כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ – כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָאוּ", "וּבָאוּ".

כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם המאררים בּוֹדְקִין אוֹתָהּ, את הסוטה, אם זנתה – כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, את זה שנסתר עמה. שֶׁנֶּאֱמַר פעמיים: "וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ" (במדבר ה,כב), וכן: "וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ" (שם פסוק כד).

כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל – כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "נִטְמְאָה", "וְנִטְמָאָה", דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

ועוד, כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה האישה לַבַּעַל, אם קינא לה ונסתרה ולא שתתה (לעיל פ"א מ"ב) – כָּךְ היא אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל, אם לא שתתה, ובעלה גירשה או שמת, שֶׁנֶּאֱמַר: "נִטְמְאָה", "וְנִטְמָאָה" (שם פסוק כט), אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כָּךְ הָיָה דּוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כָּךְ, כמו רבי עקיבא, הָיָה דּוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב, בן הדור הקודם, דין זה מן הכתוב.

רַבִּי אוֹמֵר: שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה, "אִם נִטְמְאָה" "נִטְמָאָה" – אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל.

רַבִּי אוֹמֵר: שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה, "אִם נִטְמְאָה" (במדבר ה,כז), וכן "וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה" (שם פסוק יד) – אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל.

בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: "וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפּוֹל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא", אֵינוֹ אוֹמֵר "טָמֵא", אֶלָא: "יִטְמָא" – לְטַמֵּא אֲחֵרִים, לִימֵּד עַל כִּכָּר שֵׁנִי שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַשְּׁלִישִׁי.

בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: נאמר בפרשת השרצים המטמאים במותם: "וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפּוֹל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא" (ויקרא יא,לג), והכתוב אֵינוֹ אוֹמֵר: "כל אשר בתוכו טָמֵא", אֶלָּא: "יִטְמָא", לומר, שהאוכל שנמצא בתוך כלי החרס שהשרץ נפל לתוכו, בכוחו לְטַמֵּא אֲחֵרִים; כאן לִמֵּד הכתוב עַל כִּכָּר לחם שהוא בדרגת שֵׁנִי לטומאה שֶׁהוא מְטַמֵּא אֶת הַשְּׁלִישִׁי, את האוכל שנגע בכיכר. שהרי השרץ שהוא 'אב הטומאה' טימא את כלי החרס להיות 'ראשון לטומאה', והכלי טימא את הכיכר להיות 'שני לטומאה'.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי! שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר: עָתִיד דּוֹר אַחֵר לְטַהֵר כִּכָּר שְׁלִישִׁי, שֶׁאֵין לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא; וַהֲלֹא עֲקִיבָא תַּלְמִידְךָ מֵבִיא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא".

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כששמע את דברי רבי עקיבא: מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שתשמע דבר זה! שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר: עָתִיד דּוֹר אַחֵר לבוא ולְטַהֵר כִּכָּר שְׁלִישִׁי, לפי שֶׁאֵין לוֹ, לשלישי לטומאה, מִקְרָא (מקור מפורש) מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא; וַהֲלֹא עֲקִיבָא תַּלְמִידְךָ מֵבִיא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא".

בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: "וּמַדּוֹתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה" וגו', וּמִקְרָא אַחֵר אוֹמֵר: "מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב". אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלֶף אַמָּה – שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אַלְפַּיִם אַמָּה – שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אֶלֶף אַמָּה!

בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: נאמר בערים שצריך לתת ללוויים בארץ ישראל: "וּמַדּוֹתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה... זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים" (במדבר לה,ה); וּמִקְרָא אַחֵר אוֹמֵר: "וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב" (במדבר לה, ד). ולכאורה, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלֶף אַמָּה – שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אַלְפַּיִם אַמָּה – שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אֶלֶף אַמָּה!

הָא כֵּיצַד? אֶלֶף אַמָּה – מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה – תְּחוּם שַׁבָּת.

הָא כֵּיצַד מיישב אתה את הסתירה? אֶלֶף אַמָּה הם מִגְרָשׁ, שטח פנוי סביב העיר, וְאַלְפַּיִם אַמָּה הנזכרים בפסוק הראשון נאמרו לעניין תְּחוּם השַׁבָּת, שאסור לצאת בה יותר מאלפיים אמה חוץ לעיר. ומכאן מצאנו מקור מן התורה לאיסור יציאה חוץ לתחום אלפיים אמה בשבת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אֶלֶף אַמָּה – מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה – שָׂדוֹת וּכְרָמִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: יש ליישב את הסתירה באופן אחר, אֶלֶף אַמָּה – הם מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה – הם שטח מעבר לו, לשָׂדוֹת וּכְרָמִים.

בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: "אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר"; שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר"? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו שֶׁל משֶׁה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּקוֹרְאִין אֶת הַהַלֵּל, לְכָךְ נֶאֱמַר: "לֵאמֹר".

בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא את הכתוב: "אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר" (שמות טו,א). שֶׁאֵין תַּלְמוּד (צורך) לוֹמַר: "לֵאמֹר", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, לשם מה נאמר: "לֵאמֹר"? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו שֶׁל משֶׁה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, חוזרים ואומרים: "אָשִׁירָה לַּה'" (שמות טו, א) אחרי כל פסוק שהיה אומר, כְּדרך ציבור שקוֹרְאִין אֶת הַהַלֵּל בבית הכנסת, שחוזרים ואומרים את "הללויה" אחרי כל פסוק שאומר שליח הציבור; לְכָךְ נֶאֱמַר: "לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּה'" – שאמרו: "אָשִׁירָה לַּה'" בכל פעם.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע וְלא כְּקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: היו עונים אחרי משה כְּדרך ציבור שקוֹרִין אֶת שְׁמַע בבית הכנסת, ששליח הציבור פותח, והציבור ממשיך לקרוא יחד אתו, וְלֹא כְּקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל.

בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הוּרְקָנוֹס: לֹא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֵאַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל".

בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הוּרְקָנוֹס: לֹא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֵאַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל" (איוב יג,טו).

וַעֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל, לוֹ אֲנִי מְצַפֶּה, אוֹ אֵינִי מְצַפֶּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תּוּמָּתִי מִמֶּנִּי" – מְלַמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה.

וַעֲדַיִין הַדָּבָר שָׁקוּל, האם הכוונה בכתוב "לו אייחל" היא: לוֹ אֲנִי מְצַפֶּה, אוֹ שמא הכוונה היא: אֵינִי מְצַפֶּה, שכן הכתיב הוא "לא אייחל" – לכך תַּלְמוּד לוֹמַר בדברי איוב במקום אחר: "עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תּוּמָּתִי מִמֶּנִּי" (איוב כז,ה), מְלַמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי! שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע"; וַהֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ לִמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בן חנניה: מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי! שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה בלבד, שֶׁנֶּאֱמַר עליו שהוא: "אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (איוב א,א), וַהֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ לִמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה.