הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת וְיָלְדָה;

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, אשת אחיו שמת ללא ילדים, וְנִמְצֵאת שהייתה מְעוּבֶּרֶת בשעת החליצה, וְיָלְדָה אחר כך;

בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא – הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שנולד שֶׁל קַיָּימָא, שהוא חי, נמצא שלא הייתה זקוקה כלל לייבום או חליצה, שהרי אחיו הותיר ולד – הוּא, היבם, מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, כגון אחותה, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, כגון בנו, וְכן לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה, שאין דינה כחלוצה, שאסורה לכהן, שאין חליצתה נחשבת כלל.

אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

אבל אם אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא, שנולד מת, והוברר שהייתה זקוקה לו לייבום או לחליצה – הרי היא נחשבת כאילו הייתה אשתו וגירשה, שהוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְכן הִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, שיפורטו כולם להלן (משנה ז), וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה, כלומר מלהינשא לכהן, כדין אישה חלוצה.

הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת וְיָלְדָה;

הַכּוֹנֵס, נושא לאישה, אֶת יְבִמְתּוֹ שבא עליה, וְנִמְצֵאת שהייתה מְעוּבֶּרֶת בזמן שכנסה, וְיָלְדָה;

בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא – יוֹצִיא, וְחַיָּיבִין בְּקָרְבָּן.

בִּזְמַן שֶׁהַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא – יוֹצִיא אותה, כי מתברר שהייתה פטורה מייבום, ובא על אשת אחיו שאסורה לו אף לאחר מותו, וְחַיָּיבִין שניהם בְּקָרְבָּן חטאת, משום ששגגו בעברה חמורה שחייבים על זדונה כרת.

וְאִם אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא – יְקַיֵּם.

וְאִם אֵין הַוָּלָד שֶׁל קַיָּימָא, שנולד מת – יְקַיֵּים אותה כאשתו.

סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן – יוֹצִיא,

אם לאחר שכנס היבם את אשת אחיו נולד ילד, שהוא סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה חודשים, והוא בן שנולד לָאח הרִאשׁוֹן שמת, סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה, חודשים, ואם כן הוא בן שנולד לָאַחֲרוֹן – יוֹצִיא אותה בגט, שמא היא אשת אח האסורה עליו,

וְהַוָּלָד כָּשֵׁר, וְחַיָּיבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי.

וְהַוָּלָד כָּשֵׁר, שהרי בין שהוא מהבעל הראשון ובין שהוא מהבעל השני (היבם) – לא הייתה עברה ביצירתו. וְחַיָּיבִין בְּקרבן אָשָׁם תָּלוּי, ככל מי שספק לו אם עבר עברה שחייב עליה חטאת.

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים – מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, שֶׁמּוֹכֶרֶת, וְנוֹתֶנֶת, וְקַיָּים.

שׁוֹמֶרֶת יָבָם, אשת המת הממתינה לייבום, שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים בירושה מאביה או במתנה – מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, שֶׁמּוֹכֶרֶת אותם או נוֹתֶנֶת אותם למי שתרצה, ומה שעשתה – קַיָּים. ואין דינה כאישה ארוסה שנפלו לה נכסים, שלדעת בית הלל, לא תמכור אותם.

מֵתָה, מַה יַּעֲשׂוּ בִּכְתוּבָּתָהּ, וּבַנְּכָסִים הַנִּכְנָסִין וְיוֹצְאִין עִמָּהּ?

אם מֵתָה שומרת יבם, מַה יַּעֲשׂוּ בִּכְתוּבָּתָהּ, בסכום שכל בעל מתחייב בשטר הכתובה לאשתו במקרה גירושין או מיתה, וכן בַּנְּכָסִים שיש לה מבית אביה הַנִּכְנָסִין וְיוֹצְאִין עִמָּהּ, ואין הבעל מקבל עליו אחריות, ויוצאים אתה כשהיא מתגרשת או מתאלמנת?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲלוֹקוּ בנכסים אלה יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, כגון אביו או אחיו, עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב, אבי היבמה או יורשיו.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן, כְּתוּבָּה – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים עִמָּהּ – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הנְכָסִים יישארו כולם בְּחֶזְקָתָן, כיצד? כְּתוּבָּה תישאר בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, שהרי גובים אותה מנכסי הבעל, ויורשיו מחזיקים בהם; ונְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים עִמָּהּ, שאינם באחריות הבעל – יהיו בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב.

