אַרְבָּעָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת.

כאשר היו אַרְבָּעָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים לשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ, האחיות, חוֹלְצוֹת כל אחת לאחד מן האחים שנותרו, וְאולם לֹא מִתְיַבְּמוֹת להן. מפני שכל אחת מהן היא 'אחות זקוקתו' (ראו פ"ב מ"ו) של כל אחד מן האחים, כלומר אחות של אישה הזקוקה לו לייבום, שאסרו אותה חכמים בייבום כאילו הייתה אחות אשתו, ולכן הן ניתרות רק בחליצה.

וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ – יוֹצִיאוּ.

וְאִם קָדְמוּ האחים וְכָנְסוּ, נשאו, את האחיות בלי להתייעץ בבית הדין – יוֹצִיאוּ, יגרשו אותן.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יְקַיְּמוּ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יוֹצִיאוּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מחלוקת היא בדבר שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יְקַיְּימוּ אותן כנשיהם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יוֹצִיאוּ.

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל הָאֶחָד אִסּוּר עֶרְוָה – אָסוּר בָּהּ וּמוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ, וְהַשֵּׁנִי אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן.

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן, מן האחיות הללו, אֲסוּרָה עַל האח הָאֶחָד אִיסּוּר עֶרְוָה, כגון שהיא חמותו – הרי הוא אָסוּר בָּהּ, וּמוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. שכיוון שחמותו פטורה מלהתייבם על ידו, נמצא שאחותה אינה ‘אחות זקוקתו׳, ויכול לייבמה בהיתר. וְאולם האח הַשֵּׁנִי שאיננו קרוב לאחת מהן – אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן, שהרי כל אחת מהן היא אחות זקוקתו.

אִסּוּר מִצְוָה וְאִסּוּר קְדוּשָּׁה – חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

הייתה אחת מן האחיות הללו אסורה לו באִיסּוּר מִצְוָה, איסור מדברי חכמים, או באִיסּוּר קְדוּשָּׁה, כגון שהייתה גרושה והוא כהן, שהיא זקוקה לייבום, אלא שאינו רשאי לייבמה מדברי חכמים (לעיל פ״ב מ״ד) – אחותה חוֹלֶצֶת לו כדי להתירה, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, משום שהיא אחות זקוקתו.

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל זֶה אִסּוּר עֶרְוָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה עַל זֶה אִסּוּר עֶרְוָה – הָאֲסוּרָה לָזֶה מוּתֶּרֶת לָזֶה, וְהָאֲסוּרָה לָזֶה מוּתֶּרֶת לָזֶה.

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל אח זֶה אִיסּוּר עֶרְוָה, כגון שהיא חמותו, וכך אינה עומדת לפניו לייבום, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה עַל זֶה, על האח השני, אִיסּוּר עֶרְוָה, ואף היא אינה עומדת לפניו לייבום – הָאֲסוּרָה לָזֶה מוּתֶּרֶת לָזֶה, שהרי אינה ‘אחות זקוקתו׳, וְהָאֲסוּרָה לָזֶה מוּתֶּרֶת לָזֶה, שהרי אינה 'אחות זקוקתו'.

וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת.

וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ בפרק הקודם (משנה ג) בתמצית: אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, שאם נופלות לייבום אחיות שהן יבמות, גיסות, ואחת מהן אסורה לו משום ערווה – האחרת אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת.

שְׁלשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת.

היו שְׁלשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין לקרובות, כגון שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ, ומתו שני האחים בעלי האחיות, ונפלו שתיהן לפני האח השלישי – הֲרֵי שתי נשים אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, כי כל אחת מהן נאסרת עליו משום איסור 'קרובת זקוקתו' (אישה הזקוקה לו לייבום).

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר את שתיהן אפילו מן החליצה. מפני שלדעתו, שתי קרובות שנופלות לפני יבם אחד – אינן זקוקות לו כלל לייבום.

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עָלָיו אִיסּוּר עֶרְוָה – אָסוּר בָּהּ וּמוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. אִיסּוּר מִצְוָה אוֹ אִיסּוּר קְדֻשָּׁה – חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

הָיְתָה אַחַת מֵהֶן, משתי האחיות שנפלו לפני יבם אחד, אֲסוּרָה עָלָיו אִיסּוּר עֶרְוָה, כגון שהייתה חמותו – אָסוּר בָּהּ איסור גמור, וּמוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ אף בייבום, מאחר שזו האסורה עליו באיסור ערווה אינה נחשבת כזקוקתו, ואין כאן אלא אישה אחת הנופלת לפניו לייבום. אולם אם הייתה אחת מהם אסורה על האחד באִיסּוּר מִצְוָה, איסור מדברי חכמים, או באִיסּוּר קְדוּשָּׁה, כגון שהייתה גרושה והוא כהן, שהיא זקוקה לייבום, אלא שאינו רשאי לייבמה – כל אחת מהן חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, משום שאין איסורים אלה מבטלים לגמרי את זיקת הייבום.

שְׁלשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד מוּפְנֶה. מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְעָשָׂה בָּהּ מוּפְנֶה מַאֲמָר, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי;

היו שְׁלשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים לשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד מוּפְנֶה, רווק. מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי האֲחָיוֹת בלא בנים, וְעָשָׂה בָּהּ מוּפְנֶה מַאֲמָר, כלומר קידש אותה, אבל לא בא עליה עדיין, וְאַחַר כָּךְ, לפני שהספיק לכנוס אותה, מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי, ונפלה גם אשתו לפניו לייבום, והיא אחותה של זו שקידש – נחלקו כיצד לנהוג;

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַלָּה תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, אותה יבמה שעשה בה מאמר נחשבת כאשתו לגמרי. וְהַלָּה, האחרת, תֵּצֵא ותיפטר מייבום וחליצה מִשּׁוּם איסור אֲחוֹת אִשָּׁה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וּבַחֲלִיצָה, וְאֵשֶׁת אָחִיו – בַּחֲלִיצָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כיוון שעדיין לא כנס את הראשונה, אינה אשתו מדין תורה – שתיהן זקוקות לו בזיקת ייבום, ומכיוון שהן אחיות הרי הוא אסור בשתיהן. ולכן מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ, זו שעשה בה מאמר, בְּגֵט בגלל הקידושין, וּבַחֲלִיצָה כדי להפקיע את זיקת הייבום. ומוציא את אֵשֶׁת אָחִיו השני בַּחֲלִיצָה.

זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו.

ומעירים, זוֹ הִיא אותה מציאות שֶׁאָמְרוּ עליה: אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו. שהרי בגלל צירוף המאורעות מאבד את שתיהן. וכן הלכה.

שְׁלשָׁה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית.

שְׁלשָׁה אַחִין, ראובן, שמעון ולוי, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים לשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, ראובן לרחל ושמעון ללאה, וְאֶחָד, לוי, נָשׂוּי לנָכְרִית (זרה, שאינה קרובה שלהן), ושמה מיכל.

מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְכָנַס נָשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת –

מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, כגון ראובן, בלא בנים, וְכָנַס, ייבם, לוי הנָשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ של ראובן, רחל, וּמֵת גם לוי בלי בנים, ונפלו רחל ומיכל אשת לוי לייבום לפני שמעון –

הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּשְׁנִיָּה – מִשּׁוּם צָרָתָהּ.

הָרִאשׁוֹנָה שנפלה ראשונה לייבום, רחל, יוֹצְאָה ומותרת בלא ייבום וחליצה, שהרי היא אסורה עליו מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, שהרי היא אחות לאה אשתו, וּשְׁנִיָּה, מיכל, יוצאת מִשּׁוּם צָרָתָהּ, שצרת ערווה פטורה גם היא מחליצה וייבום (עיין פ"א מ"א).

עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, וּמֵת – נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

אבל אם מתחילה עָשָׂה בָּהּ לוי רק מַאֲמָר, ברחל אשת ראובן, שקידש אותה ועדיין לא בא עליה, וּמֵת, ונפלו רחל ומיכל לפני שמעון – רחל אמנם פטורה מייבום וחליצה, מפני שהיא אחות אשתו לאה, אך הנָכְרִית, מיכל, הואיל ואינה נחשבת לגמרי צרתה של רחל, שהרי לוי לא כנס אותה – אינה פטורה מן הייבום, ולכן חוֹלֶצֶת לשמעון וְאולם לֹא מִתְיַבֶּמֶת.

שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית.

שְׁלשָׁה אַחִים, ראובן, שמעון ולוי, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים לשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, ראובן לרחל ושמעון ללאה, וְאֶחָד לוי נָשׂוּי לנָכְרִית, מיכל.

מֵת הַנָּשׂוּי נָכְרִית, וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת –

מֵת הַנָּשׂוּי לנָכְרִית, לוי, וְכָנַס, ייבם, אֶחָד מִבַּעֲלֵי האֲחָיוֹת, ראובן, אֶת מיכל אִשְׁתּוֹ, וּמֵת גם ראובן בלי בנים, ונפלו רחל ומיכל לייבום לפני שמעון –

הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּשְׁנִיָּה – מִשּׁוּם צָרָתָהּ.

הָרִאשׁוֹנָה, רחל, יוֹצְאָה ונפטרת מייבום מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, שהיא אחות לאה אשתו של שמעון, וּשְׁנִיָּה, מיכל, שייבם – יוצאת מִשּׁוּם שהיא צָרָתָהּ.

עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, וּמֵת – נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

אבל אם מתחילה, כשמת לוי, עָשָׂה בָּהּ ראובן במיכל רק מַאֲמָר, וּמֵת, ונפלו רחל ומיכל לפני שמעון – רחל אמנם פטורה מייבום וחליצה, מפני שהיא אחות אשתו לאה, אך הנָכְרִית, מיכל, הואיל ואינה נחשבת לגמרי צרתה של רחל, שהרי ראובן לא כנס את רחל – אינה פטורה מן הייבום, ולכן חוֹלֶצֶת לשמעון וְאולם לֹא מִתְיַבֶּמֶת.

שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית.

שְׁלשָׁה אַחִים, ראובן, שמעון ולוי, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים לשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, ראובן לרחל ושמעון ללאה, וְאֶחָד, לוי, נָשׂוּי לנָכְרִית, מיכל.

מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְכָנַס נָשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, וְאַחַר כָּךְ מֵת נָשׂוּי נָכְרִית –

מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, ראובן, וְכָנַס לוי הנָשׂוּי לנָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ של ראובן, רחל; וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל האח השֵּׁנִי, לאה אשת שמעון, וְאַחַר כָּךְ מֵת נָשׂוּי נָכְרִית, לוי, ונפלו שתי נשותיו, רחל ומיכל, לפני שמעון –

הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת.

הֲרֵי זוֹ, רחל, אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, כדין אחות אשתו, שפטורה מייבום וחליצה. ואף שבדרך כלל אחות אשתו שנפטרה מותרת לו, זו אסורה לעולם, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת בייבום, כאשר מת אחיו ראובן, ואז הייתה לאה אשתו בחיים. וכשם שרחל אסורה עליו – כך צרתה מיכל אסורה בייבום.

שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית.

שְׁלשָׁה אַחִים, ראובן, שמעון ולוי, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין לשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, ראובן לרחל ושמעון ללאה, וְאֶחָד, לוי, נָשׂוּי לנָכְרִית, מיכל.

גֵּירֵשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת נָשׂוּי נָכְרִית, וּכְנָסָהּ הַמְגָרֵשׁ, וּמֵת –

גֵּירֵשׁ ראובן אֶחָד מִבַּעֲלֵי האֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, רחל; ואחר כך מֵת לוי הנָשׂוּי למיכל הנָכְרִית, וּכְנָסָהּ, וייבמה, הַמְגָרֵשׁ, ראובן, את מיכל, וּמֵת ראובן, ונפלה מיכל לפני שמעון לייבום –

זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ: וְכֻלָּן שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ – צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת.

זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, על מקרה כזה נאמר (לעיל פ״א מ״א): וְכֻלָּן, כל הנשים האסורות ליבם משום ערווה, שאם היו נשואות לאחיו ומת אחיו, הן וצרותיהן אסורות עליו, במקרה שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ בחיי אחיו – צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת לו. ולכן מותר לשמעון לייבם את מיכל, ואינה נחשבת צרת רחל, אחות לאה אשתו, שהרי ראובן גירש את רחל לפני שכנס את מיכל.

וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ בָּהֶן קִדּוּשִׁין אוֹ גֵּרוּשִׁין בְּסָפֵק – הֲרֵי אֵלּוּ צָרוֹת חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת.

וְכֻלָּן, כל חמש עשרה הנשים האסורות ליבם משום ערווה, ושֶׁצרותיהן אסורות לו גם הן (פ״א מ״א), אם הָיוּ בָּהֶן לאחיו שמת קִדּוּשִׁין אוֹ גֵּירוּשִׁין בְּסָפֵק – הֲרֵי אֵלּוּ הצָּרוֹת שלהן חוֹלְצוֹת לו וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, משום שהן רק ספק צרות ערווה.

כֵּיצַד סְפֵק קִדּוּשִׁין? זָרַק לָהּ קִדּוּשִׁין, סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ – זֶהוּ סְפֵק קִדּוּשִׁין.

ומסבירים: כֵּיצַד הוא סְפֵק קִדּוּשִׁין? זָרַק לָהּ חפץ לשם קִדּוּשִׁין בסמוך לרשות הרבים, כדי שתזכה בו, והיה החפץ סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ – זֶהוּ דוגמה לסְפֵק קִדּוּשִׁין.

סְפֵק גֵּרוּשִׁין: כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן, יֶשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד – זֶהוּ סְפֵק גֵּרוּשִׁין.

