רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: פּוֹתְחִין לְאָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הדיינים פּוֹתְחִין לְאָדָם פתח להתיר את נדרו בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. שאומרים לו: אילו ידעת שיכעסו או שיתביישו הוריך שנדרת, האם היית נודר? ואם הוא עונה שלא היה נודר – החכם מתיר את הנדר. וַחֲכָמִים חולקים על רבי אליעזר ואוֹסְרִין לפתוח בכבוד ההורים, מחשש שמא הוא אומר כך מחמת בושה, ובאמת לא היה זה פתח לנדר.

אָמַר רַבִּי צָדוֹק: עַד שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ – יִפְתְּחוּ לוֹ בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם; אִם כֵּן אֵין נְדָרִים!

אָמַר רַבִּי צָדוֹק כהסבר לדברי חכמים: עַד שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ – יִפְתְּחוּ לוֹ בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם (הקדוש ברוך הוא), שיאמרו: אילו היית יודע שאין ראוי לנדור, והנודר נקרא רשע (לעיל פ״א מ״א), היית נודר? אך אִם כֵּן – אֵין נְדָרִים, שכל אדם יתיר את נדרו לעצמו באופן זה, כשלא ירצה לקיימו!

וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ.

ומעירים: ואולם מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁנדר בֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ, שאסר מהם הנאה וכדומה – שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ, שמכיוון שהחציף את פניו להדיר את הוריו מנכסיו, הרי שאינו מתבייש מהם, והוא יענה בכנות על שאלת החכם. והלכה כחכמים.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בענייני התרת נדרים: פּוֹתְחִין פתח להתיר נדר בַּנּוֹלָד, בדבר שלא היה קיים בשעת הנדר.

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין להתיר בכך.

כֵּיצַד? אָמַר: “קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי״, וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר, אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּקָרוֹב, וְאָמַר: “אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה סוֹפֵר, אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּקָרוֹב, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר";

כֵּיצַד הוא פתח בנולד? אם נדר ואָמַר: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ (מאיש) פְּלוֹנִי", ולאחר מכן נַעֲשָׂה אותו פלוני סוֹפֵר (לבלר או מלמד תינוקות), וכעת הוא זקוק לשירותיו; אוֹ שֶׁהָיָה אותו פלוני מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּקָרוֹב ועורך סעודה לכל בני העיר; וְאָמַר הנודר לחכם: "אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה סוֹפֵר, אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּקָרוֹב, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר".

“קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס״, וְנַעֲשָׂה בֵּית הַכְּנֶסֶת; אָמַר: “אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בֵּית הַכְּנֶסֶת, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר" –

וכן אדם שנדר: "קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס לתוכו", וְנַעֲשָׂה אותו בית בֵּית הַכְּנֶסֶת, ואָמַר לחכם: "אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בֵּית הַכְּנֶסֶת לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר" –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר לפתוח במקרים כאלה, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּנּוֹלָד וְאֵינָן כַּנּוֹלָד. וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּנּוֹלָד לכאורה, וְאולם אֵינָן נחשבים כַּנּוֹלָד, אלא מתירים נדר כזה. וְאֵין חֲכָמִים, בני דורו של רבי מאיר, מוֹדִים לוֹ.

כֵּיצַד? אָמַר: “קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית שֶׁאָבִיהָ רַע״, אָמְרוּ לוֹ: מֵת, אוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. “קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס, שֶׁהַכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ״, אוֹ: “שֶׁהַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ״, אָמְרוּ לוֹ: מֵת הַכֶּלֶב, אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג הַנָּחָשׁ – הֲרֵי הֵן כַּנּוֹלָד וְאֵינָן כַּנּוֹלָד.

כֵּיצַד, במה מדובר? אם נדר ואָמַר: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית, שֶׁאָבִיהָ רַע", ולאחר זמן באו ואָמְרוּ לוֹ: מֵת אביה אוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה; או שאמר: "קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס, שֶׁהַכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ", אוֹ: "שֶׁהַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ", ואחר זמן אָמְרוּ לוֹ: מֵת הַכֶּלֶב, אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג הַנָּחָשׁ – הֲרֵי לדברי רבי מאיר, דברים אלו הֵן כַּנּוֹלָד, שלא היו בשעת הנדר, וְאֵינָן כַּנּוֹלָד, אלא מתירים בגללו את הנדר, מכיוון שפירש מדוע הוא נודר, וכעת בטלה הסיבה.

וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ.

וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ, לרבי מאיר, אלא אף זה בכלל נולד. והלכה כרבי מאיר.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר: פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאוֹמְרִים לוֹ: אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל “לֹא תִקֹּם״, וְעַל “לֹא תִטֹּר״, וְעַל “לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", שֶׁמָּא יַעֲנִי וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ!

וְעוֹד הלכה אָמַר רַבִּי מֵאִיר: פּוֹתְחִין לוֹ לאדם פתח להתיר את נדרו מִן הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאוֹמְרִים לוֹ: אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ, כאשר אסרת על חברך בנדר ליהנות ממך, שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל איסור "לֹא תִקּוֹם" (ויקרא יט,יח), וְעַל איסור "לֹא תִטּוֹר" (שם), וְעַל "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (שם,יז), ועל מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (שם,יח), ועל מצוות "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (שם כה,לו), ושֶׁמָּא יַעֲנִי (ייעשה עני) חברך, וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ בגלל הנדר שנדרת, האם היית נודר למרות זאת?

אָמַר: “אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר" – הֲרֵי זֶה מוּתָּר.

אם אָמַר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵּן, שאעבור איסורים אלה, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר – הֲרֵי זֶה מוּתָּר בפתח זה.

פּוֹתְחִין לְאָדָם בִּכְתוּבַּת אִשְׁתּוֹ.

פּוֹתְחִין לְאָדָם בִּכְתוּבַּת אִשְׁתּוֹ, כגון שאסר עליה ליהנות ממנו, ובגלל הנדר צריך לגרש אותה. פותחים לו פתח בתשלום הכתובה, סכום שכל אדם מתחייב לשלם לאשתו אם יגרש אותה או תתאלמן ממנו.

וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מֵאִשְׁתּוֹ הֲנָאָה, וְהָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָרִין, וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְחִיְּיבוֹ לִיתֵּן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ.

וּמסופר: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מֵאִשְׁתּוֹ הֲנָאָה, והיה צריך לגרש אותה עקב כך, וְהָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָרִין. וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְחִיְּיבוֹ לִיתֵּן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ.

אָמַר לוֹ: רַבִּי, שְׁמֹנֶה מֵאוֹת דִּינָרִין הִנִּיחַ אַבָּא, וְנָטַל אָחִי אַרְבַּע מֵאוֹת וַאֲנִי אַרְבַּע מֵאוֹת, לֹא דַּיָּהּ שֶׁתִּטּוֹל הִיא מָאתַיִם, וַאֲנִי מָאתַיִם? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אֲפִילּוּ אַתָּה מוֹכֵר שְׂעַר רֹאשְׁךָ – אַתָּה נוֹתֵן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר לוֹ: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵּן – לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר.

אָמַר לוֹ: רַבִּי, שְׁמֹנֶה מֵאוֹת דִּינָרִין הִנִּיחַ אַבָּא בירושה. וְנָטַל אָחִי אַרְבַּע מֵאוֹת, וַאֲנִי אַרְבַּע מֵאוֹת; לֹא דַּיָּהּ (האם לא די לה) לאשתי שֶׁתִּטּוֹל הִיא מָאתַיִם וַאֲנִי מָאתַיִם? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אֲפִילּוּ אם אַתָּה מוֹכֵר שְׂעַר רֹאשְׁךָ כדי לאכול – אַתָּה נוֹתֵן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ בשלמות. אָמַר לוֹ: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵּן, שאני צריך לתת לה את כל רכושי – לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר.

וְהִתִּירָהּ רַבִּי עֲקִיבָא.

וְהִתִּירָהּ רַבִּי עֲקִיבָא ליהנות מבעלה, שהתיר לו את הנדר ב'פתח' זה.

פּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבְשַׁבָּתוֹת.

פּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבְשַׁבָּתוֹת, שאם נדר מלאכול או מלשתות במשך זמן מסוים, שואלים אותו, אם העלה על דעתו שייאסר באכילה או בשתייה גם בימים אלה, שמצווה לאכול בהם, ואם אמר שלא – היו מתירים את נדרו.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: אוֹתָן הַיָּמִים – מוּתָּרִין, וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים – אֲסוּרִין. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד: שֶׁהַנֶּדֶר שֶׁהוּתַּר מִקְצָתוֹ – הוּתַּר כּוּלּוֹ.

ומעירים: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים חכמים: אוֹתָן הַיָּמִים, השבתות והחגים – מוּתָּרִין, וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים אֲסוּרִין, גם לאחר שהותר הנדר בפתח זה. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד: שֶׁהַנֶּדֶר שֶׁהוּתַּר מִקְצָתוֹ – הוּתַּר כּוּלּוֹ, ומכיוון שהתיר לו החכם את הנדר לגבי אכילה בשבת, הותר כל הנדר, ומותר לאכול גם בחול.

כֵּיצַד? אָמַר: “קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְכוּלְּכֶם״, הוּתַּר אֶחָד מֵהֶן – הוּתְּרוּ כּוּלָּן.

כֵּיצַד חל כלל זה? אם אָמַר לחבורת אנשים: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְכוּלְּכֶם (מכולכם)", אם הוּתַּר הנדר לגבי אֶחָד מֵהֶן מכוח טעות או פתח – הוּתְּרוּ כּוּלָּן, שמותר לנודר ליהנות מכולם.

“שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְלָזֶה״; הוּתַּר הָרִאשׁוֹן – הוּתְּרוּ כּוּלָּן. הוּתַּר הָאַחֲרוֹן – הָאַחֲרוֹן מוּתָּר, וְכוּלָּן אֲסוּרִין.

ואולם אם נדר מכל אחד בנפרד, שאמר: "קונם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְלָזֶה"; אם הוּתַּר הָרִאשׁוֹן – הוּתְּרוּ כּוּלָּן, ואם הוּתַּר הָאַחֲרוֹן – הָאַחֲרוֹן בלבד מוּתָּר, וְכוּלָּן אֲסוּרִין.

הוּתַּר הָאֶמְצָעִי – הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה מוּתָּר, הֵימֶנּוּ וּלְמַעְלָה אָסוּר.

אם הוּתַּר הָאֶמְצָעִי; הֵימֶנּוּ (ממנו) וּלְמַטָּה, אלו שהוזכרו אחריו – מוּתָּר לנודר ליהנות מהם, ומי שהֵימֶנּוּ וּלְמַעְלָה, שהוזכרו לפניו – אָסוּר.

"שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה קָרְבָּן וְלָזֶה קָרְבָּן" – צְרִיכִין פֶּתַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

ואם הפריד ביניהם בלשון נדר: "שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה קָרְבָּן (מה שאהנה מאדם זה אסור כקרבן) וְלָזֶה קָרְבָּן" – צְרִיכִין פֶּתַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

“קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, שֶׁהַיַּיִן רַע לַמֵּעַיִם״, אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא הַמְיוּשָּׁן יָפֶה לַמֵּעַיִם! הוּתַּר בַּמְיוּשָּׁן. וְלֹא בַּמְיוּשָּׁן בִּלְבַד הוּתַּר, אֶלָּא בְּכָל הַיַּיִן.

אם נדר: "קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, מפני שֶׁהַיַּיִן רַע לַמֵּעַיִם", אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא היין הַמְיוּשָּׁן יָפֶה לַמֵּעַיִם! – הוּתַּר בַּמְיוּשָּׁן, משום שנדר בטעות; וְלֹא בַּמְיוּשָּׁן בִּלְבַד הוּתַּר, אֶלָּא בְּכָל סוגי הַיַּיִן, מפני שבטל חלק מהנדר.

“קוֹנָם בָּצָל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב״. אָמְרוּ לוֹ: הֲלֹא הַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב! הוּתַּר בַּכּוּפְרִי. וְלֹא בַּכּוּפְרִי בִּלְבַד הוּתַּר, אֶלָּא בְּכָל הַבְּצָלִים.

וכן אם אמר: "קוֹנָם בָּצָל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, מפני שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב", אָמְרוּ לוֹ: הֲלֹא הבצל הַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב! – הוּתַּר בַּבצל הכּוּפְרִי; וְלֹא בַּכּוּפְרִי בִּלְבַד הוּתַּר, אֶלָּא בְּכָל הַבְּצָלִים.

מַעֲשֶׂה הָיָה, וְהִתִּירוֹ רַבִּי מֵאִיר בְּכָל הַבְּצָלִים.

וכן מסופר: מַעֲשֶׂה הָיָה באדם שנדר כך, וְהִתִּירוֹ רַבִּי מֵאִיר בְּכָל הַבְּצָלִים.

פּוֹתְחִין לְאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָּנָיו.

פּוֹתְחִין לְאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָּנָיו.

אוֹמְרִים לוֹ: אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָחָר אוֹמְרִין עָלֶיךָ: “כָּךְ הִיא וֶוסְתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, מְגָרֵשׁ אֶת נָשָׁיו״; וְעַל בְּנוֹתֶיךָ יִהְיוּ אוֹמְרִין: “בְּנוֹת גְּרוּשׁוֹת הֵן, מָה רָאֲתָה אִמָּן שֶׁל אֵלּוּ לְהִתְגָּרֵשׁ";

וכגון, שאם עליו לגרש את אשתו מחמת נדר שנדר, אוֹמְרִים לוֹ: אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָחָר יהיו אוֹמְרִין עָלֶיךָ האנשים: "כָּךְ הִיא וֶוסְתּוֹ (דרכו) שֶׁל פְּלוֹנִי, שהוא מְגָרֵשׁ אֶת נָשָׁיו", וְעַל בְּנוֹתֶיךָ יִהְיוּ אוֹמְרִין: "בְּנוֹת נשים גְּרוּשׁוֹת הֵן, מָה רָאֲתָה אִמָּן שֶׁל אֵלּוּ לְהִתְגָּרֵשׁ", וייצא שם רע על ילדיך, האם היית נודר?

וְאָמַר: “אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר״ – הֲרֵי זֶה מוּתָּר.

וְאָמַר הנודר: "אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן יקרה, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר" – הֲרֵי זֶה פתח כשר, והנדר מוּתָּר בכך.

“קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה״, וַהֲרֵי הִיא נָאָה. “שְׁחוֹרָה״, וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה. “קְצָרָה״, וַהֲרֵי הִיא אֲרוּכָּה – מוּתָּר בָּהּ.

אם נדר: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה (המכוערת)", וַהֲרֵי הִיא נָאָה; או שנדר שלא יישא את פלונית שהיא שְׁחוֹרָה, וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה; או שאמר, שהיא קְצָרָה (נמוכה), וַהֲרֵי הִיא אֲרוּכָּה (גבוהה) – מוּתָּר בָּהּ.

לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה, שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה, קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרוּכָּה, אֶלָא שֶׁהַנֶּדֶר טָעוּת.

ומבהירים: טעם הדבר שהוא מותר בה הוא לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּעוּרָה בשעת הנדר וְנַעֲשֵׂית (ונעשתה) לאחר זמן נָאָה, או שהייתה שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה, או קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרוּכָּה, שאז אסור, אֶלָּא רק במקרה שהתברר, שֶׁהַנֶּדֶר היה מתחילה בטָעוּת.

וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָיָיה, וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִיפּוּהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי, לְזוֹ נָדַרְתָּ? אָמַר לוֹ: לָאו. וְהִתִּירוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

וּמַעֲשֶׂה בְּאדם אֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָיָיה (הנאה), שרצו שיישא אותה לאישה ולא רצה, מפני שהייתה מכוערת בעיניו, וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִיפּוּהָ, והביאוהו לראותה, אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי, לְזוֹ נָדַרְתָּ שלא תישא אותה? אָמַר לוֹ: לָאו, וְהִתִּירוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל על סמך פתח זה.

בְּאוֹתָה שָׁעָה בָּכָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוַּולְתָּן.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוַּולְתָּן (מכערת אותן).

וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת: “בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה".

וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת: "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה", וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׁאוּל, בקינה שנשא עליו דוד: "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן" (שמואל ב א,כד).