לֹא יַחְפּוֹר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְלֹא שִׁיחַ, וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכּוֹתֶל חֲבֵירוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בַּסִּיד.

לֹא יַחְפּוֹר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, כדי שלא יתקלקל הבור, וְכן לֹא יחפור שִׁיחַ (חפירה) וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם (תעלה), וְלֹא נִבְרֶכֶת (ברֵכת) כּוֹבְסִין, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק את כל אלה מִכּוֹתֶל הבור של חֲבֵירוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים (כ-24 ס"מ) וְסָד בַּסִּיד את דופן החפירה כדי למנוע חלחול מים ממנה.

מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת, וְאֶת הַזֶּבֶל, וְאֶת הַמֶּלַח, וְאֶת הַסִּיד, וְאֶת הַסְּלָעִים, מִכּוֹתְלוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בַּסִּיד.

ומַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת (פסולת הזיתים שנכבשו בבית הבד) וְאֶת הַזֶּבֶל של הבהמות, וְאֶת הַמֶּלַח, וְאֶת הַסִּיד, וְאֶת הַסְּלָעִים מִכּוֹתְלוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, כדי שלא יזיקו לכותל, וְסָד בַּסִּיד את הקיר שלא יינזק.

מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים, וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה, וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכּוֹתֶל שְׁלשָׁה טְפָחִים.

מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה, שאין זורעים ואין חורשים, וְאֶת מֵי רַגְלַיִם (שתן) מִן הַכּוֹתֶל של חברו שְׁלשָׁה טְפָחִים.

וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם – שְׁלשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרֶכֶב;

וּמַרְחִיקִין מן הכותל אֶת הָרֵחַיִם שטוחנים בהם תבואה, מרחק שְׁלשָׁה טפחים מִן הַשֶּׁכֶב (האבן התחתונה של הריחיים), שֶׁהֵן אַרְבָּעָה טפחים מִן הָרֶכֶב (האבן העליונה) שהיא קטנה יותר;

וְאֶת הַתַּנוּר – שְׁלשָׁה מִן הַכִּלְיָא, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה.

וְאֶת הַתַּנּוּר מרחיקים מן הכותל שְׁלשָׁה טפחים מִן הַכִּלְיָא, החלק התחתון, ה'בטן' של התנור, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה, פי התנור שבקצהו העליון.

לֹא יַעֲמִיד אָדָם תַּנּוּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עַל גַּבָּיו גּוֹבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת.

לֹא יַעֲמִיד אָדָם תַּנּוּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עַל גַּבָּיו (מעליו) גּוֹבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטר) עד תקרת הבית, כדי שלא יגרום לשרפה בקומה שמעליו.

הָיָה מַעֲמִידוֹ בָּעֲלִיָּה – צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא תַּחְתָּיו מַעֲזִיבָה שְׁלשָׁה טְפָחִים. וּבַכִּירָה – טֶפַח.

אם הָיָה מַעֲמִידוֹ את התנור בָּעֲלִיָּה (קומה עליונה) – צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא תַּחְתָּיו מַעֲזִיבָה (שכבת טיט) בעובי שְׁלשָׁה טְפָחִים (24 ס"מ) לפחות, שלא יישרפו קורות התקרה של הקומה התחתונה. וּבַכִּירָה, שמעמיד בעלייה – צריך תחתיה מעזיבה בעובי טֶפַח (8 ס"מ) לפחות.

וְאִם הִזִּיק – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק.

וְאִם עשה כן ובכל זאת הִזִּיק לאחרים על ידי התנור או הכירה – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵלּוּ, אֶלָּא שֶׁאִם הִזִּיק – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ חכמים כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵלּוּ של הרחקה, אֶלָּא למקרה שֶׁאִם הִזִּיק – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, שהרי נהג כפי שהיה צריך. ואין הלכה כרבי שמעון.

לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין וְשֶׁל צַבָּעִין תַּחַת אוֹצָרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְלֹא רֶפֶת בָּקָר.

לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִין (אופים) וְשֶׁל צַבָּעִין תַּחַת אוֹצָרוֹ (מחסנו) שֶׁל חֲבֵירוֹ, שהוא שומר שם דברי מאכל, וְלֹא יעשה רֶפֶת בָּקָר, מפני שהחום, העשן או הריח העולה מהם מזיקים לדברים שבאוצר.

בֶּאֱמֶת, בַּיַּיִן הִתִּירוּ, אֲבָל לֹא רֶפֶת בָּקָר.