כְּנָסָהּ – הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן.

כְּנָסָהּ, נשא היבם את היבמה, שבא עליה – הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, לכל הזכויות והחובות שיש לאישה נשואה מול בעלה, וּבִלְבַד, כלומר בפרט אחד דינה שונה מאישה אחרת, שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָּתָהּ, הסכום שהאישה זכאית לו במקרה גירושין או פטירת הבעל, מוטלת עַל נִכְסֵי בַעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן לגבות מהם את החוב, אם ימות היבם או יגרש אותה.

מִצְוָה בַּגָּדוֹל לְיַיבֵּם.

מִצְוָה בַּגָּדוֹל שבאחים לְיַיבֵּם את האלמנה.

לֹא רָצָה – מְהַלְּכִין עַל כָּל הָאַחִין.

לֹא רָצָה הגדול לייבם – מְהַלְּכִין, עוברים, עַל כָּל שאר הָאַחִין ומבקשים מהם שיְּיַבמו.

לֹא רָצוּ – חוֹזְרִין אֵצֶל גָּדוֹל וְאוֹמְרִים לוֹ: עָלֶיךָ מִצְוָה, אוֹ חֲלוֹץ אוֹ יַבֵּם.

לֹא רָצוּ – חוֹזְרִין אֵצֶל גָּדוֹל וְאוֹמְרִים לוֹ: עָלֶיךָ המִצְוָה, אוֹ חֲלוֹץ אוֹ יַבֵּם.

תָּלָה בְּקָטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל, אוֹ בַּגָּדוֹל עַד שֶׁיָּבוֹא מִמְּדִינַת הַיָּם, אוֹ בְּחֵרֵשׁ, אוֹ בְּשׁוֹטֶה – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ: עָלֶיךָ מִצְוָה, אוֹ חֲלוֹץ אוֹ יַבֵּם.

אם תָּלָה הגדול שבאחים בְּאח קָטָן שעדיין לא הגיע לגיל מצוות, שהוא מבקש להמתין עַד שֶׁיַּגְדִּיל, ואולי הוא יְיַבֵּם אותה, אוֹ שהגדול שבאחים שלפנינו תולה בַּגָּדוֹל באחים להמתין עַד שֶׁיָּבוֹא מִמְּדִינַת הַיָּם, מארץ רחוקה, אוֹ בְּאח חֵרֵשׁ, אוֹ בְּאח שׁוֹטֶה, שאולי יתרפא וירצה לייבמה – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שלא להשהות את המצווה, אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ: עָלֶיךָ מִצְוָה, אוֹ חֲלוֹץ אוֹ יַבֵּם.

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ – הֲרֵי הוּא כְּאֶחָד מִן הָאַחִין לְנַחֲלָה. וְאִם יֵשׁ שָׁם אָב – נְכָסִים שֶׁל אָב.

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, הֲרֵי הוּא כְּכל אֶחָד מִן הָאַחִין לְנַחֲלָה של האח המת, שכולם יורשים אותו בשווה. וְאִם יֵשׁ שָׁם אָב שחי עדיין – הנְכָסִים של האח שמת הרי הם שֶׁל האָב, ואין האחים זוכים בהם עכשיו אלא רק לאחר מותו של האב.

הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ – זָכָה בַּנְּכָסִים שֶׁל אָחִיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אִם יֵשׁ שָׁם אָב – נְכָסִים שֶׁל אָב.

אבל הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ – זָכָה בַּנְּכָסִים שֶׁל אָחִיו המת, והוא קודם לאב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, בין שייבם בין שחלץ, אִם יֵשׁ שָׁם אָב – נְכָסִים שֶׁל אָב. ואין הלכה כמותו.

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו.

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ כאילו הייתה אשתו וגירשה, וְכן הִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, כאילו הייתה נשואה לו והתגרשה.

הוּא אָסוּר בְּאִמָּהּ, וּבְאֵם אִמָּהּ, וּבְאֵם אָבִיהָ, וּבְבִתָּהּ, וּבְבַת בִּתָּהּ, וּבְבַת בְּנָהּ, וּבַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא קַיֶּימֶת. וְהָאַחִין מוּתָּרִין. וְהִיא אֲסוּרָה בְּאָבִיו, וּבַאֲבִי אָבִיו, וּבִבְנוֹ, וּבְבֶן בְּנוֹ, בְּאָחִיו, וּבְבֶן אָחִיו.

ומפרטים: הוּא אָסוּר לעולם בְּאִמָּהּ, וּבְאֵם אִמָּהּ, וּבְאֵם אָבִיהָ, וּבְבִתָּהּ, וּבְבַת בִּתָּהּ, וּבְבַת בְּנָהּ, וכן בַאֲחוֹתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא היבמה קַיֶּימֶת, חיה. וְהָאַחִין של החולץ מוּתָּרִין בכולן. וְהִיא אֲסוּרָה בְּאָבִיו, וּבַאֲבִי אָבִיו, וּבִבְנוֹ, וּבְבֶן בְּנוֹ, בְּאָחִיו, וּבְבֶן אָחִיו.

מוּתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ, וְאָסוּר בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ.

מוּתָּר אָדָם בִּקְרוֹבַת צָרַת חֲלוּצָתוֹ, כגון אחות צרתה. ולדוגמה, אם מת ראובן והניח שתי נשים, רבקה ורחל; אם חלץ שמעון לרבקה – הריהו אסור ברחל צרת חלוצתו, אבל מותר בלאה אחותה של רחל (‘קרובת צרת חלוצתו׳). וְאולם אָסוּר אדם בְּצָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ, שאם הייתה לראובן אישה אחת בשם רחל, ומת ראובן, וחלץ שמעון לרחל, ויש לרחל אחות נשואה בשם לאה, ומת בעלה של לאה והותיר שתי נשים, לאה ורבקה – שמעון אסור לא רק בלאה ('קרובת חלוצתו') אלא גם ברבקה צרתה.

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ, וּמֵת – חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ, כגון שמעון שחלץ לרחל אשת ראובן אחיו, וְאחר כך נָשָׂא אָחִיו לוי אֶת אֲחוֹתָהּ לאה, וּמֵת גם לוי, ולאה עומדת לייבום לפני שמעון – לאה חוֹלֶצֶת לשמעון וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת לו, מפני שהיא אחות חלוצתו.

וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנָשָׂא אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ, וּמֵת – הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם.

וְכֵן בדומה לכך, הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, כגון שמעון שגירש את רחל, וְנָשָׂא אָחִיו לוי אֶת אֲחוֹתָהּ לאה, וּמֵת לוי בלא ילדים – הֲרֵי זוֹ, לאה, פְּטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם, שהרי היא אחות גרושתו רחל, והיא אסורה עליו מן התורה כערווה (כל עוד רחל בחיים) ואינה עומדת לפניו לייבום.

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּדֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ –

שׁוֹמֶרֶת, ממתינה, ליָבָם, לאחד מן האחים שיְיַבם אותה, שֶׁקִּידֵּשׁ אָחִיו, אחד מן האחים של המת, אֶת אֲחוֹתָהּ, ועדיין לא נשא אותה לאישה, כיצד יש לנהוג?

מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אָמְרוּ, אוֹמְרִים לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ הַגָּדוֹל מַעֲשֶׂה.

מִשּׁוּם, בשם, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אָמְרוּ, אוֹמְרִים לוֹ לאח המקדש: הַמְתֵּן ואל תישא את ארוסתך עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אָחִיךָ הַגָּדוֹל מַעֲשֶׂה, שיכנוס או יחלוץ, כי כל עוד לא עשה אחד האחים מעשה, הרי היא זקוקה לייבום לכל האחים, ובכלל זה גם לאח שקידש את אחותה, והרי אסור לו לשאת את 'אחות זקוקתו' (לעיל פ"ג מ"א).

חָלַץ לָהּ אָחִיו, אוֹ כְּנָסָהּ – יִכְנוֹס אֶת אִשְׁתּוֹ.

אם כאשר המתין, חָלַץ לָהּ אָחִיו הגדול ליבמה, אוֹ כְּנָסָהּ, ייבם אותה – יִכְנוֹס יישא האח הצעיר אֶת אִשְׁתּוֹ, שהרי עכשיו אין אחותה זקוקה לו עוד.

מֵתָה הַיְּבָמָה – יִכְנוֹס אֶת אִשְׁתּוֹ.

וכן אם מֵתָה הַיְּבָמָה לפני שחלץ לה אחיו או כנסה – יִכְנוֹס אֶת אִשְׁתּוֹ, שעכשיו אינה עוד אחות זקוקתו.

