חזור
בבא קמא
פרק יהַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם – פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם הָיָה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם.
הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, שנתן להם לאכול את מה שגזל, וְכן אם הִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם את הגזלה שגזל – הרי הבנים פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם לנגזל את מה שגזל ממנו אביהם. וְאולם אִם הָיָה החפץ שגזל האב דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת קרקע או חפץ המוּכָּר כשייך לנגזל – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם.
אֵין פּוֹרְטִין לֹא מִתֵּיבַת הַמּוֹכְסִין, וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין, וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה אֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַשּׁוּק.
אֵין פּוֹרְטִין (אין מחליפים מטבעות גדולים בפרוטות) לֹא מִתֵּיבַת הַמּוֹכְסִין (גובי המכס), שבה הם מניחים את הכסף שגבו, שחזקה שכסף זה נלקח על ידי המוכס שלא כדין, וגזל הוא בידו; וְלֹא מִכִּיס (צרור כסף) שֶׁל גַּבָּאִין (גובי מסים), שאף הם נוטלים ממון שלא כדין; וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם, מתיבת המוכסים ומכיס הגבאים, צְדָקָה, אף אם הם מעוניינים לתת. אֲבָל נוֹטֵל הוּא (גבאי הצדקה) צדקה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ של המוכס, שהן מעות שלו, אוֹ מִן הַשּׁוּק, מן הכסף שבידו בשוק.
נָטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר, גָּזְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ כְּסוּת אַחֶרֶת – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן.
אם נָטְלוּ מוֹכְסִין (גובי מכס) אֶת חֲמוֹרוֹ כגביית מכס וְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר גזול אַחֵר תמורתו, או שגָּזְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ (בגדו) וְנָתְנוּ לוֹ כְּסוּת גזולה אַחֶרֶת תמורתה – הֲרֵי דברים אֵלּוּ שקיבל הם שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים הקודמים שלהם מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן.
הַמַּצִּיל מִן הַנָּהָר, אוֹ מִן הַגַּיִיס, אוֹ מִן הַלִּסְטִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.
הַמַּצִּיל חפצים מִן הַנָּהָר שנסחפו בו אוֹ מִן הַגַּיִיס (צבא) ששדד אותם אוֹ מִן הַלִּסְטִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ מהם הַבְּעָלִים – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.
וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.
וְכֵן נְחִיל (להקה) שֶׁל דְּבוֹרִים שפרחו מכוורת של אדם, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מלמצוא את הנחיל – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ של המוצא.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה: נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר: "מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה".
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה: נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן, אף על פי שאינם כשרים לעדות בדרך כלל, לוֹמַר: מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה, והוא שייך לאדם מסוים.
וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ לְהַצִּיל אֶת נְחִילוֹ, וְאִם הִזִּיק – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק.
ומוסיפים: וּמְהַלֵּךְ אדם בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ לְהַצִּיל אֶת נְחִילוֹ שהתמקם באותו שדה, וְאִם הִזִּיק לשדה בדרך הילוכו – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק.
אֲבָל לֹא יָקוֹץ אֶת סוֹכוֹ, עַל מְנָת לִיתֵּן אֶת הַדָּמִים.
אֲבָל לֹא יָקֹֹֹֹוֹץ (יקצוץ) אֶת סוֹכוֹ (הענף שלו) שעליו נמצא הנחיל עַל מְנָת לִתֵּן לו אחר כך אֶת הַדָּמִים, כלומר את מחיר הענף.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן אֶת הַדָּמִים.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: אַף קוֹצֵץ את הענף של חברו וְנוֹתֵן לו אֶת הַדָּמִים.
הַמַּכִּיר כֵּלָיו וּסְפָרָיו בְּיַד אַחֵר, וְיָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵיבָה בָּעִיר – יִשָּׁבַע לוֹ לוֹקֵחַ כַּמָּה נָתַן, וְיִטּוֹל.
הַמַּכִּיר כֵּלָיו וכן סְפָרָיו בְּיַד אַחֵר, וְקודם לכן כבר יָצָא לוֹ שֵׁם שאירעה לו גְּנֵיבָה בָּעִיר, שגנבו לו חפצים, והמחזיק טוען, שקנה אותם בתום לב – יִשָּׁבַע לוֹ הלוֹקֵחַ (הקונה) הזה כַּמָּה כסף נָתַן בעבורם, וְיִטּוֹל מהבעלים את הסכום, ויחזיר לו את חפציו.
וְאִם לָאו – לֹא כָּל הֵימֶנּוּ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: מְכָרָן לְאַחֵר, וּלְקָחָן זֶה הֵימֶנּוּ.
וְאִם לָאו, שלא יצא לו שם גנבה – לֹא כָּל הֵימֶנּוּ (אין זה בכוחו) של הבעלים לטעון, שנגנבו ממנו, ולשלם וליטול אותם, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: שמא מְכָרָן הבעלים לְאַחֵר וּלְקָחָן (קנה אותם) המחזיק הזֶה הֵימֶנּוּ (ממנו), ממי שקנה מן הבעלים, וכעת הבעלים מתחרט על המכירה וטוען לגנבה.
זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה בָּא בְּכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ; נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ, וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכוֹ – אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ.
שני אנשים שהזדמנו לאותו מקום, זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן, וְזֶה בָּא בְּכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ, ואירע, שנִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ, וְשָׁפַךְ זֶה, בעל כד היין, אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ, שמחירו יקר מן היין, לְתוֹכוֹ של הכד – אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ, כלומר שכר עבודה של מילוי הדבש והשימוש בכלי, אך אינו יכול לתבוע תשלום עבור יינו ששפך.
וְאִם אָמַר: "אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ, וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי" – חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ.
וְאִם אָמַר בעל היין לבעל הדבש לפני ששפך את יינו: "אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ, וְאַתָּה נוֹתֵן לִי את דְּמֵי היין שֶׁלִּי" – חַיָּיב לִתֵּן לוֹ.
שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵירוֹ, שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מָאתַיִם; הִנִּיחַ זֶה אֶת שֶׁלּוֹ, וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵירוֹ – אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ.
כיוצא בזה: שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵירוֹ, והם עומדים לטבוע, החמור שֶׁלּוֹ יָפֶה (שווה) מָנֶה (מאה דינרים), וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מָאתַיִם דינרים, והִנִּיחַ זֶה אֶת חמורו שֶׁלּוֹ, וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵירוֹ – אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ על עבודתו, ואינו זכאי לפיצוי על החמור שאבד.
וְאִם אָמַר לוֹ: "אֲנִי אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ, וְאַתָּה נוֹתֵן לִי אֶת שֶׁלִּי" – חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ.
וְאִם אָמַר לוֹ לפני כן: "אֲנִי אַצִּיל אֶת החמור שֶׁלְּךָ, וְאַתָּה נוֹתֵן לִי אֶת דמי החמור שֶׁלִּי" – חַיָּיב לִתֵּן לוֹ.
הַגּוֹזֵל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ, וּנְטָלוּהוּ מְסִיקִין, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא – אוֹמֵר לוֹ: "הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ",
הַגּוֹזֵל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, וּנְטָלוּהוּ מְסִיקִין (אנסים, שודדי קרקעות) מן הגזלן, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, שגזלו קרקעות רבות באותו אזור – אוֹמֵר לוֹ הגזלן: "הֲרֵי הקרקע שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ", כלומר לך ותבע אותה מהמסיקין.
וְאִם מֵחֲמַת הַגַּזְלָן – חַיָּיב לְהַעֲמִיד לוֹ שָׂדֶה אַחֵר.
וְאִם לקחו אותה המסיקין מֵחֲמַת הַגַּזְלָן, כגון שהיה חייב להם כסף וכדומה – חַיָּיב הגזלן לְהַעֲמִיד לוֹ שָׂדֶה אַחֵר באותו ערך.
שְׁטָפָהּ נָהָר – אוֹמֵר לוֹ: "הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ".
אם גזל קרקע ושְׁטָפָהּ נָהָר וניזוקה – אוֹמֵר לוֹ הגזלן לנגזל: "הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ" כפי שהיא.
הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ, אוֹ שֶׁלָּוָה הֵימֶנּוּ, אוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ בַּיִּשּׁוּב – לֹא יַחֲזִיר לוֹ בַּמִּדְבָּר.
הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ, אוֹ שֶׁלָּוָה הֵימֶנּוּ (ממנו) כסף, אוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ (אצלו) חפץ, ועשה זאת בּמקום יִשּׁוּב – לֹא יַחֲזִיר לוֹ בַּמִּדְבָּר, אם הנגזל או המלווה או המפקיד אינו רוצה בכך.
עַל מְנָת לָצֵאת בַּמִּדְבָּר – יַחֲזִיר לוֹ בַּמִּדְבָּר.
אבל אם לווה כסף או שאל חפץ, והלווה או זה שהפקיד בידיו את החפץ ידעו שעשה זאת עַל מְנָת לָצֵאת עמו בַּמִּדְבָּר – יַחֲזִיר לוֹ אפילו בַּמִּדְבָּר.
הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: "גְּזַלְתִּיךָ", "הִלְוִיתַנִי", "הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי", "וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הֶחֱזַרְתִּי לְךָ אִם לֹא הֶחֱזַרְתִּי לְךָ" – חַיָּיב לְשַׁלֵּם.
הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: "גְּזַלְתִּיךָ", או: "הִלְוִיתַנִי", או: "הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי", והוסיף ואמר: "וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הֶחֱזַרְתִּי לְךָ אִם לֹא הֶחֱזַרְתִּי לְךָ" – חַיָּיב לְשַׁלֵּם לו.
אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: "אֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּזַלְתִּיךָ", "אִם הִלְוִיתַנִי", "אִם הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי" – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.
אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: "אֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּזַלְתִּיךָ", "אִם הִלְוִיתַנִי", "אִם הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי" – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.
הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְהֶחֱזִירוֹ, וּמֵת אוֹ נִגְנַב – חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.
הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְהֶחֱזִירוֹ לעדר בלא להודיע לבעלים, וּמֵת הטלה אוֹ נִגְנַב – חַיָּיב הגנב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, שלא בטלה אחריותו ממנו על ידי השבה זו.
