בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְמָאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲרוּסוֹת וּנְשׂוּאוֹת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְמָאֲנִין (ממאנות) אֶלָּא קטנות אֲרוּסוֹת בלבד, שנעשו בהן רק קידושין. אך אם נישאו – אינן יכולות לצאת במיאון אלא בגט. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: גם אֲרוּסוֹת וגם נְשׂוּאוֹת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בַּבַּעַל וְלֹא בַּיָּבָם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּבַּעַל וּבַיָּבָם.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: קטנה יכולה למאן בַּבַּעַל שהתארסה לו וְלֹא בַּיָּבָם. שאם מת בעלה ונפלה לייבום לפני היבם, צריכה להמתין עד שתגדל, ואז תחלוץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יכולה היא למאן בַּבַּעַל וּבַיָּבָם גם כן.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּפָנָיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּבֵית דִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: המיאון צריך להיות דווקא בְּפָנָיו של הבעל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יכול הוא להיעשות בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: המיאון נעשה דווקא בְּבֵית דִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין.

אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: מְמָאֶנֶת וְהִיא קְטַנָּה, אֲפִילּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי: אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר. אֶלָּא מְמָאֶנֶת וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל. וּתְמָאֵן וְתִנָּשֵׂא.

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: מְמָאֶנֶת, כל עוד שהִיא קְטַנָּה, ואֲפִילּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים, אם חזרו והשיאוה לאדם אחר ומיאנה בו, וחזרו והשיאו אותה. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי: אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר לעבור כך מאיש לאיש. אֶלָּא מְמָאֶנֶת פעם אחת בלבד, וּמַמְתֶּנֶת (מחכה) מלחזור ולהתארס עַד שֶׁתַּגְדִּיל. ואם אין רוצים להמתין עד שתגדל, תְמָאֵן וְתִנָּשֵׂא מיד, וכך לא תוכל עוד למאן (לשיטת בית שמאי, שרק ארוסות ממאנות).

אֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁצְּרִיכָה לְמָאֵן? כֹּל שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ לְדַעְתָּהּ. הִשִּׂיאוּהָ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ – אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן.

אֵיזוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁצְּרִיכָה לְמָאֵן? כֹּל שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ לְדַעְתָּהּ, כלומר מרצונה וידיעתה, שאז יש תוקף לקידושין ולנישואין שלה. אבל אם הִשִּׂיאוּהָ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ – אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן כלל, אלא קמה והולכת ובזה נפרדת מבעלה.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: כָּל תִּינוֹקֶת שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר קִדּוּשֶׁיהָ – אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: כָּל תִּינוֹקֶת (ילדה) שהיא קטנה מדי, או שאינה מבינה את משמעות הקידושין, כך שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר קִדּוּשֶׁיהָ, את הכסף או החפץ שקיבלה מן הבעל לשם קידושין – אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן, שאין כלל תוקף לקידושין. והלכה כמותו.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם אֶלָּא כִּמְפוּתָּה. בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן – לֹא תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל – תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם, אין משמעות הלכתית לקידושין ונישואין של קטנה יתומה, ואף אם נעשו לדעתה, אֶלָּא דינה כּאילו הייתה מְפוּתָּה על ידי הבעל. ולכן, בַּת יִשְׂרָאֵל קטנה שהשיאוה אמהּ ואחיה לְכֹהֵן – לֹא תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה כדין אשת כהן, ובַּת כֹּהֵן קטנה הנשואה לְיִשְׂרָאֵל – תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה, כאילו לא יצאה כלל מבית אביה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ – כְּאִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כָּל עַכָּבָה (עיכוב, עצירה) של הנישואין, שֶׁהִיא באה מִן הָאִישׁ, שהוא זה שגירש אותה בגט – דנים את הקטנה, כְּאִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ לכל דבר.

וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ – כְּאִלּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ.

וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ, אלא שהקטנה מיאנה בו ויצאה – כְּאִלּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ. כאשר יפורט במשנה הבאה.

הַמְמָאֶנֶת בְּאִישׁ – הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

קטנה הַמְמָאֶנֶת בְּאִישׁ שהייתה נשואה לו – הוּא מוּתָּר כעת בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, כגון באמה ובאחותה, וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, כגון באביו או באחיו, שאינה נחשבת כאילו הייתה אשתו, וְכן לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה, שאינה נחשבת כגרושה שאסורה לכהן (ויקרא כא,ז).

נָתַן לָהּ גֵּט – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

אך אם נָתַן לָהּ גֵּט – דנים אותה כאילו הייתה אשתו, והוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו, וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

נָתַן לָהּ גֵּט וְהֶחֱזִירָהּ, מֵאֲנָה בּוֹ, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה – מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

נָתַן לָהּ גֵּט ואחר כן נמלך וְהֶחֱזִירָהּ להיות אשתו, ואחר שחזרה אליו מֵאֲנָה בּוֹ בהיותה קטנה, וְהלכה ונִשֵּׂאת לְאיש אַחֵר, וְנִתְאַרְמְלָה (התאלמנה) אוֹ נִתְגָּרְשָׁה מהאיש האחרון – מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ, לבעל הראשון, מפני שהמיאון שמיאנה בו לאחר שהחזיר אותה מגלה שמתחילה לא הייתה אשתו, והגט שנתן לה היה בטל.

מֵאֲנָה בּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ, נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה – אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ.

אולם אם היה סדר האירועים אחר: מֵאֲנָה בּוֹ ויצאה מביתו וְאחר כך הֶחֱזִירָהּ, ובפעם הזו נָתַן לָהּ גֵּט, ולאחר מכן נִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה מן השני – אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ לראשון, ככל גרושה שנישאה לאחר.

זֶה הַכְּלָל: גֵּט אַחַר מֵאוּן – אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. מֵאוּן אַחַר גֵּט – מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

זֶה הַכְּלָל: היה גֵּט אַחַר מֵאוּן בבעל הראשון, ונישאה לאחר – אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ לראשון, מֵאוּן אַחַר גֵּט – מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

הַמְמָאֶנֶת בְּאִישׁ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ, לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בּוֹ, לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ, לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בּוֹ;

קטנה הַמְמָאֶנֶת בְּאִישׁ שהייתה נשואה לו, וְנִשֵּׂאת לְאיש אַחֵר וְגֵירְשָׁהּ בגט, ואחר כך נישאה לְאיש אַחֵר וּמֵיאֲנָה בּוֹ, ונישאה לְאיש אַחֵר וְגֵירְשָׁהּ, וחזרה ונישאה לְאיש אַחֵר וּמֵיאֲנָה גם בּוֹ;

כָּל שֶׁיָּצָאת הֵימֶנּוּ בְּגֵט – אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. בְּמֵיאוּן – מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

כָּל בעל שֶׁיָּצָאת הֵימֶנּוּ בְּגֵט – אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ, וכל שיצאה ממנו בְּמֵיאוּן – מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה, וְהֶחֱזִירָהּ – מוּתֶּרֶת לַיָּבָם. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר.

הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה, אשתו הבוגרת, וְהֶחֱזִירָהּ (נשאהּ שוב), ומת בלי בנים – מוּתֶּרֶת לַיָּבָם, לאחיו, לייבום. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר, מפני שכאשר גירשה הבעל בתחילה, נאסרה על אחיו כדין גרושת אחיו, ושוב אינה מותרת לו.

וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְּתוֹמָה, וְהֶחֱזִירָהּ – מוּתֶּרֶת לַיָּבָם. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר.

וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְּתוֹמָה מאב, שהשיאוה לו אמהּ או אחיה, וְהֶחֱזִירָהּ ומת – מוּתֶּרֶת לַיָּבָם. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר.

קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה – כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב. הֶחֱזִירָהּ – דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרָה לַיָּבָם.

