רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין גֵּט אַחַר גֵּט, וְלֹא מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, וְלֹא בְּעִילָה אַחַר בְּעִילָה, וְלֹא חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין גֵּט אַחַר גֵּט, הנותן גט ליבמתו, ובא הוא או אחיו ונתן גט לצרתה – אין לגט השני שום משמעות הלכתית. וְלֹא מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, אם קידש היבם יבמה אחת מהן, אין משמעות לקידושין שהוא עושה באחרת. וְלֹא בְּעִילָה קונה ביבמה אַחַר בְּעִילָה שנעשתה ביבמה האחרת, וְלֹא חֲלִיצָה עושה כלום ביבמה אַחַר חֲלִיצָה שנעשתה ביבמה האחרת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ גֵּט אַחַר גֵּט, וְיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, אֲבָל לֹא אַחַר בְּעִילָה וְלֹא אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ משמעות לגֵט אַחַר גֵּט, וְיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, אֲבָל לֹא אַחַר בְּעִילָה וְלֹא אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. שאם בא היבם על אחת היבמות, או שחלץ לה, אין משמעות למעשים שנעשו לאחר מכן. והלכה כחכמים.

כֵּיצַד?

כֵּיצַד? מהם הכללים בעניין זה?

עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתוֹ, וְנָתַן לָהּ גֵּט – צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה.

יבם שעָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתּוֹ, כלומר קידושין, כגון שנתן לה כסף ואמר לה: “הרי את מקודשת לי בכסף זה״, וְנָתַן לָהּ אחר כך גֵּט – צְרִיכָה הֵימֶנּוּ, ממנו, חֲלִיצָה, כדי להתיר אותה לכל אדם, שהגט אינו מפקיע את זיקת הייבום אלא רק חליצה.

עָשָׂה מַאֲמָר וַחֲלִיצָה – צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט.

עָשָׂה ביבמתו מַאֲמָר וַאחריו חֲלִיצָה – צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט כדי להתירה, שחליצה מועילה להפקיע זיקת ייבום, אבל לא להפקיע מאמר (קידושין).

עָשָׂה מַאֲמָר וּבָעַל – הֲרֵי זוֹ כְּמִצְוָתָהּ.

עָשָׂה ביבמתו מַאֲמָר וּבָעַל – הֲרֵי זוֹ כְּמִצְוָתָהּ, כלומר כך תיקנו חכמים לעשות את מצוות הייבום לכתחילה.

נָתַן גֵּט וְעָשָׂה מַאֲמָר – צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.

נָתַן היבם גֵּט ליבמתו וְאחר כך עָשָׂה בה מַאֲמָר – צְרִיכָה גֵּט נוסף בגלל המאמר שעשה אותה מקודשת מדברי חכמים, וגם חֲלִיצָה כדי לפטור אותה מזיקת הייבום שמן התורה.

נָתַן גֵּט וּבָעַל – צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.

אם נָתַן לה גֵּט ואחר כך בָּעַל, כדרך ייבום – צְרִיכָה גֵּט, שהרי בא עליה, ואולם עדיין צריכה חֲלִיצָה כדי לפטור אותה מזיקת הייבום, מפני שאסור היה לו לייבם אותה.

נָתַן גֵּט וְחָלַץ – אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.

נָתַן לה גֵּט וְחָלַץ – אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, שכבר פקעה הזיקה לגמרי. וכל מה שיעשה בה אחר כך הוא חסר משמעות לדיני הייבום והחליצה.

חָלַץ, וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וּבָעַל;

אם חָלַץ ליבמתו וְאחר כך עָשָׂה בה מַאֲמָר או נָתַן לה גֵּט או בָּעַל אותה;

אוֹ בָּעַל, וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וְחָלַץ –

אוֹ אם בָּעַל את יבמתו וְאחר כך עָשָׂה בה מַאֲמָר או נָתַן לה גֵּט או חָלַץ לה –

אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.

אֵין אַחַר חֲלִיצָה זו ולא אחר בעילה זו כְּלוּם, והסתיים קשר הייבום ביניהם.

אַחַת יְבָמָה אַחַת לְיָבָם אֶחָד, וְאַחַת שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד.

ומוסיפים: כל הכללים שנאמרו עד כאן בעניין סדר הפעולות השונות – מאמר, גט, חליצה ובעילה – נכונים בכל מקרה, אַחַת, בין אם נעשו ביבָמָה אַחַת שעומדת לפני יָבָם אֶחָד, וְאַחַת, ובין אם נעשו בשְׁתֵּי יְבָמוֹת שעומדות לפני יָבָם אֶחָד.

כֵּיצַד? עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ – צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה.

כֵּיצַד? עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ – צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִיטִּין, גט לכל אחת, בגלל המאמר, וַחֲלִיצָה לאחת מהן כדי להפקיע את הזיקה, ובכך נפטרת גם צרתה (לעיל פ"ד מי"א).

מַאֲמָר בָּזוֹ וְגֵט בָּזוֹ – צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.

