עֶגְלָה עֲרוּפָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה".

עֶגְלָה עֲרוּפָה, כלומר מה שאמרו באותו מעמד הזקנים והכהנים (להלן משנה ו) – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ היו אומרים. שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ" (דברים כא,א). ונאמר שם: "וְעָנוּ וְאָמְרוּ" (שם פסוק ז), וכבר למדנו (לעיל פ"ז מ"ב ועוד) מפרשת הברכות והקללות שנאמר בה: "וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ" שצריכים לומר בלשון הקודש.

"וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ" – שְׁלשָׁה מִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלִַם הָיוּ יוֹצְאִין.

מה שנאמר: "וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל" (דברים כא,ב) – שְׁלשָׁה מִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלִַם הָיוּ יוֹצְאִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "זְקֵנֶיךָ" – שְׁנַיִם, "וְשׁוֹפְטֶיךָ" – שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה היו יוצאים, שֶׁנֶּאֱמַר: "זְקֵנֶיךָ" בלשון רבים – הרי שְׁנַיִם לפחות, "וְשׁוֹפְטֶיךָ" – עוד שְׁנַיִם, וְאֵין עושים בֵּית דִּין שָׁקוּל, שיש בו מספר זוגי של דיינים, שאי אפשר להכריע בו על פי הרוב, ולכן מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד.

נִמְצָא טָמוּן בַּגַּל, אוֹ תָּלוּי בָּאִילָן, אוֹ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם – לֹא הָיוּ עוֹרְפִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּאֲדָמָה" – וְלֹא טָמוּן בַּגָּל. "נוֹפֵל" – וְלֹא תָּלוּי בָּאִילָן. "בַּשָּׂדֶה" –וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

נִמְצָא החלל טָמוּן בַּגַּל של אבנים, אוֹ תָּלוּי בָּאִילָן, אוֹ היה צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם – לֹא הָיוּ עוֹרְפִין את העגלה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִמָּצֵא... בָּאֲדָמָה"– וְלֹא טָמוּן בַּגַּל. "נוֹפֵל" – כלומר שהחלל נמצא מוטל על הארץ, וְלֹא תָּלוּי בָּאִילָן. "בַּשָּׂדֶה" – וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר, אוֹ לְעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם, אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין – לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין.

נִמְצָא ההרוג סָמוּךְ לַסְּפָר (גבול המדינה), אוֹ סמוך לְעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם, אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין – לֹא הָיוּ עוֹרְפִין, כלומר אנשי אותה עיר לא היו עורפים, שאֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין, והערים שאין בהן בית דין אינן נחשבות לעניין זה.

נִמְצָא מְכוּוָּן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת – שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֶגְלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

נִמְצָא החלל מְכוּוָּן (במרחק שווה בדיוק) בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת – שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֶגְלוֹת, אלו דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וְאֵין יְרוּשָׁלִַם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה.

וְאֵין יְרוּשָׁלִַם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה.

נִמְצָא רֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר – מוֹלִיכִין הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

נִמְצָא רֹאשׁוֹ של המת בְּמָקוֹם אֶחָד וְגוּפוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר – מוֹלִיכִין הָרֹאשׁ אֵצֶל הַגּוּף ושם קוברים אותו, אלו דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מוליכים את הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ. והלכה כרבי עקיבא.

מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין?

מֵאַיִן בדיוק, מאיזו נקודה בגופו של החלל, הָיוּ מוֹדְדִין?

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִטִּיבּוּרוֹ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִטִּיבּוּרוֹ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֵחוֹטְמוֹ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֵחוֹטְמוֹ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל ("כִּי יִמָּצֵא חָלָל"), והוא מִצַּוָּארוֹ. והלכה כרבי עקיבא.

נִפְטְרוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלִַם וְהָלְכוּ לָהֶן.

לאחר המדידה אל הערים אשר סביבות החלל נִפְטְרוּ (עזבו) זִקְנֵי יְרוּשָׁלִַם, חכמי בית הדין הגדול (לעיל משנה א), וְהָלְכוּ לָהֶן, ומעתה מוטלת האחריות על זקני העיר הקרובה אל החלל, שאדם זה נהרג בסביבתם.

זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעוֹל,

זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעוֹל,

וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהּ,

ומעירים: וְאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּה, כפי שהוא פוסל בפרה אדומה, שנאמר בה: "אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט,ב).

וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לְנַחַל אֵיתָן. וְ"אֵיתָן" כְּמַשְׁמָעוֹ – קָשֶׁה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵיתָן – כָּשֵׁר.

וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ לְנַחַל אֵיתָן. וְ"אֵיתָן" כְּמַשְׁמָעוֹ – קָשֶׁה, שהקרקע שלו קשה. ומוסיפים: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵיתָן – כָּשֵׁר בדיעבד.

וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ.

וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּקוֹפִיץ (בסכין גדולה) מֵאֲחוֹרֶיהָ, מן העורף.

וּמְקוֹמָהּ אָסוּר מִלִּזְרוֹעַ וּמִלַּעֲבוֹד, וּמוּתָּר לִסְרוֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים.

וּמְקוֹמָהּ, המקום שבו ערפו את העגלה, אָסוּר מִלִּזְרוֹעַ וּמִלַּעֲבוֹד בו עבודת אדמה, כפי שנאמר: "אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ", אבל מוּתָּר לעשות שם שימושים אחרים, כגון לִסְרוֹק שָׁם פִּשְׁתָּן או לְנַקֵּר (לסתת) שָׁם אֲבָנִים.

זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם בִּמְקוֹם עֲרִיפָה שֶׁל עֶגְלָה, וְאוֹמְרִים: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לא רָאוּ".

זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם בִּמְקוֹם עֲרִיפָה שֶׁל עֶגְלָה, וְאוֹמְרִים: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כא,ז).

וְכִי עַל דַּעְתֵּנוּ עָלְתָה שֶׁזִּקְנֵי בֵית דִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים הֵן? אֶלָּא שֶׁלֹּא בָּא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מָזוֹן, וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָיה.

ותמהים: וְכִי עַל דַּעְתֵּנוּ עָלְתָה שֶׁזִּקְנֵי בֵית דִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים הֵן, שהם צריכים להתוודות על כך? אֶלָּא הכוונה היא שֶׁלֹּא בָּא אותו אדם שנהרג לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מָזוֹן, וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָיה, שדאגו לו לכל צרכיו, ואינם אשמים אפילו בעקיפין בגרימת מותו.

וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל".

וְהַכֹּהֲנִים, שעליהם להימצא באותו מעמד (שם פסוק ה), אוֹמְרִים: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל" (שם פסוק ח).

לֹא הָיוּ צְרִיכִים לוֹמַר "וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם", אֶלָּא רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ מְבַשְּׂרָתַן: אֵימָתַי שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּכָה – הַדָּם מִתְכַּפֵּר לָהֶם.

ומעירים: לֹא הָיוּ צְרִיכִים לוֹמַר את סוף הפסוק: "וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם", שאין זה חלק מדברי הכהנים, אֶלָּא רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ מְבַשְּׂרָתַן (מבשרת להם) לישראל: אֵימָתַי (בזמן) שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּכָה – הַדָּם מִתְכַּפֵּר לָהֶם.

נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה – תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.

נִמְצָא הַהוֹרֵג (הרוצח) עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה – תֵּצֵא העגלה וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר, ואין בה שום קדושה מיוחדת.

מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה הָעֶגְלָה – תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁעַל סָפֵק בָּאת מִתְּחִלָּתָהּ, כִּפְּרָה סְפֵיקָהּ וְהָלְכָה לָהּ.