לֹא יָדְעוּ בְּעָלִים לֹא בִּגְנֵיבָתוֹ וְלֹא בַּחֲזִירָתוֹ, וּמָנוּ אֶת הַצֹּאן וּשְׁלֵימָה הִיא – פָּטוּר.
אבל אם לֹא יָדְעוּ הבְּעָלִים לֹא בִּגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַּחֲזִירָתוֹ, וּמָנוּ (ספרו) אֶת עדר הַצֹּאן, וּשְׁלֵימָה הִיא, ואחר כך מת או נגנב הטלה – פָּטוּר.
אֵין לוֹקְחִים מִן הָרוֹעִים צֶמֶר וְחָלָב וּגְדָיִים, וְלֹא מִשּׁוֹמְרֵי פֵירוֹת עֵצִים וּפֵירוֹת.
אֵין לוֹקְחִים (קונים) מִן הָרוֹעִים, שמלאכתם היא לרעות צאן של אחרים, צֶמֶר וְחָלָב וּגְדָיִים, שיש לחשוש שהם גנובים מן הבעלים; וְכן לֹא קונים מִשּׁוֹמְרֵי פֵירוֹת, עֵצִים וּפֵירוֹת, שמא גנבו אותם.
אֲבָל לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים כְּלֵי צֶמֶר בִּיהוּדָה, וּכְלֵי פִשְׁתָּן בַּגָּלִיל, וַעֲגָלִים בַּשָּׁרוֹן.
אֲבָל לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים הנשואות כְּלֵי (בגדי) צֶמֶר בִּיהוּדָה, וּכְלֵי פִשְׁתָּן בַּגָּלִיל, וַעֲגָלִים בַּשָּׁרוֹן, מכיוון שבמקומות האלה עושות הנשים מלאכה בדברים הללו ומוכרות בהיתר, ואין לחוש שמדובר בגנבה מבעליהן.
וְכוּלָּן שֶׁאָמְרוּ לְהַטְמִין – אָסוּר.
וְכוּלָּן, כל אלה שהתירו לקנות מהן, במקרה שֶׁאָמְרוּ לְהַטְמִין את הדברים שהם מוכרים – אָסוּר לקנות מהם, מפני שניכר שמדובר בגנבה.
וְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים מִכָּל מָקוֹם.
וְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים מִכָּל מָקוֹם, ואין חוששים שהם גנובים.
מוֹכִין שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְשֶׁהַסּוֹרֵק מוֹצִיא – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
מוֹכִין (סיבי צמר) שֶׁהַכּוֹבֵס העוסק בליבון גיזות הצמר מוֹצִיא מן הגיזות תוך כדי עבודתו – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, שאינו צריך להשיבם לבעלים. וְאילו מוכין שֶׁהַסּוֹרֵק של גיזי הצמר מוֹצִיא בתהליך הסירוק – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלשָׁה חוּטִין וְהֵן שֶׁלּוֹ. יָתֵר מִכֵּן – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
הַכּוֹבֵס בגדי צמר לאחר אריגתם נוֹטֵל שְׁלשָׁה חוּטִין מן החוטים שמוסיפים ואורגים סמוך לשפת הבגד, כדי להגן על שאר החוטים מפרימה בשעת הכביסה, וְהֵן שֶׁלּוֹ. יָתֵר מִכֵּן משלושה חוטים – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
אִם הָיָה הַשָּׁחוֹר עַל גַּבֵּי הַלָּבָן – נוֹטֵל אֶת הַכֹּל וְהֵן שֶׁלּוֹ.
אבל אִם הָיָה גוון חוטים אלו בצבע הַשָּׁחוֹר, והיה זה עַל גַּבֵּי בגד בצבע הַלָּבָן – נוֹטֵל אֶת הַכֹּל, וְהֵן שֶׁלּוֹ, שוודאי אין בעל הבית רוצה בהם כחלק מן הבגד.
הַחַיָּיט שֶׁשִּׁיֵּיר מִן הַחוּט כְּדֵי לִתְפּוֹר בּוֹ, וּמַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּיר בסוף עבודתו מִן הַחוּט שנתן לו בעל הבית אורך כְּדֵי לִתְפּוֹר בּוֹ אפילו משהו, וכן אם שייר מן הבד שקיבל מַטְלִית שֶׁהִיא בגודל שָׁלשׁ אצבעות עַל שָׁלשׁ אצבעות (6 x 6 ס"מ) – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
מַה שֶּׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בַּמַּעֲצָד – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, וּבַכַּשִּׁיל – שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
מַה שֶּׁהֶחָרָשׁ (נגר) מוֹצִיא בַּמַּעֲצָד (מעין קרדום של נגרים), שבבי עץ שניתזים כאשר הוא מייצר כלי עץ בבית המלאכה שלו – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, וּמה שהוא מוציא בַּכַּשִּׁיל (כלי גדול יותר) – הריהו שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, שהביא לו את העצים.
וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת – אַף הַנְּסָרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה (עובד) אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, בביתו – אַף הַנְּסָרוֹת - הנסורת הדקה מאוד הרי היא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.