ומעירים: עם זאת, בֶּאֱמֶת, הלכה מוסכמת היא, שבּאוצר של יַיִן הִתִּירוּ לעשות תחתיו חנות של נחתומים ושל צבעים, משום שאין החום מזיק ליין, אֲבָל לֹא רֶפֶת בָּקָר, שריחה רע ומזיק ליין.

חֲנוּת שֶׁבֶּחָצֵר – יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִין.

חֲנוּת שֶׁמצויה בֶּחָצֵר – יָכוֹל השכן שבחצר לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, ביד בעל החנות, וְלוֹמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִין לחנות.

עוֹשֶׂה כֵּלִים, יוֹצֵא וּמוֹכֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק.

וכן עוֹשֶׂה אדם כֵּלִים בביתו ויוֹצֵא וּמוֹכֵר אותם בְּתוֹךְ הַשּׁוּק, ולא בחצר.

אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ, וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִם, וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת.

אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל השכן לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ שאתה עושה בו כלים, וְלֹא מִקּוֹל הָרֵחַיִם שאתה טוחן בהם, וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת (הילדים), אם היה מלמד תורה בביתו.

מִי שֶׁהָיָה כּוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְכוֹתֶל חֲבֵירוֹ – לֹא יִסְמוֹךְ לוֹ כּוֹתֶל אַחֵר, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת.

מִי שֶׁהָיָה כּוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְכוֹתֶל חֲבֵירוֹ – לֹא יִסְמוֹךְ לוֹ לכותל חברו כּוֹתֶל אַחֵר, נוסף, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטר).

וְהַחַלּוֹנוֹת, מִלְמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן וּמִכְּנֶגְדָּן – אַרְבַּע אַמּוֹת.

וְהַחַלּוֹנוֹת של חברו, מרחיק מהם את הכותל, בין מִלְמַעְלָן וּבין מִלְּמַטָּן וּבין מִכְּנֶגְדָּן (ממול) – אַרְבַּע אַמּוֹת.

מַרְחִיקִין אֶת הַסּוּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּקְפּוֹץ הַנְּמִיָּה.

מַרְחִיקִין אֶת הַסּוּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ (מבנה גבוה לגידול יונים) של חברו אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטר), כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּקְפּוֹץ הַנְּמִיָּה מן הסולם לשובך ותטרוף את היונים.

וְאֶת הַכּוֹתֶל מִן הַמַּזְחֵילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זוֹקֵף אֶת הַסּוּלָּם.

ומרחיקים אֶת הַכּוֹתֶל שלו מִן הַמַּזְחֵילָה (מעין מרזב לאורך הגג) של חברו אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא חברו זוֹקֵף אֶת הַסּוּלָּם לעלות, לנקות ולתקן את המזחילה.

מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה.

מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה, (24 מטרים) כדי שלא יבואו היונים לאכול מן הזירעונים שבחצרות הבתים.

וְלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ.

וְכן באזור השדות, לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בשטחו חֲמִשִּׁים אַמָּה מן השובך לְכָל רוּחַ (צד), כדי שלא יגזול מן השדות השכנים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּית אַרְבַּעַת כּוֹרִין, מְלֹא שֶׁגֶר הַיּוֹנָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רק אם יש סביב השובך בֵּית (מקום זריעה של) אַרְבַּעַת כּוֹרִין תבואה (69,120 מטר רבוע), שהוא מְלֹא שֶׁגֶר הַיּוֹנָה, כלומר מלוא מעוף היונה בפעם אחת (כ-131 מטרים לכל רוח). ואין הלכה כרבי יהודה.

וְאִם לְקָחוֹ, אֲפִלּוּ בֵּית רוֹבַע – הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ.

וְאִם לְקָחוֹ (קנה אותו) את השובך, עם הקרקע, אֲפִילּוּ אין סביבו אלא בֵּית זריעת רוֹבַע הקב (24 מטר רבוע), פחות מ-2.5 מטרים לכל רוח – הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ, ואינו צריך להוציאו משם.

נִפּוּל הַנִּמְצָא בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ.

נִיפּוּל (גוזל קטן שנפל מן השובך) הַנִּמְצָא בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה (כ-25 מטר) לשובך – הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ.

חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ.

נמצא חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה מן השובך – הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ.

נִמְצָא בֵּין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת, קָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ, קָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ.

נִמְצָא בֵּין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת בתוך חמישים אמה לשניהם, אם היה קָרוֹב יותר לָזֶה – הרי הוא שֶׁלּוֹ, קָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ.

מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה – שְׁנֵיהֶם יַחֲלוֹקוּ.

היה מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, במרחק שווה משניהם – שְׁנֵיהֶם יַחֲלוֹקוּ.

מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה,

מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה (כ-12.5 מטר), שאין נוטעים אילן בסמוך לעיר במרחק זה, משום נוי העיר.

וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה – חֲמִשִּׁים אַמָּה.

וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה, שענפיהם מרובים ומתפשטים – צריך להרחיק חֲמִשִּׁים אַמָּה.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: כָּל אִילַן סְרָק – חֲמִשִּׁים אַמָּה.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: כָּל אִילַן סְרָק, שאינו עץ מאכל, מרחיקים חֲמִשִּׁים אַמָּה.

אִם הָעִיר קָדְמָה – קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים.

אִם הָעִיר קָדְמָה, ונטע אחרי כן את האילן – קוֹצֵץ אחד מבני העיר את האילן, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לבעל האילן דָּמִים (כסף), דמי האילן שקצץ.

וְאִם הָאִילָן קָדַם – קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים.

וְאִם הָאִילָן קָדַם, והעיר התרחבה והגיעה סמוך אליו – קוֹצֵץ את האילן וְנוֹתֵן לבעליו דָּמִים.

סָפֵק זֶה קָדַם, סָפֵק זֶה קָדַם – קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים.

סָפֵק זֶה קָדַם, סָפֵק זֶה קָדַם, האילן או העיר – קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים.

מַרְחִיקִין גּוֹרֶן קָבוּעַ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה.

מַרְחִיקִין גּוֹרֶן קָבוּעַ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה (כ-24 מטרים), כדי שהמוץ שעף ברוח לא יזיק לבני העיר.

לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גּוֹרֶן קָבוּעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ.

לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גּוֹרֶן קָבוּעַ אפילו בְּתוֹךְ שטח שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה מן הגורן לְכָל רוּחַ (צד).

וּמַרְחִיק מִנְּטִיעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִנִּירוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק.

וּמַרְחִיק אדם את הגורן מִנְּטִיעוֹתָיו (עצים צעירים) שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִנִּירוֹ (שדה חרוש שלו), כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק להם.

מַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵילוֹת, וְאֶת הַקְּבָרוֹת, וְאֶת הַבּוּרְסְקִי, מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה.

מַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵילוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת וְאֶת הַבּוּרְסְקִי (מקום עיבוד עורות) מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה (כ-25 מטר).

וְאֵין עוֹשִׂין בּוּרְסְקִי אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר.

ובכלל, אֵין עוֹשִׂין בּוּרְסְקִי אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר, לפי שכרגיל נושבות הרוחות לצד מזרח, והן מרחיקות מן העיר את הריחות הרעים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְכָל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה, חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְכָל רוּחַ (צד) של העיר הוּא עוֹשֶׂה את הבורסקי, חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ, שמשם באה רוח בדרך כלל ומביאה את הריחות לעיר, ואין הלכה כמותו.

וּמַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה.

וּבצד שמותר לו לעשות בו בורסקי מַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה.

מַרְחִיקִין אֶת הַמִּשְׁרָה מִן הַיָּרָק,

מַרְחִיקִין אֶת הַמִּשְׁרָה (הברכה שבה שורים את הפשתן) מִן הַיָּרָק, לפי שמי המשרה מזיקים לירקות.

וְאֶת הַכְּרֵישִׁין מִן הַבְּצָלִים,

וְכן מרחיקים אֶת הַכְּרֵישִׁין מִן הַבְּצָלִים, שלא יזרע כרשים בסמוך לבצלים של חברו,

וְאֶת הַחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים.

וְאֶת הַחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים, שלא יזרע חרדל סמוך לכוורת דבורים של חברו.

רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בַּחַרְדָּל.

רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בַּחַרְדָּל, לזרוע אותו סמוך לדבורים. והלכה כרבי יוסי.

מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה,

מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר של חברו, נוטעים אותו במרחק עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה (כ-12.5 מטרים) לפחות, כדי שלא יזיקו שורשיו לבור,

וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה – חֲמִשִּׁים אַמָּה,

וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה, ששורשיהם מתפשטים יותר – מרחיקים חֲמִשִּׁים אַמָּה.

בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִן הַצַּד.

וצריך להרחיק את האילן בשיעורים אלה בֵּין מִלְמַעְלָה מן הבור, כגון בשיפוע ההר, בֵּין מִן הַצַּד של הבור, שהם בגובה שווה.

אִם הַבּוֹר קָדַם – קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים.

אִם חפירת הַבּוֹר קָדְמָה לאילן – קוֹצֵץ את האילן, וְנוֹתֵן לו בעל הבור דָּמִים (כסף), דמי האילן.

וְאִם אִילָן קָדַם – לֹא יָקוֹץ.

וְאִם האִילָן קָדַם לבור – לֹא יָקוֹץ (יקצוץ) את האילן.

סָפֵק זֶה קָדַם, וְסָפֵק זֶה קָדַם – לֹא יָקוֹץ.

סָפֵק זֶה קָדַם, וְסָפֵק זֶה קָדַם, האילן שלו או הבור של חברו – לֹא יָקוֹץ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֶמֶת לָאִילָן – לֹא יָקוֹץ,

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֶמֶת לָאִילָן – לֹא יָקוֹץ,

שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ.

ומדוע? שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, שרבי יוסי סבור, שבמקרים כגון אלה, אין המזיק צריך להרחיק את עצמו. והלכה כרבי יוסי.

לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת.

לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטרים).

אֶחָד גְּפָנִים וְאֶחָד כָּל אִילָן.

ומוסיפים: דין זה נוגע לכל אילן, אֶחָד גְּפָנִים וְאֶחָד כָּל אִילָן אחר.

הָיָה גָּדֵר בֵּינְתַיִם – זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן, וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן.

אבל אם הָיָה גָּדֵר בֵּינְתַיִם, בינו לבין שדה חברו – זֶה סוֹמֵךְ את האילן לַגָּדֵר מִכָּאן, וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן. ואינו צריך להרחיק.

הָיוּ שָׁרָשִׁים יוֹצְאִין לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ – מַעֲמִיק שְׁלשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה.

הָיוּ שָׁרָשִׁים של אילן שלו יוֹצְאִין מתחת לפני הקרקע לְתוֹךְ שדהו שֶׁל חֲבֵרוֹ – מַעֲמִיק בעל השדה וקוצץ את השורשים בעומק שְׁלשָׁה טְפָחִים (24 ס"מ), כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֶת הַמַּחֲרֵישָׁה.

הָיָה חוֹפֵר בּוֹר שִׁיחַ וּמְעָרָה – קוֹצֵץ וְיוֹרֵד, וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ.

אם הָיָה חוֹפֵר בשדהו בּוֹר, שִׁיחַ (שוחה, חפירה) וּמְעָרָה, ונתקל בשורשי אילן של חברו – קוֹצֵץ וְיוֹרֵד בחפירה כדרכו, אף ביותר משלושה טפחים, וְהָעֵצִים (חלקי השורש שקצץ) הם שֶׁלּוֹ, של בעל השדה.

אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ – קוֹצֵץ מְלֹא הַמַּרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵישָׁה.

אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה (כפוף) מעל לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ – קוֹצֵץ בעל השדה את הענפים מְלֹא הַמַּרְדֵּעַ (המקל שמכים ומכוונים בו את השוורים) עַל גַּבֵּי (מעל גובה) הַמַּחֲרֵישָׁה, כדי שלא יעכבו אותו בחרישה.

וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה – כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת.

וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה, שיש להם צל מרובה שמזיק לצמחים – קוצץ כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת, כלומר חותך את הענפים בקו ישר מלפני הצמחים לכל גובה האילן.

בֵּית הַשְּׁלָחִין – כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת.

ואם היה השדה מקום בֵּית הַשְּׁלָחִין (קרקע שזקוקה להשקיה), וצל האילנות מזיק לה – הרי קוצץ כָּל סוגי הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: כָּל אִילַן סְרָק – כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: כָּל אִילַן סְרָק (שאינו עושה פירות) שנוטה לשדה חברו, קוצץ כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת, ולא רק בבית השלחין. ואין הלכה כאבא שאול.

אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים – קוֹצֵץ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא גָּמָל עוֹבֵר וְרוֹכְבוֹ.

אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה מעל לִרְשׁוּת הָרַבִּים – קוֹצֵץ את ענפיו, עד כְּדֵי שֶׁיְּהֵא גָּמָל עוֹבֵר מתחת לאילן, וְרוֹכְבוֹ עליו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גָּמָל טָעוּן פִּשְׁתָּן אוֹ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: די בכך שיוכל לעבור שם גָּמָל טָעוּן פִּשְׁתָּן אוֹ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת (ענפי גפן).

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת, מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קוצץ את כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקוֹלֶת, שלא יהא נטוי כלל מעל רשות הרבים, מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה, שמא יאהילו הענפים על המת, ובמקרה זה, אדם העובר תחת האילן נטמא. והלכה כתנא הראשון.