אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם – לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה,

אֲרוּסָה, התקדשה לאיש ועדיין לא נישאה, שקינא לה הארוס, שהזהיר אותה שלא להתייחד עם פלוני, ונסתרה עמו, וְכן שׁוֹמֶרֶת יָבָם, שמת בעלה, והיא מצפה לאחיו שייבם אותה, וקינא לה היבם, ונסתרה – לֹא שׁוֹתוֹת מים המאררים, וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה.

שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ" – פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם.

וראיה מן הכתובים לכך שאינן שותות – שֶׁנֶּאֱמַר בפרשת הסוטה: "אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ" (במדבר ה, כט), והביטוי "תחת אישה" בא להדגיש – פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, ששתיהן אינן בכלל "תחת אישהּ", כלומר אישה המצויה בבית בעלה.

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין – לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה.

וכן אם היו הנשים הסוטות אסורות מתחילה לבעליהן, כגון אַלְמָנָה שנישאה לְכֹהֵן גָּדוֹל, או גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה שנישאו לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, או מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה (מן הגבעונים האסורים לבוא בקהל), שהיו נשואות לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל הנשואה לְמַמְזֵר וּלְנָתִין – לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה.

וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה:

וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה:

הָאוֹמֶרֶת "טְמֵאָה אֲנִי", וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת "אֵינִי שׁוֹתָה".

המודה ואוֹמֶרֶת: "טְמֵאָה אֲנִי", שבא עלי אדם אחר, וְכן אישה שֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים המעידים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת: "אֵינִי שׁוֹתָה", אף שאינה מודה שנטמאה.

אָמַר בַּעְלָהּ "אֵינִי מַשְׁקָהּ", וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ – נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה.

אולם, אישה שאָמַר בַּעְלָהּ: "אֵינִי מַשְׁקָהּ", אני מתחרט ואיני רוצה שתשתה מהמים המאררים, וְכן, זו שֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ כשהיו בַּדֶּרֶךְ לבית המקדש כדי להשקותה – נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָה וְלֹא שׁוֹתָה, שכן במקרים אלה הבעל הוא שגרם לה שלא תוכל להיבדק.

מֵתוּ בַּעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ –

נשים שקינאו להן בעליהן, ונסתרו, ומֵתוּ בַּעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ, שלא הספיקו להיבדק –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה. והלכה כבית הלל.

מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ, וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ – לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

נשים שאסרו חכמים על אדם לשאת, כגון מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ, אישה שהיא בהיריון מבעלה הקודם, וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ, שמניקה את בנה מבעלה הקודם – לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמַן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אין איסור גמור בנישואי נשים אלו, שהרי יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ ממנו וּלְהַחֲזִירָהּ אליו לְאַחַר זְמַן, ולכן נשים אלו שותות.

אַיְלוֹנִית, וּזְקֵנָה, וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד – לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה.

הייתה הסוטה אַיְלוֹנִית ('זכרית'), שאינה מסוגלת מטבעה ללדת, וּזְקֵנָה, וְכן אישה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה (יכולה) לֵילֵד מטעם אחר – לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה, שיש איסור לשאת אישה כזו, שהרי מבטל בזה מצוות פרייה ורבייה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָכוֹל הוּא לִישָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אין אלה נישואי איסור, שהרי יָכוֹל הוּא לִישָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה, ולכן הן שותות כשאר הנשים.

וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים – אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה.

וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים שקינאו להן בעליהן ונסתרו – אוֹ שׁוֹתוֹת, ואם הן טהורות מותרות לבעליהן, אוֹ אם אינן רוצות לשתות, לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה.

אֵשֶׁת כֹּהֵן – שׁוֹתָה וּמוּתֶּרֶת לְבַעְלָהּ.

אֵשֶׁת כֹּהֵן שקינא לה בעלה ונסתרה – שׁוֹתָה, ואם נבדקה ונמצאה טהורה – מוּתֶּרֶת לְבַעְלָהּ.

אֵשֶׁת סָרִיס – שׁוֹתָה.

אֵשֶׁת סָרִיס גם היא שׁוֹתָה.

עַל יְדֵי כָּל עֲרָיוֹת מְקַנִּין,

עַל יְדֵי כָּל עֲרָיוֹת מְקַנִּין, כלומר יכול הבעל להזהיר את אשתו שלא תסתתר עם איש מסוים ולהשקות אותה אם נסתרה, גם אם הוא כבר אסור עליה באיסור ערווה (כגון אביה או אחיה).

חוּץ מִן הַקָּטָן, וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ.

ובכלל, מקנאים על ידי כל אדם, חוּץ מִן הַקָּטָן, וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ, כגון בהמה.

וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן:

וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן, כלומר שאם נודע לבית דין, שאישה נוהגת בפריצות עם פלוני, יכולים הם לקנא עבור הבעל, כשהוא אינו מסוגל לכך:

מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ, אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין.

מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ (נעשה חרש) בַּעְלָהּ, אוֹ נִשְׁתַּטָּה (השתגע), אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין.

לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ, אֶלָּא לְפוֹסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ.

ומבהירים: לֹא כדי לְהַשְׁקוֹתָהּ מים המאררים אָמְרוּ, שבית דין מקנא, אֶלָּא רק לְפוֹסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ, אם נסתרה אחר הקינוי שלהם.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ; לִכְשֶׁיֵּצֵא בַּעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ מועיל הדבר; לִכְשֶׁיֵּצֵא בַּעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין – יַשְׁקֶנָּה. ואין הלכה כמותו.