מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן" – זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. "וְדִבֶּר אֶל הָעָם" – בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.

מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁהיה מְדַבֵּר אֶל הָעָם – בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן" (דברים כ,ב) – זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה שנמשח בשמן במיוחד לצורך זה, "וְדִבֶּר אֶל הָעָם" – בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.

"וְאָמַר אֲלֵיהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וגו' עַל אוֹיְבֵיכֶם" – וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם; לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן, וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקוּמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרוּמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּישׁוּם וַיַּנְעִילּוּם וַיַּאֲכִילוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמוֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵיחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שׁוֹמְרוֹן"; עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם – אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם.

"וְאָמַר אֲלֵיהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם" (שם פסוק ג) – וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם; כלומר לֹא מלחמת שבט יְהוּדָה עַל שבט שִׁמְעוֹן, וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם של אחיכם, יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר במלחמת יהודה בישראל: "וַיָּקוּמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרוּמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּישׁוּם וַיַּנְעִילוּם וַיַּאֲכִילוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמוֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵיחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן" (דברי הימים ב כח,טו). אלא עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם, אֵין מְרַחֲמִין עֲלֵיכֶם.

"אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וגו'". "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם" – מִפְּנֵי צָהֳלַת סוּסִים וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת. "אַל תִּירְאוּ" – מִפְּנֵי הֲגָפַת תְּרִיסִין וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּין. "אַל תַּחְפְּזוּ" – מִקּוֹל קְרָנוֹת. "אַל תַּעַרְצוּ" – מִפְּנֵי קוֹל צְוָוחוֹת.

ועוד אומר להם הכהן: "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם" (דברים שם), ומפרשים: "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם" – מִפְּנֵי צַהֲלַת סוּסִים וְרעש צִחְצוּחַ חֲרָבוֹת האויב. "אַל תִּירְאוּ" – מִפְּנֵי הֲגָפַת תְּרִיסִין (הקשת מגני החיילים זה בזה) וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּין (קול המון החיילים), "אַל תַּחְפְּזוּ" – מִקּוֹל קְרָנוֹת הצבא. ו"אַל תַּעַרְצוּ" – מִפְּנֵי קוֹל צְוָוחוֹת חיילי האויב.

"כִּי ה' אֱלהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם"; הֵן בָּאִין בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. פְּלִשְׁתִּים בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת, מֶה הָיָה סוֹפוֹ? לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ. בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ? לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב וְנָפְלוּ עִמּוֹ. וְאַתֶּם אִי אַתֶּם כֵּן – "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם וגו'", זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן.

"כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם" (שם פסוק ד); זכרו כי הֵן בָּאִין בְּנִצְחוֹנוֹ (כוחו וגבורתו) שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם (הקדוש ברוך הוא). פְּלִשְׁתִּים בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת, מֶה הָיָה סוֹפוֹ? לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב, וְנָפְלוּ הם עִמּוֹ (שמואל א פרק יז). בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ? לַסּוֹף נָפַל בַּחֶרֶב, וְהם נָפְלוּ עִמּוֹ (שמואל ב פרק י). וְאַתֶּם אִי (אין) אַתֶּם כֵּן, "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהוֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם"– זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן, מחנה צבא ישראל, שה' הולך עמם.

"וְדִבְּרוּ הַשּׁוֹטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשׁוֹב לְבֵיתוֹ וגו'" – אֶחָד הַבּוֹנֶה בֵּית הַתֶּבֶן, בֵּית הַבָּקָר, בֵּית הָעֵצִים, בֵּית הָאוֹצָרוֹת; אֶחָד הַבּוֹנֶה, וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּיתַּן לוֹ מַתָּנָה.

"וְדִבְּרוּ הַשּׁוֹטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר: מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וגו'" (דברים כ,ה) – לאו דווקא בית מגורים אלא אֶחָד הַבּוֹנֶה בֵּית הַתֶּבֶן (מתבן), ואחד הבונה בֵּית הַבָּקָר (רפת) או בֵּית (מחסן) הָעֵצִים או בֵּית הָאוֹצָרוֹת (מקום לאחסון יין ושמן); וכן אֶחָד הַבּוֹנֶה בית, וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ (הקונה), וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּיתַּן לוֹ הבית במַתָּנָה – כולם חוזרים.

"וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ" וגו' – אֶחָד הַנּוֹטֵעַ הַכֶּרֶם, וְאֶחָד הַנּוֹטֵעַ חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל, וַאֲפִילּוּ מֵחֲמֵשֶׁת מִינִין. אֶחָד הַנּוֹטֵעַ, וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ, וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב. וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ, וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּיתַּן לוֹ מַתָּנָה.

"וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ" (שם פסוק ו) – לאו דווקא כרם, אלא אֶחָד הַנּוֹטֵעַ כֶּרֶם, וְאֶחָד הַנּוֹטֵעַ לפחות חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל אחרים וַאֲפִילּוּ מֵחֲמֵשֶׁת מִינִין שונים. וכן אֶחָד הַנּוֹטֵעַ, וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ (מכופף ענפים לארץ כדי לגדל מהם עצים חדשים), וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב ענף מאילן אחד על אילן אחר, וְאֶחָד הַלּוֹקֵחַ (קונה), וְאֶחָד הַיּוֹרֵשׁ, וְאֶחָד שֶׁנִּיתַּן לוֹ כרם במַתָּנָה.

"וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וגו'" – אֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה, וְאֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הָאַלְמָנָה; אֲפִילּוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם, וַאֲפִילּוּ שָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו בַּמִּלְחָמָה –חוֹזֵר וּבָא לוֹ.

"וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ" (שם פסוק ז) – אֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה, וְאֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הָאַלְמָנָה; ומוסיפים: לאו דווקא ארוסה אלא אֲפִילּוּ היא שׁוֹמֶרֶת יָבָם, שמת אחיו בלא ילדים, ואשתו ממתינה ('שומרת') שייבם אותה, וַאֲפִילּוּ שָׁמַע שמועה שֶׁמֵּת אָחִיו בַּמִּלְחָמָה וצריך לייבם את אשתו – חוֹזֵר וּבָא לוֹ.

כָּל אֵלּוּ שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי כֹהֵן מֵעֶרְכֵי מִלְחָמָה וְחוֹזְרִין, וּמְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן, וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים.

כָּל אֵלּוּ הנזכרים מתגייסים ושׁוֹמְעִין את דִּבְרֵי הכֹהֵן מֵעֶרְכֵי מִלְחָמָה, כלומר במקום סמוך לגבול שבו נערכים לצאת לקרב, וְאז חוֹזְרִין מהמערכה וּמְסַפְּקִין מַיִם וּמָזוֹן לצבא, וּמְ‏‏‏‏‏‏‏‎תַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים עבור הצבא.

וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין:

וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין מערכי המלחמה, אף שבנו או נטעו או אירסו אישה:

הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה, מִרְפֶּסֶת.

הַבּוֹנֶה בֵּית שַׁעַר (מבנה כניסה לחצר), או אַכְסַדְרָה (מבנה מקורה על עמודים) או מִרְפֶּסֶת (מפלס מוגבה סמוך לבית), שאינם מוגדרים כ'בית';

הַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל, וַחֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק.

הַנּוֹטֵעַ רק אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל, וכן חֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק;

הַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין – לֹא הָיָה חוֹזֵר.

הַמַּחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ, או שאירס אישה האסורה לו, כגון אַלְמָנָה שהתארסה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה או חֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת או נְתִינָה (מן הגבעונים) לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר או לְנָתִין – לֹא הָיָה חוֹזֵר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַבּוֹנֶה בַּיִת עַל מְכוֹנוֹ – לֹא הָיָה חוֹזֵר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַבּוֹנֶה בַּיִת שחרב עַל מְכוֹנוֹ (בסיסו) – לֹא הָיָה חוֹזֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הַבּוֹנֶה בֵּית לְבֵנִים בַּשָּׁרוֹן – לֹא הָיָה חוֹזֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הַבּוֹנֶה בֵּית לְבֵנִים בַּשָּׁרוֹן לֹא הָיָה חוֹזֵר, שבתים אלה לא היו מחזיקים מעמד זמן רב. ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי אליעזר.

וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָזִין מִמְּקוֹמָן:

וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָזִין כלל מִמְּקוֹמָן, שמתחילה אינם צריכים לצאת מביתם למלחמה:

בָּנָה בַּיִת וַחֲנָכוֹ, נָטַע כֶּרֶם וְחִלְּלוֹ, הַנּוֹשֵׂא אֶת אֲרוּסָתוֹ, הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ.

מי שבָּנָה בַּיִת וַחֲנָכוֹ ועדיין לא דר בו שנה, וכן מי שנָטַע כֶּרֶם וְחִלְּלוֹ ועדיין לא חלפה שנה מאז, הַנּוֹשֵׂא אֶת אֲרוּסָתוֹ ונמצא בשנה הראשונה לנישואין, וכן הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ.

שֶׁנֶּאֱמַר: "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת";

ומניין למדים דבר זה? ממה שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר, נָקִי (=פנוי) יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח" (דברים כד,ה);

"לְבֵיתוֹ" – זֶה בֵּיתוֹ.

ודורשים כך את הכתוב: "לְבֵיתוֹ" – זֶה בֵּיתוֹ שבנה וכבר חנך אותו, שיהיה פנוי לביתו שנה;

"יִהְיֶה" – זֶה כַּרְמוֹ.