אם נמצא ההורג מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה הָעֶגְלָה, אף על פי שלא השלימו את כל הטקס – תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ, כדין כל עגלה ערופה שצריך לקבור אותה, מפני שהיא אסורה בהנאה; וטעם הדבר, שֶׁהרי עַל סָפֵק בָּאת מִתְּחִלָּתָהּ, כדי לכפר על מצב של ספק, והרי כִּפְּרָה סְפֵיקָהּ וְהָלְכָה לָהּ, כלומר, דינה ככל עגלה ערופה שעשתה את תפקידה, שנשארה אסורה.

נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג – הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג.

ומוסיפים: מה שכיפרה העגלה הוא דווקא על מצב הספק, אבל גם אם נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא הַהוֹרֵג – הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג, ואין עריפת העגלה מכפרת לו על הרצח.

עֵד אֶחָד אוֹמֵר: "רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג", וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר: "לֹא רָאִיתָ", אִשָּׁה אוֹמֶרֶת:" רָאִיתִי" וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: "לֹא רָאִית" – הָיוּ עוֹרְפִין.

עֵד אֶחָד אוֹמֵר: "רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג", וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר: "לֹא רָאִיתָ", או אִשָּׁה אוֹמֶרֶת: "רָאִיתִי", וְאִשָּׁה אחרת אוֹמֶרֶת: "לֹא רָאִית" – הָיוּ עוֹרְפִין את העגלה, שכל זמן שלא ברור, שהיה מי שראה את הרוצח – מביאים עגלה על הספק.

עֵד אֶחָד אוֹמֵר: "רָאִיתִי", וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: "לֹא רָאִיתָ" – הָיוּ עוֹרְפִין.

וכן אם עֵד אֶחָד אוֹמֵר: "רָאִיתִי", וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: "לֹא רָאִיתָ" – הָיוּ עוֹרְפִין, שסומכים על השניים, ולכן אין עדות ודאית להריגה.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים: "רָאִינוּ" וְאֶחָד אוֹמֵר לָהֶן: "לֹא רְאִיתֶם" – לֹא הָיוּ עוֹרְפִין.

אבל שְׁנַיִם אוֹמְרִים: "רָאִינוּ", וְאֶחָד אוֹמֵר לָהֶן: "לֹא רְאִיתֶם" – לֹא הָיוּ עוֹרְפִין.

מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחָנִין – בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה,

מִשֶּׁרַבּוּ הָרוֹצְחָנִין, בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, מפני שכולם ידעו מי הם הרוצחים, שלא התביישו במעשיהם.

מִשֶּׁבָּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּינַאי, וּתְחִינָה בֶּן פְּרִישָׁה הָיָה נִקְרָא – חָזְרוּ לִקְרוֹתוֹ "בֶּן הָרַצְחָן".

ומתי היה דבר זה? מִשֶּׁבָּא אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּינַאי, וּתְחִינָה בֶּן פְּרִישָׁה הָיָה נִקְרָא מתחילה, ועמד בראש אותם רוצחנים, חָזְרוּ (עברו) לִקְרוֹתוֹ "בֶּן הָרַצְחָן".

מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים – פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמָּרִים. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִפְסִיקָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי הֵם וגו'".

מִשֶּׁרַבּוּ הַמְנָאֲפִים – פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמָּרִים, חדלו לבדוק בהם את הסוטות. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הוא שהִפְסִיקָן, ומדוע? שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ" (הושע ד, יד), שהם עצמם היו נואפים, ולכן לא היו הבנות נענשות בידי שמים.

מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם – בָּטְלוּ הָאֶשְׁכֹּלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי".

מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם – בָּטְלוּ הָאֶשְׁכֹּלוֹת, אנשים מלאים בתורה, בחכמה וביראת שמים, שאנשים צמאים לשמוע את דבריהם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי" (מיכה ז,א).

יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיַית הַמַּעֲשֵׂר.

יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר (ביטל) את הוֹדָיַית הַמַּעֲשֵׂר, כלומר גזר שלא יאמרו את הווידוי שלאחר ביעור המעשרות הנעשה בכל שנה רביעית; מפני שלא קיימו מה שנאמר בו: "וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי" (דברים כו,יג).

אַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִין, וְאֶת הַנּוֹקְפִין.

אַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִין, את מה שהיו הלוויים שרים במקדש: "עוּרָה לָמָּה תִישַׁן ה'" (תהלים מד,כד), וְאֶת הַנּוֹקְפִין (המכים) על ראש הקרבן לפני השחיטה כדי להמם אותו.

עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם.

עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ של בעלי מלאכה מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם בחול המועד, והוא ביטל את הדבר.

וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי.

וּבְיָמָיו של יוחנן כהן גדול אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי, על תבואה או פירות שהוא קונה בשוק ויש ספק לגביהם, אם הם מעושרים, שהוא דאג, שהתבואה תהיה מעושרת כראוי.

מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין – בָּטְלָה הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן וגו'".

מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, בית הדין הגדול בירושלים – בָּטְלָה גם הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שאסרו לשיר ולנגן במשתה היין, כפי שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן וגו'" (ישעיה כד,ט).

מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים – בָּטְלוּ אוּרִים וְתוּמִּים.

מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, שהיו בימי בית המקדש הראשון, בָּטְלוּ אוּרִים וְתוּמִּים שבחושן הכהן הגדול, שלא ניתן היה לקבל על ידם תשובות מן השמים.

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנוֹפֶת צוּפִים, וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד וגו'".

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – בָּטַל הַשָּׁמִיר, שעל ידו ניתן לחרוץ ולבקע אבנים (ראו ירמיהו יז,א ויחזקאל ג,ט), ובטל נוֹפֶת צוּפִים, מין דבש מתוק במיוחד (תהלים יט,יא), וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה (אנשים המאמינים בה') מישראל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם" (תהלים יב,ב).

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה, וְנִיטַּל טַעַם הַפֵּירוֹת.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם (בשם) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה זו או אחרת, וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה, וְנִיטַּל טַעַם הַפֵּירוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף נִיטַּל שׁוֹמֶן הַפֵּירוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף נִיטַּל שׁוֹמֶן הַפֵּירוֹת, שאינם שמנים ומזינים כראוי.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַטָּהֳרָה נָטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַטָּהֳרָה שבטלה, כאשר אנשים פסקו להקפיד בענייני טהרה, נָטְלָה מן הפירות אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ.

הַמַּעַשְׂרוֹת נָטְלוּ אֶת שׁוֹמֶן הַדָּגָן.

הַמַּעַשְׂרוֹת שבטלו נָטְלוּ אֶת שׁוֹמֶן הַדָּגָן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַזְּנוּת וְהַכְּשָׁפִים כִּילּוּ אֶת הַכֹּל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַזְּנוּת וְהַכְּשָׁפִים כִּילּוּ אֶת הַכֹּל, כל טובה שהייתה בארץ.

בְּפוּלְמוֹס שֶׁל אַסְפַּסְיָינוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים וְעַל הָאֵירוּס.

בְּפוּלְמוֹס (מלחמה) שֶׁל אַסְפַּסְיָינוּס, שלפני חורבן המקדש, גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים, שלא יתעטרו החתנים בעטרות, וְעַל הָאֵירוּס (כלי נגינה) שלא ינגנו בו.

בְּפוּלְמוֹס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת, וְשֶׁלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית.

בְּפוּלְמוֹס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ איסור גם עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת, וְגזרו שֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית.

בְּפוּלְמוֹס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵּצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר,

בְּפוּלְמוֹס הָאַחֲרוֹן, מרד בר כוכבא, גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵּצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר,

וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר.

ומעירים: וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ לאחר זמן, שֶׁתֵּצֵא הַכַּלָּה בָּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר, כי הדבר מוסיף לה צניעות.

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר – בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי – בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא – בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ – פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – בָּא גּוֹבַי וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן עֲזַרְיָה – פָּסַק הָעוֹשֶׁר מִן הַחֲכָמִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא – בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא – בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא – פָּסְקוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'קַטְנוּתָא'? שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי – בָּטַל זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן – בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי – בָּטַל זִיו הַכְּהוּנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי – בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא.

מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר – בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים, בעלי יכולת להבהיר ולהסביר עניין עמוק באמצעות משלים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי – בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים בלימוד התורה. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא – בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים, הדורשים את הכתובים ולמדים מהם ענייני הלכה ואגדה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ – פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – בָּא גּוֹבַי (ארבה), וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן עֲזַרְיָה – פָּסַק הָעוֹשֶׁר מִן הַחֲכָמִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא – בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא – בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, אנשים הידועים במעשיהם הטובים, ובמעשי נסים שעשו. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא – פָּסְקוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'קַטְנוּתָא'? שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים, שהיה האחרון והקטן שבהם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי – בָּטַל זִיו (אור ויופי) הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן – בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה, וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי, שהיה כהן גדול בסוף ימי הבית השני – בָּטַל זִיו הַכְּהוּנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי – בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא.

רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַּעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ וְאֵין שׁוֹאֵל. עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים, המקפידים בדיני המעשרות והטהרה, וּבְנֵי חוֹרִין (האנשים החשובים), תלמידי החכמים, וְחָפוּ (כיסו) רֹאשָׁם מרוב בושה; וְנִדַּלְדְּלוּ (נחלש כוחם של) אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, הידועים במעשיהם הטובים ובמופתיהם; וְגָבְרוּ (התחזק כוחם) של בַּעֲלֵי זְרוֹעַ (אלימים) וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן רעה; וְאֵין מנהיג דּוֹרֵשׁ טוב לישראל, וְאֵין מְבַקֵּשׁ עליהם רחמים, וְאֵין שׁוֹאֵל בשלומם. עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שְׁרוֹ חַכִּימַיָּא לְמֶהֱוֵי כְּסָפְרַיָּא, וְסָפְרַיָּא – כְּחַזָּנָא, וְחַזָּנָא – כְּעַמָּא דְּאַרְעָא, וְעַמָּא דְּאַרְעָא – אָזְלָא וְדַלְדְּלָה, וְאֵין מְבַקֵּשׁ. עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ ירדו כוחם וחכמתם של ישראל, שְׁרוֹ חַכִּימַיָּא לְמֶהֱוֵי כְּסָפְרַיָּא (התחילו החכמים להיות כסופרים, מלמדים), וְסָפְרַיָּא – כְּחַזָּנָא (והסופרים כחזנים, שמשים), וְחַזָּנָא – כְּעַמָּא דְּאַרְעָא (והחזנים כעמי הארץ, המון העם), וְעַמָּא דְּאַרְעָא – אָזְלָא וְדַלְדְּלָה (ועמי הארץ הולכים ונחלשים), וְאֵין מְבַקֵּשׁ את טובתם. עַל מִי יֵשׁ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא – חוּצְפָּא יִסְגֵּא, וְיוֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיוֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. "בֵּן מְנַוֵול אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמוֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ". פְּנֵי הַדּוֹר – כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּישׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא (המשיח), לפני בואו – חוּצְפָּא יִסְגֵּא (החוצפה תגדל), וְיוֹקֶר המחיה יַאֲמִיר (יעלה), שהַגֶּפֶן אמנם תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְאולם הַיַּיִן בְּיוֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, שהכפירה תשלוט בה, וְאֵין תּוֹכֵחָה, אין מוכיחים על מעשים רעים. בֵּית וַעַד (מושב החכמים) יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם (אזור הגולן יהיה שומם), וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר לבקש עזרה וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח (תימאס), וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים. "בֵּן מְנַוֵול אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמוֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ" (מיכה ז,ו). פְּנֵי הַדּוֹר – כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, שאין לו בושה, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּישׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדוּשָּׁה, וּקְדוּשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּית הַמֵּתִים, וּתְחִיַּית הַמֵּתִים בָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן.

רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת מחטא, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת מחומריות, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדוּשָּׁה, וּקְדוּשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּית הַמֵּתִים, וּתְחִיַּית הַמֵּתִים בָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן.