לִפְנֵי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלשָׁה יָמִים –

לִפְנֵי אֵידֵיהֶן (חגיהם) שֶׁל גּוֹיִם שְׁלשָׁה יָמִים –

אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן, לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן, לְהַלְווֹתָן וְלִלְווֹת מֵהֶן, לְפוֹרְעָן וְלִפְרוֹע מֵהֶן.

אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן במסחר, לְהַשְׁאִילָן דברים וְכן לִשְׁאוֹל מֵהֶן, לְהַלְווֹתָן כסף וְלִלְווֹת מֵהֶן, לְפוֹרְעָן, לפרוע להם חוב, וְלִפְרוֹע מֵהֶן, לגבות מהם חוב. כדי שלא תבוא על ידי כך שמחה לאותו גוי, וילך ויודה על מעשה זה לעבודה זרה שלו ביום חגו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִפְרָעִין מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵיצֵר לוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִפְרָעִין מֵהֶן את הכסף שחייבים לנו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵיצֵר לוֹ, מצטער, שהוציא מכספו, ואין חשש שיודה הגוי לאלוהיו על כך.

אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיצֵר הוּא עַכְשָׁיו, שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמַן.

אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיצֵר הוּא עַכְשָׁיו בשעת פירעון, שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמַן על שפרע את חובו, וילך ויודה על כך לעבודה זרה שלו ביום חגו.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶם וּשְׁלשָׁה יָמִים לְאַחֲרֵיהֶם אָסוּר.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶם, לפני מועדיהם של הגויים, וּשְׁלשָׁה יָמִים לְאַחֲרֵיהֶם – אָסוּר לשאת ולתת עמהם.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לִפְנֵי אֵידֵיהֶן – אָסוּר, לְאַחַר אֵידֵיהֶן – מוּתָּר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בימים שלִפְנֵי אֵידֵיהֶן (חגיהם) – אָסוּר, אבל לְאַחַר אֵידֵיהֶן – מוּתָּר. והלכה כמותם.

וְאֵלּוּ אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם:

וְאֵלּוּ אֵידֵיהֶן (חגיהם) שֶׁל גּוֹיִם:

קָלֶנְדָּא, וּסְטַרְנוּרָא, וּקְרָטֵסִים,

קָלֶנְדָּא, ה-1 בינואר, וּסְטַרְנוּרָא, ה-17 בדצמבר, וּקְרָטֵסִים, יום תפיסת השלטון, שבו ניצחה רומא את יוון,

וְיוֹם גְּנוּסְיָא שֶׁל מְלָכִים, וְיוֹם הַלֵּידָה, וְיוֹם הַמִּיתָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְיוֹם גְּנוּסְיָא (הכתרה) שֶׁל מְלָכִים, וְיוֹם הַלֵּידָה שלהם, וְכן יוֹם הַמִּיתָה של המלך, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל מִיתָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׂרֵפָה – יֵשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵפָה – אֵין בָּה עֲבוֹדָה זָרָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל מִיתָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׂרֵפָה פומבית של כלי המלכות – יֵשׁ בָּהּ חג לעֲבוֹדָה זָרָה. וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵפָה – אֵין בָּה עֲבוֹדָה זָרָה.

יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וּבְלוֹרִיתוֹ, יוֹם שֶׁעָלָה בּוֹ מִן הַיָּם, וְיוֹם שֶׁיָּצָא בּוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְגוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ – אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבָד.

יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ, ויום תגלחת בְּלוֹרִיתוֹ (קווצת שער בראש), ויוֹם שֶׁעָלָה בּוֹ מִן הַיָּם, שניצל מטביעה, או שחזר מהפלגה ארוכה, וְיוֹם שֶׁיָּצָא בּוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְגוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה נישואין לִבְנוֹ באותו יום – בכל אלו אֵינוֹ אָסוּר במשא ומתן אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְעם אוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבָד ולא עם גויים אחרים.

עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה – חוּצָה לָהּ מוּתָּר.

עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יריד לכבוד עֲבוֹדָה זָרָה – חוּצָה לָהּ, מחוץ לעיר מוּתָּר לשאת ולתת עמהם.

הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה – תּוֹכָהּ מוּתָּר.

הָיָה חוּצָה לָהּ יריד לעֲבוֹדָה זָרָה – תּוֹכָהּ, בתוך העיר עצמה מוּתָּר.

מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם?

מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם, לעיר שיש בה יריד לעבודה זרה, שלא למטרת מסחר?

בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיוּחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם – אָסוּר.

בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיוּחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם בלבד – אָסוּר ללכת בה, מפני שנראה כהולך לסחור עמם.

וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר – מוּתָּר.

וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ, בדרך זו, לְמָקוֹם אַחֵר – מוּתָּר ללכת בדרך.

עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְהָיוּ בָּהּ חֲנוּיוֹת מְעוּטָּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעוּטָּרוֹת, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: הַמְעוּטָּרוֹת – אֲסוּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעוּטָּרוֹת – מוּתָּרוֹת.

עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה ועושים יריד לכבודה, וְהָיוּ בָּהּ חֲנוּיוֹת מְעוּטָּרוֹת (מקושטות) וְשֶׁאֵינָן מְעוּטָּרוֹת – זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: הַמְעוּטָּרוֹת – אֲסוּרוֹת במשא ומתן, משום שמעוטרות לכבוד עבודה זרה, וְשֶׁאֵינָן מְעוּטָּרוֹת – מוּתָּרוֹת.

אֵלּוּ דְּבָרִים אֲסוּרִים לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם:

אֵלּוּ דְּבָרִים אֲסוּרִים לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם כל השנה, משום שמשתמשים בהם במיוחד לתקרובת עבודה זרה:

אִצְטְרוֹבָּלִין וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן.

אִצְטְרוֹבָּלִין וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן (בפטוטרותיהן, כלומר בעוקציהם), וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוּתָּר לִמְכּוֹר לוֹ לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין. וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ – קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוּתָּר לִמְכּוֹר לוֹ תרנגול לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין, כאשר הגוי קונה כמה תרנגולים יחד. וּבִזְמַן שֶׁהוּא (התרנגול הלבן) נמכר בִּפְנֵי עַצְמוֹ – קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין הם מַקְרִיבִין בעל חיים חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה.

וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים – סְתָמָן מוּתָּר, וּפֵירוּשָׁן אָסוּר.

וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים; סְתָמָן, אם הגוי קונה ממנו סתם – מוּתָּר, וּפֵירוּשָׁן, כשפירש הגוי שהוא לשם עבודה זרה – אָסוּר.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף דֶּקֶל טָב, וְחָצָב, וְנִקְלִיבָם – אָסוּר לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף דֶּקֶל טָב, וְחָצָב, וְנִקְלִיבָם, מינים מיוחדים של תמרים, ששימשו בפולחן עבודה זרה – אָסוּר לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם.

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה לַגּוֹיִם – מוֹכְרִין.

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה (כבשים ועזים) לַגּוֹיִם – מוֹכְרִין.

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר – אֵין מוֹכְרִין.

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר זאת – אֵין מוֹכְרִין.

וּבְכָל מָקוֹם – אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַּסָּה, עֲגָלִים וּסְיָיחִים, שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין.

אבל בְּכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַּסָּה (פרה, סוס וכדומה) המשמשת בדרך כלל לעבודה, שמא מתוך כך יעבדו הגויים בשבת גם בבהמה השייכת לישראל, ודבר זה אסור מן התורה. וגם אין מוכרים להם עֲגָלִים וּסְיָיחִים, שאינם משמשים עדיין לעבודה, ונאסר למכור להם בעלי חיים אלו בין שהם שְׁלֵמִין וּבין שהם שְׁבוּרִין (בעלי מומים), שאינם ראויים לעבודה.

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה.

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה, שאינה יכולה להתרפא ונמכרת לשחיטה.

וּבֶן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס.

וּבֶן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס, מפני שאינו משמש לעבודה אלא לרכיבה, שלא נאסרה בשבת מן התורה.

אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דּוּבִּין וַאֲרָיוֹת, וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים.

אֵין מוֹכְרִין לָהֶם לגויים דּוּבִּין וַאֲרָיוֹת, וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים, ובכלל זה כלי מלחמה או עינויים.

אֵין בּוֹנִין עִמָּהֶם בָּסִילְקִי, גַּרְדּוֹם, וְאִצְטַדְיָא, וּבִימָה.

אֵין בּוֹנִין עִמָּהֶם בָּסִילְקִי, אולם גדול המשמש למשפט, גַּרְדּוֹם, שעליו עומד הנאשם לדין מוות, וְאִצְטַדְיָא (אצטדיון), המשמש בין השאר למשחקי מלחמה וקרבות, וּבִימָה.

אֲבָל בּוֹנִים עִמָּהֶם בִּימוֹסְיָאוֹת וּבֵית מֶרְחֲצָאוֹת.

אֲבָל בּוֹנִים עִמָּהֶם בִּימוֹסְיָאוֹת (בימות קטנות) וּבֵית מֶרְחֲצָאוֹת.

הִגִּיעוּ לְכִיפָּה שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה – אָסוּר לִבְנוֹת.

וכשבונים מבנים אלה, כאשר הִגִּיעוּ הבונים לְכִיפָּה (גומחה) שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה, כפי שהיה נהוג בימיהם – אָסוּר לִבְנוֹת עמהם.

וְאֵין עוֹשִׂים תַּכְשִׁיטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, קוּטְלָאוֹת וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת.

וְאֵין עוֹשִׂים תַּכְשִׁיטִין כשידוע שישמשו לַעֲבוֹדָה זָרָה, כגון קוּטְלָאוֹת (שרשראות) וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּשָׂכָר – מוּתָּר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אם עושה זאת בְּשָׂכָר – מוּתָּר.

אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע, אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיִּקָּצֵץ.

אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דבר בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע, כגון אילנות, אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיִּקָּצֵץ אילן שנכרת מן הקרקע.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוֹכֵר הוּא לוֹ עַל מְנָת לָקוֹץ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוֹכֵר הוּא לוֹ, לגוי, אילן עַל מְנָת לָקוֹץ (לקצוץ) אותו, אף שעדיין לא נקצץ.

אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שָׂדוֹת.

אֵין מַשְׂכִּירִין לָהֶם, לגויים, בָּתִּים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כדי שלא יבואו למכור להם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, שאין משכירין להם שָׂדוֹת, שמכירתן מפקיעה אותם מתרומות ומעשרות.

וּבְסוּרְיָא מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים, אֲבָל לֹא שָׂדוֹת.

ובְסוּרְיָא, האזור הסמוך לארץ ישראל, שיש לו מקצת דיני ארץ ישראל – אין מוכרים להם בתים ושדות, אלא מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים, אֲבָל לֹא משכירים שָׂדוֹת.

וּבְחוּץ לָאָרֶץ מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וּבְחוּץ לָאָרֶץ מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים, וּמַשְׂכִּירִין להם שָׂדוֹת, אך אין מוכרים להם שדות, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים, אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבְסוּרְיָא מוֹכְרִין בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מוֹכְרִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים, אֲבָל לֹא משכירים להם שָׂדוֹת. וּבְסוּרְיָא מוֹכְרִין בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת, אך אין מוכרים בסוריא שדות. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מוֹכְרִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ. וכן הלכה.

אַף בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר – לֹא לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ,

אַף בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ שמותר לְהַשְׂכִּיר בית לגוי – לֹא כדי שישמש לו לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ".

מִפְּנֵי שֶׁהוּא (הגוי) מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, והדבר אסור, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ" (דברים ז,כו), והרי ביתו של ישראל הוא.

וּבְכָל מָקוֹם לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִקְרָא עַל שְׁמוֹ.

וכן בְכָל מָקוֹם שמותר להשכיר בית לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ, שהגוי מסיק ומפעיל אותו בשבת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִקְרָא עַל שְׁמוֹ של המשכיר הישראל, והרואים חושבים שהוא עצמו מפעיל אותו בשבת.