הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: “מֵת בַּעֲלֵיךְ״, וְנִיסֵּת, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ –

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, מעבר לים, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: "מֵת בַּעֲלֵיךְ", וְנִיסֵּת, נישאה, על סמך עדות זו לאדם אחר, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ ממדינת הים – דינה כאישה שזנתה תחת בעלה, ולכן –

תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה.

תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, משני הבעלים, ששניהם אסורים בה לעולם; וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה;

וְאֵין לָהּ כְּתוּבָּה, וְלֹא פֵּירוֹת, וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְּלָאוֹת – לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה. אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה – תַּחֲזִיר.

וְאֵין לָהּ לֹא כְּתוּבָּה, סכום שכל בעל מתחייב בשטר הכתובה לאשתו במקרה גירושין או מיתה, וְלֹא תשלום מבעלה על פֵּירוֹת שאכל מנכסיה, וְלֹא זכאית למְזוֹנוֹת מנכסיו, וְלֹא מקבלת בחזרה בְּלָאוֹת של בגדים וחפצים שהביאה בשעת נישואין, לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה, לא מן הראשון ולא מן השני. וכן אִם נָטְלָה אחד מכל אלה מִזֶּה או מִזֶּה – תַּחֲזִיר להם.

וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה.

וְאם ילדה ילד לאחד מהם, הַוָּלָד מַמְזֵר בין מִזֶּה וּבין מִזֶּה, בין מן השני ובין מבעלה הראשון אם חזרה וילדה לו.

וְלֹא זֶה וְזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ,

וְלֹא זֶה וְזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ במיתתה אם היו כהנים,

וְלֹא זֶה וְזֶה זַכָּאִין, לֹא בִּמְצִיאָתָהּ, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.

וְלֹא זֶה וְזֶה זַכָּאִין בזכויות שיש לבעל בדרך כלל: לֹא בִּמְצִיאָתָהּ, במה שמצאה ברחוב, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ, אינם יכולים להפר את נדריה, שאינה נחשבת כאשתו של אף אחד מהם.

הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל – נִפְסְלָה מִן הַכְּהוּנָּה, וּבַת לֵוִי – מִן הַמַּעֲשֵׂר, וּבַת כֹּהֵן – מִן הַתְּרוּמָה.

אם הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל – נִפְסְלָה מִן הַכְּהוּנָּה, אינה יכולה להינשא לכהן, ואם היא בַּת לֵוִי – נפסלה מִן הַמַּעֲשֵׂר, אינה זכאית לקבל מעשר ראשון הניתן ללוויים, ואם היא בַּת כֹּהֵן – נפסלת מִן הַתְּרוּמָה.

וְאֵין יוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה וְיוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁים אֶת כְּתוּבָּתָהּ.

וְאם מתה, אֵין היוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה וְלא היוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁים אֶת כְּתוּבָּתָהּ.

וְאִם מֵתוּ – אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין.

וְאִם מֵתוּ שניהם בלי בנים – גם אָחִיו שֶׁל זֶה וְגם אָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין לה וְלֹא מְיַבְּמִין.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אישה זו, אף שהיא יוצאת מזה ומזה – זכאית לכתובה, וכְתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן, שגובים אותה מנכסיו.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ, וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בעלה הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו שֶׁל רִאשׁוֹן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, וְאֵין הַוָּלָד מִמֶּנּוּ מַמְזֵר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אם מת בעלה הראשון ללא ילדים, בִּיאָתָהּ (לצורך ייבום) אוֹ חֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו שֶׁל הרִאשׁוֹן פּוֹטֶרֶת את צָרָתָהּ, אישה אחרת של הראשון, מייבום או חליצה. וְכן לדעת רבי שמעון, אם חזרה לראשון, ונולד לה ממנו בן – אֵין הַוָּלָד מִמֶּנּוּ מַמְזֵר.

וְאִם נִיסֵּת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת – מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

ועוד הוסיף רבי שמעון: כל מה ששנינו עד כה, שאישה שאמרו לה שמת בעלה ונישאת, אסורה לחזור לבעלה, הוא דווקא כאשר הסתמכה על עד אחד, ונזקקה לקבל רשות מיוחדת מבית דין להינשא, וְאולם, אִם נִיסֵּת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת בית דין אלא על פי שני עדים, ובמקרה זה אינה זקוקה להיתר של בית דין, ובא בעלה – מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. ואין הלכה כרבי שמעון.

נִיסֵּת עַל פִּי בֵית דִּין – תֵּצֵא, וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן.

נִיסֵּת עַל פִּי בֵית דִּין – תֵּצֵא משניהם, וּפְטוּרָה (היא והבעל השני) מִן הַקָּרְבָּן, קרבן חטאת על שגגה, שחטאה באיסור ניאוף, שהרי עשתה בהוראת בית דין, ואדם ששגג בהוראת בית דין פטור מקרבן.

לֹא נִיסֵּת עַל פִּי בֵּית דִּין – תֵּצֵא, וְחַיֶּיבֶת בַּקָּרְבָּן.

ואם לֹא נִיסֵּת עַל פִּי בֵּית דִּין אלא על פי עדים – תֵּצֵא, וְאולם במקרה זה חַיֶּיבֶת בַּקָּרְבָּן על החטא שחטאה בשגגה.

יָפֶה כֹּחַ בֵּית דִּין, שֶׁפּוֹטְרָהּ מִן הַקָּרְבָּן.

ומעירים: בדבר זה יָפֶה, חזק, בעל תוקף מיוחד, כֹּחַ בֵּית דִּין, שֶׁאם נישאת על פיו פּוֹטְרָהּ מִן הַקָּרְבָּן.

הוֹרוּהָ בֵּית דִּין לִינָּשֵׂא, וְהָלְכָה וְקִלְקְלָה – חַיֶּיבֶת בַּקָּרְבָּן, שֶׁלֹּא הִתִּירוּהָ אֶלָּא לִינָּשֵׂא.

ומוסיפים: אם הוֹרוּהָ בֵּית דִּין לִינָּשֵׂא על סמך עדות בלתי נכונה, אבל הָלְכָה וְקִלְקְלָה, כלומר נבעלה לאדם שאסור עליה אף אם בעלה מת, כגון לכהן גדול שאסור באלמנה – חַיֶּיבֶת בַּקָּרְבָּן, שֶׁלֹּא הִתִּירוּהָ אֶלָּא לִינָּשֵׂא, ומה שעשתה לא היה בגדר ההיתר של בית הדין.

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: “מֵת בַּעְלֵיךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ״, וְנִשֵּׂאת, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: “חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים״ – תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר.

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וּבְנָהּ היחיד לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: "מֵת בַּעְלֵיךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ", והלכה וְנִשֵּׂאת לאדם אחר, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: "חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים", שמת הבן תחילה ואחר כך הבעל, ונמצא שהייתה זקוקה לייבום, ואסורה לכל אדם – תֵּצֵא מבעלה, וְהַוָּלָד ממנו, בין רִאשׁוֹן, שהרתה אותו לפני שאמרו לה שהבן מת תחילה, ובין אַחֲרוֹן, שהרתה אותו לאחר שאמרו לה – מַמְזֵר.

אָמְרוּ לָהּ: “מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלֵיךְ״, וְנִתְיַבְּמָה, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: “חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים״ – תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר.

ולהפך, אם אָמְרוּ לָהּ: "מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלֵיךְ", ומשום כך נִתְיַבְּמָה לאחיו, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: "חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים", ונמצא שנישאה לאחי בעלה שלא במקום ייבום – תֵּצֵא מבעלה, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר.

אָמְרוּ לָהּ: “מֵת בַּעְלֵיךְ״, וְנִיסֵּת, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: “קַיָּים הָיָה וּמֵת" – תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר.

אָמְרוּ לָהּ: "מֵת בַּעְלֵיךְ", וְנִיסֵּת, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: "קַיָּים, חי, הָיָה בשעה שנישאת וּמֵת אחר כך״ – תֵּצֵא מבעלה השני, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן, שהרתה מן השני בשעה שהיה בעלה הראשון בחיים – מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן, שהרתה ממנו לאחר מיתת הבעל הראשון – אֵינוֹ מַמְזֵר.

אָמְרוּ לָהּ: “מֵת בַּעְלֵיךְ״, וְנִתְקַדְּשָׁה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ – מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

אָמְרוּ לָהּ: "מֵת בַּעְלֵיךְ", וְנִתְקַדְּשָׁה לאדם אחר בכסף או בשטר, ולא נישאה לו, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ – מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ אף ללא גט מהשני, שאינה נאסרת על בעלה בשל קידושין בלבד.

אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ אַחֲרוֹן גֵּט – לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.

ומוסיפים: ובמקרה זה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ האַחֲרוֹן שקידש אותה גֵּט – לֹא פְּסָלָהּ על ידי כך מִן הַכְּהוּנָּה, כדין גרושה. ומותרת לחזור לבעלה אף אם היה כהן, שהרי התברר שלא הייתה כלל אשתו של האחרון ולא נזקקה כלל לגט.

אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא: “וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ״ – וְלֹא מֵאִישׁ שֶׁאֵינוֹ אִישָׁהּ.

ומעירים: אֶת הלכה זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא ממה שנאמר לכהנים: "וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ" (ויקרא כא,ז) היא האסורה לכהנים, וְלֹא זו שהתגרשה מֵאִישׁ שֶׁאֵינוֹ אִישָׁהּ, והרי השני איננו אישהּ.

מִי שֶׁהָלְכָה אִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: "מֵתָה אִשְׁתְּךָ", וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ בָּאת אִשְׁתּוֹ – מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה – מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה.

מִי שֶׁהָלְכָה אִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: "מֵתָה אִשְׁתְּךָ", וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ (שהוא אסור בה בחיי אשתו), וְאַחַר כָּךְ בָּאת אִשְׁתּוֹ ממדינת הים – מוּתֶּרֶת אשתו לַחֲזוֹר לוֹ. אף על פי שאסור אדם לשאת שתי אחיות, אין נישואיו לאחות אשתו נחשבים כלל. ומפני שנישואי השנייה לא תפסו כלל, הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה, כגון בבתה, וּשְׁנִיָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, כגון בבנו. וְכן אִם מֵתָה לאחר מכן אשתו הרִאשׁוֹנָה – מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה, ומה שבא עליה באיסור בחיי אחותה, אינו אוסר אותה עליו.

אָמְרוּ לוֹ: “מֵתָה אִשְׁתְּךָ״, וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ: “קַיֶּימֶת הָיְתָה, וּמֵתָה" – הַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר.

באו ואָמְרוּ לוֹ: "מֵתָה אִשְׁתְּךָ", וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ: "קַיֶּימֶת הָיְתָה האישה בזמן שנשא את אחותה, וּמֵתָה רק אחר כך״ – הַוָּלָד הרִאשׁוֹן, שנולד לאחות אשתו בזמן שהייתה אשתו בחיים – מַמְזֵר, שהרי אדם אסור באחות אשתו, וְהָאַחֲרוֹן שהרתה אותו לאחר שמתה אשתו אֵינוֹ מַמְזֵר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁפּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים – פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְכָל שֶׁאֵין פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים – אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל מקרה שֶׁהוא פּוֹסֵל בנישואיו את אחות אשתו עַל יְדֵי, על, אֲחֵרִים, שהיא נאסרת על בעלה בעקבות נישואי הטעות – פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ, גם אשתו אסורה מלחזור אליו. כגון שנשא יעקב את רחל, ויצחק את אחותה לאה. והלכו רחל ויצחק למדינת הים, ובאו עדים ואמרו שמתו שניהם, ונשא יעקב את לאה, והתברר שרחל ויצחק בחיים. במקרה זה, שלאה אסורה לחזור ליצחק (לעיל משנה א) – גם רחל אסורה לחזור ליעקב; וְכָל מקרה שֶׁאֵין הוא פּוֹסֵל את אחות אשתו עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וכגון שהייתה לאה פנויה, שלא היה לה בעל שנאסרה עליו – אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ, רחל אשתו מותרת לחזור אליו.

