הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג, בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאוֹנֶס, בֵּין בְּרָצוֹן;

הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ בכל כוונה שהיא, בֵּין אם היה זה בְּשׁוֹגֵג, בטעות, כגון שחשב שבא על אשתו, בֵּין היה זה בְּמֵזִיד, שהתכוון לעבֵרה ולא למצוות ייבום; בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן;

אֲפִלּוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה, הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת; הוּא אָנוּס וְהִיא לֹא אֲנוּסָה, הִיא אֲנוּסָה וְהוּא לֹא אָנוּס;

אֲפִילּוּ היה הוּא שׁוֹגֵג בדבר וְהִיא מְזִידָה, או שהיה הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת, וכן אפילו אם היה הוּא אָנוּס וְהִיא לֹא אֲנוּסָה, או הִיא אֲנוּסָה וְהוּא לֹא אָנוּס;

אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר –

וכן לא משנה אופן הביאה, אֶחָד הַמְעָרֶה, שאינו גומר ביאתו, וְאֶחָד הַגּוֹמֵר את ביאתו;

קָנָה, וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה.

בכל אלו קָנָה את היבמה, לעשות אותה אשתו לכל דבר, וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה.

וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אוֹ פְּסוּלוֹת, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין – פְּסָלָהּ, וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה.

וְכֵן לעניין ביאה אסורה, הַבָּא בכל אופן או כוונה עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שחייב מיתה או כרת אם בא עליהן, אוֹ בא על נשים הפְּסוּלוֹת לו, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל או גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה (מן הגבעונים) לְיִשְׂרָאֵל, או שנבעלה בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין – פְּסָלָהּ מכהונה, וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה.

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מִן הָאֵרוּסִין – לא יֹאכְלוּ בַַּתְּרוּמָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין.

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מִן הָאֵירוּסִין בלבד, שקידשו אותן לנשים בכסף אך עדיין לא באו עליהם – לֹא יֹאכְלוּ בַּתְּרוּמָה, שאם היו בנות כהן די בקידושין האסורים כדי לחלל אותן מקדושת כהונה. רַבִּי אֶלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין ארוסות אלו באכילת תרומה, שאין האישה נעשית חללה אלא בביאה אסורה. ואין הלכה כמותם.

נִתְאַרְמְלוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, מִן הַנִּשּׂוּאִין – פְּסוּלוֹת, מִן הָאֵרוּסִין – כְּשֵׁרוֹת.

אם הנשים האסורות לכהנים נִתְאַרְמְלוּ, התאלמנו, אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ מן הכהנים; אם היה זה מִן הַנִּשּׂוּאִין, לאחר שנישאו להם – פְּסוּלוֹת מלאכול בתרומה, אבל אם התאלמנו או התגרשו מִן הָאֵרוּסִין – כְּשֵׁרוֹת.

כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא יִשָּׂא אַלְמָנָה, בֵּין אַלְמָנָה מִן הָאֵרוּסִין בֵּין אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין.

כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא יִשָּׂא אַלְמָנָה, בֵּין אַלְמָנָה מִן הָאֵרוּסִין, שהתקדשה, ומת האיש לפני שנישאה לו, בֵּין אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין.

וְלֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין בַּבּוֹגֶרֶת.

וְלֹא יִשָּׂא כהן גדול אֶת הַבּוֹגֶרֶת, שיצאה מכלל ‘נערה׳ ואינה נחשבת בתולה לגמרי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין בַּבּוֹגֶרֶת.

לֹא יִשָּׂא אֶת מוּכַּת עֵץ.

לֹא יִשָּׂא אֶת מוּכַּת עֵץ, אישה שנפגעו בתוליה כתוצאה מתאונה, כגון שנחבלה מעץ.

אֵרַס אֶת הָאַלְמָנָה, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל – יִכְנוֹס. וּמַעֲשֶׂה בִּיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מַרְתָּא בַּת בַּיְתּוֹס, וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּכְנָסָהּ.

כהן הדיוט שאֵרַס אֶת הָאַלְמָנָה, ולאחר מכן נִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל – יִכְנוֹס, יישא אותה, שאם כבר נעשתה אשתו קודם לכן, אינו אסור בה. וכן היה מַעֲשֶׂה בִּיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא הכהן שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מַרְתָּא בַּת בַּיְתּוֹס שהייתה אלמנה, וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, ואחר כך כְּנָסָהּ.

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי כֹהֵן הֶדְיוֹט, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר – הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס.

לעומת זאת, שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי כֹהֵן הֶדְיוֹט, שמת אחיו ללא ילדים, ואלמנתו זקוקה לו לייבום, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, קידושין, בהיותו הדיוט – הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס, לא יישא אותה, מפני שהיא אלמנה, והמאמר אינו מחשיב אותה כאשתו מן התורה אלא רק אם בא עליה.

כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו – חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם.

כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו בלא בנים, חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם, שהרי אלמנה היא, והוא אסור באלמנה.

כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים.

כֹּהֵן הֶדְיוֹט לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, כלומר אישה שמעצם טבעה אינה מסוגלת להרות וללדת, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים קודם לכן, שהרי הוא מצווה על פרייה ורבייה כשאר ישראל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים – לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, שֶׁהִיא ‘זוֹנָה׳ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית, שֶׁהִיא בכלל 'זוֹנָה' הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה (“אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ", ויקרא כא,ז), שכיוון שאיננה מסוגלת לפרייה ורבייה כלל, הרי בעילתה נחשבת כזנות.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין ‘זוֹנָה׳ אֶלָּא גִּיּוֹרֶת, וּמְשׁוּחְרֶרֶת, וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין אישה אסורה על הכהן משום איסור 'זוֹנָה' אֶלָּא גִּיּוֹרֶת, וכן שפחה מְשׁוּחְרֶרֶת, וְכל אשה שֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת, כלומר למי שהיה אסור עליה.

לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפִּרְיָה וְרִבְיָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בָּנִים.

לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפִּרְיָה וְרִבְיָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ כבר בָּנִים, ילדים.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁנֵי זְכָרִים.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁנֵי זְכָרִים.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם".

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם" (בראשית ה,ב).

נָשָׂא אִשָּׁה, וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה – אֵינוֹ רַשַּׁאי לִיבָּטֵל.

נָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהָה, חי חיי אישות, עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה – אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל עוד מפרייה ורבייה, אלא יגרש אותה או יישא אחרת בנוסף לה.

גֵּרְשָׁהּ – מֻתֶּרֶת לִינָּשֵׂא לְאַחֵר. וְרַשַּׁאי הַשֵּׁנִי לִשְׁהוֹת עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים.

אם גֵּרְשָׁהּ לאחר עשר שנים – מֻתֶּרֶת לִינָּשֵׂא לְאדם אַחֵר שאין לו ילדים. וְרַשַּׁאי גם הַשֵּׁנִי לִשְׁהוֹת עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים עד שיצטרך לגרשה או לישא אישה נוספת.

וְאִם הִפִּילָה – מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה.

וְאִם נשא אדם אישה והִפִּילָה – מוֹנֶה את עשר השנים מִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה.

הָאִישׁ מְצוּוֶּה עַל פִּרְיָה וְרִבְיָה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה.

הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פִּרְיָה וְרִבְיָה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: “וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ".

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: אינו כן, אלא עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית א,כח).