"יִהְיֶה", שהוא לשון ריבוי ותוספת – זֶה כַּרְמוֹ,

"וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ" – זוֹ אִשְׁתּוֹ.

"וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ" – זוֹ אִשְׁתּוֹ בשנת הנישואין הראשונה.

"אֲשֶׁר לָקָח" – לְהָבִיא אֶת יְבִמְתּוֹ.

"אֲשֶׁר לָקָח" – לְהָבִיא (לרבות) אֶת יְבִמְתּוֹ שכנס אותה.

אֵינָן מַסְפִּיקִין מַיִם וּמָזוֹן, וְאֵינָן מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים.

ואנשים אלו אף אֵינָן מַסְפִּיקִין (מספקים) מַיִם וּמָזוֹן לאנשי הצבא, וְאֵינָן מְתַקְּנִין עבורם אֶת הַדְּרָכִים.

"וְיָסְפוּ הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם" וגו'.

לאחר שנאמר שדיברו השוטרים אל העם ואמרו, שהבונה בית ולא חנכו, הנוטע כרם ולא חיללו, והמארס אישה ועדיין לא נשא אותה ילך וישוב לביתו (לעיל משנה ב); נאמר: "וְיָסְפוּ הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ: מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ" (דברים כ,ח), ונחלקו חכמים במי בדיוק מדובר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" – כְּמַשְׁמָעוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" הוא כְּמַשְׁמָעוֹ – מי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, כאשר הלוחמים מתקבצים יחד לקרב, וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה של האויב מולו.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" – זֶהוּ הַמִּתְיָרֵא מִן הָעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ,

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" – זֶהוּ הַמִּתְיָרֵא מִן הָעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, שחושש שיגרמו לו חטאיו שייפגע במלחמה.

לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָּל אֵלּוּ, שֶׁיַּחֲזוֹר בִּגְלָלָן.

והוא מוסיף: לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה (נתנה לו מקום לתלות) אֶת כָּל אֵלּוּ הנימוקים שבגללם נפטרים מלצאת לצבא, משום בניית בית, נטיעת כרם ואירוסין וכיוצא בהן – כדי שֶׁיַּחֲזוֹר בִּגְלָלָן, שיחשבו האנשים שבגללן הוא חוזר, ולא משום עברות שבידו.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין – הֲרֵי הוּא "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב".

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לא בכל עברה מדובר אלא דווקא עברות שמן התורה, כגון נישואי אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה או חֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת או נְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר או לְנָתִין – הֲרֵי הוּא "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" שקוראים לו השוטרים לחזור בגללן. והלכה כרבי עקיבא.

"וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם",

נאמר בתורה: "וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם" (דברים כ,ט), כלומר ממנים מתוך העם שרי צבאות שיעמדו בראשם.

וּבַעֲקֵבוֹ שֶׁל עָם;

ומוסיפים: וכן ממנים גם אנשים מיוחדים בַעֲקֵבוֹ (בסופו) שֶׁל העָם.

מַעֲמִידִין זְקִיפִין לִפְנֵיהֶם, וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וְכַשִּׁילִין שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶן, וְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזוֹר – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפַּח אֶת שׁוֹקָיו; שֶׁתְּחִלַּת נִיסָה נְפִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וַיָּנוּסוּ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים וגו'".

ומפרטים: מַעֲמִידִין זְקִיפִין (אנשים חזקים וקשוחים) לִפְנֵיהֶם, וזקיפין אֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם, וְכַשִּׁילִין (מוטות) שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶן, וְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזוֹר ולברוח מן המלחמה – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ של הזקיף לְקַפֵּחַ (להכות ולשבור) אֶת שׁוֹקָיו; ומדוע? מפני שֶׁתְּחִלַּת נִיסָה (בריחה) נְפִילָה, כלומר שהבריחה גורמת למפלה במלחמה, שֶׁנֶּאֱמַר: "נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם" (שמואל א ד,יז), שבעקבות המנוסה ניגפו לפני הפלישתים. וכן לְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וַיָּנוּסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים וגו'" (שמואל א לא,א).

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה – הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִילּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחוּפָּתָהּ.

ועל כך מבהירים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? דווקא בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, שמטרתה להרחיב הגבולות ולהשתלט על עמים אחרים, אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה, שמטרתה החלשה של האויב (מלחמת מנע) – הַכֹּל יוֹצְאִין למלחמה, אֲפִילּוּ חָתָן מֵחַדְרוֹ וְכַלָּה מֵחוּפָּתָהּ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה – הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִילּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחוּפָּתָהּ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חלוקה אחרת: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שיש אנשים שחוזרים ואנשים שאף פטורים? אפילו בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת חוֹבָה, כגון כיבוש ארץ ישראל ומחיית עמלק – הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִילּוּ חָתָן מֵחַדְרוֹ וְכַלָּה מֵחוּפָּתָהּ.