מִי שֶׁקִּינֵּא לְאִשְׁתּוֹ וְנִסְתְּרָה, אֲפִילּוּ שָׁמַע מֵעוֹף הַפּוֹרֵחַ – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

מִי שֶׁקִּינֵּא לְאִשְׁתּוֹ, שהזהיר אותה שלא תיסתר עם איש פלוני, וְנִסְתְּרָה עמו, אֲפִילּוּ שָׁמַע שנסתרה מֵעוֹף הַפּוֹרֵחַ, כלומר שמועה כל שהיא ולא על פי עדים – הרי היא אסורה עליו, ואם אינו רוצה להשקות אותה, יוֹצִיא (יגרש) אותה וְיִתֵּן לה כְּתוּבָּה שהתחייב לה בשעת הנישואין, אלו דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בָּהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אינו צריך להוציא אותה אלא עַד שֶׁיִּשְּׂאוּ וְיִתְּנוּ (יעסקו וידברו) בָּהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה, נשים היושבות וטוות לאור הירח ומרכלות על אנשי העיר, כלומר כשהדבר ידוע בעיר, שנסתרה עם אותו אדם.

אָמַר עֵד אֶחָד: "אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת" – לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה.

אם לאחר שקינא לה בעלה ונסתרה, אָמַר אפילו עֵד אֶחָד: "אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת", שנבעלה באותה סתירה – לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה, לא עומדת לה האפשרות להיבדק על ידי המים המאררים, אלא מגרשה ואינה זכאית לכתובה.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִילּוּ עֶבֶד, אֲפִילּוּ שִׁפְחָה – הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין אַף לְפוֹסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ.

ומוסיפים: וְלֹא עוֹד, לא רק עד אחד כשר, אֶלָּא אֲפִילּוּ עֶבֶד, ואֲפִילּוּ שִׁפְחָה, שאינם נאמנים לעדות, אם העידו שנטמאת – הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין, ולא רק לאסרה אלא אַף לְפוֹסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ.

חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ – הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת, וְלֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה.

ומוסיפים: אפילו חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ (אישה אחרת של בעלה) וִיבִמְתָּהּ (גיסתה, אשת אחיה) וּבַת בַּעְלָהּ, שאינן נאמנות להעיד בנוגע לאישה בדרך כלל (יבמות פט"ו מ"ד), מפני שאינן רוצות בטובתה – הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת להעיד עליה שנטמאה. וְלֹא שהאמינו להן לְפָסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ, שאין עדותן מועילה לכך, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה.

שֶׁהָיָה בַּדִּין: וּמָה אִם עֵדוּת רִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין אוֹסְרַתָּה אִיסּוּר עוֹלָם – אֵינָהּ מִתְקַיֶּימֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם. עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסְרַתָּה אִיסּוּר עוֹלָם – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְעֵד אֵין בָּהּ" – כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ.

שֶׁהָיָה בַּדִּין, ניתן היה לומר אחרת בדרך קל וחומר: וּמָה אִם העֵדוּת הרִאשׁוֹנָה, שמעידים עליה שנסתרה, שֶׁאֵין היא אוֹסַרְתָּה אִיסּוּר עוֹלָם על בעלה, אלא רק עד שתיבדק במים המאררים, אֵינָהּ מִתְקַיֶּימֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם, שאינה נאסרת, עד שיעידו שני עדים שנסתרה; העֵדוּת אַחֲרוֹנָה, שמעידים עליה שנטמאה, שֶׁהיא אוֹסַרְתָּה אִיסּוּר עוֹלָם – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר (לכן אומר הכתוב) על האישה שבודקים אותה המים: "וְעֵד אֵין בָּהּ" (במדבר ה,יג), לומר שכָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שנטמאה אוסרת אותה לגמרי, ואינה נבדקת.

קַל וָחוֹמֶר לְעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה: וּמָה אִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה, שֶׁאוֹסְרַתָּה אִיסּוּר עוֹלָם – הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּימֶת בְּעֵד אֶחָד, עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין אוֹסְרַתָּה אִיסּוּר עוֹלָם – אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּתְקַיֵּים בְּעֵד אֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר", מַה לְּהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים – אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים.

ושואלים: אם הלכה זו מפורשת בכתוב, נלמד ממנה בדרך קַל וָחוֹמֶר לְעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה, שהעידו על האישה שנסתרה, מֵעַתָּה: וּמָה אִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שנטמאה שֶׁאוֹסַרְתָּה אִיסּוּר עוֹלָם – הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּימֶת בְּעֵד אֶחָד בלבד, ואין צורך בשני עדים לשם כך; עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּה אִיסּוּר עוֹלָם, אלא עד שתשתה ותיבדק – אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּתְקַיֵּים בְּעֵד אֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר בעניין אישה שבעלה מצוּוה לגרשה: "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר" (דברים כד,א), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "עַל פִּי שְׁנַיִם (במקרא: שְׁנֵי) עֵדִים... יָקוּם דָּבָר" (דברים יט,טו), ולמדים בדרך 'גזרה שווה': מַה לְּהַלָּן שנאמר "יקום דבר" הוא עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים כמפורש בכתוב – אַף כָּאן בענייני ערווה, שנאמר בהם "דבר" – יש לדון עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים (חוץ ממה שנאמר במפורש בעניין השקיית סוטה, שם די בעדות עד אחד).

עֵד אוֹמֵר נִטְמֵאת, וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת; אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִטְמֵאת, וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִטְמֵאת – הָיְתָה שׁוֹתָה.

היה עֵד אחד אוֹמֵר: נִטְמֵאת בביאת החשוד, וְעֵד אחר אוֹמֵר: לֹא נִטְמֵאת באותו אירוע שאותו עד מעיד עליו, או אִשָּׁה אחת אוֹמֶרֶת: נִטְמֵאת, וְאִשָּׁה אחרת אוֹמֶרֶת: לֹא נִטְמֵאת – הָיְתָה שׁוֹתָה, מפני שיש עדויות הסותרות זו את זו.

אֶחָד אוֹמֵר נִטְמֵאת, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמֵאת – הָיְתָה שׁוֹתָה.

וכן אם עד אֶחָד אוֹמֵר: נִטְמֵאת, וּשְׁנַיִם באים אחריו ואוֹמְרִים: לֹא נִטְמֵאת – הָיְתָה שׁוֹתָה.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמֵאת, וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת – לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה.

אבל אם שְׁנַיִם אוֹמְרִים: נִטְמֵאת וְאֶחָד אוֹמֵר: לֹא נִטְמֵאת – לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה, אלא נאסרת על בעלה לצמיתות על פי עדות השניים.