נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה וְעַל הַמְפוּתָּה.

נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה וְעַל הַמְפוּתָּה, מי שאנס או פיתה אישה – רשאי אחר כך לשאת אחת מקרובותיה (כגון אחותה), ואינה נחשבת אשתו, שהוא אסור באחותה.

הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה – חַיָּיב.

אבל הָאוֹנֵס וְכן הַמְפַתֶּה עַל אשתו הַנְּשׂוּאָה, כגון שאנס או פיתה את אחות אשתו – חַיָּיב על כך משום איסור אחות אשתו.

נוֹשֵׂא אָדָם אֲנוּסַת אָבִיו וּמְפוּתַּת אָבִיו, אֲנוּסַת בְּנוֹ וּמְפוּתַּת בְּנוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּאֲנוּסַת אָבִיו וּמְפוּתַּת אָבִיו.

נוֹשֵׂא אָדָם אֲנוּסַת אָבִיו וּמְפוּתַּת אָבִיו, אֲנוּסַת בְּנוֹ וּמְפוּתַּת בְּנוֹ, שהרי אינן נחשבות אשת אביו או אשת בנו, שאותן אסרה התורה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר את הבן בַּאֲנוּסַת אָבִיו וּמְפוּתַּת אָבִיו.

הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּירוּ בָּנֶיהָ עִמָּהּ – לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין,

הַגִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּירוּ בָּנֶיהָ עִמָּהּ – לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין זה את אשתו של זה, שאדם שמתגייר נחשב כמי שנולד, ואינו מיוחס להוריו הקודמים, וממילא אינו נחשב כאחיו של האח שמת.

אֲפִילּוּ הוֹרָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא בִּקְדוּשָּׁה וְלֵידָתוֹ בִּקְדוּשָּׁה, וְהַשֵּׁנִי הוֹרָתוֹ וְלֵידָתוֹ בִּקְדוּשָּׁה.

ודין זה קיים אֲפִילּוּ נולדו שניהם לאחר שהתגיירו אביהם ואמם, אם הייתה הוֹרָתוֹ, הריונו, שֶׁל רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא בִּקְדוּשָּׁה, לפני שהתגיירה אמו ונכנסה לקדושת ישראל, וְלֵידָתוֹ בִּקְדוּשָּׁה, לאחר שהתגיירה, וְהַשֵּׁנִי הוֹרָתוֹ וְלֵידָתוֹ בִּקְדוּשָּׁה, שמפני שהראשון 'נזרע' לפני הגיור אינו מיוחס לאביו, ואינם נחשבים כאחים מן האב, שיש בהם מצוות ייבום וחליצה.

וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ בָּנֶיהָ עִמָּהּ.

וְכֵן הדין בעניין שִׁפְחָה כנענית של ישראל שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ בָּנֶיהָ עִמָּהּ, שגם הם אינם נחשבים כאחים מן האב.

חָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ וְלָדוֹתֵיהֶן, הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וּמֵתוּ –

חָמֵשׁ נָשִׁים הנשואות לאנשים שונים, שֶׁנִּתְעָרְבוּ וְלָדוֹתֵיהֶן ואין יודעים מי הוא בנו של מי, והיה לכל אחת מהן גם בן אחד וודאי מבעלה; אם הִגְדִּילוּ, גדלו, אותם הַתַּעֲרוֹבוֹת, הילדים שהתערבו, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וּמֵתוּ ללא ילדים, וכל אחת מן הנשים זקוקה לייבום או לחליצה מאחי בעלה –

אַרְבָּעָה חוֹלְצִין לְאַחַת, וְאֶחָד מְיַבֵּם אוֹתָהּ. הוּא וּשְׁלשָׁה חוֹלְצִים לְאַחֶרֶת, וְאֶחָד מְיַבֵּם.

אַרְבָּעָה מן הבנים הוודאיים חוֹלְצִין לְכל אַחַת מן הנשים, שמא היא אשת אחיו, וְאֶחָד מן הבנים הוודאיים מְיַבֵּם אוֹתָהּ אם הוא רוצה. כי אפילו אם אינה אשת אחיו, הרי כבר חלץ לה היבם, והיא מותרת לו. לאחר מכן, הוּא, זה שייבם, וּשְׁלשָׁה אחרים חוֹלְצִים לְיבמה אַחֶרֶת מקבוצה זו, וְאֶחָד מְיַבֵּם אותה. וכך עושים לגבי כל הנשים הללו.

נִמְצְאוּ אַרְבַּע חֲלִיצוֹת וְיִבּוּם לְכָל אַחַת וְאַחַת.

נִמְצְאוּ בסך הכול אַרְבַּע חֲלִיצוֹת וְיִבּוּם לְכָל אַחַת וְאַחַת.

הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְעָרֵב וְלָדָהּ בִּוְלַד כַּלָּתָהּ; הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וּמֵתוּ –

הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְעָרֵב וְלָדָהּ בִּוְלַד כַּלָּתָהּ, אשת בנה, ואין יודעים מי הוא בנו של האב ומי הוא בנו של הבן; הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וּמֵתוּ ללא ילדים, ויש לאישה ולכלתה בנים נוספים, כיצד ינהגו?

בְּנֵי הַכַּלָּה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. וּבְנֵי הַזְּקֵנָה – אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין, שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת בֶּן אָחִיו.

בְּנֵי הַכַּלָּה חוֹלְצִין לשתי הנשים הללו, וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁכן בכל אחת מהן הוּא מצב של סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו שמותרת לו בייבום, וצריכה חליצה כדי להתירה; סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, שאסורה עליו (ויקרא יח,יד). וּלאחר מכן בְּנֵי הַזְּקֵנָה, המבוגרת יותר, החמות – אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין לשתיהן, שֶׁהרי כל אחת מהן הוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו שמותרת לו בייבום (וחליצה שעשו בה בני הכלה לא שינתה בה דבר), או אֵשֶׁת בֶּן אָחִיו שחלצו לה, שאף היא מותרת לו.

מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים,

אם מֵתוּ האחים הַכְּשֵׁרִים, הוודאיים, ללא ילדים, ונשותיהם זקוקות לייבום או חליצה, ואין להם אחים נוספים ודאיים לייבם או לחלוץ להן, כיצד ינהגו?

בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת לִבְנֵי הַזְּקֵנָה – חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו. וּבְנֵי הַכַּלָּה – אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם.

בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת לנשותיהם של בְּנֵי הַזְּקֵנָה – חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין, שֶׁכן בכל אחת מהן הוּא מצב של סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו שמותרת לו בייבום, וספק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, שאסורה עליו. ולנשותיהם של בְנֵי הַכַּלָּה – אֶחָד מבני התערובות חוֹלֵץ, שמא היא אשת אחיו, וְאֶחָד מְיַבֵּם אם ירצה. שאם היא אשת אחיו – קיים בה מצוות ייבום, ואם אינה אשת אחיו – הרי חלץ לה אחי בעלה, והיא מותרת לכל אדם וגם לו, שהיא אשת בן אחיו.

כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְעָרֵב וְלָדָהּ בִּוְלַד שִׁפְחָתָהּ – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִים בַּתְּרוּמָה, וְחוֹלְקִים חֵלֶק אֶחָד בַּגּוֹרֶן. וְאֵינָן מִיטַּמְּאִין לַמֵּתִים. וְאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים, בֵּין כְּשֵׁרוֹת בֵּין פְּסוּלוֹת.

כֹּהֶנֶת, אשת כהן, שֶׁנִּתְעָרֵב וְלָדָהּ בִּוְלַד שִׁפְחָתָהּ, ואין ידוע מי הוא הכהן ומי בן השפחה – הֲרֵי אֵלּוּ הוולדות אוֹכְלִים שניהם בַּתְּרוּמָה, כי גם עבדי הכהנים אוכלים תרומה (ויקרא כב,יא). וְחוֹלְקִים ביניהם חֵלֶק אֶחָד של תרומה שמחלקים לכהנים בַּגּוֹרֶן. וְאֵינָן מִיטַּמְּאִין לַמֵּתִים, שכל אחד מהם צריך לחשוש שמא הוא כהן, שאסור להיטמא למת (ויקרא כא,א), וְאֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים, בֵּין נשים כְּשֵׁרוֹת לישראל – שמא הוא עבד ואסור בכשרה, בֵּין פְּסוּלוֹת, שמותרות לעבד, כגון ממזרת – שמא כהן הוא ואסורה לו.

הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת, וְשִׁחְרְרוּ זֶה אֶת זֶה – נוֹשְׂאִין נָשִׁים רְאוּיוֹת לַכְּהוּנָּה, וְאֵינָן מִיטַּמְּאִין לַמֵּתִים. וְאִם נִטְמְאוּ – אֵינָן סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים.

כאשר הִגְדִּילוּ, גדלו, הַתַּעֲרוֹבוֹת וְשִׁחְרְרוּ זֶה אֶת זֶה, ונעשה העבד כישראל, אלא שאין ידוע מי הכהן ומי הישראל – נוֹשְׂאִין שניהם נָשִׁים מישראל הרְאוּיוֹת לַכְּהוּנָּה, ולא גרושה או חללה או זונה, שאסורות לכהן (ויקרא כא,ז). וְאֵינָן מִיטַּמְּאִין לַמֵּתִים. וְאִם נִטְמְאוּ למתים – מספק אֵינָן סוֹפְגִין, מקבלים, אֶת עונש הָאַרְבָּעִים מלקות, שסופג העובר על 'לא תעשה' שבתורה.

וְאֵינָן אוֹכְלִים בַּתְּרוּמָה. וְאִם אָכְלוּ – אֵינָן מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. וְאֵינָן חוֹלְקִין עַל הַגּוֹרֶן. וּמוֹכְרִין אֶת הַתְּרוּמָה וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם.

וְאֵינָן אוֹכְלִים בַּתְּרוּמָה, שמא כל אחד מהם הוא העבד המשוחרר, וזָר אסור בתרומה, וְאִם אָכְלוּ – אֵינָן מְשַׁלְּמִין לכהנים קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ, שמשלם זר האוכל תרומה בשוגג (ויקרא כב,יד). וְאֵינָן חוֹלְקִין, נוטלים חלק בתרומה, עַל הַגּוֹרֶן, שאין אחד מהם יכול להוכיח שהוא כהן. וּמוֹכְרִין כל אחד מהם אֶת הַתְּרוּמָה מתבואתו, שאינם רשאים לאכול אותה, וְהַדָּמִים, הכסף, שֶׁלָּהֶם, עד שיוכח שאינו כהן.

וְאֵינָן חוֹלְקִים בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵין נוֹתְנִין לָהֶם קָדָשִׁים, וְאֵין מוֹצִיאִים שֶׁלָּהֶם מִיָּדָם.

וְאֵינָן חוֹלְקִים, נוטלים חלק, בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, כגון עורות הקרבנות שמתחלקים בין הכהנים. וְאֵין נוֹתְנִין לָהֶם קָדָשִׁים, אם החרים (הקדיש) אדם מנכסיו לכהנים, ומצד שני אֵין מוֹצִיאִין קדשים שֶׁלָּהֶם שהחרימו לכהנים מִיָּדָם.

וּפְטוּרִין מִן הַזְּרוֹעַ וּמִן הַלְּחָיַיִם וּמִן הַקֵּיבָה. וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב.

וּפְטוּרִין מִן הַזְּרוֹעַ וּמִן הַלְּחָיַיִם וּמִן הַקֵּיבָה הניתנים לכהן מבהמת חולין (דברים יח,ג). וּבְכוֹרוֹ, בכור בהמה טהורה, של כל אחד מהם, אינו צריך להקריב אותו, אלא יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, שייפול בו מום, וייפסל להקרבה, שמותר לאכלו בעצמו.

וְנוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי כֹהֲנִים וְחוּמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים.

ובכלל, נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי כֹהֲנִים וְחוּמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים.

מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, וְנִשֵּׂאת, וְיָלְדָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, אִם בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן;

מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָהּ לאחר שמת או שגירש אותה שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, וְנִשֵּׂאת, וְיָלְדָה בן, וְאֵין יָדוּעַ אִם הוא בֶּן תִּשְׁעָה חודשים להריונה מבעלה הרִאשׁוֹן, או אִם בֶּן שִׁבְעָה חודשים לָאַחֲרוֹן, ולאחר שגדל נשא אישה ומת ללא ילדים;

הָיוּ לָהּ בָּנִים מִן הָרִאשׁוֹן וּבָנִים מִן הַשֵּׁנִי – חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין. וְכֵן הוּא לָהֶם – חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם.

אם הָיוּ לָהּ, לאמו, בָּנִים ודאיים מִן הבעל הָרִאשׁוֹן וּבָנִים ודאיים מִן הַשֵּׁנִי – חוֹלְצִין לאשתו, שהרי הוא ספק אחיהם מן האב, וְלֹא מְיַיבְּמִין, שמא הוא רק אחיהם מן האם, ואשת האח מן האם אסורה לעולם. וְכֵן הוּא לָהֶם, אם מת אחד מבני הראשון או מבני השני – האח הספק חוֹלֵץ לאשתו של המת וְלֹא מְיַבֵּם.

הָיוּ לוֹ אַחִים מִן הָרִאשׁוֹן וְאַחִים מִן הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא מֵאוֹתָהּ הָאֵם – הוּא חוֹלֵץ וּמְיַבֵּם, וְהֵם – אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם.

הָיוּ לוֹ לבן הספק אַחִים מִן הבעל הָרִאשׁוֹן וְאַחִים מִן הבעל הַשֵּׁנִי, שֶׁלֹּא מֵאוֹתָהּ הָאֵם אלא מנשים אחרות, ומתו האחים ללא ילדים – הוּא חוֹלֵץ או מְיַבֵּם לנשותיהם; שאם אחיו מן האב הוא – קיים בה מצוות ייבום, ואם לאו – הרי היא לו כאשת אדם זר ומותר לו לישא אותה. וְאם מת הוא ללא ילדים, הֵם – אֶחָד מהם, או בן הראשון או בן האחרון, חוֹלֵץ לאשתו, וְאחר כך אֶחָד מְיַבֵּם. שאם אשת אחיו היא – קיים בה מצוות ייבום, ואם אינה אשת אחיו – הרי חלץ לה אחי בעלה, והיא מותרת לכל אדם.

הָיָה אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן –

הָיָה אֶחָד מן הבעלים יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֵן, ונמצא שהבן ספק כהן ספק ישראל –

נוֹשֵׂא אִשָּׁה רְאוּיָה לַכֹּהֵן. וְאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לַמֵּתִים; וְאִם נִטְמָא – אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.

נוֹשֵׂא רק אִשָּׁה הרְאוּיָה לַכֹּהֵן ולא גרושה או חללה או זונה (ויקרא כא,ז). וְכן אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לַמֵּתִים, שמא כהן הוא, שאסור להיטמא למת (ויקרא כא,א). וְאולם אִם נִטְמָא – אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת עונש הָאַרְבָּעִים מלקות, שסופג העובר על 'לא תעשה' שבתורה, שמא ישראל הוא.

וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה; וְאִם אָכַל – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. וְאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַגּוֹרֶן וּמוֹכֵר הַתְּרוּמָה וְהַדָּמִים שֶׁלּוֹ.

וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה, שמא הוא זר האסור בתרומה. וְאולם אִם אָכַל – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לכהן קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ כזר שאכל תרומה בשוגג (ויקרא כב,יד). וְאֵינוֹ חוֹלֵק תרומה עַל הַגּוֹרֶן, שם מחלקים את התרומה לכהנים, וּמוֹכֵר לכהנים את הַתְּרוּמָה מתבואתו, וְהַדָּמִים, הכסף, שֶׁלּוֹ, עד שיוכיחו שאינו כהן.

וְאֵינוֹ חוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ. וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ. וּפָטוּר מִן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּיבָה. וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְנוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי כֹהֲנִים וְחוּמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים.

וְאֵינוֹ חוֹלֵק בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, חלקי קרבנות שמתחלקים בין הכהנים, וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ אֶת הַקֳּדָשִׁים, שמחרים, מקדיש, אדם לכהנים, ומצד שני אֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ. וּפָטוּר מִן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּיבָה הניתנים לכהן מבהמת חולין (דברים יח,ג), וּבְכוֹרוֹ, של בהמה טהורה, אינו צריך לתת לכהן, אלא יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, שייפסל, במום להקרבה ומותר באכילתו, ובכלל נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי כֹהֲנִים וְחוּמְרֵי יִשְׂרְאֵלִים.

הָיוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים – הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם, וְהֵם אוֹנְנִים עָלָיו. הוּא אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לָהֶם, וְהֵם אֵינָן מִטַּמְּאִין לוֹ.

אם הָיוּ שְׁנֵיהֶם, שני מולידיו מספק, כֹּהֲנִים, הוא כהן, אלא שיש ספק מי אביו; אם מתו – הוּא אוֹנֵן, אָבֵל, עֲלֵיהֶם, שאסור לעבוד במקדש ולאכול קדשים ביום פטירתם, וכשמת – הֵם אוֹנְנִים עָלָיו. הוּא אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לָהֶם במותם, אף שמצווה להיטמא לקבורת אביו, כי אסור לעבור להיטמא מספק, וְכן הֵם אֵינָן מְטַמְּאִין לוֹ.

הוּא אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אוֹתָן, אֲבָל הֵם יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ. וּפָטוּר עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה,

הוּא אֵינוֹ יוֹרֵשׁ אוֹתָן, שהיורשים דוחים אותו אֲבָל הֵם יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ, כשאין לו בנים. וּפָטוּר ממיתה עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, מכה ומקלל אביו חייב מיתה (שמות כא,טו–יז), אך לא כשיש ספק.

וְעוֹלֶה בְּמִשְׁמָרוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה, וְאֵינוֹ חוֹלֵק. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר אֶחָד – נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד.

וְעוֹלֶה למקדש ועובד בּזמן מִשְׁמָרוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה. וְאולם אֵינוֹ חוֹלֵק בקדשים, שכן בני משמר אחד דוחים אותו לאחר. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמִשְׁמָר אֶחָד – נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד, שהרי מכל מקום שייך הוא למשמר זה.