אֵין בֵּין הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לַמּוּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל, אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל, וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אוֹכֶל נֶפֶשׁ.

אֵין הבדל בֵּין הַמּוּדָּר הֲנָאָה (שנאסרה עליו בנדר כל הנאה) מֵחֲבֵירוֹ לבין מי שמּוּדָּר הֵימֶנּוּ (ממנו) רק הנאת מַאֲכָל, כגון שאמר לו: “קונם עליך הנאת מאכל ממני״, אֶלָּא רק דְּרִיסַת הָרֶגֶל (מעבר בשטחו של חברו), וְשימוש בכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אוֹכֶל נֶפֶשׁ (מאכל אדם), שאלו אסורים במודר הנאה ומותרים במודר מאכל.

הַמּוּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ, לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר. אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַבַּעַת וְטַלִּית וּנְזָמִים, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ.

ולכן הַמּוּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ, לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ החבר נָפָה לניפוי הקמח וּכְבָרָה לניפוי גרגירי התבואה מן המוץ וְרֵחַיִם לבישול וְתַנּוּר לאפייה, אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַבַּעַת וְטַלִּית וּנְזָמִים, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ.

מָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – אָסוּר.

אולם במָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין אנשים לחבריהם חפצים כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, כחלוק וטבעת, בתשלום – אָסוּר להשאיל בחינם למודר מאכל, מפני שיש בכך גם הנאת מאכל, שהוא חוסך בכך כסף ויכול לקנות בו דברי מאכל.

הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ – שׁוֹקֵל אֶת שִׁקְלוֹ, וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ, וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵדָתוֹ.

הַמּוּדָּר הֲנָאָה (שנאסרה עליו בנדר כל הנאה) מֵחֲבֵירוֹ – אם רצה חברו, שׁוֹקֵל עבורו אֶת שִׁקְלוֹ, מחצית השקל שהוא חייב לתרום למקדש בכל שנה, וכן פוֹרֵעַ עבורו אֶת חוֹבוֹ, שנותן ישירות לבעל חובו, וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵדָתוֹ, אם מצא אותה, שאין אלה נחשבים הנאה שמקבל ממנו המודר.

מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר – תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ.

במָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר, על השבת אבדה, ונמצא, שהמודר נהנה בכך שאינו צריך לשלם למדיר – תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ, ישלם המודר את השכר להקדש.

וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעַשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ.

וְתוֹרֵם המדיר אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעַשְׂרוֹתָיו שהמודר צריך להפריש מתבואתו, ויעשה זאת לְדַעְתּוֹ (בהסכמתו) של המודר (שאם לא כך, אין התרומה והמעשרות חלים).

וּמַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין, קִינֵּי זָבוֹת, קִינֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת.

וּמַקְרִיב המדיר עָלָיו (בעבורו) קִינֵּי זָבִין, זוג ציפורים שחייב הזב להביא לטהרתו, וקִינֵּי זָבוֹת לטהרת אישה זבה, וקִינֵּי יוֹלְדוֹת לטהרת יולדת, וחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, אם התחייב בהם המודר.

וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא. אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא.

וּמְלַמְּדוֹ, את המודר, מִדְרָשׁ (ביאור הכתובים), והֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, ואין הוא נחשב כמהנה אותו משלו, מפני שהיא מצווה, וגם אין נוטלים עליה שכר; אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא, מפני שרגילים ליטול על כך שכר, ונמצא שהמודר מרוויח. אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו של המודר מִקְרָא.

וְזָן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶם.

וְזָן המדיר אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו של המודר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא (המודר) חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶם, ונמצא מרוויח מכך.

וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה.

וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ של המודר, בֵּין בהמה טְמֵאָה בֵּין בהמה טְהוֹרָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זָן אֶת הַטְּמֵאָה, וְאֵינוֹ זָן אֶת הַטְּהוֹרָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זָן אֶת הַטְּמֵאָה, וְאֵינוֹ זָן אֶת הַטְּהוֹרָה.

אָמְרוּ לוֹ: מַה בֵּין טְמֵאָה לַטְּהוֹרָה?

אָמְרוּ לוֹ חכמים: מַה ההבדל בֵּין טְמֵאָה לַטְּהוֹרָה?

אָמַר לָהֶן: שֶׁהַטְּהוֹרָה – נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ; וּטְמֵאָה – נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ לַשָּׁמַיִם.

אָמַר לָהֶן: שֶׁהַטְּהוֹרָה, כשהוא שוחט אותה – נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם, וְאולם גּוּפָהּ שֶׁלּוֹ, שהוא אוכל מבשרה, וכך הוא נהנה ממה שחברו פיטם אותה. ואילו בהמה טְמֵאָה – נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ לַשָּׁמַיִם, שאינו יכול לאכול מבשרה.

אָמְרוּ לוֹ: אַף הַטְּמֵאָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ, שֶׁאִם יִרְצֶה – הֲרֵי הוּא מוֹכְרָהּ לְגוֹיִם אוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים.