אבל קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה מבעלה עוד בהיותה קטנה – דינה כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב, שאין זכות לאביה להשיא אותה. ולכן אם הֶחֱזִירָהּ הבעל בעודה קטנה ומת – דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרָה לַיָּבָם. ואף לדעת התנא הראשון המתיר בבוגרת, שהרי כאשר גירש אותה הבעל תחילה נאסרה על היבם כדין גרושת אחיו, וכשחזר ונשא אותה בעודה קטנה – לא היו אלו נישואים גמורים שבכוחם להפקיע את האיסור. והלכה כתנא הראשון.

שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת בַּעְלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן – תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

שְׁנֵי אַחִין הנְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, שהשיאה אותן אמן, וּמֵת בַּעְלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן ללא ילדים, ונפלה לפני אחיו לייבום – תֵּצֵא, כלומר פטורה מייבום או חליצה על ידו, מִשּׁוּם איסור אֲחוֹת אִשָּׁה שיש בה, שכן איסור ערווה אינו נדחה בגלל מצוות ייבום.

וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.

וְכֵן שְׁתֵּי אחיות חֵרְשׁוֹת שנישאו לשני אחים – דינן כשתי קטנות, ואם מת אחד מן האחים – אשתו פטורה מייבום וחליצה.

גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה; מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל קְטַנָּה – תֵּצֵא הַקְּטַנָּה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

אם היו שני אחים נשואים לשתי אחיות, אחת גְּדוֹלָה ואחת קְטַנָּה; אם מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל קְטַנָּה – תֵּצֵא הַקְּטַנָּה, תהיה פטורה מלהתייבם או לחלוץ לאחיו מִשּׁוּם איסור אֲחוֹת אִשָּׁה.

מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה –

אך אם מֵת בַּעְלָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה – נחלקו חכמים כיצד יש לנהוג, שהרי הקטנה נשואה לאחיו רק מדברי חכמים, ואילו אחותה הגדולה זקוקה לאחיו לייבום מן התורה;

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ (בבעלה), ובאופן זה אינה נחשבת כלל אשתו, והוא מותר בקרובותיה (לעיל משנה ד), וכך יוכל לייבם את אחותה הגדולה.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מֵיאֲנָה – מֵיאֲנָה. וְאִם לָאו – תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וְתֵצֵא הַלֵּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מֵיאֲנָה הקטנה מעצמה – מֵיאֲנָה, וייבם את הגדולה. וְאִם לָאו – תַּמְתִּין הקטנה עַד שֶׁתַּגְדִּיל אצלו, ויהיו נישואיה מן התורה, וְתֵצֵא הַלֵּזוּ (האחרת) הגדולה, כלומר תיפטר מייבום וחליצה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, וְאִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו; מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אִי (אוי) לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ, וְאִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו, הרי הוא אסור בשתיהן; מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ הקטנה בְּגֵט מיד כדין אחות יבמתו, וְאת אֵשֶׁת אָחִיו מוציא בַּחֲלִיצָה, ואינו רשאי לייבם אותה, שכן המגרש את אשתו הקטנה אסור בקרובותיה (לעיל משנה ד), ודינה כאחות גרושתו.

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת – בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶם פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת שאינן קרובות, וּמֵת ללא ילדים – בִּיאָתָהּ לשם ייבום אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶם על ידי אחיו פּוֹטֶרֶת את צָרָתָהּ מייבום או חליצה, ומותרת לכל אדם. כדרך מי שהיה נשוי לשתי נשים בוגרות, שייבום או חליצה של אחת מהן פוטר את צרתה (לעיל פ"ד מי"א).

וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.

וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת שהיו נשואות לאיש אחד, ונישואי חירשת הם מדברי חכמים, ומת – ביאתה של אחת מהן פוטרת את צרתה.

קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת – אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

אבל אם שתי נשותיו אחת קְטַנָּה וְאחת חֵרֶשֶׁת, ומת – אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן לשם ייבום פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, שאף שנישואי שתיהן מדברי חכמים, מדובר באופי שונה של קשר נישואין, ולכן ייבום של האחת אינו מפקיע את הזיקה של השנייה.

פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת – בִּיאַת הַפִּקַּחַת פּוֹטֶרֶת הַחֵרֶשֶׁת, וְאֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת פּוֹטֶרֶת אֶת הַפִּקַּחַת.

הייתה אחת מהן פִּקַּחַת וְאחת חֵרֶשֶׁת – בִּיאַת היבם על הַפִּקַּחַת לשם ייבום פּוֹטֶרֶת את הַחֵרֶשֶׁת, שהרי נישואיה וייבומה של הגדולה הם נישואים גמורים מן התורה, וְאֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת, שתוקף נישואיה מדברי חכמים, פּוֹטֶרֶת אֶת הַפִּקַּחַת.

גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה – בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה, וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה.

וכן אם הייתה אחת גְּדוֹלָה ואחת קְטַנָּה – בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה, וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה.

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, וּמֵת; בָּא יָבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה, וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִיָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַשְּׁנִיָּה – לֹא פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה.

מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת, שהשיאון קרוביהן, וּמֵת, ובָא יָבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה (על אחת מהן) לשם ייבום, וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִיָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו, שגם הוא יבם, עַל הַשְּׁנִיָּה – לֹא פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה על היבם הראשון, בגלל ביאתה של השנייה. כי כבר נפטרה השנייה מן הייבום, וביאה זו שבא עליה היא ביאת זנות.

וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת.

וְכֵן אם היו שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת – אין ביאת היבם על השנייה פוסלת עליו את הראשונה שבא עליה.

קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת; בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת – לֹא פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה.

אבל אם היה נשוי לקְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת ומת, יש הבדל בין ייבום זו לזו; שאם בָּא יָבָם תחילה עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת – הרי זה לֹא פָּסַל עליו אֶת הַקְּטַנָּה.

בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת, וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה – פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.

אבל אם בָּא יָבָם תחילה עַל הַחֵרֶשֶׁת, וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה – פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת, ואינו רשאי לקיים אותה כאשתו, מפני שהייבום שלה לא היה גמור, והייבום של הקטנה, שבאו עליה לבסוף, הוא בעל תוקף גדול יותר.

פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת; בָּא יָבָם עַל הַפִּקַּחַת, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת – לֹא פָּסַל אֶת הַפִּקַּחַת.

היה אחיו נשוי לשתי נשים, פִּקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת, ומת, ובָא יָבָם עַל הַפִּקַּחַת לשם ייבום, וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁאחרי שבא על הפיקחת, בָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת – לֹא פָּסַל עליו אֶת הַפִּקַּחַת, הואיל וקניינה לבעלה היה קניין גמור, וביאת היבם עליה קנתה אותה לו קניין גמור, נפטרה צרתה, וביאתו על החירשת הייתה בעילת זנות.

בָּא יָבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַפִּקַּחַת אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַפִּקַּחַת – פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.

אבל אם בָּא היָבָם תחילה עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַפִּקַּחַת אוֹ שֶׁאחרי שבא על החירשת, בָּא אָחִיו עַל הַפִּקַּחַת – הרי זה פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת, הואיל ואין קניינה קניין שלם, וביאת צרתה הפיקחת פוסלת אותה על היבם.

גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה; בָּא יָבָם עַל הַגְּדוֹלָה, וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה – לֹא פָּסַל אֶת הַגְּדוֹלָה.

היו לאח המת שתי נשים, אחת גְּדוֹלָה ואחת קְטַנָּה שהשיאוה אמה או אחיה, נישואיה מדברי סופרים בלבד; ובָא יָבָם עַל הַגְּדוֹלָה, וְחָזַר וּבָא אחר כך עַל הַקְּטַנָּה, אוֹ שֶׁלאחר שבא על הגדולה, בָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה – לֹא פָּסַל אֶת הַגְּדוֹלָה, שהרי התייבמה לו בשלמות, והקטנה נפטרה מן הייבום.

בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַגְּדוֹלָה, אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַגְּדוֹלָה – פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה.

אבל אם בָּא יָבָם עַל הַקְּטַנָּה, וְחָזַר וּבָא עַל הַגְּדוֹלָה, אוֹ שֶׁלאחר שבא על הקטנה, בָּא אָחִיו עַל הַגְּדוֹלָה – פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה. מפני שייבום הגדולה הוא מן התורה, ושל הקטנה מדברי חכמים. ומכל מקום, גם את הגדולה אינו יכול לקיים, מכיוון שהיא צרת יבמתו מדברי חכמים.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְלַמְּדִין הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְלַמְּדִין הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ, וכך תעקור נישואיה מעיקרם, ותהא הגדולה מותרת לו, ולאחר המיאון גם הקטנה מותרת להינשא לכל אדם. וכן הלכה.

יָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה – יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה.

יָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה, אשת אחיו המת, שגם היא קְטַנָּה – יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה יחד כזוג נשוי, ואינו יכול לגרשה, שהרי קטן הוא.

בָּא עַל יְבָמָה גְדוֹלָה – תְּגַדְּלֶנּוּ.

אם בָּא יבם קטן עַל יְבָמָה גְּדוֹלָה – תְּגַדְּלֶנּוּ, תישאר נשואה לו עד שיגדל, ואינו יכול לפטרה בגט קודם לכן.

הַיְּבָמָה שֶׁאָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם: “לֹא נִבְעַלְתִּי" – כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ.

הַיְּבָמָה שֶׁכנס אותה היבם לשם ייבום ואָמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם מאז שנישאו: "לֹא נִבְעַלְתִּי על ידו", והוא טוען שבא עליה – כּוֹפִין (מכריחים) אוֹתוֹ בית הדין שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ, כדי להתיר אותה לכל אדם, ואין די בגט שייתן לה.

לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם – מְבַקְּשִׁים הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ.

ואם אמרה זאת לְאַחַר שעברו כבר שְׁלשִׁים יוֹם מאז שנישאו, והוא אומר שבא עליה – מְבַקְּשִׁים הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ, אך לא כופים, שחזקה על אדם שחי עם אישה במשך זמן כזה שהוא בא עליה, ויש לסמוך על דבריו.

וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה – אֲפִילּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ.

וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה שלא בא עליה – אֲפִילּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ.

הַנּוֹדֶרֶת הֲנָאָה מִיְּבָמָהּ, בְּחַיֵּי בַעְלָהּ – כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ.

אישה הַנּוֹדֶרֶת הֲנָאָה מִיְּבָמָהּ, שנדרה עוד בְּחַיֵּי בַעְלָהּ שלא תיהנה מהיבם כל הנאה (בלי קשר לאפשרות הייבום בעתיד) – כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ, וייתן לה כתובה מנכסי אחיו המת כדין אישה חלוצה, שהרי אסור לה להיבעל לו, וממילא אין לה תקנה אלא בחליצה.

לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ – מְבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ.

ואם נדרה ממנו הנאה לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ, כאשר כבר הייתה זקוקה לו לייבום – רק מְבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ (ממנו) שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ ולתת לה כתובה, אבל אין מחייבים אותו.

וְאִם נִתְכָּוֶונֶת לְכָךְ – אֲפִילּוּ בְּחַיֵּי בַעְלָהּ, מְבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ.

וְאִם נִתְכָּוֶונֶת לְכָךְ, שרצתה בנדר שלה לפטור עצמה מחובת הייבום – אֲפִילּוּ נדרה בְּחַיֵּי בַעְלָהּ, רק מְבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ.