הַשּׁוּתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִיצָּה בֶּחָצֵר – בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל בָּאֶמְצַע.

הַשּׁוּתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִיצָה בֶּחָצֵר המשותפת, לחלק אותה ביניהם, ובמקרה זה רשאי כל שותף לחייב את חברו לבנות כותל ביניהם – בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל בָּאֶמְצַע, כל אחד נותן מחלקו מקום למחצית עובי הכותל.

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גָּוִיל, גָּזִית, כְּפִיסִין, לְבֵינִים – בּוֹנִים, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ בו לִבְנוֹת כותל כזה בגָוִיל (אבנים שאינן מסותתות) או בגָזִית (אבנים מסותתות) או בכְּפִיסִין, חצאי לבנים עם מילוי טיט ביניהם, או בלְבֵינִים סתם – בּוֹנִים באופן זה, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.

בְּגָוִיל – זֶה נוֹתֵן שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְזֶה נוֹתֵן שְׁלשָׁה טְפָחִים;

ומפרטים: בְּכותל העשוי גָּוִיל, שעוביו שישה טפחים (48 ס"מ, טפח=8 ס"מ) – זֶה נוֹתֵן שְׁלשָׁה טְפָחִים מחלקו, וְזֶה נוֹתֵן שְׁלשָׁה טְפָחִים.

בְּגָזִית – זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִים וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִים וּמֶחֱצָה;

בְּגָזִית, שעובי הכותל חמישה טפחים – זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִים וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִים וּמֶחֱצָה;

בִּכְפִיסִין – זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִים, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִים;

בִּכְפִיסִין, שעובי הכותל ארבעה טפחים; טפח ומחצה לכל כפיס, וטפח למילוי – זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִים, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִים;

בִּלְבֵנִים – זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה.

בִּלְבֵנִים, שעוביין שלושה טפחים – זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה.

לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם.

לְפִיכָךְ, הואיל וכל אחד נותן מחצית, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם, ומתחלקים ביניהם.

וְכֵן בַּגִּנָּה, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדּוֹר – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ.

וְכֵן בַּגִּנָּה (גן ירק) שחלקו אותה, שהוא מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדּוֹר, לעשות גדר בין הגינות – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לגדור.

אֲבָל בַּבִּקְעָה, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדּוֹר – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ, אֶלָּא אִם רוֹצֶה – כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חָזִית מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ.

אֲבָל בַּבִּקְעָה (אזור שדות), שהוא מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדּוֹר בין שדות של אנשים שונים – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לגדור בינו ובין חברו, אֶלָּא אִם רוֹצֶה אחד מהם לעשות גדר – כּוֹנֵס (מכניס) את הגדר לְתוֹךְ השטח שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חָזִית (סימן היכר, חזות) מִבַּחוּץ, בצד הפונה כלפי חלק חברו. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ.

אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן – בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל בָּאֶמְצַע, וְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם.

אִם עָשׂוּ מחיצה מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן במקום שלא נהגו לגדור – בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל בָּאֶמְצַע וְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם.

הַמַּקִּיף אֶת חֲבֵרוֹ מִשְּׁלשׁ רוּחוֹתָיו, וְגָדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ.

הַמַּקִּיף אֶת חֲבֵירוֹ מִשְּׁלשׁ רוּחוֹתָיו (צדדיו), שהיו לו חלקות אדמה משלושה צדדים סביב חלקת חברו, וְגָדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ, את בעל החלקה הפנימית, להשתתף בבניית הגדר, אם אינו רוצה בכך, אלא רק אם המקיף גדר גם מן הרוח הרביעית.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית – מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רק אִם עָמַד הפנימי וְגָדַר אֶת הרוח הָרְבִיעִית שלו – מְגַלְגְּלִין עָלָיו, מחייבים אותו לשלם אֶת הַכֹּל, לתת את חלקו בגדר בשלוש הרוחות האחרות.

כּוֹתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת.

כּוֹתֶל חָצֵר שבין שותפים שֶׁנָּפַל – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ, את כל אחד מהשותפים, לִבְנוֹתוֹ, להשתתף בהוצאות הבנייה, עַד גובה אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטר).

בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתַן.

אם לאחר שנבנה הכותל מחדש, טוען אחד השותפים שבנה לבדו את הכותל, והשני טוען שנתן את חלקו, הרי השני בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן את חלקו, עַד שֶׁיָּבִיא התובע רְאָיָה (הוכחה) שֶׁלֹּא נָתַן.

מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ.

מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ, את השותף, להשתתף בבנייה.

סָמַךְ לוֹ כּוֹתֶל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה – מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל.

אבל אם סָמַךְ (בנה בסמוך) לוֹ כּוֹתֶל אַחֵר גבוה מארבע אמות, על מנת לבנות תקרה מעל שניהם, אַף עַל פִּי שֶׁעדיין לֹא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה – מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל, כשותף מלא, מכיוון שגילה דעתו, שנוח לו מה שבנה חברו.

בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן.

ובמקרה זה, אם תובע אותו חברו לאחר זמן, הריהו בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן את חלקו, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן.

כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לֶחָצֵר.

בני החצר כּוֹפִין אוֹתוֹ, את בן החצר, לִבְנוֹת, להשתתף בבניית בֵּית שַׁעַר, מבנה בפתח החצר שמונע כניסת זרים אליה, וְכן דֶלֶת לֶחָצֵר.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָּל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שַׁעַר.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָּל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת (צריכות) לְבֵית שַׁעַר, אלא דווקא חצרות הסמוכות לרשות הרבים וכדומה, ויש לדון לפי צורך החצר.

כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ.

בני העיר כּוֹפִין אוֹתוֹ, את כל אחד מבני העיר, לשלם מממונו כדי לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה, ודְלָתַיִם (שער גדול בן שתי דלתות) וּבְרִיחַ, כדי לנעול את השער על מנת להגן משודדים וכדומה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָּל הָעֲיָרוֹת רְאוּיוֹת לְחוֹמָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָּל הָעֲיָירוֹת רְאוּיוֹת (צריכות) לְחוֹמָה, אלא דווקא אלו המצויות באזורי ספר וכדומה.

כַּמָּה יְהֵא בָּעִיר וִיהֵא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר? שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

ומבררים: כַּמָּה זמן יְהֵא אדם גר בָּעִיר וִיהֵא נידון כְּאַנְשֵׁי הָעִיר להתחייב להשתתף בהוצאות אלה? שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

קָנָה בָּהּ בֵּית דִּירָה – הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד.

אבל אם קָנָה בָּהּ בֵּית דִּירָה באותה עיר – הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד.

אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר, עַד שֶׁיְּהֵא אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה.

אֵין השותפים חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר המשותפת, עַד שֶׁיְּהֵא (אלא אם כן יש בה) אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטר) על ארבע אמות לָזֶה, וְאַרְבַּע אַמּוֹת על ארבע אמות לָזֶה, לכל אחד מן השותפים.

וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה, עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ תִּשְׁעָה קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעָה קַבִּין לָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה.

וְלֹא חולקים אֶת הַשָּׂדֶה, עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ מקום זריעת תִּשְׁעָה קַבִּין (כ-12.5 ליטר תבואה, שהוא כ-864 מטרים רבועים) לָזֶה, וְתִשְׁעָה קַבִּין לָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ מקום זריעת תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין (כ-432 מטרים רבועים) לָזֶה, וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה.

וְלֹא אֶת הַגִּנָּה, עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בֵּית רוֹבַע.

וְלֹא חולקים אֶת הַגִּנָּה, עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ מקום לזריעת חֲצִי קַב (כ-0.7 ליטר, כ-48 מטרים רבועים) לָזֶה, וַחֲצִי קַב לָזֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בֵּית רוֹבַע, מקום זריעת רבע הקב (כ-0.35 ליטר, כ-24 מטרים רבועים) לכל אחד.

וְלֹא אֶת הַטְּרַקְלִין, וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, וְלֹא אֶת הַטַּלִּית, וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד, עַד שֶׁיְּהֵא בָּהֶן כְּדֵי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה.

וְאין חולקים לֹא אֶת הַטְּרַקְלִין (אולם), וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן (מין ארמון), וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ של יונים, וְלֹא אֶת הַטַּלִּית, וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד שעושים בו שמן – עַד שֶׁיְּהֵא בָּהֶן כְּדֵי (די) לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה, שכל אחד יוכל לקבל חלק ראוי לשימוש.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁיֵּחָלֵק וּשְׁמוֹ עָלָיו – חוֹלְקִין. וְאִם לָאו – אֵין חוֹלְקִין.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁיֵּחָלֵק, ועדיין שְׁמוֹ עָלָיו, על כל אחד מן החלקים – חוֹלְקִין. וְאִם לָאו, שכשחולקים אותו מתבטל שמו מחלקיו – אֵין השותפים חוֹלְקִין.

אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים – אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִכָּאן יַחֲלוֹקוּ.

ומוסיפים: אֵימָתַי אמרו שאין חולקים? בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים בחלוקה, אלא רק אחד מהם רוצה בה, ואז אינו יכול לכפות את שותפו לכך. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים – אֲפִילּוּ בְּפָחוֹת מִכָּאן – יַחֲלוֹקוּ.

וְכִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים – לֹא יַחֲלוֹקוּ.

וְכִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ (תורה, נביאים וכתובים), אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים לחלוק – לֹא יַחֲלוֹקוּ, שאין זה כבוד לכתבי הקודש.