אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן:

אֵלּוּ דברים נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן:

פָּרָשַׁת סוֹטָה,

פָּרָשַׁת סוֹטָה, כאשר הכהן מזהיר ומשביע את האישה הסוטה, לפני שהוא משקה אותה את המים המאררים (במדבר ה,יט–כא),

וּוִידּוּי מַעֲשֵׂר,

וּוִידּוּי מַעֲשֵׂר, שאדם מתוודה שהפריש את כל מעשרותיו כתיקונם, בשנה הרביעית לשמיטה ובשנת השמיטה (דברים כו,יב–טו),

קְרִיאַת שְׁמַע, וּתְפִלָּה, וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן,

קְרִיאַת שְׁמַע (על שלוש פרשיותיה: דברים ו,ד–ט. שם יא,יג–כא. במדבר טו,לז–מא), וּתְפִלָּה לה', וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן (דברים ח,י),

וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת,

וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, כאשר אדם תובע מחברו, שיישבע לו שאינו יודע לו עדות בעניין מסוים (ויקרא ה,א);

וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן.

וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, כאשר אדם נשבע לחברו, שאין בידו פיקדון שלו וכדומה (שם פסוקים כא–כה).

וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ:

וְאֵלּוּ דברים נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ:

מִקְרָא בִּכּוּרִים,

מִקְרָא בִּכּוּרִים, פסוקים שאדם המביא פירות ביכורים למקדש צריך לקרוא לפני ה' (דברים כו,ג–י);

וַחֲלִיצָה,

וַחֲלִיצָה, מה שאומרים היבם והיבמה במעמד החליצה (דברים כה,ז–י);

בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת,

בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, שאמרו הלוויים בהר גריזים ובהר עיבל לאחר כניסת בני ישראל לארץ ישראל (דברים כז,יד–כו);

בִּרְכַּת כֹּהֲנִים,

בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שהכהנים מצווים לברך את ישראל בכל יום (במדבר ו,כב–כז);

וּבִרְכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל,

וּבִרְכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, כאשר הוא קורא בתורה ביום הכיפורים (יומא פ"ז מ"א);

וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ,

וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, מה שהמלך קורא באוזני העם במעמד הַקְהֵל, במוצאי שנת השמיטה (דברים לא,י–יג).

וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה,

וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, מה שאומרים בשעה שעורפים את העגלה בנחל, אם נמצא הרוג שלא נודע רוצחו (דברים כא.ז–ח);

וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַּבֵּר אֶל הָעָם.

ודברי מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, כהן שנמשח בשמן המשחה, לקראת היציאה למלחמה, בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם (דברים כ,ג–ד).

מִקְרָא בִּכּוּרִים כֵּיצַד?

מִקְרָא בִּכּוּרִים, פסוקים שאדם המביא את הביכורים למקדש צריך לקרוא לפני ה' (דברים כו,ג–י), כֵּיצַד? מניין שהוא נאמר דווקא בלשון הקודש?

"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ"; מָה עֲנִיָּיה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַף כָּאן – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

שנאמר בפרשת הביכורים: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כו,ה), וּלְהַלָּן, בפרשת הברכות והקללות שבהר גריזים והר עיבל, הוּא אוֹמֵר: "וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ" (דברים כז,יד); ויש ללמוד בדרך 'גזרה שווה': מָה עֲנִיָּיה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, שהלוויים אומרים, היא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ דווקא – אַף כָּאן במקרא ביכורים – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

חֲלִיצָה כֵּיצַד? "וְעָנְתָה וְאָמְרָה", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ"; מָה עֲנִיָּיה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַף כָּאן – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

חֲלִיצָה, מה שאומרים במעמד החליצה (דברים כה,ז–י), כאשר היבם אינו רוצה לייבם את אשת אחיו שמת ללא ילדים, כֵּיצַד? מניין שהוא נאמר בלשון הקודש דווקא? שנאמר: "וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו" (דברים כה,ט), וּלְהַלָּן, בפרשת הברכות והקללות שבהר גריזים והר עיבל, הוּא אוֹמֵר: "וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ" (דברים כז,יד), מָה עֲנִיָּיה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ דווקא – אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: "וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה" – עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הדבר נלמד באופן אחר; נאמר: "וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה" (דברים כה,ט) ו"ככה" בא להדגיש: עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה שנאמר בכתוב.

בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, כֵּיצַד? כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִיזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבַּשּׁוֹמְרוֹן, שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה; שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וגו'", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה", מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן – שְׁכֶם, אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן – שְׁכֶם.

בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, כֵּיצַד? כיצד התנהל מעמד הברכות והקללות? כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִיזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבַּשּׁוֹמְרוֹן, שֶׁבְּצַד שְׁכֶם, שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה; ומניין שליד שכם? שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן... אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה" (דברים יא,ל), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה" (בראשית יב,ו), מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן באברהם – סמוך לשְׁכֶם, אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן – שְׁכֶם.

שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִיזִּים, וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָּאֶמְצַע, הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר "וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשׁוֹטְרָיו וְשׁוֹפְטָיו עוֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וגו'".

שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִיזִּים, וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָּאֶמְצַע בין שני ההרים; הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן מסביב, וְהַלְוִיִּם מקיפים אֶת הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל עומדים על ההרים מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר בתיאור המעמד בספר יהושע: "וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשׁוֹטְרָיו (במקרא: וְשֹׁטְרִים) וְשׁוֹפְטָיו עוֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כַּגֵּר כָּאֶזְרָח, חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת־הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה" (יהושע ח,לג).

הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִּים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה: "בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה", וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן. הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בִּקְלָלָה: "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה", וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן, עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.

