ישיר – מְשַׁלֵּם רק חֲצִי נֶזֶק, כדין 'צרורות' שניתזו מתחת רגלי בהמה (לעיל משנה א).

אֵיזֶה הוּא תָּם, וְאֵיזֶה הוּא מוּעָד?

אֵיזֶה הוּא תָּם וְאֵיזֶה הוּא מוּעָד?

מוּעָד – כֹּל שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים.

מוּעָד – כֹּל שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ (בבעליו) שְׁלשָׁה יָמִים, שנגח בכל יום.

וְתָם – מִשֶּׁיַּחֲזוֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וְתָם – לא רק אם עדיין לא נגח אלא מִשֶּׁיַּחֲזוֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים ולא ינגח, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מוּעָד – שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ שְׁלשָׁה פְּעָמִים.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מוּעָד – שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ שְׁלשָׁה פְּעָמִים, ואפילו היו נגיחות אלו ביום אחד.

וְתָם – כֹּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ.

וְשב דינו להיות תָם – כֹּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת (הילדים) מְמַשְׁמְשִׁין (משחקים) בּוֹ, וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ.

שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק, כֵּיצַד?

שׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק ששנינו לעיל שהוא 'מועד', כֵּיצַד? מה נאמר בעניין זה?

נָגַח, נָגַף, נָשַׁךְ, רָבַץ, בָּעַט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

שור תם שנָגַח, נָגַף (דחף), נָשַׁךְ, רָבַץ על כלים, בָּעַט, והזיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק – רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: נֶזֶק שָׁלֵם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: חֲצִי נֶזֶק.

אולם אם עשה זאת בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק – נחלקו חכמים בדבר; רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: נידון כ'מועד' לשלם נֶזֶק שָׁלֵם, וכשיטתו שנינו לעיל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: גם שם משלם בעליו רק חֲצִי נֶזֶק.

אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן: וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁהוּא פָּטוּר – הֶחְמִיר עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק, לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם; מָקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק – אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּחְמִיר עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק, לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם?

ומביאים דיון ביניהם: אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן לחכמים: והלוא שיטתי מוכרחת בדרך קל-וחומר! וּמַה אם בְּמָקוֹם (במקרה) שֶׁהֵקֵל הכתוב עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שאם הזיקו שם, אמר שֶׁהוּא (הבעלים) פָּטוּר, בכל זאת הֶחְמִיר עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק ואמר שצריך לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, ומכאן שנזק ברשות הניזק חמור יותר מנזק ברשות הרבים; מָקוֹם (מקרה) שֶׁהֶחְמִיר בו עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שצריך לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק – אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּחְמִיר עָלֶיהָ על הקרן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק, לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם?!

אָמְרוּ לוֹ: דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק – אַף בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק חֲצִי נֶזֶק.

אָמְרוּ לוֹ: דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, כלומר דבר הנלמד מקל-וחומר אינו יכול להיות חמור יותר מהדבר שממנו הוא למד, ולכן, מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים משלם על 'קרן' תמה חֲצִי נֶזֶק, אַף בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק משלם רק חֲצִי נֶזֶק.

אָמַר לָהֶם: אֲנִי לֹא אָדוּן קֶרֶן מִקֶּרֶן, אֲנִי אָדוּן קֶרֶן מֵרֶגֶל: וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – הֶחְמִיר בַּקֶּרֶן, מָקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק – אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּחְמִיר בַּקֶּרֶן?

אָמַר לָהֶם: אם כך, אֲנִי לֹא אָדוּן (לא אלמד בקל-וחומר) קֶרֶן ברשות הניזק מִקֶּרֶן ברשות הרבים, אלא אֲנִי אָדוּן קֶרֶן מֵרֶגֶל: וּמַה אם בְּמָקוֹם (במקרה) שֶׁהֵקֵל בו עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל, כשהזיקו בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, ופטר אותם לגמרי, הֶחְמִיר שם בַּקֶּרֶן לשלם שם חצי נזק, ומכאן שקרן חמורה משן ורגל; מָקוֹם שֶׁהֶחְמִיר בו עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל שהזיקו, כלומר בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק, לשלם נזק שלם – אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּחְמִיר בַּקֶּרֶן שהזיקה שם לחייב את הבעלים בנזק שלם?!

אָמְרוּ לוֹ: דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן: מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק – אַף בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק חֲצִי נֶזֶק.

אָמְרוּ לוֹ: והרי גם קל-וחומר זה מתבסס על כך שקרן חייבת חצי נזק ברשות הרבים, ואם כן יש לומר: דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים משלם על הקרן חֲצִי נֶזֶק – אַף בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק חֲצִי נֶזֶק. והלכה כחכמים.

אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם, בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, בֵּין עֵר, בֵּין יָשֵׁן.

אָדָם שהזיק נחשב מוּעָד לְעוֹלָם (בכל מקרה), בֵּין שהזיק בשׁוֹגֵג, בֵּין במֵזִיד, בֵּין בהיותו עֵר, בֵּין בעודו יָשֵׁן.

סִימָּא אֶת עֵין חֲבֵרוֹ וְשִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.

ולכן, בין שהזיק אדם, כגון שסִמָּא אֶת עֵין חֲבֵרוֹ, וְכן אם הזיק ממון כגון ששִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, כדין 'מועד'.