Sotah 1

חזור

סוטה

פרק א

הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ –

הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ, שצריך להביא את אשתו אל הכהן (במדבר ה,יד) – על פי איזו עדות נעשה הדבר?

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם, וּמַשְׁקֶה עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקַנֵּא לָהּ, מזהיר אותה שלא תסתתר עם פלוני, עַל פִּי שְׁנַיִם, בפני שני עדים לפחות; וּמַשְׁקֶה אותה מים מאררים עַל פִּי עֵד אֶחָד שראה אותה שנסתרה, אוֹ אפילו עַל פִּי עַצְמוֹ, אם ראה בעצמו שנסתרה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם וּמַשְׁקֶה עַל פִּי שְׁנַיִם.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם, וּמַשְׁקֶה אותה עַל פִּי שְׁנַיִם. והלכה כרבי יהושע.

כֵּיצַד מְקַנֵּא לָהּ?

כֵּיצַד מְקַנֵּא לָהּ? באיזו לשון מקנא הבעל לאשתו, והיא נאסרת עליו עד שתיבדק במים המאררים?

אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: "אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי", וְדִבְּרָה עִמּוֹ –

אם אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם, שני עדים: "אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי", וְדִבְּרָה עִמּוֹ –

עֲדַיִין הִיא מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וּמוּתֶּרֶת לֶאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה.

עֲדַיִין הִיא מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ (לבעלה) ביחסי אישות, ואם אשת כהן היא, אף מוּתֶּרֶת לֶאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה, שאין הדיבור עם אותו פלוני אוסר אותה, אף אם בעלה הזהיר אותה על כך.

נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְּדֵי טוּמְאָה – אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וַאֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה.

אך אם נִכְנְסָה עִמּוֹ, עם האיש שהוזהרה עליו, לְבֵית הַסֵּתֶר (מקום מוסתר) וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ שם שיעור זמן כְּדֵי טוּמְאָה (ביאה) – אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ (לבעלה), וַאֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה, כדין אשת איש שזנתה, עד שיתברר הדבר בשתיית מי סוטה.

וְאִם מֵת – חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

וְאִם מֵת בעלה ללא ילדים, לאחר שקינא לה, ונסתרה, וכעת היא גם זקוקה לייבום או לחליצה – הרי היא חוֹלֶצֶת ליבם, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

וְאֵלּוּ אֲסוּרוֹת מִלֶּאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה:

וְאֵלּוּ נשים שנסתרו שאֲסוּרוֹת מִלֶּאֱכוֹל בַּתְּרוּמָה לעולם, מפני שאינן שותות, וחלקן – מפני שאף אם ישתו, אין המים בודקים אותן:

הָאוֹמֶרֶת "טְמֵאָה אֲנִי לָךְ", וְשֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת "אֵינִי שׁוֹתָה", וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ.

אישה הָאוֹמֶרֶת לבעלה: "טְמֵאָה (אסורה) אֲנִי לָךְ", שנבעלה לאיש אחר; וְכן אישה שֶׁבָּאוּ עֵדִים והעידו, שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת "אֵינִי שׁוֹתָה את המים המרים", וְזו שֶׁבַּעְלָהּ כבר אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, אף על פי שקינא לה, ונסתרה; וְאישה שֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ למקדש לאחר הקינוי והסתירה.

כֵּיצַד עוֹשֶׂה לָהּ? מוֹלִיכָהּ לְבֵית דִּין שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יָבוֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ.

כֵּיצַד עוֹשֶׂה לָהּ בעלה, לאחר שהתרה בה, ונסתרה? מוֹלִיכָהּ לְבֵית דִּין שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם שבו הם גרים, וּמוֹסְרִין לוֹ בית הדין שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים ללוות אותם, שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ לבית המקדש, ובמקרה זה אינו יכול להשקות אותה (להלן פ"ד מ"ב).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אין צורך בכך, אלא בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ. ואין הלכה כרבי יהודה.

הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלִַם, וּמְאַיְּימִין עָלֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּימִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת.

הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלִַם, וּמְאַיְּימִין (מטילים אימה) עָלֶיהָ, שתודה אם אכן זינתה; שמסבירים לה את כובד האחריות המוטל עליה אם לא תודה, כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּימִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, המחייבים בעדותם עונש מוות (סנהדרין פ"ד מ"ה).

וְאוֹמְרִים לָהּ: "בִּתִּי, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדּוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים. עֲשִׂי לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה, שֶׁלֹּא יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם"

וְאוֹמְרִים לָהּ הדיינים, כדי לגרום לה שתודה: "בִּתִּי, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה (גורם), הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדּוּת (נערוּּת) עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים, כלומר לא כל האשמה תלויה בך, אלא היו גורמים אחרים לדבר; ולכן, אם תודי, אין חטאך גדול כל כך. עֲשִׂי לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל של הקדוש ברוך הוא שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה, שֶׁלֹּא יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם, על ידי מי הסוטה" (במדבר ה,כג), שאם תודה שזנתה, לא יהיה צורך בכך.

וְאוֹמְרִים לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁאֵינָהּ כְּדַאי לְשׁוֹמְעָן, הִיא וְכָל מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ.

וְאוֹמְרִים לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁאֵינָהּ כְּדַאי (ראויה) לְשׁוֹמְעָן, הִיא וְכָל מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ, כדי להביא אותה להודות.

אִם אָמְרָה: "טְמֵאָה אֲנִי" – שׁוֹבֶרֶת כְּתוּבָּתָהּ וְיוֹצֵאת.

אִם אָמְרָה לאחר כל אלה: "טְמֵאָה אֲנִי" – שׁוֹבֶרֶת כְּתוּבָּתָהּ, כותבת לבעלה שובר על חוב הכתובה שהתחייב לה בשעת הנישואין, שמעתה אינו חייב לה אותה, וְיוֹצֵאת מבעלה, דהיינו מתגרשת ממנו בגט.

וְאִם אָמְרָה: "טְהוֹרָה אֲנִי" – מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁעַל פֶּתַח שַׁעַר נִקָּנוֹר, שֶׁשָּׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת, וּמְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת, וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְּצוֹרָעִים.

וְאִם אָמְרָה: "טְהוֹרָה אֲנִי" – מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁעַל פֶּתַח הר הבית, ומשם לשַׁעַר נִקָּנוֹר שבפתח עזרת ישראל, שֶׁשָּׁם (בשער ניקנור) מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת, וּמְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת, וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְּצוֹרָעִים, שכל אלו אינם רשאים להיכנס לעזרה עצמה אך צריכים להיות סמוכים לה.

וְכֹהֵן אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ, אִם נִקְרְעוּ – נִקְרְעוּ, אִם נִפְרְמוּ – נִפְרְמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ, וְסוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ.

וְכֹהֵן אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ ומושכם, אִם נִקְרְעוּ הבגדים – נִקְרְעוּ, וְאִם נִפְרְמוּ התפרים – נִפְרְמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ בקריעה זו, וְסוֹתֵר (מפרק) אֶת קליעות שְׂעָרָהּ, כדי לכער ולבזות אותה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה לִבָּהּ נָאֶה – לֹא הָיָה מְגַלֵּהוּ. וְאִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה – לֹא הָיָה סוֹתְרוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה לִבָּהּ נָאֶה – לֹא הָיָה מְגַלֵּהוּ. וְאִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה – לֹא הָיָה סוֹתְרוֹ. ואין הלכה כרבי יהודה.

הָיְתָה מִתְכַּסָּה בִּלְבָנִים – מְכַסָּהּ בִּשְׁחוֹרִים,

אם הָיְתָה מִתְכַּסָּה (לבושה) בִּבגדים לְבָנִים – מְכַסָּהּ הכהן בִּבגדים שְׁחוֹרִים,

הָיוּ עָלֶיהָ כְּלֵי זָהָב וְקַטְלִיאוֹת, נְזָמִים וְטַבָּעוֹת – מַעֲבִירִים מִמֶּנָּה, כְּדֵי לְנַוְּולָהּ.

הָיוּ עָלֶיהָ כְּלֵי זָהָב וְקַטְלִיאוֹת (שרשרות צוואר), נְזָמִים וְטַבָּעוֹת – מַעֲבִירִים (מסירים) אותם מִמֶּנָּה, כְּדֵי לְנַוְּולָהּ (לכערה ולבזותה).

וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ.

וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי עשוי מסיבי דקל וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ, כדי שלא יישמטו בגדיה לגמרי.

וְכָל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא לִרְאוֹת, חוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶן.

ומעירים: וְכָל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת את הסוטה במעמד זה, בָּא לִרְאוֹת, חוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ שאין רשאים לבוא לשם, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶן, שהיא רגילה בהם ואינה מתביישת מהם, ואף מתחזקת על ידם.

וְכָל הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה".

וְכָל הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה" (יחזקאל כג,מח).

בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד – בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ.

בְּאותה מִדָּה (כלי מדידה) שֶׁאָדָם מוֹדֵד – בָּהּ עצמה מוֹדְדִין לוֹ, כלומר כדרך שאדם נוהג – כך נוהגים כלפיו מן השמים, מידה כנגד מידה;

הִיא קִשְּׁטָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵירָה – הַמָּקוֹם נִיוְּלָהּ.

הִיא (הסוטה) קִשְּׁטָה אֶת עַצְמָהּ כדי לַעבור עֲבֵירָה – על כן הַמָּקוֹם (הקדוש ברוך הוא) נִיוְּלָהּ, ביזה וכיער אותה, כפי שציוותה התורה: "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה" (במדבר ה,יח), וכן בעונשה: "וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ" (שם פסוק כז).

הִיא גִּלְּתָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵירָה – הַמָּקוֹם גִּלָּה עָלֶיהָ.

הִיא גִּלְּתָה אֶת עַצְמָהּ לַעֲבֵירָה – הַמָּקוֹם גִּלָּה עָלֶיהָ, שמעמידים אותה בביזיון בפני רבים.

בַּיָּרֵךְ הִתְחִילָה בַּעֲבֵירָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן, לְפִיכָךְ תִּלְקֶה הַיָּרֵךְ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן, וּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא פָּלֵט.

בַּיָּרֵךְ הִתְחִילָה בַּעֲבֵירָה תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ הַבֶּטֶן, שכך דרך ביאה – לְפִיכָךְ תִּלְקֶה הַיָּרֵךְ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ תלקה הַבֶּטֶן; וּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא פָּלֵט (לא ניצל) מפורענות.

שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו – לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו".

שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, ולכן נשא נשים פלשתיות – לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו" (שופטים טז,כא).

אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִּשְׂעָרוֹ – לְפִיכָךְ נִתְלָה בִּשְׂעָרוֹ.

אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִּשְׂעָרוֹ (ראו שמואל ב יד,כה–כו) – לְפִיכָךְ נִתְלָה בִּשְׂעָרוֹ (שם יח,ט–טו).

וּלְפִי שֶׁבָּא עַל עֶשֶׂר פִּילַגְשֵׁי אָבִיו – לְפִיכָךְ נִתְּנוּ בּוֹ עֶשֶׂר לוֹנְבִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נוֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב".

ועוד, לְפִי שֶׁבָּא אבשלום עַל עֶשֶׂר פִּלַגְשֵׁי אָבִיו (ראו שם טו,טז, ושם טז,כב) – לְפִיכָךְ נִתְּנוּ (נתקעו) בּוֹ עֶשֶׂר לוֹנְבִיּוֹת (חניתות), שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים (במקרא: נְעָרִים) נוֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ" (שם יח,טו).

וּלְפִי שֶׁגָּנַב שְׁלשָׁה לְבָבוֹת: לֵב אָבִיו, וְלֵב בֵּית דִּין, וְלֵב יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּגְנוֹב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל" – לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בּוֹ שְׁלשָׁה שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקַּח שְׁלשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם".

וּלְפִי שֶׁגָּנַב, הטעה ומשך אחריו שְׁלשָׁה לְבָבוֹת, כשתכנן את המרד באביו: לֵב אָבִיו, כשאמר לו שהולך לזבוח בחברון (שם טו,ז), וְלֵב בֵּית דִּין, זקני ישראל שהלכו עמו (שם טו,יא), וְלֵב כל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּגְנוֹב (במקרא: וַיְגַנֵּב) אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל" (שם טו,ו) – לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בּוֹ (בלבו) שְׁלשָׁה שְׁבָטִים, ענפים מחודדים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקַּח שְׁלשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם" (שם יח,יד).

וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה,

ומוסיפים: וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה משלמים לאדם מידה כנגד מידה,

מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמשֶׁה שָׁעָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק" – לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה יָמִים בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם".

מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמשֶׁה שָׁעָה אַחַת על שפת היאור, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות ב,ד) – לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה יָמִים בַּמִּדְבָּר, כאשר לקתה בצרעת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם" (במדבר יב,טו).

יוֹסֵף זָכָה לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו, וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים". מִי לָנוּ גָּדוֹל מִיּוֹסֵף, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא משֶׁה.

יוֹסֵף זָכָה לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו, וְאף שאֵין בְּאֶחָיו מי שהיה גָּדוֹל בחשיבות מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבּוֹר אֶת אָבִיו... וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים" (בראשית נ,ז–ט) – מִי לָנוּ גָּדוֹל מִיּוֹסֵף שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ בהבאת ארונו לקבורה אֶלָּא משֶׁה שהיה גדול שבישראל.

משֶׁה זָכָה בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף, וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ". מִי גָּדוֹל מִמּשֶׁה שֶׁלֹּא נִתְעַסַּק בּוֹ אֶלָּא הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְבּוֹר אוֹתוֹ בַגַּיא".

משֶׁה זָכָה להתעסק בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף, וְאף שאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" (שמות יג,יט) – מִי גָּדוֹל מִמּשֶׁה שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא הַמָּקוֹם (הקדוש ברוך הוא) עצמו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְבּוֹר אֹתוֹ בַגַּיְא (במקרא: בַגַּי)" (דברים לד,ו), ולא מבואר בכתוב מי, ללמדנו שה' הוא שקבר אותו.

לֹא עַל משֶׁה בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא עַל כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ".

ומוסיפים: לֹא עַל משֶׁה בִּלְבַד אָמְרוּ, שהקדוש ברוך הוא התעסק בו, אֶלָּא עַל כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ" (ישעיה נח,ח).