חזור
יבמות
פרק חהֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים – לֹא יֹאכְלוּ בַּתְּרוּמָה. נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵיהֶן – יֹאכְלוּ בַּתְּרוּמָה.
הכהן הֶעָרֵל, שלא נימול, וְכָל הַטְּמֵאִים, כהנים שנטמאו בסוגים שונים של טומאה – לֹא יֹאכְלוּ בַּתְּרוּמָה. אבל נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵיהֶן – יֹאכְלוּ בַּתְּרוּמָה.
פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה – הֵן וְעַבְדֵיהֶן יֹאכְלוּ, וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכְלוּ.
כהנים שהם פְּצוּעַ דַּכָּא או כְרוּת שָׁפְכָה (שיבואר עניינם במשנה הבאה), האסורים לבוא בקהל ה׳ (דברים כג,ב), כלומר לשאת אישה מישראל – הֵן וְעַבְדֵיהֶן יֹאכְלוּ תרומה, שדבר זה אינו מחלל את הכהן מכהונתו, אבל נְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכְלוּ, שהרי הוא אסור בבת ישראל, ואשה שנבעלה למי שאסור עליה נפסלה מן התרומה.
וְאִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה – הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ.
וְאִם לֹא יְדָעָהּ, לא בא עליה הכהן, מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה – הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ, נשותיהן, מכיוון שמתחילה נישאו לכהנים בהיתר.
אֵיזֶהוּ פְּצוּעַ דַּכָּא? כֹּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וַאֲפִילּוּ אַחַת מֵהֶן.
אֵיזֶהוּ פְּצוּעַ דַּכָּא? כֹּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים, האשכים, שֶׁלּוֹ, וַאֲפִילּוּ לא נפצעה אלא אַחַת מֵהֶן.
וּכְרוּת שָׁפְכָה? כֹּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד.
וּכְרוּת שָׁפְכָה? כֹּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד, אבר המין הזכרי או חלקו.
וְאִם נִשְׁתַּיֵּיר מֵהָעֲטָרָה אֲפִילּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה – כָּשֵׁר.
וְאִם נִשְׁתַּיֵּיר מֵהָעֲטָרָה, החלק הבולט שבראש הגיד, אֲפִילּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה – כָּשֵׁר, אף על פי שנכרתה כמעט כולה.
פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה מוּתָּרִין בְּגִיּוֹרֶת וּמְשׁוּחְרֶרֶת, וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבֹא בַּקָּהָל, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'".
פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה – מוּתָּרִין בְּגִיּוֹרֶת וּבשפחה מְשׁוּחְרֶרֶת, וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבוֹא בַּקָּהָל של זרע ישראל בלבד, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'" (דברים כג,ב), וגיורת ושפחה משוחררת אינן מוגדרות 'קהל ה'' לעניין זה, אלא רק מי שנולד בישראל.
עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי – אֲסוּרִים, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם, אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מוּתָּרוֹת מִיָּד.
עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, אף על פי שהתגיירו – אֲסוּרִים לבוא בקהל, לשאת בת ישראל, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם לכל הדורות אחריהם, שנאמר: “לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה׳ עַד עוֹלָם״ (דברים כג,ד). אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם, עמונית ומואבית, שהתגיירו – מוּתָּרוֹת מִיָּד להינשא לבן ישראל.
מִצְרִי וַאֲדוֹמִי – אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה דּוֹרוֹת, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת.
מִצְרִי וַאֲדוֹמִי אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה דּוֹרוֹת, שנאמר: “לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה׳״ (דברים כג,ח–ט), אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת שווים בעניין זה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד.
רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ומַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת של מצרי ואדומי מִיָּד.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: קַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִיסּוּר עוֹלָם – הִתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד, מָקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה דּוֹרוֹת – אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד?
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: קַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים, יש להוכיח את דבריי בדרך קל וחומר: וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִיסּוּר עוֹלָם, בעמונים ומואבים – הִתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. מָקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה דּוֹרוֹת, במצרים ובאדומים – אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד?
אָמְרוּ לוֹ: אִם הֲלָכָה – נְקַבֵּל, וְאִם לַדִּין – יֵשׁ תְּשׁוּבָה.
אָמְרוּ לוֹ חכמים לרבי שמעון: אִם הֲלָכָה אתה אומר, שכך קיבלת במסורת מרבותיך – נְקַבֵּל ממך, וְאולם אִם לַדִּין, אם למדת דבר זה מקל וחומר – יֵשׁ תְּשׁוּבָה לקל וחומר זה.