עשה מַאֲמָר בָּזוֹ וְנתן גֵט בָּזוֹ – הראשונה צְרִיכָה גֵּט לבטל את המאמר, וצריך חֲלִיצָה לאחת מהן להפקעת הזיקה.

מַאֲמָר בָּזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ – צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה.

עשה מַאֲמָר בָּזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ – צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִיטִּין, לזו בגלל המאמר ולזו בגלל הבעילה, וַחֲלִיצָה לאחת מהן.

מַאֲמָר בָּזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ – הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵּט.

עשה מַאֲמָר בָּזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ – הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵּט בגלל המאמר, והחליצה שנעשתה לשנייה פטרה את שתיהן מזיקת הייבום.

גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ – צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה.

נתן גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ – צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה, שיחלוץ לאחת מהן.

גֵּט לָזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ – צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.

נתן גֵּט לָזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ – צְרִיכָה זו שנבעלה גֵּט, וַחֲלִיצָה לאחת מהן.

גֵּט לָזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ – צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה.

נתן גֵּט לָזוֹ ועשה מַאֲמָר בָּזוֹ – צְרִיכָה בעלת המאמר גֵּט, וַחֲלִיצָה לאחת מהן.

גֵּט לָזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ – אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.

נתן גֵּט לָזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ – אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, ושתיהן מותרות להינשא.

חָלַץ וְחָלַץ;

חָלַץ לזו וְאחר כך חָלַץ לזו,

אוֹ חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וּבָעַל;

אוֹ חָלַץ לאחת וְאחר כך עָשָׂה מַאֲמָר בשנייה או אחר כך נָתַן גֵּט או בָּעַל את השנייה;

אוֹ בָּעַל וּבָעַל;

אוֹ אם בָּעַל אחת וּבָעַל גם את השנייה,

אוֹ בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וְחָלַץ –

אוֹ אם בָּעַל אחת וְאחר כך עָשָׂה מַאֲמָר בשנייה או נָתַן לה גֵּט או חָלַץ לה –

אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם,

אֵין אַחַר חֲלִיצָה או אחר בעילה כְּלוּם, שאם לאחר החליצה או לאחר הבעילה באחת מהן יעשה מאמר או ייתן גט או יבעל או יחלוץ לשנייה – אין הדבר מעלה או מוריד לדיני ייבום וחליצה, והוא מותר בקרובות השנייה.

בֵּין יָבָם אֶחָד לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת, בֵּין שְׁנֵי יְבָמִין לִיבָמָה אֶחָת.

וכל הדינים האלה הם בֵּין ביָבָם אֶחָד לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת, בֵּין בשְׁנֵי יְבָמִין לִיבָמָה אַחַת, שאם חלץ או בעל אחד מהם את היבמה, אין משמעות למה שיעשה בה השני לדיני ייבום וחליצה.

חָלַץ, וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וּבָעַל;

אם חָלַץ ליבמתו וְאחר כך עָשָׂה בה מַאֲמָר, או נָתַן גֵּט, או בָּעַל;

אוֹ בָּעַל, וְעָשָׂה מַאֲמָר, וְנָתַן גֵּט, וְחָלַץ –

אוֹ אם בָּעַל את יבמתו וְאחר כך עָשָׂה בה מַאֲמָר, או נָתַן גֵּט, או חָלַץ –

אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף.

אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, שפקעה זיקת הייבום ממנה. ומה שעשה בה היבם לאחר מכן אינו משנה דבר לדיני הייבום; ודבר זה נאמר בֵּין שהייתה חליצה בַּתְּחִלָּה, כגון שחלץ ואחר כך עשה מאמר, בֵּין בָּאֶמְצַע, שנתן גט וחלץ ואחר כך עשה מאמר, בֵּין בַּסּוֹף, שנתן גט ועשה מאמר וחלץ.

וְהַבְּעִילָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בַּתְּחִלָּה – אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. בָּאֶמְצַע וּבַסּוֹף – יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם.

וְהַבְּעִילָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בַּתְּחִלָּה, שהיא המעשה הראשון שעשה היבם ביבמתו – אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם, שבבעילה היא נעשית אשתו לכל דבר, וכל מה שנעשה אחר כך אין לו משמעות. אבל אם הייתה בָּאֶמְצַע, שנתן גט ובעל ועשה מאמר, וכן אם הייתה בַּסּוֹף, שנתן גט ועשה מאמר ואחר כך בעל – יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם, מפני שנתינת הגט תחילה עושה את ביאתו ביאה פסולה, שאינה מפקיעה את זיקת הייבום.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אַחַת בְּעִילָה וְאַחַת חֲלִיצָה, בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף – אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אַחַת בְּעִילָה וְאַחַת חֲלִיצָה, בין אם היה בין היבם ליבמתו מעשה של בעילה או של חליצה, בֵּין אם היה מעשה זה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסּוֹף – אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם, שאם עשה מעשה שיש לו מן התורה תוקף של ייבום – הרי זה מפקיע כל תוקף של מעשה אחר.