חזור
נדרים
פרק והַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל – מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק.
הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל – מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק (מבושל יותר מדי), שאינם נקראים 'מבושל' בפי הבריות.
אָמַר: “קוֹנָם תַּבְשִׁיל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״ – אָסוּר בְּמַעֲשֵׂה קְדֵירָה רַךְ, וּמוּתָּר בְּעָבֶה. וּמוּתָּר בְּבֵיצַת טְרָמִיטָא, וּבִדְלַעַת הָרְמוּצָה.
ואם אָמַר: "קוֹנָם (אסור כקרבן) תַּבְשִׁיל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בְּמַעֲשֵׂה קְדֵירָה רַךְ (תבשיל נוזלי), וּמוּתָּר בְּתבשיל עָבֶה (סמיך, מוצק). וכן הוא מוּתָּר בְּבֵיצַת טֻרְמִיטָא (ביצה מבושלת מעט), וּבִדְלַעַת הָרְמוּצָה, זן מר של דלעת שמניחים ברמץ (אפר חם) כדי למתק אותה, שאינם נקראים 'תבשיל' בפי הבריות.
הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵירָה – אֵין אָסוּר אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂה רְתַחְתָּהּ.
הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵירָה – אֵין אָסוּר אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂה רְתַחְתָּהּ (תבשיל דגנים), כגון דייסה.
אָמַר: "קוֹנָם הַיּוֹרֵד לַקְּדֵירָה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בְּכָל הַמִּתְבַּשְּׁלִין בַּקְּדֵירָה.
אבל אם אָמַר: "קוֹנָם הַיּוֹרֵד (הנכנס) לַקְּדֵירָה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בְּכָל הדברים הַמִּתְבַּשְּׁלִין בַּקְּדֵירָה.
מִן הַכָּבוּשׁ – אֵין אָסוּר אֶלָּא מִן הַכָּבוּשׁ שֶׁל יָרָק. "כָּבוּשׁ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בְּכָל הַכְּבוּשִׁים.
הנודר מִן הַכָּבוּשׁ – אֵין אָסוּר אֶלָּא מִן הַכָּבוּשׁ שֶׁל יָרָק, שהוא ‘הכבוש׳ בהי״א הידיעה בלשון בני אדם. אבל אם השתמש בלשון "כָּבוּשׁ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בְּכָל מיני הַכְּבוּשִׁים.
מִן הַשָּׁלוּק – אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשָּׁלוּק שֶׁל בָּשָׂר. “שָׁלוּק שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״ – אָסוּר בְּכָל הַשְּׁלֻקִים.
וכן אם נדר מִן הַשָּׁלוּק – אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשָּׁלוּק שֶׁל בָּשָׂר (בשר שלוק), שהוא ‘השלוק׳ בלשון בני אדם. אבל אם נדר בלשון "שָׁלוּק שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בְּכָל הַשְּׁלֻקִים.
“מִן הַצָּלִי״ – אֵין אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁל בָּשָׂר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. "צָלִי שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בְּכָל הַצְּלוּיִים.
הנודר מִן הַצָּלִי – אֵין אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁל בָּשָׂר (בשר צלי), אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. ואם אמר בנדרו: "צָלִי שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בְּכָל הַצְּלוּיִים.
“מִן הַמָּלִיחַ״ – אֵין אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיחַ שֶׁל דָּג. "מָלִיחַ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בְּכָל הַמְּלוּחִים.
וכן הנודר "מִן הַמָּלִיחַ" – אֵין אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיחַ שֶׁל דָּג, שהוא סתם ‘מליח׳ בלשון בני אדם. אבל אם אמר: "מָלִיחַ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בְּכָל הַמְּלוּחִים.
“דָּג דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״ – אָסוּר בָּהֶן, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, בֵּין מְלוּחִין בֵּין טְפֵלִין, בֵּין חַיִּין בֵּין מְבוּשָּׁלִין, וּמוּתָּר בְּטָרִית טְרוּפָה וּבְצִיר.
אם אמר בנדרו: "דָּג דָּגִים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בָּהֶן בדגים, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, בֵּין מְלוּחִין בֵּין טְפֵלִין (תפלים), בֵּין חַיִּין בֵּין מְבוּשָּׁלִין. וּמוּתָּר בְּטָרִית טְרוּפָה (מין דג קצוץ) וּבְצִיר (רוטב) היוצא מדגים שנכבשו במלח; שאין אלה נכללים בלשון בני אדם במונח 'דג' או 'דגים'.
הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה – אָסוּר בְּטָרִית טְרוּפָה, וּמוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרְיָיס.
הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה (תערובת דגים קטנים) – אָסוּר בְּטָרִית טְרוּפָה, וּמוּתָּר בְּצִיר וּבְמוּרְיָס, מעין מטבל חריף עשוי מציר של דגים.
הַנּוֹדֵר מִטָּרִית טְרוּפָה – אָסוּר בְּצִיר וּבְמוּרְיָיס.
הַנּוֹדֵר מִטָּרִית טְרוּפָה – אָסוּר גם בְּצִיר וּבְמוּרְיָס, שהם נעשים מטרית טרופה.
הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב – מוּתָּר בַּקּוּם. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר.
הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב – מוּתָּר בַּקּוּם (מי גבינה), שאינו נקרא חלב. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר, שבמקומו היה נקרא 'קום החלב'.
מִן הַקּוּם – מוּתָּר בֶּחָלָב.
אבל הנודר מִן הַקּוּם – מוּתָּר בֶּחָלָב לדעת הכול, שאין החלב נקרא קום.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר מִן הַגְּבִינָה – אָסוּר בָּהּ בֵּין מְלוּחָה בֵּין טְפֵילָה.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר מִן הַגְּבִינָה – אָסוּר בָּהּ, בֵּין מְלוּחָה בֵּין טְפֵילָה (ללא מלח). וכך הלכה.
הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר – מוּתָּר בָּרוֹטֶב וּבַקִּיפָה. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר – מוּתָּר בָּרוֹטֶב שבו התבשל הבשר וּבַקִּיפָה, המשקע המצטבר בתחתית הקדרה, שאלו אינם קרויים ‘בשר׳ בפי אנשים. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה וְאָסַר עָלַי רַבִּי טַרְפוֹן בֵּיצִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִמּוֹ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה ראיה לדבריו: מַעֲשֶׂה שנדרתי מבשר, וְאָסַר עָלַי רַבִּי טַרְפוֹן לאכול בֵּיצִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִמּוֹ, ואם כך רוטב וקיפה בוודאי אסורים.
אָמְרוּ לוֹ: וְכֵן הַדָּבָר, אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁיֹּאמַר: “בָּשָׂר זֶה עָלַי״; שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּבָר וְנִתְעָרֵב בְּאַחֵר, אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם – אָסוּר.
אָמְרוּ לוֹ: וְכֵן הַדָּבָר, שהביצים אסורות; אבל אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁיֹּאמַר הנודר: "בָּשָׂר זֶה עָלַי", שאסר על עצמו נתח בשר, ואחר כך התבשלו עמו ביצים וכדומה. וזאת מפני שֶׁהַנּוֹדֵר מִן הַדָּבָר וְנִתְעָרֵב הדבר שנדר ממנו בְּמאכל אַחֵר, אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, שמרגישים בהיתר את טעם האיסור – אָסוּר. אבל הנודר "מן הבשר" סתם – אין כוונתו אלא לבשר עצמו. וכן הלכה.
הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן – מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן.
הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן באופן כללי – מוּתָּר בְּתַבְשִׁיל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם יַיִן, שאין זה קרוי 'יין'.
אָמַר: “קוֹנָם יַיִן זֶה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״, וְנָפַל לְתַבְשִׁיל, אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם – הֲרֵי זֶה אָסוּר.
ואולם אם אָמַר: "קוֹנָם (קרבן עלי) יַיִן זֶה, שֶׁאֵינִי טוֹעֵם ממנו" וְנָפַל היין לְתַבְשִׁיל; אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, שניתן להרגיש בתבשיל את טעם היין – הֲרֵי זֶה אָסוּר.
הַנּוֹדֵר מִן הָעֲנָבִים – מוּתָּר בַּיַּיִן. מִן הַזֵּיתִים – מוּתָּר בַּשֶּׁמֶן.
הַנּוֹדֵר מִן הָעֲנָבִים – מוּתָּר בַּיַּיִן, שכן אינו נקרא ‘ענבים׳. וכן הנודר מִן הַזֵּיתִים – מוּתָּר בַּשֶּׁמֶן.
אָמַר: "קוֹנָם זֵיתִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בָּהֶן וּבַיּוֹצֵא מֵהֶן.
אך אם אָמַר "קוֹנָם זֵיתִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בָּהֶן וגם בַּמשקה שיּוֹצֵא מֵהֶן, שהרי יש בו מהאיסור.
הַנּוֹדֵר מִן הַתְּמָרִים – מוּתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים.
הַנּוֹדֵר מִן הַתְּמָרִים – מוּתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים, שכן אינו קרוי 'תמרים'.
מִסִּתְוָנִיּוֹת – מוּתָּר בְּחוֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת.
וכן הנודר מִסִּתְוָנִיּוֹת (ענבי סתיו), שאינן משמשות למאכל או ליין, ועושים מהן חומץ – מוּתָּר בְּחוֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: כֹּל שֶׁשֵּׁם תּוֹלַדְתּוֹ קְרוּיָה עָלָיו וְנוֹדֵר הֵימֶנּוּ – אָסוּר אַף בַּיּוֹצֵא הֵימֶנּוּ.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: כֹּל שֶׁשֵּׁם תּוֹלַדְתּוֹ קְרוּיָה עָלָיו, שמה שמפיקים ממנו קרוי על שמו, כגון ‘דבש תמרים׳, ‘חומץ סתווניות׳, וְנוֹדֵר אדם הֵימֶנּוּ מן הפרי – אָסוּר אַף בַּיּוֹצֵא הֵימֶנּוּ.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן – מוּתָּר בְּיֵין תַּפּוּחִים.
הַנּוֹדֵר מִן הַיַּיִן באופן סתמי – מוּתָּר בְּיֵין תַּפּוּחִים, ש'יין' סתם הוא מענבים.
מִן הַשֶּׁמֶן – מוּתָּר בְּשֶׁמֶן שׁוּמְשְׁמִין.
וכן הנודר מִן הַשֶּׁמֶן – מוּתָּר בְּשֶׁמֶן שׁוּמְשְׁמִין, ש'שמן' סתם הוא שמן זית.
מִן הַדְּבַשׁ – מוּתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים.
והנודר מִן הַדְּבַשׁ – מוּתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים, ש'דבש' סתם הוא דבש דבורים.
מִן הַחוֹמֶץ – מוּתָּר בְּחוֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת.
והנודר מִן הַחוֹמֶץ – מוּתָּר בְּחוֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת, ש'חומץ' סתם הוא חומץ שעושים מיין.
מִן הַכְּרֵישִׁין – מוּתָּר בְּקַפְלוּטוֹת.
והנודר מִן הַכְּרֵישִׁין – מוּתָּר בְּקַפְלוּטוֹת (מין כרשים).
מִן הַיָּרָק – מוּתָּר בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה,
הנודר מִן הַיָּרָק – מוּתָּר בְּיַרְקוֹת הַשָּׂדֶה (הגדלים בר בשדות).
מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם לְוַוי.
והטעם בכולם, מִפְּנֵי שֶׁהכינוי המוסף להם הוּא שֵׁם לְוַוי, ואינם נושאים את השם הסתמי, ולא לכך כיוון הנודר.
מִן הַכְּרוּב – אָסוּר בָּאִיסְפַּרְגּוֹס.
הנודר מִן הַכְּרוּב – אָסוּר בָּאִיסְפַּרְגּוֹס, אחד ממיני הכרוב,
מִן הָאִיסְפַּרְגּוֹס – מוּתָּר בַּכְּרוּב.
אבל הנודר מִן הָאִיסְפַּרְגּוֹס – מוּתָּר בַּכְּרוּב.
מִן הַגְּרִיסִים – אָסוּר מִן הַמִּקְפָּה, וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
הנודר מִן הַגְּרִיסִים (פולים גרוסים) – אָסוּר מִן הַמִּקְפָּה (תבשיל גריסים). וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
מִן הַמִּקְפָּה – מוּתָּר בַּגְּרִיסִין.
ולכל הדעות, הנודר מִן הַמִּקְפָּה – מוּתָּר בַּגְּרִיסִין כשאינם בצורת תבשיל כזה.
מִן הַמִּקְפָּה – אָסוּר בַּשּׁוּם, וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
הנודר מִן הַמִּקְפָּה – אָסוּר בַּשּׁוּם שמעורב בתבשיל הגריסים. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
מִן הַשּׁוּם – מוּתָּר בַּמִּקְפָּה.
אבל הנודר מִן הַשּׁוּם – מוּתָּר בַּמִּקְפָּה, אף על פי שיש בה שום.
מִן הָעֲדָשִׁים – אָסוּר בַּאֲשִׁישִׁין. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
הנודר מִן הָעֲדָשִׁים – אָסוּר בַּאֲשִׁישִׁין, מין מאכל מקמח עדשים. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. ואין הלכה כמותו בכל המשנה.
מִן הָאֲשִׁישִׁים – מוּתָּר בַּעֲדָשִׁים.
והכול מודים שהנודר מִן הָאֲשִׁישִׁים – מוּתָּר בַּעֲדָשִׁים.
“חִטָּה חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם״ – אָסוּר בָּהֶן בֵּין קֶמַח בֵּין פַּת.
אם אמר בנדרו: "חִטָּה חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בָּהֶן בֵּין בעודן קֶמַח בֵּין שאפו מהן פַּת.
"גְּרִיס גְּרִיסִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בָּהֶן בֵּין חַיִּין בֵּין מְבוּשָּׁלִים.
אם אמר: "גְּרִיס גְּרִיסִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – אָסוּר בָּהֶן בֵּין חַיִּין בֵּין מְבוּשָּׁלִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: "קוֹנָם גְּרִיס אוֹ חִטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – מוּתָּר לָכוֹס חַיִּים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אם אמר: "קוֹנָם גְּרִיס", אוֹ "(קונם) חִטָּה", "שֶׁאֵינִי טוֹעֵם" – מוּתָּר לָכוֹס (לכסוס, לכרסם) אותם כשהם חַיִּים, משום שאין דרכם להיאכל כך אלא אפויים או מבושלים, ולא על דעת כן נדר. והלכה כמותו.