חזור
יבמות
פרק טזהָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: “מֵת בַּעְלֵיךְ״ – לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְיַבֵּם, עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעוּבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ.
הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ (אשתו האחרת) לִמְדִינַת הַיָּם (מעבר לים), ולא היו לו ילדים, וּבָאוּ עדים וְאָמְרוּ לָהּ: "מֵת בַּעְלֵיךְ" – לֹא תִּנָּשֵׂא לאדם אחר, שהרי היא בחזקת זקוקה לייבום, וְאולם גם לֹא תִּתְיַבֵּם לאחיו, עַד שֶׁתֵּדַע בוודאות מה מצבה, שֶׁמָּא מְעוּבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ שבמדינת הים ותלד, ונמצא שאישה זו שנשארה בארץ פטורה מן הייבום, שהרי יש זרע לבעלה, והיא אסורה על היבם באיסור אשת אח.
הָיְתָה לָהּ חָמוֹת – אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. יָצְתָה מְלֵאָה – חוֹשֶׁשֶׁת.
לעומת זאת, אישה שמת בעלה ללא ילדים וללא אחים, אם הָיְתָה לָהּ חָמוֹת במדינת הים, ששם היו הורי בעלה – אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת שמא נולד אח לבעלה, אלא מותרת להינשא לכל אדם. אבל אם יָצְתָה (יצאה) חמותה למדינת הים כשהיא מְלֵאָה (מעוברת) – חוֹשֶׁשֶׁת שמא ילדה החמות בן, והיא זקוקה לו לייבום.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אף במקרה זה אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת, ויכולה להינשא למי שתרצה. ואין הלכה כרבי יהושע.
שְׁתֵּי יְבָמוֹת, זוֹ אוֹמֶרֶת: "מֵת בַּעְלִי", וְזוֹ אוֹמֶרֶת: "מֵת בַּעְלִי" – זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַעְלָהּ שֶׁל זוֹ, וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַעְלָהּ שֶׁל זוֹ.
שְׁתֵּי יְבָמוֹת (‘גיסות׳) הנשואות לשני אחים, שבאו ממדינת הים, זוֹ אוֹמֶרֶת: "מֵת בַּעְלִי", וְזוֹ אוֹמֶרֶת: "מֵת בַּעְלִי" – זוֹ אֲסוּרָה להינשא מִפְּנֵי בַעְלָהּ שֶׁל זוֹ האחרת, שמא הוא חי, והיא זקוקה לו לייבום, והרי אין מתירים אישה בעדות יבמתה, וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַעְלָהּ שֶׁל זוֹ מאותו טעם.
לָזוֹ עֵדִים וְלָזוֹ אֵין עֵדִים; אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵדִים – אֲסוּרָהּ. וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים – מוּתֶּרֶת.
אם לָזוֹ יש עֵדִים שמת בעלה, וְלָזוֹ אֵין עֵדִים שמת בעלה; אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵדִים – אֲסוּרָה להינשא, שהרי אין עדים שמת אחיו (ויבמתה אינה נאמנת על כך), ושמא היא זקוקה לייבום. וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים שמת בעלה – מוּתֶּרֶת להינשא, שהרי היא נאמנת לומר שמת בעלה, ויש עדים שמת אחיו היבם.
לָזוֹ בָּנִים וְלָזוֹ אֵין בָּנִים; אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים – מוּתֶּרֶת. וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים – אֲסוּרָה.
אם באו שתי יבמות, זו אומרת: “מת בעלי״, וזו אומרת: “מת בעלי״, והיו לָזוֹ בָּנִים מבעלה, וְלָזוֹ אֵין בָּנִים; אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים – מוּתֶּרֶת להינשא, שהרי היא נאמנת לומר שמת בעלה, ומכיוון שיש לה בנים, היא פטורה מייבום. וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים – אֲסוּרָה, שהיא בחזקת זקוקה ליבם, ועדות יבמתה אינה מועילה לה.
נִתְיַבְּמוּ וּמֵתוּ הַיְּבָמִין – אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לַיְּבָמִין – הוּתְּרוּ לְכָל אָדָם.
אם לשתיהן אין ילדים ונִתְיַבְּמוּ לאחים של בעליהן (שהרי אישה נאמנת לומר שמת בעלה ולהתייבם), וּמֵתוּ הַיְּבָמִין הללו ללא ילדים – הרי הן שוב אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לכל אדם. כפי ששנינו קודם, שמא אחי בעלה של כל אחת מהן שבמדינת הים עודו בחיים, ואין בכוח עדות יבמה להתיר את גיסתה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ נשים אלה לַיְּבָמִין, כל אחת בעדות עצמה – הוּתְּרוּ מאז לְכָל אָדָם. ואין הלכה כמותו.
אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחוֹטֶם. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו.
אֵין מְעִידִין על איש שמת, אֶלָּא אם כן עדותם היא עַל שראו ממנו פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחוֹטֶם, שרק אם ראו חלק זה מפניו בשלמות, יכולים לזהותו בוודאות, ואַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו – אין סומכים עליהם לשם זיהוי.
אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וַאֲפִילּוּ רָאוּהוּ מְגוּיָּיד, וְצָלוּב, וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ.
אֵין מְעִידִין על אדם שמת אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, כלומר רק אם ראו אותו עצמו וללא רוח חיים. וַאֲפִילּוּ רָאוּהוּ שהוא מְגוּיָּיד (חתוך ופצוע), או צָלוּב (תלוי על הצלב) כדרך הנידונים למוות, וְכן אם הַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ – עדיין אין מעידים עליו שמת.
אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה יָמִים.
אֵין מְעִידִין אֶלָּא אם ראו אותו עַד שְׁלשָׁה יָמִים לאחר המוות ולא יותר, שאז מתחיל הריקבון, ושמא השתנתה צורתו.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר: לֹא כָּל הָאָדָם וְלֹא כָּל הַמָּקוֹם וְלֹא כָּל הַשָּׁעוֹת שָׁוִין.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר: לֹא כָּל הָאָדָם, וְלֹא כָּל הַמָּקוֹם, וְלֹא כָּל הַשָּׁעוֹת שָׁוִין, שמשך תהליך הריקבון ושינוי הצורה משתנה בהתאם למצבו של אדם, המקום שבו הוא נמצא ומזג האוויר באותה העת, ואין לקבוע כלל בדבר.
נָפַל לַמַּיִם, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סוֹף, בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף – אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה.
נָפַל אדם לַמַּיִם, ולא ראו שיצא מהם, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן (למים) סוֹף הנראה לעין, שאם היה ניצול ויוצא, היו רואים אותו, בֵּין מים שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף, כגון בים – אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה להינשא.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּפַל לְבוֹר הַגָּדוֹל, וְעָלָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר כראיה לכך: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּפַל לְבוֹר הַגָּדוֹל, וְעָלָה לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים. הרי שאף אם נפל למים שיש להם סוף ולא יצא משם, אין ודאות שהוא מת.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּסוּמָא שֶׁיָּרַד לִטְבּוֹל בִּמְעָרָה, וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁהוּ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם, וְהִשִּׂיאוּ נְשׁוֹתֵיהֶם.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּסוּמָא (עיוור) שֶׁיָּרַד לִטְבּוֹל בִּמְעָרָה כדי להיטהר, וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ (האיש שהיה מוביל אותו) גם הוא אַחֲרָיו, ולא עלו מהמים, וְשָׁהוּ שם כְּדֵי הזמן שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם, וְהִשִּׂיאוּ את נְשׁוֹתֵיהֶם על סמך העובדה שלא יצאו במשך זמן זה.
וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּעַסְיָא בְּאֶחָד שֶׁשִּׁלְשְׁלוּהוּ לַיָּם, וְלֹא עָלָה בְּיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים: מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה – תִּנָּשֵׂא. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה – לֹא תִּנָּשֵׂא.
וְשׁוּב (ועוד) מַעֲשֶׂה בְּעַסְיָא, בְּאדם אֶחָד שֶׁשִּׁלְשְׁלוּהוּ לַיָּם בחבל, וכשמשכו בחבל לֹא עָלְָה בְּיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ, ואָמְרוּ חֲכָמִים: אם נחתכה הרגל מִן הָאַרְכּוּבָה (הברך) וּלְמַעְלָה – תִּנָּשֵׂא, שוודאי מת בעלה, שאין אדם נשאר בחיים מפציעה כזו. ואם נחתכה הרגל מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה – לֹא תִּנָּשֵׂא, שמא נסחף ועלה חי מן הים במקום אחר.
אֲפִילּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת: "מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי" – דַּיּוֹ.
אֲפִילּוּ שָׁמַע אדם מִן הַנָּשִׁים שהיו אוֹמְרוֹת: "מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי" – דַּיּוֹ כדי להעיד על מותו.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת אוֹמְרִים: “הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִסְפּוֹד וְלִקְבּוֹר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי".
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת (הילדים) שהיו אוֹמְרִים: "הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִסְפּוֹד וְלִקְבּוֹר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי" – יכול להעיד על פיהם.
בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין.
סומכים בית הדין על המסַפּר שמת אדם, בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין להעיד ולהתיר את אשת המת, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין אלא עושה זאת בדרך סיפור בלבד.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר: בְּיִשְׂרָאֵל – עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּין. וּבַגּוֹי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּין – אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר: בְּיִשְׂרָאֵל, כאשר המעיד הוא יהודי, אין סומכים על עדות זו, עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּין להעיד. וּבַגּוֹי, כאשר המעיד הוא גוי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּין להעיד – אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת, שמסתמכים על דבריו רק כאשר אינו מתכוון לשם עדות.
מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר וּלְאוֹר הַלְּבָנָה,
מְעִידִין על אדם שמת, גם כשראו אותו לְאוֹר הַנֵּר וכן לְאוֹר הַלְּבָנָה.
וּמַשִּׂיאִין עַל פִּי בַּת קוֹל.
וּמַשִּׂיאִין עַל פִּי בַּת קוֹל, אם שמעו קול הצועק שמת פלוני ולא ראו מי הצועק.
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הָהָר וְאָמַר: “אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי מֵת", הָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אָדָם, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ.
וכן מסופר, מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הָהָר וְאָמַר: "אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי מֵת". הָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אָדָם, ואף על פי כן סמכו על כך וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ של אותו פלוני.
וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּצַלְמוֹן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר: “אֲנִי אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, נְשָׁכַנִּי נָחָשׁ וַהֲרֵי אֲנִי מֵת", וְהָלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ.
וְשׁוּב (ועוד), מַעֲשֶׂה בְּצַלְמוֹן (עיר בגליל) בְּאֶחָד שֶׁאָמַר: "אֲנִי אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, נְשָׁכַנִּי נָחָשׁ וַהֲרֵי אֲנִי מֵת", וְהָלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ, שהיו פניו נפוחים, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, מתוך הנחה שצורת פניו השתנתה בגלל הכשת הנחש.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה מָצָאתִי נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, אָמַר לִי: שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד, אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. וְנוּמֵיתִי לוֹ: כֵּן הַדְּבָרִים.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא שבבבל לְעַבֵּר את הַשָּׁנָה, מָצָאתִי את החכם נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, ואָמַר לִי: שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין החכמים מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עדות של עֵד אֶחָד, אֶלָּא רק רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. וְנוּמֵיתִי (ואמרתי) לוֹ: כֵּן הַדְּבָרִים.