מֵת יָבָם – יוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.

אם מֵת היָבָם, האח הגדול, לפני שייבם או חלץ; וכך עומדות לפני האח הצעיר שתי אחיות, אחת היא ארוסתו, ואחת זקוקה לו לייבום – יוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ, ארוסתו, בְּגֵט, שאינו רשאי לשאת אותה, מפני שהיא אחות זקוקתו, וְיוציא את אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה, ולא ייבם אותה, שהרי היא אחות גרושתו.

הַיְּבָמָה לֹא תַּחֲלוֹץ וְלֹא תִּתְיַבֵּם, עַד שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים.

הַיְּבָמָה לֹא תַּחֲלוֹץ, וְלֹא תִּתְיַבֵּם, עַד שֶׁיֵּשׁ לָהּ, שיעברו, שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים מאז מות בעלה, כדי שיתברר שאינה מעוברת ממנו. אם היא מעוברת – שמא תלד ולד של קיימא, ונמצא שהיא פטורה מן הייבום והחליצה, ואסורה ליבם.

וְכֵן כָּל שְׁאָר הַנָּשִׁים לֹא יִתְאָרְסוּ וְלֹא יִנָּשְׂאוּ, עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהֶן שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים.

ומוסיפים: וְכֵן כָּל שְׁאָר הַנָּשִׁים, ולא רק יבמה, לֹא יִתְאָרְסוּ, יתקדשו לאדם אחר, וְלֹא יִנָּשְׂאוּ, עַד שֶׁיִּהְיוּ, שיעבור, לָהֶן זמן של שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים לאחר שנפסק קשר האישות הקודם, כדי שתהא הבחנה בין ילדי הבעל הראשון והבעל השני.

אֶחָד בְּתוּלוֹת וְאֶחָד בְּעוּלוֹת, אֶחָד גְּרוּשׁוֹת וְאֶחָד אַלְמָנוֹת, אֶחָד נְשׂוּאוֹת וְאֶחָד אֲרוּסוֹת.

ותיקנו תקנה זו בכל הנשים, אֶחָד בְּתוּלוֹת וְאֶחָד בְּעוּלוֹת, אֶחָד גְּרוּשׁוֹת וְאֶחָד אַלְמָנוֹת, אֶחָד נְשׂוּאוֹת וְאֶחָד אֲרוּסוֹת, שצריך להמתין שלושה חודשים מתום קשר הנישואין הקודם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַנְּשׂוּאוֹת יִתְאָרְסוּ, וְהָאֲרוּסוֹת יִנָּשְׂאוּ, חוּץ מִן הָאֲרוּסוֹת שֶׁבִּיהוּדָה, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַנְּשׂוּאוֹת שהתגרשו או התאלמנו – יִתְאָרְסוּ מיד אם ירצו, שהרי באירוסין עדיין אין יחסי אישות, ומטעם זה, גם הָאֲרוּסוֹת יִנָּשְׂאוּ מיד, חוּץ מִן הָאֲרוּסוֹת שֶׁבּארץ יהוּדָה, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ של הארוס גַּס בָּהּ בארוסתו, שאינו מתבייש ממנה, שבארץ יהודה היו הארוס וארוסתו נפגשים ומתייחדים קודם לנישואיהם, וייתכן שהארוס בעל את ארוסתו.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ, חוּץ מִן הָאַלְמָנָה, מִפְּנֵי הָאִבּוּל.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַנָּשִׁים יִתְאָרְסוּ מיד, חוּץ מִן הָאַלְמָנָה, שהיא יכולה להתארס רק בתום שלושים יום למות בעלה, ולא משום הבחנה בין זרע לזרע, אלא מִפְּנֵי הָאִיבּוּל, האבלות, על בעלה שמת, שהיא נמשכת שלושים יום.

אַרְבָּעָה אַחִין נְשׂוּאִין אַרְבַּע נָשִׁים, וּמֵתוּ; אִם רָצָה הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם לְיַבֵּם אֶת כּוּלָן – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.

