חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת, וּפִקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא חֵרֶשֶׁת, אִם רָצָה – יוֹצִיא, וְאִם רָצָה – יְקַיֵּים. כְּשֵׁם שֶׁהוּא כּוֹנֵס בִּרְמִיזָה – כָּךְ הוּא מוֹצִיא בִּרְמִיזָה.

חֵרֵשׁ (חירש אילם) שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת (אישה שומעת), וּפִקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא חֵרֶשֶׁת, אִם רָצָה כל אחד מהם להוציא (לגרש) את אשתו – יוֹצִיא בגט, וְאִם רָצָה לקיים אותה כאשתו – יְקַיֵּים. ואף שחירש אינו נחשב בן דעת, שיש תוקף משפטי למעשיו, יכול הוא לגרש, שכְּשֵׁם שֶׁהוּא כּוֹנֵס (נושא) בִּרְמִיזָה בלבד בידיו או בראשו ללא דיבור – כָּךְ הוּא מוֹצִיא בִּרְמִיזָה.

פִּקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת, וְנִתְחָרְשָׁה, אִם רָצָה – יוֹצִיא, וְאִם רָצָה – יְקַיֵּים.

פִּקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת, וְנִתְחָרְשָׁה, אִם רָצָה – יוֹצִיא, וְאִם רָצָה – יְקַיֵּים.

נִשְׁתַּטֵּית – לֹא יוֹצִיא.

אבל אם נִשְׁתַּטֵּית (נעשתה שוטה, חסרת דעת) – לֹא יוֹצִיא.

נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה – אֵינוֹ מוֹצִיא עוֹלָמִית.

אם נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה אחרי הנישואין – אֵינוֹ מוֹצִיא עוֹלָמִית, שהרי אין בו דעת, ואין בכוח גירושיו להפקיע קידושין גמורים מן התורה.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְחָרְשָׁה יוֹצְאָה, וְהָאִישׁ שֶׁנִּתְחָרֵשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא?

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְחָרְשָׁה יוֹצְאָה, וְהָאִישׁ שֶׁנִּתְחָרֵשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא? אלא כשם שפיקח שנתחרש אינו יכול להוציא, כך לא ניתן להוציא פיקחת שהתחרשה.

אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לְאִשָּׁה מִתְגָּרֶשֶׁת, שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ, וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ.

אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לְאִשָּׁה המִּתְגָּרֶשֶׁת, שֶׁכן, הָאִשָּׁה יוֹצְאָה מבעלה בין לִרְצוֹנָהּ (דעתה והסכמתה) ובין שֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ, וְאילו הָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ, ומי שהתחרש נחשב כמי שאין בו דעת והסכמה גמורה, ולכן אין תוקף למעשיו.

הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגַּדָּה עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ – שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְּגֵט.

הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגַּדָּה לפני חכמים ביבנה עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ כשהייתה קטנה, שנישואיה היו מתחילתם נישואין גמורים (שכן האב משיא את בתו הקטנה מדין תורה ללא דעתה) – שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְּגֵט, שנותן לה הבעל לאחר שגדלה ויצאה מרשות האב.

אָמְרוּ לוֹ: אַף זוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ.

וכך אָמְרוּ לוֹ חכמים לרבי יוחנן בן נורי: אַף זוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ. כלומר, גם פיקחת שנישואיה היו גמורים והתחרשה – דינה כחירשת שהשיאה אביה, ויוצאת בגט.

שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת;

שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת,

אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ –

אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, ומת בעלה של אחת מהן –

הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם.

הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם על ידי אחי הבעל, שהרי היא אחות אשתו, ואיסור ערווה מפקיע את זיקת הייבום (ראו לעיל פ"א מ"א).

וְאִם הָיוּ נָכְרִיּוֹת – יִכְנְסוּ, וְאִם רָצוּ לְהוֹצִיא – יוֹצִיאוּ.

וְאולם אִם הָיוּ שתי נשים נָכְרִיּוֹת (זרות זו לזו) נשואות לשני אחים, בין אם היו האחים חירשים או בין אם היו הנשים חירשות, ומת אחד מהאחים ללא ילדים – יִכְנְסוּ, ייבם האח את אשת אחיו; וְאִם רָצוּ אחרי הייבום לְהוֹצִיא – יוֹצִיאוּ. אבל אינם חולצים, שלא תיקנו חכמים חליצה ביבם חירש או ביבמה חירשת (לעיל פי"ב מ"ד).

שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת;

כאשר שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת;

מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת? תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

אם מֵת החֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת ללא ילדים, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת? תֵּצֵא אשת אחיו בלא ייבום וחליצה, מִשּׁוּם איסור אֲחוֹת אִשָּׁה, ומותרת לכל אדם.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת? מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת ללא ילדים, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת? מוֹצִיא את אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, שהרי אשת אחיו זקוקה לו לייבום מן התורה, ונישואיו לאחותה הם רק מדברי חכמים, כך שאסור לו להמשיך לחיות אתה, בתור אחות יבמתו. וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם לו ולכל אדם, שהרי אינו יכול לייבם אותה, משום שהיא אחות גרושתו (שגירשה מדברי סופרים), ואף אינו יכול לפטור אותה בחליצה, הואיל וחירש הוא, ולא תיקנו חכמים חליצה בחירש.

שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת,

היו שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת מהן חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת,

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת? תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

אם מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת? תֵּצֵא החירשת ללא צורך בייבום וחליצה מִשּׁוּם איסור אֲחוֹת אִשָּׁה.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת? מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.

אם מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת? מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, שהרי אשת אחיו זקוקה לו לייבום מן התורה, ונישואיו לאחותה הם רק מדברי חכמים, ואסור אדם באחות יבמתו. וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו הפיקחת יוציא בַּחֲלִיצָה, שהרי בן דעת הוא ויכול לחלוץ לה. אבל לא ייבם אותה, שהרי היא אחות גרושתו מדברי חכמים.

שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת,

היו שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת;

מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת? תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

אם מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת ללא ילדים, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת? תֵּצֵא החירשת ללא צורך בייבום וחליצה מִשּׁוּם איסור אֲחוֹת אִשָּׁה.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת? מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, ואשתו זקוקה לייבום, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת? מוֹצִיא את אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, שהרי היא ‘אחות זקוקתו׳, ואסורה עליו מכוח יבמתו שזיקתה אליו מן התורה, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם, שאין לה תקנה, כי היא אסורה עליו בייבום משום שהיא אחות גרושתו, ואינו יכול לחלוץ לה ולהתירה לכל אדם, שהרי חירש הוא, ואין חליצה לחירש.

שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת פִּקְחוֹת;

היו שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת (שאינן קרובות) פִּקְחוֹת;

מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת? אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם.

אם מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת ללא ילדים, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת? אוֹ חוֹלֵץ לאשת אחיו אוֹ מְיַבֵּם.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת? כּוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם.

ואם מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת? לחלוץ אינו יכול מפני שהוא חירש אלא כּוֹנֵס את היבמה, וְאֵינוֹ מוֹצִיא אותה לְעוֹלָם, שהרי זיקתה אליו עושה אותה אשתו מדין תורה, ולא ניתן להפקיע נישואים אלו על ידי גט של חירש, שיש לו תוקף רק מדברי חכמים.

שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת,

היו שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת;

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת? כּוֹנֵס. וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא – יוֹצִיא.

אם מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת ללא ילדים, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת? כּוֹנֵס את החירשת. וְאִם רָצָה אחר כך לְהוֹצִיא – יוֹצִיא בגט. אבל אינה יכולה לחלוץ לו, שאין חירשת חולצת.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת? אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת? אוֹ חוֹלֵץ ליבמתו הפיקחת אוֹ מְיַבֵּם אותה.

שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת,

היו שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת;

מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת? כּוֹנֵס. וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא – יוֹצִיא.

אם מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת? לחלוץ ליבמתו אינו יכול, מפני שהיא חירשת. אלא כּוֹנֵס אותה, וְאִם רָצָה אחר כך לְהוֹצִיא – יוֹצִיא.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת? כּוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת? לחלוץ אינו יכול מפני שהוא חירש, אלא כּוֹנֵס את יבמתו וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם, שהרי אינו יכול לגרשה.