אָמְרוּ לוֹ: אַף הַטְּמֵאָה נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ, שֶׁהרי אִם יִרְצֶה – הֲרֵי הוּא מוֹכְרָהּ לְגוֹיִם לאכילה אוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים שלו, והוא מרוויח מריבוי הבשר. והלכה כחכמים.

הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ וְנִכְנַס לְבַקְּרוֹ – עוֹמֵד, אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב.

הַמּוּדָּר הֲנָאָה (שנאסרה עליו בנדר כל הנאה) מֵחֲבֵירוֹ וחלה, וְנִכְנַס חברו לביתו לְבַקְּרוֹ – עוֹמֵד החבר, אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב.

וּמְרַפְּאוֹ רְפוּאַת נֶפֶשׁ, אֲבָל לֹא רְפוּאַת מָמוֹן.

וּמְרַפְּאוֹ רְפוּאַת נֶפֶשׁ, כלומר את המודר עצמו, אֲבָל לֹא רְפוּאַת מָמוֹן, את בהמתו.

וְרוֹחֵץ עִמּוֹ בְּאַמְבָּטְיָא גְּדוֹלָה, אֲבָל לֹא בַּקְּטַנָּה.

וְרוֹחֵץ עִמּוֹ עם המודר בְּאַמְבָּטְיָא גְּדוֹלָה (ברכה), אֲבָל לֹא בַּקְּטַנָּה, שמגביה את המים, ובכך מביא לו תועלת.

וְיָשֵׁן עִמּוֹ בַּמִּטָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְהַנֵּהוּ. וּמֵיסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה.

וְיָשֵׁן עִמּוֹ בּאותה מִטָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּימוֹת הַחַמָּה מותר, אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים והקור, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְהַנֵּהוּ (גורם לו הנאה), שהוא מתחמם בכך. וּמֵיסֵב (יושב) עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה, ואין חוששים שיישן עמו.

וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי. אֲבָל אוֹכֵל הוּא עִמּוֹ מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר. לֹא יֹאכַל עִמּוֹ מִן הָאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים.

וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל אותו הַשּׁוּלְחָן, ואין חוששים שיאכל משלו, אֲבָל לֹא מִן אותו הַתַּמְחוּי (קערת הגשה), שזה נהנה ממה שהשאיר זה. אֲבָל אוֹכֵל הוּא עִמּוֹ מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר, שמעבירים בין הסועדים, וחוזר לבעל הבית. וכשהם עובדים יחד בשדה, לֹא יֹאכַל עִמּוֹ מִן הָאֵבוּס (כלי גדול) שֶׁמונח לִפְנֵי הַפּוֹעֲלִים, מפני שהמודר נהנה ממה שמשאיר לו.

וְלֹא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ בָּאוֹמָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עוֹשֶׂה הוּא בְּרָחוֹק מִמֶּנּוּ.

וְלֹא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ עבודה בּאותו אוֹמָן (שורה בשדה), מפני שפועל אחד מועיל לשני, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עוֹשֶׂה הוּא באותה שורה אם הוא בְּרָחוֹק מִמֶּנּוּ, והלכה כמותם.

הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ

הַמּוּדָּר הֲנָאָה (שנאסרה עליו בנדר כל הנאה) מֵחֲבֵירוֹ, ולא רק הנאת מאכל;

לִפְנֵי שְׁבִיעִית – לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת.

אם היה זה לִפְנֵי שְׁבִיעִית (שנת שמיטה), כלומר בשנה רגילה – לֹא יוֹרֵד (נכנס) לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ של החבר, שכן דריסת הרגל אסורה עליו (לעיל משנה א); וְכן אֵינוֹ עומד מחוץ לשדה ואוֹכֵל פירות מִן הַנּוֹטוֹת (הענפים שנוטים מחוץ לשדה).

וּבַשְּׁבִיעִית – אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַנּוֹטוֹת.

וּבַשנה השְּׁבִיעִית, שפירותיה הפקר – אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ של החבר ללקוט את הפירות, מפני שהקרקע עצמה אינה הפקר בשמיטה, אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַנּוֹטוֹת החוצה, שפירות שביעית הם הפקר.

נָדַר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל; לִפְנֵי שְׁבִיעִית – יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית – יוֹרֵד וְאוֹכֵל.

אם נָדַר הֵימֶנּוּ (ממנו) מן החבר רק הנאת מַאֲכָל, ולא כל הנאה מנכסיו; לִפְנֵי שְׁבִיעִית – יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, שמודר מאכל מחברו מותר להיכנס לרשותו, וְאולם אֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית – יוֹרֵד לשדה, וְגם אוֹכֵל מן הפירות, שהם הפקר.

הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ – לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ. לֹא יַלְוֶנּוּ וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִמְכּוֹר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.

הַמּוּדָּר הֲנָאָה (שנאסרה עליו בנדר כל הנאה) מֵחֲבֵירוֹ – לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ (לא ישאיל לו) למודר חפץ שלו, וְלֹא יִשְׁאַל חברו מִמֶּנּוּ; וכן לֹא יַלְוֶנּוּ (ילווה לו) כסף וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ; וְלֹא יִמְכּוֹר לוֹ דבר וְלֹא יִקַּח (יקנה) מִמֶּנּוּ.

אָמַר לוֹ: “הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ". אָמַר לוֹ: "אֵינָהּ פְּנוּיָה". אָמַר: "קוֹנָם שָׂדִי שֶׁאֲנִי חוֹרֵשׁ בָּהּ לְעוֹלָם".

אָמַר לוֹ אדם לחברו: "הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ", שרצה לחרוש בה את שדהו. אָמַר לוֹ החבר: “אֵינָהּ פְּנוּיָה". כעס המבקש ואָמַר: "קוֹנָם שָׂדִי שֶׁאֲנִי חוֹרֵשׁ בָּהּ בפרה זו לְעוֹלָם", אסר על עצמו בנדר לחרוש שדהו בפרה זו. ולאחר זמן היה החבר מוכן להשאיל לו את הפרה;

אִם הָיָה דַּרְכּוֹ לַחֲרוֹשׁ – הוּא אָסוּר וְכָל אָדָם מוּתָּרִין. אִם אֵין דַּרְכּוֹ לַחֲרוֹשׁ – הוּא וְכָל אָדָם אֲסוּרִין.

אִם הָיָה דַּרְכּוֹ לַחֲרוֹשׁ בעצמו – הוּא אָסוּר לחרוש את השדה בפרה זו לעולם, וְכָל אָדָם מוּתָּרִין לחרוש בפרה זו בעבורו. ואִם אֵין דַּרְכּוֹ לַחֲרוֹשׁ בעצמו, אלא על ידי אחרים – הוּא וְכָל אָדָם אֲסוּרִין, שכוונתו הייתה לאסור חרישה כפי שהוא רגיל.

הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל – הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר: “אִישׁ פְּלוֹנִי מוּדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה״, וְהוּא נוֹתֵן לוֹ, וּבָא וְנוֹטֵל מִזֶּה.

הַמּוּדָּר הֲנָאָה שנאסרה עליו בנדר כל הנאה מֵחֲבֵירוֹ, וְאֵין לוֹ מַה שיֹּאכַל, והחבר רוצה לתת לו – הוֹלֵךְ החבר אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר לו: "אִישׁ פְּלוֹנִי מוּדָר מִמֶּנִּי הֲנָאָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה". וְהוּא (החנווני) מבין את כוונתו, נוֹתֵן לוֹ למודר אוכל בחינם, וּבָא אחר כך וְנוֹטֵל את התשלום מִזֶּה שאמר לו.

הָיָה בֵּיתוֹ לִבְנוֹת, גְּדֵרוֹ לִגְדּוֹר, שָׂדֵהוּ לִקְצוֹר – הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר: “אִישׁ פְּלוֹנִי מוּדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה״, הֵם עוֹשִׂין עִמּוֹ, וּבָאִין וְנוֹטְלִין שָׂכָר מִזֶּה.

כיוצא בזה, אם הָיָה המודר צריך את בֵּיתוֹ לִבְנוֹת, או את גְּדֵרוֹ לִגְדּוֹר, או את שָׂדֵהוּ לִקְצוֹר, ואין לו כסף לשכור פועלים, הוֹלֵךְ החבר אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר: "אִישׁ פְּלוֹנִי מוּדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה". הֵם הפועלים מבינים ועוֹשִׂין עִמּוֹ (עם המודר) מלאכה, וּבָאִין וְנוֹטְלִין את השָׂכָר מִזֶּה שאמר להם.

הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל – נוֹתֵן לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה, וְהַלָּה מוּתָּר בָּהּ.

אם הָיוּ המודר וחברו מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ למודר מַה שיֹּאכַל – נוֹתֵן החבר פת לְאדם אַחֵר שנמצא עמם לְשׁוּם (לשם) מַתָּנָה, שתהיה שייכת לו, וְהַלָּה, המודר, מוּתָּר בָּהּ, שעכשיו לא משל המודר הוא נהנה, אלא משל אדם אחר.

אִם אֵין עִמָּהֶם אַחֵר – מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הַגָּדֵר, וְאוֹמֵר: "הֲרֵי הֵן מוּפְקָרִים לְכָל מִי שֶׁיַּחְפּוֹץ", וְהַלָּה נוֹטֵל וְאוֹכֵל.

אִם המודר וחברו לבדם בדרך, ואֵין עִמָּהֶם אַחֵר – מַנִּיחַ החבר אוכל משלו עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הַגָּדֵר, וְאוֹמֵר: "הֲרֵי הֵן מוּפְקָרִים לְכָל מִי שֶׁיַּחְפּוֹץ", וְהַלָּה, המודר, נוֹטֵל מן ההפקר וְאוֹכֵל.

וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר.

וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר לעשות כך. ואין הלכה כמותו.