אָמַר לִי, אֱמוֹר לָהֶם מִשְּׁמִי: אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה מְשׁוּבֶּשֶׁת בִּגְיָיסוֹת; מְקוּבְּלַנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
אָמַר לִי: אֱמוֹר לָהֶם לחכמי ארץ ישראל מִשְּׁמִי: אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה מְשׁוּבֶּשֶׁת בִּגְיָיסוֹת, ואיני יכול לבוא בעצמי. מסור להם: מְקוּבְּלַנִּי (מקובל אני) מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שָׂמַח לִדְבָרַי, וְאָמַר: מָצָאנוּ חָבֵר לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא.
והוסיף רבי עקיבא: וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי (פירטתי) את הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל (נכד רבן גמליאל הזקן), שָׂמַח לִדְבָרַי, וְאָמַר: מָצָאנוּ חָבֵר לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, שסבור כמותו, ואפשר לסמוך על שיטה זו.
מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים בְּתֵל אַרְזָא, וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן נְשׁוֹתֵיהֶם עַל פִּי עֵד אֶחָד. וְהוּחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עַל פִּי עֵד אֶחָד. וְהוּחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי שִׁפְחָה.
מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים, שעסקו בעניין זה, נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים בְּתֵל אַרְזָא, וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל הזקן נְשׁוֹתֵיהֶם עַל פִּי עֵד אֶחָד שהעיד עליהם. וְהוּחְזְקוּ (קיבלו על עצמם) מאז לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין אישה עַל פִּי עֵד אֶחָד, וְכן הוּחְזְקוּ מאז לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין אישה גם על פי עדות של עֵד מִפִּי עֵד, ואפילו מִפִּי עֶבֶד, או מִפִּי אִשָּׁה, או מִפִּי שִׁפְחָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים: אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים: אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא עַל פִּי אִשָּׁה, וְלֹא עַל פִּי עֶבֶד, וְלֹא עַל פִּי שִׁפְחָה, וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא משיאים עַל פִּי עדות אִשָּׁה, וְלֹא עַל פִּי עֶבֶד, וְלֹא עַל פִּי שִׁפְחָה, וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים.
אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי לֵוִי שֶׁהָלְכוּ לְצוֹעַר עִיר הַתְּמָרִים, וְחָלָה אֶחָד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ, וֶהֱבִיאוּהוּ בַּפּוּנְדָּק, וּבַחֲזָרָתָם אָמְרוּ לַפּוּנְדָּקִית: “אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ״? אָמְרָה לָהֶם: “מֵת וּקְבַרְתִּיו״, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: וְלֹא תְּהֵא כֹּהֶנֶת כַּפּוּנְדָּקִית?
אָמְרוּ לוֹ לרבי עקיבא: מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי לֵוִי שֶׁהָלְכוּ לְצוֹעַר עִיר הַתְּמָרִים, וְחָלָה אֶחָד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ, וֶהֱבִיאוּהוּ בַּפּוּנְדָּק שינוח, וּבַחֲזָרָתָם אָמְרוּ לַפּוּנְדָּקִית הגויה: "אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ"? אָמְרָה לָהֶם: "מֵת, וּקְבַרְתִּיו", וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. וכך אָמְרוּ לוֹ לרבי עקיבא: וְלֹא תְּהֵא עדותה של כֹּהֶנֶת, מיוחסת כּעדות פּוּנְדָּקִית זו?
אָמַר לָהֶם: לִכְשֶׁתְּהֵא פּוּנְדָּקִית – נֶאֱמֶנֶת; הַפּוּנְדָּקִית הוֹצִיאָה לָהֶם מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ.
אָמַר לָהֶם רַבִּי עקיבא: לִכְשֶׁתְּהֵא עדותה כעדות הפּוּנְדָּקִית – תהיה נֶאֱמֶנֶת גם היא. הַפּוּנְדָּקִית הוֹצִיאָה והראתה לָהֶם את מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ, ודווקא כך אפשר לסמוך גם על עדות אישה.