הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵרוֹ וְלֹא צִמְּחוּ, וַאֲפִילּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן –

הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵרוֹ, כגון חיטים או קטניות, הנמכרות לאכילה או לזריעה, וזרע אותן הקונה, וְלֹא צִמְּחוּ תבואה, וַאֲפִילּוּ קנה ממנו זֶרַע פִּשְׁתָּן שנמכר בדרך כלל לזריעה, ולא צימח פשתן –

אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן.

אֵינוֹ חַיָּיב המוכר בְּאַחֲרָיוּתָן, מכיוון שלא אמר לו הקונה, שהוא קונה אותם לזריעה, ויכול המוכר לטעון, שהיה סבור, שקנה את הזרעים לאכילה או לעשיית שמן.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין – חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: זֵרְעוֹנֵי גִנָּה, כגון זרעי ירקות, שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין כלל, אם לא צמחו – חַיָּיב המוכר בְּאַחֲרָיוּתָן, מפני שברור הדבר, שקנה אותם לצורך זריעה.

הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רוֹבַע טִנּוֹפֶת לִסְאָה.

הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת, תבואה וקטניות לַחֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה, הקונה, מְקַבֵּל עָלָיו רוֹבַע (רבע) קב של טִנּוֹפֶת (פסולת) לכל סְאָה (שישה קבים) מהפירות שקנה, כלומר אחד מעשרים וארבעה, ואינו יכול לטעון למקח טעות.

תְּאֵנִים – מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מְתוּלָּעוֹת לְמֵאָה.

הקונה תְּאֵנִים – מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר תאנים מְתוּלָּעוֹת לְכל מֵאָה.

מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן – מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לְמֵאָה.

הקונה מַרְתֵּף שֶׁל חביות יַיִן – מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר חביות קוֹסְסוֹת (חמוצות מעט) לְכל מֵאָה חביות.

קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן – מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פִּיטַסִיאוֹת לְמֵאָה.

הקונה קַנְקַנִּים (כלים ליין ושמן) בַּשָּׁרוֹן – מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פִּיטַסִיאוֹת (קנקנים פגומים) לְכל מֵאָה קנקנים.

הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵירוֹ, וְהֶחְמִיץ – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.

הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵירוֹ, וְהֶחְמִיץ היין ברשות הקונה – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, ופטור המוכר מלפצות את הקונה, מפני שהוא יכול לטעון, שהקלקול אירע בגלל כליו של הקונה.

וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחְמִיץ – הֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת.

אבל אִם יָדוּעַ, שֶׁיֵּינוֹ של מוכר זה מַחְמִיץ מהר – הֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת.

וְאִם אָמַר לוֹ: "יַיִן מְבוּשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ" – חַיָּיב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת.

וְאִם אָמַר לוֹ המוכר: "יַיִן מְבוּשָּׂם (מתוקן ומשובח) אֲנִי מוֹכֵר לְךָ" – חַיָּיב לְהַעֲמִיד לוֹ יין שיתקיים עַד הָעֲצֶרֶת (חג השבועות).

וְ"יָשָׁן" – מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד.

וְאם אמר: "יין יָשָׁן אני מוכר לך" – חייב המוכר לתת לקונה יין מִשֶּׁל הבציר של אֶשְׁתָּקַד, של שנה קודמת, שזו היא שנתו השנייה.

וּ"מְיוּשָּׁן" – מִשֶּׁל שָׁלשׁ שָׁנִים.

ואם אמר לו: "יין מְיוּשָּׁן אני מוכר לך" – חייב המוכר לתת לקונה יין מִשֶּׁל שָׁלשׁ שָׁנִים, שזו שנתו השלישית.

הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵירוֹ לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת, וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵירוֹ לִבְנוֹת לוֹ בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ, וּבֵית אַלְמָנוּת לְבִתּוֹ – בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

הַמּוֹכֵר מָקוֹם (שטח אדמה) לַחֲבֵירוֹ כדי לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת, וְכֵן קבלן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵירוֹ (מתחייב בקבלנות) לִבְנוֹת לוֹ בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ, שהבן הנשוי יגור בו עם אשתו, וכן בֵּית אַלְמָנוּת לְבִתּוֹ שהתאלמנה וחוזרת לגור סמוך אליו – בּוֹנֶה בית שגודלו הוא אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ אמות (כ-2 על כ-3 מטר), אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: רֶפֶת בָּקָר הוּא זֶה. הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֶפֶת בָּקָר – בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בנין קטן כזה רֶפֶת בָּקָר הוּא זֶה ולא דירת בני אדם, שכן הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֶפֶת בָּקָר – בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ.

בַּיִת קָטָן – שֵׁשׁ עַל שְׁמֹנֶה. גָּדוֹל – שְׁמֹנֶה עַל עֶשֶׂר. טְרַקְלִין – עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר,

אלא, המקבל עליו לבנות בַּיִת קָטָן בונה שֵׁשׁ עַל שְׁמֹנֶה אמות (כ-3 על כ-4 מטר), בית גָּדוֹל – שְׁמֹנֶה עַל עֶשֶׂר אמות (כ-4 על כ-5 מטר), טְרַקְלִין (חדר אירוח והסבה) – עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר אמות.

רוּמוֹ כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ, רְאָיָה לַדָּבָר: הֵיכָל.

וכל אחד מאלו רוּמוֹ (גובהו) כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ יחד. ורְאָיָה לַדָּבָר, ההֵיכָל במקדש שבנה שלמה המלך, ארבעים אמה אורכו, ועשרים אמה רוחבו. וגובהו, שהוא שלושים אמה, הוא מחצית מן הצירוף של שניהם.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל כְּבִנְיַן הַהֵיכָל?

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בתמיהה: וכי הַכֹּל (כל האנשים) בונים את בתיהם כְּבִנְיַן הַהֵיכָל?! אלא הכול תלוי במנהג המקום.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ – נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין, וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶּׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹר השייך לו לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, הרי אף שיש לו זכות מעבר בבית – נִכְנָס אל הבית רק בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין, וְיוֹצֵא רק בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, ולא יטריח את חברו בשעות שאינן מקובלות.

וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקָהּ מִבּוֹרוֹ, אֶלָּא מְמַלֵּא וּמַשְׁקָהּ מִבַּחוּץ.

וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ דרך בית חברו וּמַשְׁקָהּ (משקה אותה) מִבּוֹרוֹ, אֶלָּא מְמַלֵּא מים בדלי וּמַשְׁקָהּ מִבַּחוּץ.

וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פּוֹתַחַת וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פּוֹתַחַת.

וְזֶה, בעל הבור, עוֹשֶׂה לוֹ פּוֹתַחַת (מנעול) לבור, כדי שלא ישתמש בעל הבית בבורו, וְזֶה בעל הבית עוֹשֶׂה לוֹ פּוֹתַחַת לבור, כדי שלא ייכנס בעל הבור לביתו ללא ידיעתו.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּינָּה לִפְנִים מִגִּינָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ –

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּינָּה (גן ירק) לִפְנִים מִגִּינָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, ויש לו זכות מעבר דרך גינת חברו אל גינתו –

נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים, וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין.

נִכְנָס לגינתו בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים, וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, ולא בשעות שאינן מקובלות.

וְאֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין. וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת.

וְאף שמותר לו עצמו לעבור בגינת חברו, אֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין (סוחרים) שיבואו לקנות מן הגינה שלו, וְכן הוא עצמו לֹא יִכָּנֵס לגינתו כדי לעבור מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת הסמוכה לה.

וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ.

וְאף שיש לפנימי זכות מעבר דרך הגינה חיצונית, הַחִיצוֹן, בעל הגינה החיצונית, זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ לגינה הפנימית, אם ירצה.

נָתְנוּ לוֹ דֶּרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם –

אבל אם נָתְנוּ לוֹ, לבעל הגינה הפנימית, דֶּרֶךְ מִן הַצַּד בגינת החיצון, מִדַּעַת (בהסכמת) שְׁנֵיהֶם –

נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה. וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין. וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת.

נִכְנָס בעל הגינה הפנימית לגינתו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין. וְאולם, לֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת.

וְזֶה וְזֶה אֵינָם רַשָּׁאִים לְזוֹרְעָהּ.

וְזֶה וְזֶה, גם בעל הגינה הפנימית וגם בעל הגינה החיצונית, אֵינָם רַשָּׁאִים לְזוֹרְעָהּ, את הדרך העוברת מן הצד.

מִי שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, נְטָלָהּ וְנָתַן לָהֶם מִן הַצַּד – מַה שֶּׁנָּתַן נָתַן, וְשֶׁלּוֹ לֹא הִגִּיעוֹ.

מִי שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ; אם נְטָלָהּ מהם, חסם את הדרך, וְנָתַן לָהֶם במקומה דרך אחרת מִן הַצַּד בתוך שדהו – מַה שֶּׁנָּתַן לרבים נָתַן, ומצד אחר, שֶׁלּוֹ, הדרך שנטל מהם – לֹא הִגִּיעוֹ, לא הגיעה לידו, והם רשאים להמשיך להשתמש בה.

דֶּרֶךְ הַיָּחִיד – אַרְבַּע אַמּוֹת.

דֶּרֶךְ הַיָּחִיד, כגון המוכר לחברו דרך לעבור בתוך שדהו – רוחבה הוא אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטר).

דֶּרֶךְ הָרַבִּים – שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.

דֶּרֶךְ הָרַבִּים, שאדם מוכר בשדהו דרך לרבים – שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה (כ-8 מטר).

דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ – אֵין לָהּ שִׁיעוּר.

דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, כשאדם מוכר מקום לדרך המלך – אֵין לָהּ שִׁיעוּר רוחב קבוע, ורשאי לעבור בכל רוחב שיצטרך לאנשים ומשאות.

דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר – אֵין לָהּ שִׁיעוּר.

וכן דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר, כשמוכר דרך לצורך לוויית המת – גם היא אֵין לָהּ שִׁיעוּר, ורשאים המלווים לסטות לצדדים לפי הצורך.

הַמַּעֲמָד – דַּיָּינֵי צִפּוֹרִי אָמְרוּ: בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין.

הַמַּעֲמָד, כשמוכר שטח לצורך מקום שהחוזרים מן הלוויה נאספים בו כדי להספיד ולנחם את האבלים – דַּיָּינֵי צִפּוֹרִי אָמְרוּ, כי שיעורו בֵּית (שטח זריעה של) אַרְבַּעַת קַבִּין (כ-19.5 על 19.5 מטרים).

הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵירוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר, וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵירוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר – עוֹשֶׂה

הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵירוֹ על מנת לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר, וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵירוֹ עבודה בקבלנות לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר – עוֹשֶׂה באופן זה:

תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ.

תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטר) רוחב בכניסה עַל שֵׁשׁ אמות (כ-3 מטר) אורך מן הצדדים.

וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמוֹנָה כּוּכִין: שָׁלשׁ מִכָּאן, וְשָׁלשׁ מִכָּאן, וּשְׁתַּיִם מִכְּנֶגְדָּן. וְכוּכִין – אוֹרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת, וְרוּמָן שִׁבְעָה, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה.

וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ בקירות המערה שְׁמוֹנָה כּוּכִין המיועדים להניח בהם את המתים, שָׁלשׁ כוכים מִכָּאן, לאורך שש אמות בצד זה, וְשָׁלשׁ מִכָּאן בצד השני, וּשְׁתַּיִם מִכְּנֶגְדָּן ממול הכניסה. וְכוּכִין אלה – אָרְכָּן (עומקם) אַרְבַּע אַמּוֹת, וְרוּמָן (גובהן) שִׁבְעָה טפחים (56 ס"מ), וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה טפחים (48 ס"מ), שהם אמה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עוֹשֶׂה תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה שֵׁשׁ אַמּוֹת עַל שְׁמֹנֶה. וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁלשָׁה עָשָׂר כּוּךְ: אַרְבָּעָה מִכָּאן, וְאַרְבָּעָה מִכָּאן, וּשְׁלשָׁה מִכְּנֶגְדָּן, וְאֶחָד מִימִין הַפֶּתַח, וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עוֹשֶׂה תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה שֵׁשׁ אַמּוֹת (כ-3 מטר) רוחב עַל שְׁמֹנֶה אמות (כ-4 מטר) אורך מן הצדדים, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁלשָׁה עָשָׂר כּוּךְ. כיצד? אַרְבָּעָה מִכָּאן, וְאַרְבָּעָה מִכָּאן, בכתלים הצדדיים, בני שמונה האמות, וּשְׁלשָׁה מִכְּנֶגְדָּן, בכותל שממול הכניסה, וְאֶחָד עושה מִימִין הַפֶּתַח וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל. ואין הלכה כרבי שמעון.

וְעוֹשֶׂה חָצֵר עַל פִּי הַמְּעָרָה, שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ, כִּמְלֹא הַמִּטָּה וְקוֹבְרֶיהָ. וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁתֵּי מְעָרוֹת, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן.

וְעוֹשֶׂה חָצֵר עַל פִּי הַמְּעָרָה, ברוחב שֵׁשׁ אמות עַל שֵׁשׁ אמות (כ-3 מטר), שהוא כִּמְלֹא אורך הַמִּטָּה וְקוֹבְרֶיהָ (המוליכים את המיטה או הארון למערה). וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ של החצר שְׁתֵּי מְעָרוֹת, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן, מולה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַרְבַּע, לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: פותח לתוך החצר אַרְבַּע מערות לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. ואין הלכה כרבי שמעון.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי הַסֶּלַע.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי הַסֶּלַע, שלפי חוזק הסלע שחוצבים בו את מערת הקבר צריך למעט או להרבות בבניין הכוכים.