יֵשׁ מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן, מוּתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן, מוּתָּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ, וַאֲסוּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ.

יֵשׁ נשים שמוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן, ולהפך, יש מוּתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן, ויש מוּתָּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ, ויש אֲסוּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ.

וְאֵלוּ מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן:

ומפרטים, וְאֵלּוּ מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן, כלומר שמותר היה לבעלה לשאת אותה, ומכל מקום אם מת – אסור לאחיו לייבם אותה, אלא חולץ לה:

כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל,

כֹּהֵן הֶדְיוֹט, פשוט, רגיל, שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה, וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל, שאסור לשאת אלמנה או לייבמה (ויקרא כא,יד).

חָלָל שֶׁנָּשָׂא כְּשֵׁרָה וְיֵשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר,

חָלָל, הפסול לכהונה, כגון בנם של כהן וגרושה, שֶׁנָּשָׂא כהנת כְּשֵׁרָה, וְיֵשׁ לוֹ אָח שהוא כהן כָּשֵׁר, שאף שאין איסור לכהנת כשרה להינשא לחלל, מכל מקום כשבא עליה חלל נעשית חללה, שאסורה לכהן (ויקרא כא,ז).

יִשְרָאֵל שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר,

יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא את בַּת יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ לוֹ אָח מאביו שהוא מַמְזֵר, שנולד מאישה האסורה על אביו באיסור חמור, ואסור לממזר לבוא בישראל (דברים כג,ג), כלומר לשאת או לייבם אישה מישראל.

מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל –

וכן מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת, ודבר זה מותר, וְיֵשׁ לוֹ אָח מאביו שהוא יִשְׂרָאֵל כשר, ואסור בממזרת –

מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן.

כל אלו מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן.

וְאֵלּוּ מוּתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן:

וְאֵלּוּ מוּתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן, כלומר נשים שאף שאסור היה לבעליהן לשאת אותן, מכל מקום אם מת הבעל ללא ילדים, מותר לאחי הבעל לשאת אותן:

כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט,

כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה שאסור לו לשאתה, וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט שמותר באלמנה;

כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְיֵשׁ לוֹ אָח חָלָל,

כהן כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה, אישה פסולה לכהונה, וְיֵשׁ לוֹ אָח מאביו שהוא חָלָל, וחלל מותר בחללה;

יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר,

יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, שמותר בממזרת;

מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל –

מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל –

מוּתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן.

הרי כל אלו מוּתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן.

אֲסוּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ:

ואלו אֲסוּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ, לבעליהן וליבמיהן:

כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ כֹּהֵן הֶדְיוֹט,

כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה, שהיא אסורה עליו, וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ אח כֹּהֵן הֶדְיוֹט, שהכהן הגדול שבא באיסור על האלמנה עשה אותה ל'חללה' שאסורה אפילו על כהן הדיוט, ולכהן גדול היא אסורה גם מצד היותה אלמנה;

כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְיֵשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר,

כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְיֵשׁ לוֹ אָח כהן כָּשֵׁר, ששניהם אסורים בחללה;

יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל,

וכן יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל כשר, ששניהם אסורים בממזרת;

מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר –

או מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, ששניהם אסורים לבוא בקהל –

אֲסוּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ.

הרי הן אֲסוּרוֹת לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ.

וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וּלְיִבְמֵיהֶן.

וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וּלְיִבְמֵיהֶן.

שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

שְׁנִיּוֹת לעריות, קרובות משפחה מדרגה שנייה, האסורות רק מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

שְׁנִיָּה לַבַּעַל וְלֹא שְׁנִיָּה לַיָּבָם – אֲסוּרָה לַבַּעַל וּמוּתֶּרֶת לַיָּבָם.

אם הייתה האישה שְׁנִיָּה לַבַּעַל וְלֹא שְׁנִיָּה לַיָּבָם – הרי זו אֲסוּרָה לַבַּעַל וּמוּתֶּרֶת לַיָּבָם.

שְׁנִיָּה לַיָּבָם וְלֹא שְׁנִיָּה לַבַּעַל – אֲסוּרָה לַיָּבָם וּמוּתֶּרֶת לַבַּעַל.

שְׁנִיָּה לַיָּבָם וְלֹא שְׁנִיָּה לַבַּעַל – אֲסוּרָה לַיָּבָם וּמוּתֶּרֶת לַבַּעַל.

שְׁנִיָּה לָזֶה וְלָזֶה – אֲסוּרָה לָזֶה וְלָזֶה.

שְׁנִיָּה לָזֶה וְלָזֶה – אֲסוּרָה לָזֶה וְלָזֶה.

אֵין לָהּ לֹא כְּתוּבָּה, וְלֹא פֵּירוֹת, וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְּלָאוֹת, וְהַוָּלָד כָּשֵׁר וְכוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.

אֵין לָהּ, לשנייה, לֹא כְּתוּבָּה, סכום שכל בעל מתחייב בשטר הכתובה לאשתו במקרה גירושין או מיתה, וְלֹא תשלום מבעלה בעד פֵּירוֹת שאכל מנכסיה שהשתמש בהם, וְלֹא זכאית למְזוֹנוֹת מנכסיו, וְלֹא מקבלת בחזרה בְּלָאוֹת של בגדים וחפצים שהביאה בשעת נישואין. ומכל מקום, הַוָּלָד הנולד ממנה כָּשֵׁר, שאינו ממזר, וְכוֹפִין אוֹתוֹ בבית דין לְהוֹצִיא, לגרש אותה.

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר – יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבָּה.

לעומת זאת, אַלְמָנָה שנישאה לְכֹהֵן גָּדוֹל, וכן גְּרוּשָׁה או חֲלוּצָה שנישאה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת או נְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין או לְמַמְזֵר, אף שנישאו באיסור מן התורה – יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבָּה.

בַּת יִשְׂרָאֵל מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן, מְעוּבֶּרֶת מִכֹּהֵן, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן, וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

בַּת יִשְׂרָאֵל שהיא מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן, או שהיא מְעוּבֶּרֶת מִכֹּהֵן ומת, או שהיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן, שבעלה הכהן מת ללא ילדים, והיא ממתינה לאחיו שייבם אותה. וְכֵן בַּת כֹּהֵן שהיא מאורסת, מעוברת או שומרת יבם לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

בַּת יִשְׂרָאֵל מְאוֹרֶסֶת לְלֵוִי, מְעוּבֶּרֶת מִלֵּוִי, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְלֵוִי, וְכֵן בַּת לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

כיוצא בזה, בַּת יִשְׂרָאֵל שהייתה מְאוֹרֶסֶת לְלֵוִי, או מְעוּבֶּרֶת מִלֵּוִי, או שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְלֵוִי, וְכֵן בַּת לֵוִי מאורסת, מעוברת, או שומרת יבם לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר ראשון.

בַּת לֵוִי מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן, מְעוּבֶּרֶת מִכֹּהֵן, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן, וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְלֵוִי –לֹא תֹּאכַל לֹא בַּתְּרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר.

בַּת לֵוִי שהייתה מְאוֹרֶסֶת לְכֹהֵן, או שהייתה מְעוּבֶּרֶת מִכֹּהֵן, או שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן; וְכֵן בַּת כֹּהֵן שהיא מאורסת, מעוברת, או שומרת יבם לְלֵוִי – לֹא תֹּאכַל לֹא בַּתְּרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר.

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן – תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת, שנישאה, לְכֹהֵן – תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן – תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת הכהן, וְיש לָהּ הֵימֶנּוּ, ממנו, בֵּן – תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, בגלל בנו.

נִיסֵּת לְלֵוִי – תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

נִיסֵּת אחר כך לְלֵוִי – אינה אוכלת עוד בתרומה, מפני שהיא נשואה לזר, שאינו כהן, אבל תֹּאכַל בגללו בַּמַּעֲשֵׂר, במעשר ראשון.

מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן – תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

מֵת הלוי וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן – תמשיך ותֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר בגלל בנו.

נִיסֵּת לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל לֹא בַּתְּרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר.

נִיסֵּת אחר כך לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל לֹא בַּתְּרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר, מפני שהיא נשואה לאיש זר, שאינו כהן ואינו לוי.

מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן – לֹא תֹּאכַל לֹא בַּתְּרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר.

מֵת בעלה הישראל, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן – לֹא תֹּאכַל לֹא בַּתְּרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר, בגלל בנה מן הזר.

מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל – תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

מֵת גם בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, ונשאר לה בן מן הלוי – תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר משום בנה הלוי.

מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי – תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי, ונשאר לה בנה מן הכהן – תשוב ותֹאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן – לֹא תֹּאכַל לֹא בַּתְּרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר.

מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן – לֹא תֹּאכַל עוד לֹא בַּתְּרוּמָה וְלֹא בַּמַּעֲשֵׂר, שהרי אינה אשת כהן או לוי, וגם אין לה בן מאחד מהם.

בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל – לֹא תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן – לֹא תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן מבעלה הישראל – לֹא תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, כל עוד יש לה זרע ממנו.

נִישֵּׂאת לְלֵוִי – תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

נִישֵּׂאת אחר כך לְלֵוִי – תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר, כדין אשת לוי.

מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן – תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

מֵת הלוי, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן – עדיין תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

נִישֵּׂאת לְכֹהֵן – תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

חזרה ונִישֵּׂאת לְכֹהֵן – תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, כדין אשת כהן.

מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן – תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת הכהן, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן – תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן – לֹא תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן – לֹא תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, שהרי יש לה בן מלוי.

מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי – לֹא תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר.

מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי – לֹא תֹּאכַל עוד גם בַּמַּעֲשֵׂר.

מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל – חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ.

מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל – חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ ואוכלת בתרומה.

וְעַל זוֹ נֶאֱמַר: "וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל".

וְעַל זוֹ נֶאֱמַר: "וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל" (ויקרא כב,יג).