הָפְכוּ הלוויים פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִּים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה: "בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה", וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ, העומדים על שני ההרים, עוֹנִין "אָמֵן". אחר כך הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בִּקְלָלָה: "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה" (דברים כז,טו), וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין "אָמֵן", עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.

וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בְּסִיד, וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּאֵר הֵיטֵב", וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִּמְקוֹמָן.

וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים שהביאו עמם מן הירדן, וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְסָדוּהוּ בְּסִיד, וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּאֵר הֵיטֵב" (דברים כז,ח), בכל הלשונות. וְנָטְלוּ לאחר מכן אֶת הָאֲבָנִים משם, וּבָאוּ וְלָנוּ בִּמְקוֹמָן ממנו יצאו, כלומר בגלגל, ששם חנו ישראל באותו זמן.

בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כֵּיצַד?

בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כֵּיצַד הייתה נעשית? יש הבדלים בסדרי הברכה בין המקדש לבין מקום אחר.

בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ – בְּרָכָה אַחַת.

בַּמְּדִינָה (מחוץ למקדש) אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת נפרדות, שמפסיקים בין פסוק לפסוק באמירת הציבור "אמן" ביניהם: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ" "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו,כד–כו). וּבַמִּקְדָּשׁ אומרים אותה בְּרָכָה אַחַת כלומר: כל הברכות ברצף אחד.

בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה – בְּכִנּוּיוֹ.

בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, כפי שהוא כתוב בתורה, בשם הוי"ה, וּבַמְּדִינָה – בְּכִנּוּיוֹ, בשם אדנות.

בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ – עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן,

בַּמְּדִינָה – כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים (מגביהים) אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד (מול, בגובה) כִּתְפֵיהֶן בשעת הברכה, וּבַמִּקְדָּשׁ מרימים אותן עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן למעלה מראשיהם,

חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ.

חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ שעל מצחו, מפני שהשם המפורש כתוב עליו, ואין ראוי להגביה ידיו למעלה מן השם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם" (ויקרא ט,כב), הרי שהגביה ('נשא') את ידיו.

בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, כֵּיצַד?

בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל ביום הכיפורים, כֵּיצַד?

חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא עוֹמֵד.

לאחר שסיים הכהן הגדול את רוב עבודות יום הכיפורים, חַזַּן (שמש) בית הַכְּנֶסֶת שבהר הבית נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ את התורה לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת (מנהל ענייני בית הכנסת), וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן (הממונה על הכהנים במקדש), וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל ממנו, וְקוֹרֵא כשהוא עוֹמֵד.

וְקוֹרֵא "אַחֲרֵי מוֹת", וְ"אַךְ בֶּעָשׂוֹר". וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר: יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוּמַּשׁ הַפִּיקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה,

וְקוֹרֵא בתורה בפרשת "אַחֲרֵי מוֹת" (ויקרא טז,א–לד) וְ"אַךְ בֶּעָשׂוֹר" (ויקרא כג,כו–לב). וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר: יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם, כָּתוּב כָּאן בספר התורה. ואת ההמשך, "וּבֶעָשׂוֹר" (במדבר כט,ז–יא) שֶׁבְּחוּמַּשׁ הַפִּיקוּדִים (ספר במדבר) – קוֹרֵא עַל פֶּה,

וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְּרָכוֹת: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה.

וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ, על הקריאה בתורה, שְׁמֹנֶה בְּרָכוֹת הנאמרות בלשון הקודש: ברכה עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה שבמקדש, וְעַל הַהוֹדָיָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה, שיקבל ה' את שאר תפילות ישראל.

פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, כֵּיצַד? מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג, בַּשְּׁמִינִי בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, עוֹשִׂין לוֹ בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמוֹעֵד וגו'". חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב. אַגְרִיפָּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל, וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ"לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי" זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּתְיָירֵא אַגְרִיפָּס, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה!

פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, כֵּיצַד? מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הסוכות, בַּשְּׁמִינִי (בשנה השמינית) בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, לאחר שנת השמיטה, עוֹשִׂין לוֹ, למלך, בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, עזרת נשים, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם" (דברים לא,י–יא). חַזַּן (שמש) בית הַכְּנֶסֶת שבהר הבית נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת (מנהל ענייני בית הכנסת), וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן (הממונה על הכהנים), וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל את ספר התורה, וְקוֹרֵא בתורה כשהוא יוֹשֵׁב. מסופר, אַגְרִיפָּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל, וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים על שקרא בעמידה. אגב כך מסופר, וּכְשֶׁהִגִּיעַ בקריאתו לפסוק בפרשת המלך: "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי" (דברים יז,טו), זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, שהרי היה מבית הורדוס שאינם מזרע ישראל, ואינו ראוי למלכות. אָמְרוּ לוֹ כל העם: אַל תִּתְיָירֵא אַגְרִיפָּס, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה!

וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" עַד "שְׁמַע", וּ"שְׁמַע", "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ", "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר", "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר", וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת, עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן, הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן.

וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת ספר "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" (דברים א,א) עַד "שְׁמַע" (דברים ו,ד), וקורא פרשת "שְׁמַע" (דברים ו,ד–ט), "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ" (שם יא,יג–כא), "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (שם יד,כב–כט), "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר" (שם כו,יב–טו), וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ (שם יז,יד–כ), וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת (דברים פרק כח), עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה של הברכות והקללות (שם פסוק סט). בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן בקריאת התורה ביום כיפורים, כפי ששנינו במשנה הקודמת – הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן במעמד זה אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן ברכה שֶׁל רְגָלִים תַּחַת (במקום) הברכה על מְחִילַת הֶעָוֹן.