הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת – לֹא מָכַר הַיָּצִיעַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְּתוּחָה לְתוֹכוֹ;

הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת סתם, ולא פירט מה הוא מוכר – לֹא מָכַר בכלל זה את הַיָּצִיעַ, מעין קומה עליונה בחלל הבית, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא (היציע) פְּתוּחָה לְתוֹכוֹ של הבית.

וְלֹא אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ;

וְכן לֹא מכר בכלל הבית אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ, מעין מחסן, שעוברים אליו דרך הבית.

וְלֹא אֶת הַגַּג, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים.

וְלֹא מכר אֶת הַגַּג של הבית, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ לגג מַעֲקֶה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים (80 ס"מ), מפני שגג כזה נחשב כמקום לעצמו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת פֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים – אֵינוֹ מָכוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לוֹ למעקה צוּרַת פֶּתַח, שהוא מוקף עמודים קטנים שעליהם מונחת קורה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים – הגג אֵינוֹ מָכוּר עם הבית. ואין הלכה כרבי יהודה.

לֹא אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַדּוּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ "עוּמְקָא וְרוּמָא".

המוכר את הבית לא מכר עמו לֹא אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַדּוּת (מאגר מים מצופה קירות אבן), שמצויים בקרקע הבית, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ בשטר המכירה, שהוא מוכר לו את הבית "עוּמְקָא וְרוּמָא" (לעומק ולגובה). שאין הבור והדות בכלל הבית, והם נשארים ברשות המוכר.

וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

וְאולם צָרִיךְ המוכר לִיקַּח (לקנות) לוֹ דֶּרֶךְ, זכות מעבר לבורו, אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, שמכיוון שהבור נשאר שלו, גם זכות המעבר בכלל זה.

וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ "חוּץ מֵאֵלּוּ" – שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ במפורש שהוא מוכר לו את הבית "חוּץ מֵאֵלּוּ", כלומר, חוץ מן הבור והדות, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, שכיוון שהוסיף תנאי זה, שאינו נצרך, כוונתו הייתה לשייר לעצמו זכות לדרך. והלכה כרבי עקיבא.

מְכָרָן לְאַחֵר –

מְכָרָן את הבור והדות שבבית לְאדם אַחֵר, והשאיר את הבית לעצמו –

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הקונה אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, זכות מעבר, בביתו של המוכר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צָרִיךְ הקונה לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. והלכה כרבי עקיבא.

הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת –

הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת –

מָכַר אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל לֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ;

מָכַר עמו אֶת הַדֶּלֶת, שהיא מחוברת לבית, אֲבָל לֹא מכר אֶת הַמַּפְתֵּחַ, שהוא מיטלטל;

מָכַר אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת הַקְּבוּעָה, אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטֶלֶת;

מָכַר אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת (קערה שכותשים בה גרעיני דגן וקטניות) הַקְּבוּעָה בקרקע אֲבָל לֹא אֶת המכתשת הַמִּטַּלְטֶלֶת;

מָכַר אֶת הָאִצְטְרוֹבָּל, אֲבָל לֹא אֶת הַקֶּלֶת.

ולעניין רחיים שטוחנים בהם תבואה, מָכַר אֶת הָאִצְטְרוֹבָּל, החלק התחתון, הקבוע בקרקע, של הריחיים, אֲבָל לֹא אֶת הַקֶּלֶת, החלק העליון הסובב על החלק הקבוע;

וְלֹא אֶת הַתַּנּוּר, וְלֹא אֶת הַכִּירַיִם.

וְלֹא מכר אֶת הַתַּנּוּר וְלֹא אֶת הַכִּירַיִם, לפי שהם מיטלטלים.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ" – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ המוכר: "הוּא, הבית, וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ אני מוכר לך" – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר –

הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר –

מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת; אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין.

מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין (שוחות, חפירות) וּמְעָרוֹת שבתוכה, אֲבָל לֹא אֶת החפצים הַמִּטַּלְטְלִין שבה.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ" – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָה" – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד שֶׁבְּתוֹכָהּ.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אפילו אמר: "כל מה שבתוכה", לֹא מָכַר לֹא אֶת הַמֶּרְחָץ וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד (שעושים בו שמן) שֶׁבְּתוֹכָהּ, לפי שיש להם שימוש לעצמם, וגם אינם חלק בלתי נפרד מן החצר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר – לֹא מָכַר אֶלָּא אֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר סתם – לֹא מָכַר אֶלָּא אֲוִירָהּ (השטח הפנוי) שֶׁל חָצֵר, ולא מכר את הבתים והבורות שבתוכה. ואין הלכה כרבי אליעזר.

הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד –

הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד –

מָכַר אֶת הַיָּם, וְאֶת הַמֶּמֶל, וְאֶת הַבְּתוּלוֹת;

מָכַר בכלל זה אֶת הַיָּם, האגן שבו מונחים הזיתים לכתישה לפני הסחיטה, וְאֶת הַמֶּמֶל, האבן שכותשים בה את הזיתים, וְאֶת הַבְּתוּלוֹת, עמודים משני צדי הקורה; שכל אלה קבועים בקרקע בית הבד.

אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָעֲכִירִין, וְאֶת הַגַּלְגַּל, וְאֶת הַקּוֹרָה.

אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָעֲכִירִין, לוחות עץ שמניחים על העקלים, והקורה לוחצת עליהם, וְאֶת הַגַּלְגַּל, משקולת עגולה שמחברים לקורה, וְאֶת הַקּוֹרָה עצמה. שכל אלה אינם קבועים בקרקע.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכו" – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

ובִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ שהוא מוכר "הוּא (בית הבד) וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ" – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד – מָכַר אֶת הַקּוֹרָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד – מָכַר גם אֶת הַקּוֹרָה, משום שהיא עיקרו של בית הבד. ואין הלכה כמותו.

הַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ –

הַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ –

לֹא מָכַר אֶת הַנְּסָרִים, וְאֶת הַסַּפְסָלִים, וְאֶת הַוִּילָאוֹת.

לֹא מָכַר אֶת הַנְּסָרִים (קרשים) שמניחים על רצפת בית המרחץ, וְאֶת הַסַּפְסָלִים, ספסלי העץ שיושבים עליהם, וְאֶת הַוִּילָאוֹת (וילונות).

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ" – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ" – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר לֹא אֶת הַמְּגוּרוֹת שֶׁל מַיִם, וְלֹא אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, כלומר אף כאשר כתב: "הוא וכל מה שבתוכו", לֹא מָכַר לו לֹא אֶת הַמְּגוּרוֹת (מאגרים) שֶׁל מַיִם, וְלֹא אֶת הָאוֹצָרוֹת (מחסנים) שֶׁל עֵצִים, המשמשים להסקת המרחץ, שאותם יש להזכיר במפורש.

הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר –

הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר –

מָכַר בָּתִּים, בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבָכוֹת, בֵּית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָחִין;

מָכַר בכלל זה בָּתִּים, בּוֹרוֹת שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבָכוֹת של יונים, בֵּית הַבַּדִּין (בתי הבד) וּבֵית הַשְּׁלָחִין (גינות הזקוקות להשקיה) שיש בתחומה.

אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין.

אֲבָל לֹא מכר אֶת הַמִּטַּלְטְלִין שבה.

וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ", אֲפִלּוּ הָיוּ בָּהּ בְּהֵמָה וַעֲבָדִים – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ", אֲפִילּוּ הָיוּ בָּהּ בְּהֵמָה וַעֲבָדִים – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר – מָכַר אֶת הַסַּנְטָר.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר – מָכַר גם אֶת הַסַּנְטָר (שומר העיר).

הַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה –

הַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה –

מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁהֵם לְצוֹרְכָּהּ,

מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שבשדה שֶׁהֵם לְצוֹרְכָּהּ של השדה, המיועדות לשימוש בשדה, כגון לגידור או להניח על אלומות התבואה, שלא יעופו השיבולים;

וְאֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁהֵם לְצוֹרְכּוֹ,

וְאֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁהֵם לְצוֹרְכּוֹ של הכרם, שמשעינים עליהם את הגפנים;

וְאֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא מְחוּבֶּרֶת לַקַּרְקַע,

וְאֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא מְחוּבֶּרֶת לַקַּרְקַע,

וְאֶת מְחִיצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִבֵּית רוֹבַע,

וְאֶת מְחִיצַּת הַקָּנִים, שטח צפוף של קנים, שֶׁהִיא פְּחוּתָה בשיעורה מִבֵּית רוֹבַע, מקום זריעת רבע הקב (כ-24 מטרים רבועים),

וְאֶת הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בְּטִיט,

וְאֶת הַשּׁוֹמֵרָה (סוכת שומרים) שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה (מחוזקת) בְּטִיט,

וְאֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מוּרְכָּב,

וְאֶת הֶחָרוּב הצעיר שֶׁאֵינוֹ מוּרְכָּב עדיין,

וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה.

וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה, שקמה שעדיין לא קצצו את ענפיה, שהיא צעירה וקטנה.

אֲבָל לֹא מָכַר, לֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן לְצָרְכָּהּ,

אֲבָל לֹא מָכַר בכלל השדה לֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן לְצָרְכָּהּ,

וְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן לְצָרְכּוֹ,

וְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן לְצָרְכּוֹ,

וְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא תְּלוּשָׁה מִן הַקַּרְקַע.

וְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא תְּלוּשָׁה מִן הַקַּרְקַע.

בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָה" – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

ובִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ אני מוכר לך" – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָכַר, לֹא אֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵּית רוֹבַע, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה בְּטִיט, וְלֹא אֶת הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב, וְלֹא אֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה,

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אפילו אמר שמוכר כל מה שבתוכה – לֹא מָכַר, לֹא אֶת מְחִצַּת (קבוצת) הַקָּנִים שֶׁהִיא בשטח זריעה של בֵּית רוֹבַע או יותר, שקובעת רשות לעצמה; וְלֹא אֶת הַשּׁוֹמֵרָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה בְּטִיט, וְלֹא אֶת הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב, וְלֹא אֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה. שכל אלה חשובים הם, ויש להם שם לעצמם, ואינם נכללים במכירת השדה.

וְלֹא אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַגַּת, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, בֵּין חֲרֵבִין בֵּין יְשׁוּבִין.

וְלֹא מכר עם השדה אֶת הַבּוֹר, וְלֹא אֶת הַגַּת שדורכים בה יין, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, בֵּין שהיו חֲרֵבִין (לא פעילים), בֵּין שהיו יְשׁוּבִין, שכל אלו אינם חלק מן השדה עצמו.

וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

וְצָרִיךְ המוכר לִיקַּח (לקנות) לוֹ דֶּרֶךְ מן הקונה, כדי שיוכל להגיע לאותם דברים ששייר לעצמו. אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ, שכיוון ששייר אותם, ודאי שייר לעצמו גם דרך אליהם.

וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: "חוּץ מֵאֵלּוּ" – שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא, בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ, שהוא מוכר לו את השדה ופירש: "חוּץ מֵאֵלּוּ", שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ, שכיוון שהוסיף בדבריו במפורש, שהוא משייר את אלה – בוודאי התכוון גם לדרך אליהם. והלכה כרבי עקיבא.

מְכָרָן לְאַחֵר – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

במקרה אחר, שמְכָרָן את הבור ואת הגת שבשדהו לְאַחֵר, והשדה השאיר לעצמו – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הקונה אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. והלכה כרבי עקיבא.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוֹכֵר.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שהבור ושאר הדברים ששנינו אינם נחשבים חלק מן השדה? בְּמוֹכֵר שדה.

אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה – נוֹתֵן אֶת כּוּלָּם.

אֲבָל בְּנוֹתֵן שדה במַתָּנָה – נוֹתֵן אֶת כּוּלָּם, כל המצוי בו.

הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, זָכוּ בַּשָּׂדֶה – זָכוּ בְּכוּלָּם.

וכן הָאַחִין היורשים שֶׁחָלְקוּ בנכסי אביהם, כאשר זָכוּ בַּשָּׂדֶה, כלומר כל אחד כשזכה בשדה – זָכוּ בְּכוּלָּם, בכל מה שמצוי בו.

הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, הֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה – הֶחֱזִיק בְּכוּלָּם.

וכן הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, שמת ואין לו יורשים, וכל הקודם ומחזיק בנכסיו זכה בהם, אם הֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה – הֶחֱזִיק בְּכוּלָּם.

הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – הִקְדִּישׁ אֶת כּוּלָּם.

וכן הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – הִקְדִּישׁ אֶת כּוּלָּם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – לא הִקְדִּישׁ אֶלָּא אֶת הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב, וְאֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה – לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא אֶת הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב וְאֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה, אבל לא בור או גת וכיוצא בהם. ואין הלכה כרבי שמעון.