היו אַרְבָּעָה אַחִין נְשׂוּאִין לאַרְבַּע נָשִׁים, וּמֵתוּ האחים ללא ילדים, ונותרו כמה אחים בחיים; אִם רָצָה הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם לְיַבֵּם אֶת כל הנשים היבמות כּוּלָּן – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי נָשִׁים, וּמֵת – בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי נָשִׁים, וּמֵת ללא ילדים, בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן על ידי היבם פּוֹטֶרֶת את צָרָתָהּ מייבום או חליצה, והיא מותרת לכל אדם.

הָיְתָה אַחַת כְּשֵׁרָה, וְאַחַת פְּסוּלָה; אִם הָיָה חוֹלֵץ – חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה. וְאִם הָיָה מְיַבֵּם – מְיַבֵּם לַכְּשֵׁרָה.

הָיְתָה אַחַת מן הנשים של המת כְּשֵׁרָה לכהונה, וְאַחַת פְּסוּלָה לכהונה, כגון שנשא אישה גרושה; אִם הָיָה חוֹלֵץ, אם רוצה לחלוץ – חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה, שאם יחלוץ לכשרה, יפסול אותה לכהונה כדין אישה חלוצה. וְאִם הָיָה מְיַבֵּם – מְיַבֵּם לַכְּשֵׁרָה, כלומר רשאי לייבם אף את הכשרה.

הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא חֲלוּצָתוֹ, וְהַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ – יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ לאחר שנישאה לאחר, והתאלמנה או התגרשה; וְהַנּוֹשֵׂא את חֲלוּצָתוֹ, שלאחר שחלץ לאשת אחיו חזר ונשאהּ; וְהַנּוֹשֵׂא קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ, כגון אמה או אחותה – יוֹצִיא, יגרש, את האישה הזו בגט, וְהַוָּלָד אם נולד להם – מַמְזֵר, אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. שלדעתו, כל הנולד מנישואין שעובר בהם על מצות ‘לא תעשה׳ – ממזר הוא, שאסור לו ולזרעו לבא בקהל (דברים כג,ג), כלומר לשאת בת ישראל (או אם הייתה זו בת – להינשא לישראל).

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר, אלא מי שנולד מאיסור חמור, כגון איסור ערווה, שיש בו עונש כרת או מיתה.

וּמוֹדִים בְּנוֹשֵׂא קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ, שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר.

ואולם מוֹדִים חכמים בְּמי שנוֹשֵׂא קְרוֹבַת גְּרוּשָׁתוֹ, כגון אמהּ או בתהּ – שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר, שאיסור התורה לשאת את קרובותיה של אשתו נשאר, גם אם גירש אותה.

אֵיזֶהוּ מַמְזֵר? כָּל שְׁאֵר בָּשָׂר שֶׁהוּא בְּ׳לֹא יָבוֹא׳ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אֵיזֶהוּ מַמְזֵר? כָּל הנולד משְׁאֵר בָּשָׂר, קרוב משפחה, שֶׁהוּא בְּ'לֹא יָבֹא', כלומר שיש איסור לא תעשה על ביאה זו. אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: כָּל שֶׁחַיָּיבִים עָלָיו כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם. וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו.

שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: כָּל שֶׁחַיָּיבִים עָלָיו, על ביאתו, כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם, הוולד הנולד מביאה כזו הוא ממזר. אבל הבא מאיסור לא תעשה סתם, שחייבים עליו מלקות מן התורה, אינו ממזר. ומוסיפה המשנה: וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כָּל שֶׁחַיָּיבִים עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: דווקא כָּל שֶׁחַיָּיבִים עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין הוא ממזר, אבל לא הנולד מחייבי כרת.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי: מָצָאתִי מְגִלַּת יֻחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ, אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי: מָצָאתִי מְגִלַּת יוֹחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ: "אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ", והרי זה מסייע לְקַיֵּים את דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שממזר הוא דווקא מאיסור שיש בו מיתת בית דין, כאשת איש. שאם לא כן – מפני מה נאמר במגילה מה טעם ממזר הוא.

אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה – מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. גֵּרְשָׁהּ וּמֵתָה – מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵתָה – מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.

אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה – מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. וכן אם גֵּרְשָׁהּ וּמֵתָה – מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. או אם נִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵתָה – מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ, אבל בחייה אסור בכל מקרה באחותה.

יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה – מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. חָלַץ לָהּ וּמֵתָה – מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.

וכן יְבִמְתּוֹ שֶׁמֵּתָה – מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. וכן אם חָלַץ לָהּ וּמֵתָה – מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ.