הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: "בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ",

הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: "בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ", שטח זריעה של כור תבואה (כ-17.3 דונם),

הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמוּקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ.

אם הָיוּ שָׁם, בקרקע הנמכרת, נְקָעִים (סדקים ובקיעים) שהיו עֲמוּקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים (80 ס"מ), אוֹ שהיו שם סְלָעִים הגְּבוֹהִים מן הקרקע עֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ, אלא צריך לתת לו שטח של בית כור ללא אותם נקעים וסלעים.

פָּחוֹת מִכָּאן – נִמְדָּדִין עִמָּהּ.

אם היה שיעורם של הנקעים או הסלעים פָּחוֹת מִכָּאן, פחות מעשרה טפחים – נִמְדָּדִין עִמָּהּ.

וְאִם אָמַר לוֹ: "כְּבֵית כּוֹר עָפָר", אֲפִילּוּ הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמוּקִּים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִין יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – הֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ.

וְאִם אָמַר לוֹ: "כְּבֵית כּוֹר עָפָר אני מוכר לך", אֲפִילּוּ הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמוּקִּים יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִין יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – הֲרֵי אֵלּוּ נִמְדָּדִין עִמָּהּ.

"בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ מִדָּה בְּחֶבֶל",

אם אמר מוכר הקרקע: "בֵּית כּוֹר עָפָר (שטח זריעה של כור תבואה, כ-17.3 דונם) אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, מִדָּה בְּחֶבֶל", כלומר במידה מדויקת שמודדים בחבל,

פִּחֵת כָּל שֶׁהוּא – יְנַכֶּה, הוֹתִיר כָּל שֶׁהוּא – יַחֲזִיר.

אם פִּחֵת ממידה זו קרקע כָּל שֶׁהוּא – יְנַכֶּה (יפחות) הקונה מן הכסף שהוא משלם לפי מה שפיחת, ואם הוֹתִיר (הוסיף) קרקע ממידה זו כָּל שֶׁהוּא – יַחֲזִיר קרקע או מעות כשווי הקרקע היתרה, כמבואר להלן.

אִם אָמַר: "הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר",

אִם אָמַר המוכר: "בית כור עפר אני מוכר לך הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר", כלומר פחות או יותר,

אֲפִילּוּ פִּחֵת רוֹבַע לִסְאָה, אוֹ הוֹתִיר רוֹבַע לִסְאָה – הִגִּיעוֹ. יוֹתֵר מִכָּאן – יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן.

אֲפִילּוּ פִּחֵת מבית כור, בשיעור רוֹבַע (רבע הקב) לכל סְאָה (שישה קבים), כלומר אחד מעשרים וארבעה משטח הקרקע, אוֹ הוֹתִיר רוֹבַע לִסְאָה – הִגִּיעוֹ, נגמר המקח כמות שהוא. ואולם, אם היה ההבדל יוֹתֵר מִכָּאן, כלומר יותר מרובע לסאה – יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן ויחזיר את ההפרש.

מַה הוּא מַחֲזִיר לוֹ? מָעוֹת.

וכאשר הקונה מחזיר למוכר את המותר, מַה הוּא מַחֲזִיר לוֹ? מָעוֹת בשווי הקרקע היתרה.

וְאִם רָצָה – מַחֲזִיר לוֹ קַרְקַע. וְלָמָּה אָמְרוּ מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת? לְיַיפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר,

ומעירים: וְאִם רָצָה המוכר – מַחֲזִיר לוֹ הקונה קַרְקַע. וְלָמָּה אָמְרוּ חכמים שמַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת? כדי לְיַיפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר, שהוא יכול לדרוש מעות, ואינו חייב לקבל ממנו דווקא את הקרקע היתרה, שהרי מדובר בקרקע מועטה, שאינה ראויה לעיבוד בפני עצמה.

שֶׁאִם שִׁיֵּיר בְּשָׂדֶה בֵּית תִּשְׁעָה קַבִּין, וּבְגִינָּה בֵּית חֲצִי קַב, וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא בֵּית רוֹבַע – מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע.