אָמְרוּ לוֹ: “מֵתָה אִשְׁתְּךָ״, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ; “מֵתָה״, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ; “מֵתָה״, וְנָשָׂא אֲחוֹתָה מֵאָבִיהָ; “מֵתָה״; וְנָשָׂא אֲחוֹתָה מֵאִמָּהּ; וְנִמְצְאוּ כּוּלָּן קַיָּימוֹת –

אָמְרוּ לוֹ לאדם: "מֵתָה אִשְׁתְּךָ", וְנָשָׂא את אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ, שאינה אחותה מאמה; לאחר זמן אמרו לו שמֵתָה אשתו השנייה, וְנָשָׂא את אֲחוֹתָהּ של אשתו השנייה מֵאִמָּהּ, ולא מאב, כך שאינה קרובה לראשונה; לאחר מכן אמרו לו שמֵתָה זו, השלישית, וְנָשָׂא את אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ ולא מאם, כך שאינה קרובה לראשונה ולשנייה; לאחר זמן אמרו לו שמֵתָה הרביעית, וְנָשָׂא את אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ ולא מאב; ולבסוף נִמְצְאוּ כּוּלָּן קַיָּימוֹת, בחיים –

מוּתָּר בָּרִאשׁוֹנָה, בַּשְּׁלִישִׁית, וּבַחֲמִישִׁית, וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן; וְאָסוּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית, וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

מוּתָּר בּאשתו הרִאשׁוֹנָה, בַּשְּׁלִישִׁית, וּבַחֲמִישִׁית, מפני ששלוש אלו נשואות לו כדין, שהרי אף אחת מהן אינה אחותו של אשתו האחרת. והן פוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, כלומר אם מת ללא ילדים, וייבם או חלץ אחיו לאחת מהן – נשותיו האחרות פטורות מייבום או חליצה ומותרות להינשא לכל אדם. וְאולם אָסוּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית, כי נשא כל אחת מהן כאשר אחותה הייתה בחיים. והואיל והנישואין לא תפסו בהן, אם מת ללא ילדים אינן עומדות לייבום, וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן על ידי אחיו פּוֹטֶרֶת את צָרָתָהּ.

וְאִם בָּא עַל הַשְּׁנִיָּה לְאַחַר מִיתַת הָרִאשׁוֹנָה – מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית, וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, וְאָסוּר בַּשְּׁלִישִׁית וּבַחֲמִישִׁית, וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

וְאִם מתחילה בָּא עַל הַשְּׁנִיָּה לְאַחַר מִיתַת הָרִאשׁוֹנָה, שמה שאמרו לו שאשתו הראשונה מתה היה נכון, ונשא את אחותה כדין, ושאר השמועות לא היו נכונות – מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה, שנשואה לו כדין, וּבָרְבִיעִית, שאף היא נשואה לו כדין, שהרי אינה אחותה של השנייה. והואיל והן נשיו, אם מת, ובא אחיו וייבם או חלץ לאחת מהן – פוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מייבום או חליצה; וְאָסוּר בַּשְּׁלִישִׁית וּבַחֲמִישִׁית, שהן אחיות לנשים הנשואות לו כדין, וְאם מת, אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן על ידי אחיו פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ, משום שקידושיו לשלישית ולחמישית לא חלו, והן אינן נחשבות לנשותיו.

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד – הוּא פּוֹסֵל עַל יְדֵי אַחִין, וְהָאַחִים פּוֹסְלִין עַל יָדוֹ; אֶלָּא שֶׁהוּא פּוֹסֵל תְּחִלָּה, וְאַחִין פּוֹסְלִין תְּחִלָּה וָסוֹף.

ילד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שמת אחיו ללא ילדים, ואשתו עומדת לייבום לפני האחים – הוּא פּוֹסֵל, בכוחו לפסול, את היבמה עַל יְדֵי, על, שאר האַחִין, כך שאינם רשאים לייבם אותה, וְכן הָאַחִים פּוֹסְלִין עַל יָדוֹ, עליו, את היבמה, אֶלָּא שיש הבדל ביניהם, שֶׁהוּא פּוֹסֵל את היבמה על האחים רק אם עשה בה מעשה תְּחִלָּה, לפניהם, וְאילו האַחִין פּוֹסְלִין עליו את היבמה תְּחִלָּה וָסוֹף, כלומר אף אם אחד מהם עשה מעשה אחריו.

כֵּיצַד? בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ – פָּסַל עַל יְדֵי אַחִין. בָּאוּ עָלֶיהָ אַחִין, וְעָשׂוּ בָּהּ מַאֲמָר, נָתְנוּ גֵּט אוֹ חָלְצוּ – פָּסְלוּ עַל יָדוֹ.

ומפרטים: כֵּיצַד בא כלל זה לידי ביטוי? בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ – פָּסַל אותה עַל יְדֵי אַחִין, בין אם בא עליה בתחילה ובין בסוף, לאחר שאחד מהם עשה בה מאמר, קידש אותה. אבל מאמר שלו פוסל על האחים, רק אם היה בתחילה. לעומת זאת, אם בָּאוּ עָלֶיהָ אַחִין, אחד מהם, וְכן אם עָשׂוּ בָּהּ מַאֲמָר, או נָתְנוּ לה גֵּט אוֹ חָלְצוּ לה, בין בתחילה ובין בסוף – פָּסְלוּ אותה עַל יָדוֹ.

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ אָחִיו שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד – פָּסַל עַל יָדוֹ.

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ אָחִיו שֶׁהוּא גם כן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד – פָּסַל האח השני את היבמה עַל יָדוֹ, עליו, שהראשון גם הוא אסור לייבם אותה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא פָּסַל.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא פָּסַל את היבמה על הראשון. ואין הלכה כמותו.

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא עַל צָרָתָהּ – פָּסַל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא פָּסַל.

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא גם עַל צָרָתָהּ, אשתו השנייה של האח שמת – הרי זה פָּסַל גם את הראשונה עַל יְדֵי, על, עַצְמוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא פָּסַל. ואין הלכה כרבי שמעון.

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וּמֵת – חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת,

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וּמֵת גם הוא כמו אחיו בעל היבמה, ויש לו אח – חוֹלֶצֶת אותה יבמה לאחיו, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

נָשָׂא אִשָּׁה וּמֵת – הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה.

ומוסיפים הערה עקרונית: כל מה ששנינו לגבי ביאת בן תשע שנים ויום אחד הוא לעניין ייבום, אבל לא לעניין נישואין. שאם נָשָׂא הקטן אִשָּׁה סתם וּמֵת – הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מייבום וחליצה, שהרי אין נישואין לקטן.

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וּמִשֶּׁהִגְדִּיל נָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וּמֵת,

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וּמִשֶּׁהִגְדִּיל, נעשה גדול, נָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, וּמֵת גם הוא בלא בנים;

אִם לֹא יָדַע אֶת הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל – הָרִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, וְהַשְּׁנִיָּה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה.

אִם לֹא יָדַע, בָּעל, אֶת הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל אלא רק בזמן שהיה קטן – הָרִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת לאחיו וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, כאמור במשנה הקודמת; וְהַשְּׁנִיָּה, שנשא משהגדיל – אוֹ חוֹלֶצֶת לאחיו אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה.

אֶחָד שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְאֶחָד שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.

אֶחָד, כן, הוא דינו של מי שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, וְאֶחָד, וכן, דינו של מי שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, שדינו לעניין זה כקטן בן תשע שנים ויום אחד.