אָמַר לָהֶם: לֹא כִּי, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר.
אָמַר לָהֶם: לֹא כִּי, כך, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר, ולא רק קל וחומר.
מַמְזֵרִין וּנְתִינִין – אֲסוּרִין, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת.
מַמְזֵרִין וּנְתִינִין (בני הגבעונים שהתגיירו בזמן יהושע) – אֲסוּרִין לבוא בקהל, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם לכל דורותיהם, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי שֶׁהַסָּרִיס חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי מרבותיי שֶׁהַסָּרִיס, מי שאינו יכול להוליד, חוֹלֵץ, שאם מת אחיו ללא ילדים, מוטלת על הסריס מצווה לחלוץ לאשת אחיו, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, אם מת ללא ילדים; וְשמעתי גם שהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מפני שמצוות ייבום באה כדי להקים לנפטר שם בישראל על ידי הולדת ילדים על שמו, ואינה קיימת כאשר הנפטר או היבם אינם בני הולדה, ואין מצוות חליצה אלא במקום ייבום; וְאֵין לִי דרך לְפָרֵשׁ את הסתירה הזו.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי אֲפָרֵשׁ. סְרִיס אָדָם – חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר. סְרִיס חַמָּה – לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. סְרִיס אָדָם, כלומר מי שנסתרס בידי אדם – חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר, שעה שהיה כשר בה, להוליד. ואילו סְרִיס חַמָּה, שמטבעו אינו יכול להוליד – לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר להוליד.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא כִּי, אֶלָּא סְרִיס חַמָּה – חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְפוּאָה. סְרִיס אָדָם – לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא כִּי, כך, אֶלָּא להפך: סְרִיס חַמָּה – חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְפוּאָה. סְרִיס אָדָם – לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלִַם סְרִיס אָדָם, וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, לְקַיֵּים דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל אחד ושמו בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלִַם והיה סְרִיס אָדָם, וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, ועדות זו העיד לְקַיֵּים ולאשר את דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. והלכה כמותו.
הַסָּרִיס – לֹא חוֹלֵץ, וְלֹא מְיַבֵּם. וְכֵן אַיְלוֹנִית – לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
הַסָּרִיס – לֹא חוֹלֵץ, וְלֹא מְיַבֵּם. וְכֵן אַיְלוֹנִית, ‘זכרית׳, אישה שאינה יכולה ללדת – לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ – לֹא פְּסָלָהּ. בְּעָלָהּ – פְּסָלָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּעִילַת זְנוּת.
הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ – לֹא פְּסָלָהּ על ידי כך לכהונה, כדין חלוצה שאסורה על הכהן (לעיל פ״ב מ״ד), מפני שחליצתו אינה נחשבת לחליצה. אולם אם בְּעָלָהּ – פְּסָלָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּעִילַת זְנוּת, כלומר בעילה אסורה, שהרי אין בה מצות ייבום, ויש בה עברה, שבא על אשת אחיו.
וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁחָלְצוּ לָהּ אַחִין – לֹא פְּסָלוּהָ. בְּעָלוּהָ – פְּסָלוּהָ, מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָהּ בְּעִילַת זְנוּת.
וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁחָלְצוּ לָהּ אַחִין של המת – לֹא פְּסָלוּהָ, אבל אם בְּעָלוּהָ – פְּסָלוּהָ, מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָהּ להם בְּעִילַת זְנוּת היא, כדין אשת אח במקום שאין מצוות ייבום.
סְרִיס חַמָּה כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה.
סְרִיס חַמָּה כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה.
רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: אַנְדְּרוֹגִינוֹס כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה.
רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: אַנְדְּרוֹגִינוֹס כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר – לֹא יַחֲלוֹץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כַּסָּרִיס.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוּמְטוּם, שאברי המין שלו מכוסים, שֶׁנִּקְרַע מעטה העור שעל מקום הערווה וְנִמְצָא זָכָר – לֹא יַחֲלוֹץ ליבמתו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נחשב כַּסָּרִיס.
אַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹשֵׂא, אֲבָל לֹא נִישָּׂא.
אַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹשֵׂא אישה, אֲבָל לֹא נִישָּׂא לאיש, מפני שהוא כזכר, ומשכב זכר אסור.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּיבִים עָלָיו סְקִילָה כַּזָּכָר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּיבִים עָלָיו סְקִילָה כַּזָּכָר, שאם בא אדם אחר עליו דינו כבא על הזכר.