אלא שֶׁאִם שִׁיֵּיר בְּשָׂדֶה של תבואה וכדומה קרקע יתרה בגודל בֵּית (שטח זריעת) תִּשְׁעָה קַבִּין (כ-864 מטרים רבועים), שנחשב שדה לעצמו (ראו לעיל פ"א מ"ו), וּבְגִינָּה (גן ירק) – בֵּית חֲצִי קַב (כ-48 מטרים רבועים), או כְּדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא בֵּית רוֹבַע הקב (כ-24 מטרים רבועים) – מַחֲזִיר לוֹ הקונה אֶת הַקַּרְקַע, ואין המוכר יכול לדרוש מעות.

וְלֹא אֶת הָרוֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר, אֶלָּא אֶת כָּל הַמּוֹתָר.

ומעירים: וכשהותיר יותר מרובע לסאה, ומחזיר, לֹא אֶת הָרוֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר, אֶלָּא אֶת כָּל הַמּוֹתָר, שכיוון שנזקק להחזיר – ייתן לו במידה מדויקת.

"מִדָּה בְּחֶבֶל אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר" – בִּטֵּל "הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר" "מִדָּה בְּחֶבֶל". "הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, מִדָּה בְּחֶבֶל" – בִּטֵּל "מִדָּה בְּחֶבֶל" "הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר", דִּבְרֵי בֶן נַנָּס.

אמר המוכר לקונה: "מִדָּה בְּחֶבֶל אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר", שנמצא שאמר שני תנאים סותרים – בִּטֵּל מה שאמר "הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר" את מה שאמר "מִדָּה בְּחֶבֶל", ואם לא הייתה שם תוספת יתר על רובע לבית סאה – נתקיים המקח כפי שהוא. ואם אמר לו: "הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר, מִדָּה בְּחֶבֶל" – בִּטֵּל התנאי "מִדָּה בְּחֶבֶל" את התנאי "הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר", שבכל מקרה הולכים אחר הלשון האחרונה, אלו דִּבְרֵי בֶן נַנָּס.

בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו, פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – הִגִּיעוֹ. עַד שְׁתוּת – יְנַכֶּה.

המוכר לחברו שטח קרקע בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו (בגבולותיו), שהגדיר את החלקה לפי סימנים וגבולות, והתברר, שהיה בה פחות מבית כור, אם היה ההבדל פָּחוֹת מִשְּׁתוּת (שישית) – הִגִּיעוֹ, נגמר המקח כמות שהוא. ואם היה ההפרש יותר מזה, כגון: רבע או חמישית, עַד שְׁתוּת – יְנַכֶּה מן המחיר.

הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: "חֲצִי שָׂדֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ" – מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן, וְנוֹטֵל חֲצִי שָׂדֵהוּ.

הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: "חֲצִי שָׂדֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ", ולא פירש איזה – מְשַׁמְּנִין (עושים שומה) בֵּינֵיהֶן, מעריכים את שוויו של השדה כולו על כל חלקיו, המובחרים והגרועים, וְנוֹטֵל הקונה חֲצִי שָׂדֵהוּ, חלק השווה חצי מערך השדה כולו.

"חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ" – מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן, וְנוֹטֵל חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם.

אמר לו המוכר: "חֶצְיָהּ שבּצד דָּרוֹם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ" – מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן, וְנוֹטֵל הקונה חֶצְיָהּ, חצי מערך השדה כולו בַּדָּרוֹם.

וְהוּא מְקַבֵּל עָלָיו מְקוֹם הַגָּדֵר, חָרִיץ וּבֶן חָרִיץ.

וְהוּא, הקונה, מְקַבֵּל עָלָיו, על חשבון השטח שקנה, את מְקוֹם הַגָּדֵר של השדה, אם היא בצד שקיבל, וכן חָרִיץ וּבֶן חָרִיץ (תעלה ותעלה קטנה סמוכה לה) מחוץ לגדר, המיועדים למנוע מחיות לקפוץ מעל הגדר ולהיכנס לשדה.

וְכַמָּה הוּא חָרִיץ? שִׁשָּׁה טְפָחִים. וּבֶן חָרִיץ? שְׁלשָׁה.

וְכַמָּה הוּא רוחב חָרִיץ? שִׁשָּׁה טְפָחִים (48 ס"מ), וּבֶן חָרִיץ? שְׁלשָׁה טפחים (24 ס"מ).