כיצד הוא סְפֵק גֵּרוּשִׁין – כגון כָּתַב גט בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, או יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן, תאריך, או יֵשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד – זֶהוּ הקרוי סְפֵק גֵּרוּשִׁין.

שְׁלשָׁה אַחִין נְשׂוּאִין שָׁלשׁ נָכְרִיוֹת, וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְעָשָׂה בָּהּ הַשֵּׁנִי מַאֲמָר, וּמֵת – הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת,

שְׁלשָׁה אַחִין ראובן, שמעון ולוי, נְשׂוּאִין לשָׁלשׁ נשים נָכְרִיּוֹת שאינן קרובות זו לזו, רחל, מיכל ורות, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, ראובן, בלא ילדים, ואשתו רחל זקוקה לייבום, וְעָשָׂה בָּהּ הַשֵּׁנִי, שמעון, רק מַאֲמָר, קידושין, ולא הספיק לכונסה ולייבם אותה לגמרי, וּמֵת גם הוא – הֲרֵי אֵלּוּ, רחל אשת ראובן ומיכל אשת שמעון, חוֹלְצוֹת ללוי וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת.

שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמֵת אַחַד מֵהֶם... יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ״ – שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת יָבָם אֶחָד, וְלֹא שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין.

ומדוע? מפני שֶׁנֶּאֱמַר בפרשת הייבום: "כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם... יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה,ה), לומר: רק אישה שֶׁעָלֶיהָ זִיקַּת יָבָם אֶחָד, שהיא זקוקה לו בגלל אחד מאחיו (“אחד מהם״) – יבוא עליה, וְלֹא אישה שֶׁעָלֶיהָ זִיקַּת שְׁנֵי יְבָמִין, שהיא זקוקה לו מכוח שניים מאחיו. ובמקרה זה, רחל זקוקה לייבום מכוח ראובן – שהרי לא נתייבמה לגמרי, וגם מצד שמעון – שהרי עשה בה מאמר. ומכיוון שרחל אסורה עליו, גם מיכל צרתה אסורה עליו.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ מהן שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה. ואין הלכה כמותו.

שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי –הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת.

שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן, ואשתו פטורה מן הייבום לאח השני משום אחות אישה, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, והרי איסור ‘אחות אשתו׳ נאמר בתורה רק בחיי אשתו, מכל מקום הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו כבר שָׁעָה אַחַת.

שְׁנַיִם שֶׁקִדְּשׁוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, וּבִשְׁעַת כְּנִיסָתָן לַחוּפָּה הֶחֱלִיפוּ אֶת שֶׁל זֶה לָזֶה, וְאֶת שֶׁל זֶה לָזֶה – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ.

שְׁנַיִם, שני אנשים זרים זה לזה שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, וּבִשְׁעַת כְּנִיסָתָן לַחוּפָּה בנישואין לשם ביאת מצווה, הֶחֱלִיפוּ בשוגג אֶת אשתו שֶׁל זֶה לָזֶה, וְאֶת שֶׁל זֶה לָזֶה – הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיבִים להביא קרבן חטאת למקדש מִשּׁוּם איסור הבא על אֵשֶׁת אִישׁ (ויקרא יח,כ), שהרי כל אחד בא על אשת חברו.

הָיוּ אַחִין – מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח.

ואם הָיוּ אַחִין – חייבים גם מִשּׁוּם איסור אֵשֶׁת אָח (שם,טז).

וְאִם הָיוּ אֲחָיוֹת – מִשּׁוּם אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ.

וְאִם הָיוּ נשים אלה אֲחָיוֹת – חייבים גם מִשּׁוּם איסור "אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח" (שם,יח).

וְאִם הָיוּ נִדּוֹת – מִשּׁוּם נִדָּה.

וְאִם הָיוּ נִדּוֹת – חייבים גם מִשּׁוּם איסור לבוא אל אישה נִדָּה (שם,יט).

וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן.

נשים אלו – הואיל והוחלפו בשוגג, מותרות לחזור לבעליהן, ואולם מַפְרִישִׁין, מפרידים, אוֹתָן תחילה מבעליהן שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, שֶׁמָּא מְעוּבָּרוֹת הֵן מאותה ביאה של איסור, וחשוב לדעת זאת, כי הבנים אינם בנים של בעליהן אלא של מי שבא עליהן בטעות, וכן שהם ממזרים.

וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד – מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד.

וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד – מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד לבעליהן.

וְאִם הָיוּ כֹּהֲנוֹת – נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה.

וְאִם הָיוּ כֹּהֲנוֹת, בְנות כהנים – נִפְסְלוּ בכך מִן הַתְּרוּמָה, כדין כהנת או אשת כהן שנבעלה למי שהיא אסורה עליו.