הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה –

הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה –

מָכַר אֶת הַתּוֹרֶן, וְאֶת הַנֵּס, וְאֶת הָעוֹגִין, וְאֶת כָּל הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ.

מָכַר עמה אֶת הַתּוֹרֶן וְאֶת הַנֵּס (המפרש) וְאֶת הָעוֹגִין (העוגן), ברזל קשור לספינה שמטילים לקרקע הים לצורך עגינה, וְאֶת כָּל שאר הכלים הַמַּנְהִיגִין (המשיטים) אוֹתָהּ, כגון משוטים.

אֲבָל לֹא מָכַר לֹא אֶת הָעֲבָדִים, וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִין, וְלֹא אֶת הָאַנְתִּיקִי.

אֲבָל לֹא מָכַר לֹא אֶת הָעֲבָדִים שמשיטים את הספינה, וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִין (שקים גדולים, אמתחות), וְלֹא אֶת הָאַנְתִּיקִי (מטען, סחורה) שנמצא על הספינה.

וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ" – הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין.

וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ מכורים לך" – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

מָכַר אֶת הַקָּרוֹן – לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת.

מָכַר אֶת הַקָּרוֹן – לֹא מָכַר עמו אֶת הַפְּרָדוֹת המושכות אותו.

מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת – לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן.

וכן מן הצד האחר, אם מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת – לֹא מָכַר עמן אֶת הַקָּרוֹן.

מָכַר אֶת הַצֶּמֶד – לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר.

מָכַר אֶת הַצֶּמֶד, עול שמניחים על זוג בהמות לחרישה – לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר, זוג בהמות.

מָכַר אֶת הַבָּקָר – לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד.

וכן אם מָכַר אֶת הַבָּקָר, זוג בהמות העומדות לחרישה – לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַדָּמִים מוֹדִיעִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַדָּמִים מוֹדִיעִין, המחיר מלמד אם מכירת הצמד כוללת גם את הבקר.

כֵּיצַד? אָמַר לוֹ: "מְכוֹר לִי צִמְדְּךָ בְּמָאתַיִם זוּז" – הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִם זוּז.

כֵּיצַד? אם אָמַר לוֹ: "מְכוֹר לִי צִמְדְּךָ בְּמָאתַיִם זוּז (דינר)" – הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד, כלומר גוף העול עצמו, נמכר בְּמָאתַיִם זוּז, שהוא סכום גבוה מאד, אלא ודאי מכר לו גם את הבקר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַדָּמִים רְאָיָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַדָּמִים רְאָיָה. והלכה כחכמים.

הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר – לֹא מָכַר כֵּלָיו.

הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר – לֹא מָכַר עמו את כֵּלָיו, כלי המשא, כגון שקים.

נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: מָכַר כֵּלָיו.

נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: מָכַר את כֵּלָיו. ואין הלכה כמותו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: פְּעָמִים מְכוּרִין וּפְעָמִים אֵינָן מְכוּרִין. כֵּיצַד?

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: פְּעָמִים שכליו מְכוּרִין, וּפְעָמִים שאֵינָן מְכוּרִין. כֵּיצַד?

הָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו וְכֵלָיו עָלָיו, וְאָמַר לוֹ: "מְכוֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה" – הֲרֵי כֵּלָיו מְכוּרִין.

הָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו, וְכֵלָיו עָלָיו, וְאָמַר לוֹ: "מְכוֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה" – הֲרֵי כֵּלָיו מְכוּרִין עמו, שהרי ביקש לקנות חמור זה כפי שהוא לפניו, עם הכלים שעליו.

"חֲמוֹרְךָ הוּא?" – אֵין כֵּלָיו מְכוּרִין.

אם אומר לו: "האם חֲמוֹרְךָ הוּא"? אם כן, רצוני לקנותו – אֵין כֵּלָיו מְכוּרִין, שהוא כקונה חמור סתם. ואין הלכה כרבי יהודה.

הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר – מָכַר אֶת הַסְּיָח.

הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר הנקבה (אתון) – מָכַר עמה אֶת הַסְּיָח, בנה, המצוי אתה.

מָכַר אֶת הַפָּרָה – לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ.

אבל אם מָכַר אֶת הַפָּרָה – לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ עמה.

מָכַר אַשְׁפָּה – מָכַר זִבְלָהּ.

אם מָכַר אַשְׁפָּה, מקום המיועד לזבל – מָכַר גם את זִבְלָהּ שבתוכה.

מָכַר בּוֹר – מָכַר מֵימָיו.

וכן אם מָכַר בּוֹר – מָכַר מֵימָיו.

מָכַר כַּוֶּרֶת – מָכַר דְּבוֹרִים.

מָכַר כַּוֶּרֶת – מָכַר דְּבוֹרִים שבה.

מָכַר שׁוֹבָךְ – מָכַר יוֹנִים.

מָכַר שׁוֹבָךְ – מָכַר יוֹנִים שבו.

הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת שׁוֹבָךְ מֵחֲבֵרוֹ – מַפְרִיחַ בְּרֵיכָה רִאשׁוֹנָה.

הַלּוֹקֵחַ (קונה) פֵּירוֹת שׁוֹבָךְ מֵחֲבֵרוֹ, כלומר, את הגוזלים שייוולדו בו השנה, אבל זוג היונים שבשובך נשאר ביד המוכר – מַפְרִיחַ הלוקח בְּרֵיכָה רִאשׁוֹנָה, אינו נוטל את הגוזלים הראשונים שנולדו, כדי שלא לגרום ליונים לנטוש את השובך.

פֵּירוֹת כַּוֶּורֶת – נוֹטֵל שְׁלשָׁה נְחִילִין וּמְסָרֵס.

הקונה פֵּירוֹת כַּוֶּורֶת, כלומר דבורים היוצאות מכוורת במשך השנה – נוֹטֵל הקונה שְׁלשָׁה נְחִילִין הראשונים של דבורים שיוצאים מן הכוורת, וּלאחר מכן מְסָרֵס (נוטל נחילים לסירוגין), משאיר את הנחיל הבא למוכר, ונוטל את הבא אחריו לעצמו, וכך הלאה.

חַלּוֹת דְּבַשׁ – מַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת.

הקונה חַלּוֹת דְּבַשׁ של כוורת – מַנִּיחַ הקונה למוכר שְׁתֵּי חַלּוֹת בכוורת לקיום הדבורים שנשארות בה.

זֵיתִים לָקוֹץ – מַנִּיחַ שְׁתֵּי גְרוֹפִיּוֹת.

הקונה זֵיתִים (עצי זית) כדי לָקוֹץ (לקצוץ) אותם – מַנִּיחַ הקונה למוכר שְׁתֵּי גְרוֹפִיּוֹת (ייחורים, ענפים) שיוצאים מתחתית העץ, ואת הגזע ושאר הענפים ייקח הקונה.

הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע.

הַקּוֹנֶה אילן או שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע שסביבם, אלא את האילנות בלבד.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: קָנָה קַרְקַע.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: קָנָה גם את הקַרְקַע. ואין הלכה כרבי מאיר.

הִגְדִּילוּ – לֹא יְשַׁפֶּה.

אם הִגְדִּילוּ האילנות והתרחבו – לֹא יְשַׁפֶּה (יקצץ) בעל הקרקע את הענפים, אף על פי שצילם מזיק לשדהו.

וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע – שֶׁלּוֹ. וּמִן הַשָּׁרָשִׁים – שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע.

וְכן כל ענף הָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע – שֶׁלּוֹ, של בעל האילן, אבל מה שיוצא מִן הַשָּׁרָשִׁים הוא שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע.

וְאִם מֵתוּ – אֵין לוֹ קַרְקַע.

וְאִם מֵתוּ שני אילנות אלה – אֵין לוֹ לבעל האילנות קַרְקַע שעמדו עליה.

קָנָה שְׁלשָׁה – קָנָה קַרְקַע.

אם קָנָה שְׁלשָׁה אילנות בשדה חברו – קָנָה גם קַרְקַע שבין האילנות והשטח שסביבם לצורך הקטיף של פירותיהם.

הִגְדִּילוּ – יְשַׁפֶּה.

במקרה זה, אם הִגְדִּילוּ האילנות והתרחבו מעבר לקרקע שקנה – יְשַׁפֶּה, יקצוץ הקונה את מה שגדל.

וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשָּׁרָשִׁין – שֶׁלּוֹ.

וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וגם מִן הַשָּׁרָשִׁין - שֶׁלּוֹ, של הקונה.

וְאִם מֵתוּ – יֵשׁ לוֹ קַרְקַע.

וְאִם מֵתוּ האילנות – יֵשׁ לוֹ קַרְקַע שנמכרה עמם.

הַמּוֹכֵר רֹאשׁ בְּהֵמָה גַּסָּה – לֹא מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם.

הַמּוֹכֵר רֹאשׁ בְּהֵמָה גַּסָּה, כגון פרה או עגל – לֹא מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם עמו,

מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם – לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ.

וכן אם מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם – לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ, שכל אחד מהם חשוב לעצמו.

מָכַר אֶת הַקָּנֶה – לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד.

אם מָכַר אֶת הַקָּנֶה (עם הריאות והלב התלויים בו) – לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד, אף על פי שפעמים שהם מחוברים זה בזה,

מָכַר אֶת הַכָּבֵד – לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה.

וכן מָכַר אֶת הַכָּבֵד – לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה.

אֲבָל בַּדַּקָּה,

אֲבָל בּבהמה דַּקָּה, כגון כבש,

מָכַר אֶת הָרֹאשׁ – מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם.

אם מָכַר אֶת הָרֹאשׁ – מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם עמה, שאינן חשובות לעצמן,

מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם – לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ.

אבל אם מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם – לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ.

מָכַר אֶת הַקָּנֶה – מָכַר אֶת הַכָּבֵד.

וכן אם מָכַר אֶת הַקָּנֶה – מָכַר אֶת הַכָּבֵד.

מָכַר אֶת הַכָּבֵד – לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה.

אבל אם מָכַר אֶת הַכָּבֵד – לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה עמו.

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִין.

אַרְבַּע מִדּוֹת (אופנים, אפשרויות) בַּמּוֹכְרִין, כלומר במכירה, באפשרות לחזור ממנה:

מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת – הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.

א. אם מָכַר לוֹ חִטִּים ואמר שהן יָפוֹת (משובחות), וְנִמְצְאוּ החיטים רָעוֹת – הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ, ולא המוכר;

רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת – מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.

ב. מכר לו חיטים רָעוֹת, וְנִמְצְאוּ יָפוֹת – המוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ, ולא הלוקח.

רָעוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, יָפוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת – אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.

ג. מכר לו חיטים רָעוֹת, וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, או יָפוֹת, וְנִמְצְאוּ יָפוֹת – אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ ללא הסכמת השני, אף שהוא טוען, שלא הייתה כוונתו לקנות חיטים רעות כל כך או למכור טובות כל כך, שהרי התקיים תנאי המכירה.

שְׁחַמְתִּית וְנִמְצֵאת לְבָנָה, לְבָנָה וְנִמְצֵאת שְׁחַמְתִּית,

ד. אם מכר לו חיטה שְׁחַמְתִּית (חומה, אדמדמה), וְנִמְצֵאת לְבָנָה, או לְבָנָה, וְנִמְצֵאת שְׁחַמְתִּית;

עֵצִים שֶׁל זַיִת וְנִמְצְאוּ שֶׁל שִׁקְמָה, שֶׁל שִׁקְמָה וְנִמְצְאוּ שֶׁל זַיִת,

וכן אם מכר לו גזרי עֵצִים שֶׁל זַיִת, וְנִמְצְאוּ שֶׁל שִׁקְמָה, או מכר לו גזרי עצים שֶׁל שִׁקְמָה, וְנִמְצְאוּ שֶׁל זַיִת;

יַיִן וְנִמְצָא חֹמֶץ, חֹמֶץ וְנִמְצָא יַיִן –

או שמכר לו יַיִן, וְנִמְצָא חֹמֶץ, וכן אם מכר לו חֹמֶץ, וְנִמְצָא יַיִן –

שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן.

בכל אלו שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן, מפני שמדובר בדברים בעלי תכונות שונות לגמרי.

הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ,

הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ,

מָשַׁךְ וְלֹא מָדַד – קָנָה.

אם מָשַׁךְ הקונה את הפירות כשהם בתוך שקים וכדומה, וְאף שהמוכר עדיין לֹא מָדַד אותם בכלי מדידה – קָנָה את הפירות.

מָדַד וְלֹא מָשַׁךְ – לֹא קָנָה.

אבל אם רק מָדַד המוכר, וְלֹא מָשַׁךְ עדיין הקונה – לֹא קָנָה בכך, ויכולים המוכר והקונה לחזור בהם.

אִם הָיָה פִּקֵּחַ – שׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמָן.

ואִם הָיָה הקונה פִּקֵּחַ, ורוצה לגמור את המקח לפני שיתחרט המוכר – שׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמָן של הפירות הללו, והריהם עתה ברשותו ונקנו לו.

הַלּוֹקֵחַ פִּשְׁתָּן מֵחֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּטַלְטְלֶנּוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

הַלּוֹקֵחַ (קונה) חבילות פִּשְׁתָּן מֵחֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה את הפשתן, עַד שֶׁיגביה אותו ויְטַלְטְלֶנּוּ כולו מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

וְאִם הָיָה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא – קָנָה.

וְאִם הָיָה הפשתן שהוא קונה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע, שעדיין לא נתלש, וְתָלַשׁ הקונה פשתן כָּל שֶׁהוּא מן הקרקע – קָנָה את כולו.

הַמּוֹכֵר יַיִן וְשֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ, וְהוּקְרוּ אוֹ שֶׁהוּזְלוּ;

הַמּוֹכֵר יַיִן וְשֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ וקבעו מחיר, וְהוּקְרוּ אוֹ שֶׁהוּזְלוּ במחירם, ורוצה אחד מהם לחזור בו מן המכירה,

אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת הַמִּדָּה – לַמּוֹכֵר.

אִם ההתייקרות או ההוזלה היו עַד שֶׁלֹּא (טרם) נִתְמַלֵּאת הַמִּדָּה (כלי המדידה) – הרי היין או השמן עדיין שייך לַמּוֹכֵר, ויכול לחזור בו.

מִשֶּׁנִּתְמַלֵּאת הַמִּדָּה – לַלּוֹקֵחַ.

ואילו מִשֶּׁנִּתְמַלֵּאת הַמִּדָּה – היין או השמן שייך לַלּוֹקֵחַ, ואין המוכר יכול לחזור בו.

וְאִם הָיָה סַרְסוּר בֵּינֵיהֶן, נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית – נִשְׁבְּרָה לַסַּרְסוּר.

וְאִם הָיָה סַרְסוּר (מתווך) בֵּינֵיהֶן, וממלא את המידה, ונִשְׁבְּרָה הֶחָבִית במהלך המדידה – נִשְׁבְּרָה לַסַּרְסוּר, והאחריות עליו.

וְחַיָּיב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלשׁ טִפִּין.

וְחַיָּיב המוכר לְהַטִּיף (לטפטף) לוֹ לקונה שָׁלשׁ טִפִּין נוספות שנשארו בחבית שלו, לאחר שעירה את השמן לכליו של הקונה.

הִרְכִּינָהּ וּמִיצָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר.

אם לאחר שהטיף שלוש טיפות, הִרְכִּינָהּ (היטה אותה) המוכר, את החבית, על צידה וּמִיצָּה מעט שמן שנותר בחבית – הֲרֵי הוּא שֶׁל המוֹכֵר, ואינו צריך לתת זאת לקונה.

וְהַחֶנְוָנִי אֵינוֹ חַיָּיב לְהַטִּיף שָׁלשׁ טִפִּין.

וְהַחֶנְוָנִי שעיסוקו בכך אֵינוֹ חַיָּיב לְהַטִּיף שָׁלשׁ טִפִּין, משום שהוא עסוק וטרוד במכירה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה – פָּטוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רק בעֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה – פָּטוּר החנווני מלהטיף שלוש טיפות אלה, מפני שאז הוא טרוד במיוחד. ואין הלכה כרבי יהודה.

הַשּׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָנִי וּפוּנְדְּיוֹן בְּיָדוֹ,

הַשּׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ הקטן אֵצֶל חֶנְוָנִי עם צלוחית כדי לקנות ממנו שמן באיסר, וּפוּנְדְּיוֹן (מטבע ששוויו שני איסרים) בְּיָדוֹ,

וּמָדַד לוֹ בְּאִיסָּר שֶׁמֶן, וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִיסָּר;

וּמָדַד לוֹ החנווני בְּאִיסָּר שֶׁמֶן, כלומר נטל ממנו את הצלוחית ומדד לתוכה שמן בשווי איסר, וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִיסָּר השני כעודף;

שָׁבַר אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִבֵּד אֶת הָאִיסָּר – חֶנְוָנִי חַיָּיב.

אם שָׁבַר הילד אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִבֵּד אֶת הָאִיסָּר בדרכו חזרה – החֶנְוָנִי חַיָּיב לפצות את האב על הצלוחית, השמן והאיסר שאבדו, שלא היה צריך למסור אותם ביד מי שאינו בן דעת.

רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר, שֶׁעַל מְנָת כֵּן שְׁלָחוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר את החנווני, שֶׁהרי עַל מְנָת כֵּן שְׁלָחוֹ האב את בנו, שיביא לו הבן את השמן ואת האיסר, וקיבל על עצמו את הסיכון של אובדן הכלי והשמן.

וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה, בִּזְמַן שֶׁהַצְּלוֹחִית בְּיַד הַתִּינוֹק וּמָדַד חֶנְוָנִי לְתוֹכָהּ – חֶנְוָנִי פָּטוּר.

וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה, בִּזְמַן שֶׁהַצְּלוֹחִית נשארה בְּיַד הַתִּינוֹק, וּמָדַד החֶנְוָנִי לְתוֹכָהּ – שהחֶנְוָנִי פָּטוּר מלשלם על הצלוחית, שהרי לא הגיעה לידו, ולא הוא מסר אותה לידו של התינוק.

הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם,

הַסִּיטוֹן (המוכר בכמות גדולה לחנוונים) מְקַנֵּחַ (מנקה) מִדּוֹתָיו (כלי המדידה) שהוא מודד בהן יין ושמן, אֶחָד לכל שְׁלשִׁים יוֹם, מפני ששיירי המשקים נדבקים בתוכם והמידה מתמעטת, ונמצא שהוא מוכר פחות.

וּבַעַל הַבַּיִת – אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

וּבַעַל הַבַּיִת, המוכר רק מזמן לזמן – מקנח מידותיו אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חִלּוּף הַדְּבָרִים.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חִלּוּף הַדְּבָרִים, הסיטון מקנח מידותיו פעם בשנים עשר חודש, מפני שהוא משתמש בהן תדיר, והמשקים שבתוכם אינם נקרשים, ובעל הבית, שאינו משתמש בהם תדיר – פעם בשלושים יום. ואין הלכה כמותו.

חֶנְוָנִי מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו פַּעֲמַיִם בְּשַׁבָּת,

חֶנְוָנִי, המוכר באופן יום-יומי, מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו פַּעֲמַיִם בְּשַׁבָּת (בשבוע),

וּמְמַחֶה מִשְׁקְלוֹתָיו פַּעַם אַחַת בְּשַׁבָּת,

וּמְמַחֶה (מנגב) את מִשְׁקְלוֹתָיו, אבני המשקל שהוא מניח על המאזניים שהוא שוקל בהם דברי מאכל, פַּעַם אַחַת בְּשַׁבָּת, שנדבקים בהן שאריות ולכלוך, ועושים אותן כבדות יותר, ונמצא המשקל לא מדויק.

וּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל.

וּמְקַנֵּחַ את כפות המֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל שהוא שוקל, שמא דבק בהן משהו ממה ששקל, ומכביד את המאזניים שלא כדין.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּלַּח. אֲבָל בַּיָּבֵשׁ – אֵינוֹ צָרִיךְ.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שצריך לקנח – בּמוכר דבר לַח, שנדבק במידות ובמשקלות, אֲבָל בּמוכר דבר יָבֵשׁ שאינו נדבק, כגון תבלינים או פירות יבשים – אֵינוֹ צָרִיךְ לקנח.

וְחַיָּיב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח.

וְחַיָּיב המוכר להוסיף לקונה ממה שהוא מוכר לו ולְהַכְרִיעַ (להטות) לוֹ לטובת הקונה את כף המאזניים טֶפַח (8 ס"מ).

הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן – נוֹתֵן לוֹ גֵּרוּמָיו, אֶחָד לָעֲשָׂרָה בַּלַּח, וְאֶחָד לָעֶשְׂרִים בַּיָּבֵשׁ.

הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן, כלומר בדיוק ובצמצום בלי הכרעה – נוֹתֵן לוֹ גֵּירוּמָיו (תוספת) במקום ההכרעה הזו, ושיעורה הוא: אֶחָד לָעֲשָׂרָה – בּדבר לַח, וְאֶחָד לָעֶשְׂרִים – בְּדבר יָבֵשׁ.

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמוֹד בַּדַּקָּה – לֹא יָמוֹד בַּגַּסָּה,

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמוֹד (למדוד) בּמידה דַּקָּה, בכלי מידה קטן – לֹא יָמוֹד בּמידה גַּסָּה (גדולה), למדוד הרבה בפעם אחת.

בַּגַּסָּה – לֹא יָמוֹד בַּדַּקָּה.

וכן להפך, מקום שנהגו למדוד בּמידה גַּסָּה – לֹא יָמוֹד בּמידה דַּקָּה מספר פעמים.

לִמְחוֹק – לֹא יִגְדּוֹשׁ, לִגְדּוֹשׁ – לֹא יִמְחוֹק.

וכיוצא בזה, מקום שנהגו לִמְחוֹק את המידה, כלומר ליישר ולהחליק את מה שמוכרים בדיוק בגובה שפת הכלי – לֹא יִגְדּוֹשׁ את הכלי מעל גובה שפתו. ובמקום שנהגו לִגְדּוֹשׁ – לֹא יִמְחוֹק.